כותרות TheMarker >
    ';

    שדות

    מכחול הזמן מצייר את עור הלב

    0

    אבני סליחה

    30 תגובות   יום ראשון, 8/5/11, 14:16

    יש על החוף מקום חבוי עם שלט אזהרה גדול.  המקום מוגבה מעט ומי שטורח לחצות את גל האבנים ואת גדר התיל הפרוצה, מגיע למה שנראה כמו בור מים ישן.  אולי באר מים. זה משונה, כי הבור הזה נמצא כמה עשרות מטרים מקו החוף.  קשה להאמין שהיו שם מים מתוקים בקרבה כלכך גדולה לקו החוף.  תמיד אני תמה כשאני יושב שם חבוי, מנסה לזכור מישהו אחר מבועה של זמן אחר.

     

    לזכור, מאז שאני ילד אני זוכר את טקסי הזיכרון.  אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את "מגש הכסף" ואת בכיי החריש, המבויש.  ומאז כל שנה אני מאפשר למסגרת טקס יום הזיכרון לסגור עלי.  ילדוּת ונערוּת של זיכרונות שהוליכו אותי במסדרון אל נוכחותם של אלה שרק זיכרונם יוותר אחרי המלחמה הראשונה שנלחמתי בה.  אחר כך יהיו עוד מלחמות ועוד רוחות רבות שמבקשות זיכרון.  כלכך רבות הן הדמויות שאני רואה בימי זיכרון ועדיין אינני יודע לזכור.  יש ימים רבים שאני מועד לאחד מבורות השכחה ולא מצליח בכלל לצאת ולזכור.

     

    ישבתי שם בוהה אל קו האופק, משליך אבנים אל תוך הבור, מנותק.  מרגיש שלא מרגיש את האוויר שחוצה את קיומי.  לפתע יכולתי לשמוע איך אבן אחת שפגעה במים, מעלה תמונה נשכחת.  שבתי למציאות והשלכתי עוד ועוד אבנים לבור וכלום.  ניסיתי שלא לטבוע במים שעלו מזיכרוני. שבתי למצב הבוהה שמקודם ושוב פעם אבן פגעה במים.  שוב עלתה תמונה. הפעם נתתי לה להציף את זכרוני.

     

    ארבעה צעירים תמימים יצאנו לדרך.  ובדרך היה בור מים נטוש עם שלדי כבשים סביבו.  היה כבר קריר.  הלילה כיסה את הכול.  שקט של הכי לבד שיכול להיות.  ארבעה צעירים מעבר לקווי המלחמה.  מנותקים מהעמק שהשארנו מאחור, קשובים בכל תא מגופינו לאשר טומן הלילה הקם עלינו.  רק כוכבים מעטים בלילה מעונן.  אפילה.  אבן שניתזה מאחת הרגליים גילתה לנו את בור המים.  התמזל לנו.

     

    לאחר יום וחצי בדרך חזרה הגענו שוב לאותו מקום, לאותו בור מים.  רק שניים שבנו, נושאים בצעדים כושלים ונגררים עוד שניים שהיו.  שם ראינו את המראות.  לא היו אלה כבשים.  שם שכחנו לזכור.

     

    זה כל מה שנשאר בזיכרון.ארבעה סביב בור בלילה חשוך.
    שניים ועוד שניים שכבר לא חיים, שוב סביב אותו הבור.
    ובין הזמנים כלום.
    חושך שחור.
    מה היה שם, כנראה כבר לא אדע שוב.
    גם ש' לא יודע.
    כנראה ששם פגשנו משהו.
    מין דבר שכזה שלא יכול לנו לזכור אותו.


    מאז, קול אבן מוטלת לבור מעלה תמונת ארבעה סביב בור מים.
    היום אני כבר יכול לספר את זה.
    ולהמשיך ולהטיל עוד ועוד אבנים.
    התמונה הזו כבר לא מאיימת להטביע אותי.


    סליחה אני מבקש מ-ג' ו-י' שלא שבו.
    קיוויתי שהאבנים שהטלתי לבור על החוף, נשאו את בקשתי.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/5/11 16:02:

      צטט: שיאצו, דיקור סיני 2011-05-20 11:57:04

      חיבוק.

      ______________________

      תודה...

      חיבוק.
        16/5/11 18:53:

      צטט: דן ספרי 2011-05-16 12:22:28

      הקטע מאוד עצוב לקריאה אך הכתיבה משובחת.

