בימים קשים אלה של כאב וגעגועים לנופלים במערכות ישראל, אנו נוטים להיזכר באנשים נוספים  שחסרים ואינם עוד. ובעודי חושבת על יום הזכרון ויום העצמאות נדדו מחשבותי לאדם שבעיני שיקף את החיבור האולטימטיבי בין אדם ואדמה, אדם שאיננו עוד וחסר - רוני ג'יימס ז"ל.

רוני ג'יימס, למי שלא הכירו, היההיינן והכורם של יקב צרעה. כשרוני דיבר על הגפן, על חלקה מסויימת בכרם, או על יין שחנך, ניבטו ניצוצות בעיניו.

זכורה לי ההשקה של היין הראשון מכרם שורש, שאף נשא שם זה, שנערכה במרכז המבקרים של היקב: רוני ג'יימס הרחיב את הדיבור על החלקה המיוחדת הזאת - בעיניו כל חלקה בכל כרם היתה המיוחדת בעיניו והתלהבותו דבקה בשומעים. הוא הפליג בהסבריו והרחיב על הרכב הקרקע, המיקרו-אקלים, הזנים ומאפייניהם ומשסיים את דבריו עבר מאחד לשני ומזג וכולם יין.

 לזכרו של רוני ג'יימס פתחתי בקבוק יין שנושא את חותמו: "נוה אילן" קברנה סוביניון 2003.

הגם שניתן היה לצפות שהיין יהיה הרבה מעבר לחלון השתיה שלו, היין הפתיע לטובה: צבע היין סגול כהה, גוף מלא, שילוב של פירותיות ואדמתיות, שילוב של האדם שעשה את היין והאדמה שהגפנים גדלו בה.

יהי זכרו ברוך.