      ___________________________

      תודה דן, ניסיתי לדייק בכדי שתעבור התחושה

        16/5/11 12:22:
      הקטע מאוד עצוב לקריאה אך הכתיבה משובחת.
        15/5/11 23:55:

      צטט: sucara 2011-05-11 02:51:18

      בור טובעני ואתה אינך מועד לשכוח גם כשאינך זוכר אינך שוכח והצילום נפלא בעדינותו, חלק זקופים וחלק נופלים

      _____________________

      תודה סוכרה... המילים שלך כמים חיים

        11/5/11 02:51:
      בור טובעני ואתה אינך מועד לשכוח גם כשאינך זוכר אינך שוכח והצילום נפלא בעדינותו, חלק זקופים וחלק נופלים
        9/5/11 22:49:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2011-05-09 16:09:05

      הגלעד חי בנשמה :)

      ____________________

      אחיזה חזקה יש לו בי...

        9/5/11 22:48:

      צטט: הלנה היפה 2011-05-09 12:21:47

      חזרתי לככב. שיהיה לך קל, הכי קל שניתן חבר יקר שלי לאה

      ____________________

      תודה לאה...

        9/5/11 22:47:

      צטט: debie30 2011-05-09 12:04:59

      זכרונות שקשה לזכור,
      זכרונות שהעלאתם מכאיבה מדי,
      זכרונות - אי אפשר לברוח מהם
      הם כמו בור שמחכה לאבן שתרעיד את מימיו
      כך אנחנו -שבעי מלחמות שבעיי זכרונות כאובים.

      _____________________

      ועתה הגיע מועד הגמישות הלאומית,המעבר לשימחת העצמאות

      הגלעד חי בנשמה :)

        9/5/11 12:21:
      חזרתי לככב. שיהיה לך קל, הכי קל שניתן חבר יקר שלי לאה
        9/5/11 12:04:

      זכרונות שקשה לזכור,
      זכרונות שהעלאתם מכאיבה מדי,
      זכרונות - אי אפשר לברוח מהם
      הם כמו בור שמחכה לאבן שתרעיד את מימיו
      כך אנחנו -שבעי מלחמות שבעיי זכרונות כאובים.

        9/5/11 10:41:

      צטט: דיוטימה 2011-05-09 10:38:03

      עד לרגע הזה, כל מה שהראו על המרקע, כל המילים המוחצנות, כלום-כלום לא נגע בי עד שפגשתי אותך כאן, ליד הבור, ממנו שבתם "רק שניים שבנו, נושאים בצעדים כושלים ונגררים עוד שניים שהיו."

      עכשיו אני בוכה, אולי גם את הדמעות הא(ע)צורות בך...

      ____________________________

      תודה יקירה על המילים והכתף.

      זה יום בו הדמעות פורצות החוצה, נושאות את הזכרון לידי המילים...

        9/5/11 10:39:

      צטט: גליתוש. 2011-05-09 07:09:30

      גַּלְעֵד, בבור.

      נזכור

      __________________________

      בבור מלא אבני חיים ובבאר מים חיים...

        9/5/11 10:38:

      עד לרגע הזה, כל מה שהראו על המרקע, כל המילים המוחצנות, כלום-כלום לא נגע בי עד שפגשתי אותך כאן, ליד הבור, ממנו שבתם "רק שניים שבנו, נושאים בצעדים כושלים ונגררים עוד שניים שהיו."

      עכשיו אני בוכה, אולי גם את הדמעות הא(ע)צורות בך...

        9/5/11 10:37:

      צטט: נירית גלעד 2011-05-09 05:27:02

      נזכור

      _______________

      ונזכיר ונספר את חייהם

        9/5/11 10:36:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2011-05-09 00:35:29

       

      ''

      __________________

      כן, חובה עלינו, לאלה שבזכותם אנו חיים

        9/5/11 10:34:

      צטט: שרה בכור 2011-05-08 20:20:54

      "זה כל מה שנשאר בזיכרון.ארבעה סביב בור בלילה חשוך." תודה לך

      _________________________

      תמונות שבאפילה...

      תודה לך שרה

        9/5/11 10:33:

      צטט: אלכסנדר הגדול 2011-05-08 20:03:58

      הזיכרון יישאר גם כשהבור יתמלא באבנים.

      ____________________________

      הלוואי, כי חייבים להמשיך לזכור ולהזכיר.

        9/5/11 10:31:

      צטט: dafone 2011-05-08 19:14:30

      לא לשכוח ראשון

      אחרון לשכוח.

      להזליף לעיניים,

      לדחוק לגרון

      פיסות זיכרון

      עד כלות הכח

      לזכור

      ולסלוח

       

      לזכור לא

      לשכוח

       

      לשתות זיכרון לשוכרה

      לשתות

      ולצרוח

       

      לעורר מֵתֵי זיכרון

      יתמות וחרון

      לדמם חיוורון

      עד גאוּת-

      לשרוף

       

      ולסלוח.

       

      (לעצמך לפני הכל).

      מחבקת.

      דפנה.

      ________________________________

      תודה שהזכרת לי לסלוח.

      הזכרונות היום צורבים ושורפים ובכל זאת -

      אפילו שלא תמיד זה קל (יש תקופות שזה בלתי אפשרי), חייבים לסלוח.

      תודה לך דפנה

        9/5/11 10:27:

      צטט: ruthy 2011-05-08 16:43:03

      נוצר מצב משונה במדינה הזו-כל אחד מכיר מישהו שנפל... מישהו ממשפחתו, מחבריו, ממכריו.... הכיצד? מה קרה כאן במשך 63 שנה? מה עוד צפוי? הכאב נורא....

      _____________________________

      אנו מכירים כי כלכך רבים הם הנופלים,  כלכך רבים!

        9/5/11 10:26:

      צטט: הלנה היפה 2011-05-08 14:26:42

      שדות, בכיתי יחד אתך בקריאת הפוסט הזה, זה הזיכרון שלנו, לעתים באר מים חיים ולעתים באר עמוקה של תוגה וכאב. ולא ניתן לשנות זאת כיוון שלזיכרונות שלנו יש רצונות משלהם וצורת התנהלות עצמאית. אנחנו לא יכולים לבחור מה זוכרים. נסיתי פעם לחשוב על כך, איך בוררים את הזיכרונות ולא הגעתי לשום תובנה חכמה. עצוב, עצוב כל כך, לא יכולה לככב אותך (קללת 24 השעות) לאה

      ____________________________________

      גמני לא יודע את המה והלמה של זכרונות.  רק את הטקסים.

      והזכרונות בוחרים אותנו לעלות ולהזכיר...

      תודה לך לאה על הדברים

        9/5/11 07:09:

      גַּלְעֵד, בבור.

      נזכור

        9/5/11 05:27:
      נזכור

      ''

      ''

        8/5/11 20:20:
      "זה כל מה שנשאר בזיכרון.ארבעה סביב בור בלילה חשוך." תודה לך
        8/5/11 20:03:
      הזיכרון יישאר גם כשהבור יתמלא באבנים.
        8/5/11 19:14:

      לא לשכוח ראשון

      אחרון לשכוח.

      להזליף לעיניים,

      לדחוק לגרון

      פיסות זיכרון

      עד כלות הכח

      לזכור

      ולסלוח

       

      לזכור לא

      לשכוח

       

      לשתות זיכרון לשוכרה

      לשתות

      ולצרוח

       

      לעורר מֵתֵי זיכרון

      יתמות וחרון

      לדמם חיוורון

      עד גאוּת-

      לשרוף

       

      ולסלוח.

       

      (לעצמך לפני הכל).

      מחבקת.

      דפנה.

        8/5/11 16:43:
      נוצר מצב משונה במדינה הזו-כל אחד מכיר מישהו שנפל... מישהו ממשפחתו, מחבריו, ממכריו.... הכיצד? מה קרה כאן במשך 63 שנה? מה עוד צפוי? הכאב נורא....
        8/5/11 14:26:
      שדות, בכיתי יחד אתך בקריאת הפוסט הזה, זה הזיכרון שלנו, לעתים באר מים חיים ולעתים באר עמוקה של תוגה וכאב. ולא ניתן לשנות זאת כיוון שלזיכרונות שלנו יש רצונות משלהם וצורת התנהלות עצמאית. אנחנו לא יכולים לבחור מה זוכרים. נסיתי פעם לחשוב על כך, איך בוררים את הזיכרונות ולא הגעתי לשום תובנה חכמה. עצוב, עצוב כל כך, לא יכולה לככב אותך (קללת 24 השעות) לאה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      שדותקום
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין