תאור מקרה

אנמנזה

ג' בן 16, בן בכור לאם גרושה חרדית ולאב שכמעט ואין עימו קשר.  מתגורר בדרום הארץ. לג' שתי אחיות קטנות הלומדות במסגרות דתיות. ג' הופנה מלשכת הרווחה לטיפולי על רקע הקושי ליצור עימו קשר ואי יכולתו להיות במסגרת לימודית. לג' היה תיק פתוח במשטרה על תקיפה.

מהלך הטיפול

לפגישה הראשונה הופיע נער גבוה, נאה הלבוש לפי צו האופנה האחרון. הוא ישב במהלך השיחה שפוף על הכסא, ידיו, לחילופין, מחזיקות בצידי הכסא או סגורות לתוך חזהו. במהלך הפגישה לא הביט בעיני ובעיקר היה עסוק במבטים רבי משמעות לעבר שרוכי נעליו. כאשר זיכה אותי במבט, היה זה מבט חטוף ובוחן.

הפגישה היתה מאוד אינפורמטיבית, הנער סיפר בקווים כלליים על עצמו ושאל עלי ועל הכשרתי. כושרו הורבלי היה מעל הממוצע והותיר אותי משתאה.

הנער לא נראה ולא נשמע כעבריין טיפוסי ואולם שידר יכולת לעמוד כמנהיג של קבוצת עבריינים או לשמש דובר של מנהיג קבוצה.

הבטתי בו וחשתי בעוצמה את הבדידות שלו, בעיניו החומות – צהובות כמעט, ראיתי אגמים גדולים של פחד וחרדה. החוויה שלי ממנו היתה מנוגדת כליל לביטחון שניסה להפגין ביכולתו הורבלית ולאינפורמטיביות השיחה.

בפגישות הראשונות ג' דיבר כמעט ללא הפסקה, שאל התעניין, אולם בעיקר לא נגע. בעצמו.

בפגישות הבאות ג' היה עסוק בפרטי פרטיה של אינפורציה. הוא אינו לומד משום שעבר מאיזור מגורים אחד לאחר, בעקבות גירושי הוריו. בעבר למד בחטיבת ביניים רגילה והיה תלמיד עם קשיי קשב וריכוז. היתה תקופה שהומלץ לו שימוש בריטלין. היה לו קושי לשבת בכיתה לאורך כל השיעור, אולם לדבריו היה תלמיד בינוני. התקיפה בה הוא מואשם אינה באשמתו, הם היו קבוצה של נוער אשר תקפה קבוצה אחרת והוא כלל לא השתתף בתקיפה, הוא היה אחראי על האירגון שלה. בתקופה זו התגורר עם אביו ומיעט להיפגש עם אימו. הוריו התגרשו עקב חזרתה בתשובה של אמו. כל אחיו עברו להתגורר עימה בבית סבתם ולאחר ההאשמה בתקיפה עבר ג' גם הוא לבית אימו בדרום הארץ. הוא טען כי אביו מצוי עימו בקשר מועט ואינו מספק את צרכיו הכלכליים. לדבריו היה בטיפול של הרווחה ואולם הקשר עם העובדת הסוציאלית לא סיפק אותו ולכן שמח כשהופנה אלי.

הדרך לליבו

כל אותו הזמן עמדה בחדר בדידותו והמתינה להתגלות. לצידה עמדו חרדתו ופחדיו, גם הם אבלים וחפויי ראש, ממתינים לרגע בו תוסר הרעלה מפניהם.

התקשרותו של ג' אלי היתה דרך רווחים קונקרטים, מה ירויח מהקשר איתי, לעומת מה יפסיד. ג' שאל על עולם הסמים, עולם חולי הנפש, על לימודים גבוהים והביע שאיפות. אט אט, מפגישה לפגישה, עיניו ניתקו משרוכי נעליו והוא היה נועץ אותם בי בלי פחד, בוחן כליות ולב. חשתי את רגישותו הרבה תחת המעטפת, היה לי ברור שהדרך אליו, לנשמתו, לא תהייה שגרתית (ומאידך, עוד לא פגשתי מטופל שהדרך אליו תהייה שיגרתית).

הדבר הבולט בקשר שיצר עמי היה חוסר האמון הבולט בי, ביכולתי לעזור לו ובאנשים בכלל. מאמץ רב הושקע ביצירת האמון ביננו.

עבודתי היתה בשני מישורים, האחד הקשבה לעולם הקונקרטי עליו דיבר והענות לצרכים קונקרטים, כגון מציאת מסגרת לימודית -  במאמץ רב הצלחתי לשכנע בית ספר איכותי באיזור מגוריו לאפשר לו ניסיון ולקבלו ללימודים, יצרתי קשר עם עורך דינו לקראת המשפט וקשר עם הרווחה, גם דמותה של אמו לא נפקדה ממני, היא היתה מסוגלת להתקשר ולדבר ללא הפסק, בלי פסיקים ובלי נקודות. המישור השני והעיקרי, בעיני, היתה הקשבה ל"עצמי" שלו, לבדידות שהיתה עימנו בחדר, לאי השקט שלו ולפחד הבסיסי שהרגשתי ממנו, כמעט פחד קיומי. לתחושת חוסר הערך שלו ואי אמון בכישוריו כאדם נורמטיבי וכתלמיד מהשורה.

בטרם הענקתי לאותה בדידות ממשות, דאגתי להעביר מסר ברור, קבוע ובאופן חד משמעי שהוא אינו לבד, היכן שהוא ניזקק לי אני נמצאת והולכת איתו יד ביד. כמובן, רק במידה בה הוא בוחר בכך, הרשות נתונה לו גם לבחור אחרת.

 רמות סיכון

ג' השתמש ב"גראס" באופן קבוע, למרות שבתחילת הטיפול הכחיש שימוש. למעשה הוא השתמש בסם לטיפול עצמי, הגראס גרם לו לחוש יותר רגוע והקל על אי השקט שלו.

ג' בחר להסתכן באופנים שונים, הוא עבד בדוכן למכירת דיסקים מזוייפים וכפי הנראה עסק בסחר ובהעברת סמים. לאחר תחילת לימודיו היתה תקופה בה חשדתי שהוא עובד כג'יגולו של גברים, מאחר שהחל ללבוש בגדים יקרים ביותר ולהתהלך כטווס בבית הספר.

 תכנית טיפול

ג' היה בקשר חברי/ הורי עם איש מחשבים  ששימש לו מודל לחיקוי. החל מתחילת הקשר עם ג' נוצר קשר טוב ביני לבין איש המחשבים, למעשה עבדנו מולו כזוג הורים. יצרנו חוזה בכדי שיעמוד בדרישות בית הספר, היינו כתובת לבית הספר במקרה של בעיות (אמו לא התעניינה ולא שיתפה פעולה), ג' הגיע לפגישות טיפוליות איתי והקונקרטיזציה של ההתנהלות בחיי היום יום שלו היתה נתונה יותר בידיו של איש המחשבים. רקמנו יחד רשת ביטחון עבור ג', בבוקר הוא הלך לבית הספר ואחר הצהריים היה נמצא במשרד המחשבים.

תקופה מסויימת נראה היה שהדברים התנהלו על מי מנוחות, פחות או יותר.

ג' היה מגיע ברצון למפגשים איתי, חוסר השקט שלו היה ממלא את החדר. היה לו קשה לשבת במנוחה, הוא היה מתנודד של הכסא, מסתובב בחדר, מפרק את חוטי המחשב ומרכיב אותם מחדש. הוא היה מסתובב בביניין ומפלרטט מילולית עם כל מי שהיה מוכן להענות לו.

הפכתי חשובה יותר ויותר, הפכתי אמינה יותר ויותר, הדבר איפשר לי לגעת טיפין טיפין בנשמתו המכוסה.

באחת הפגישות הוא הודיע לי שהוא מקליט את השיחות שלנו, כדי שהוא יזכור את כל מה שאני אומרת ושדברי יהיו איתו תמיד. אמרתי לו (ציטוט) "הנשמה שלך לא שקטה", הוא לא ענה והביט בי במצוקה. הוספתי "אתה משקיע כ"כ הרבה מאמץ כדי לכסות את חוסר השקט הזה, כדי לכסות על מה שנמצא בבסיס של חוסר השקט". ולאור שתיקתו הוספתי " אתה יכול להגיד לי שאני טועה, אתה לא חייב להסכים איתי…".

ג' התבונן בי בעיון ואמר (ציטוט) "זה כמו גונג'ל….". שאלתי (ציטוט) "איך זה להיות  בגונג'ל?", הוא ענה (ציטוט) "לא משעמם בגונג'ל, דברים קורים..".

לקחתי בשתי ידיים את החכה שהושטה מולי (ציטוט) "אז מה אתה אומר שנעשה שם סיור, אני ואתה..?".

 טיול בג'ונגל..

ראשית בכדי לאפשר לו להכנס רגוע אל ה"ג'ונגל" העברתי אותו תהליך של הרפיה. הורתי לו לעצום עיניים ולנשום עמוקות, הכנסת אויר והוצאתו בנשיפות איטיות וארוכות. אט אט הוא נרגע כל כסאו.

ואז אמרתי לו "אנחנו מחוץ לגונג'ל מה אתה רואה ?"

ג' ראה עצמו עומד מחוץ לסבך של שיחים ועיצים, במקום עמידתו היה מישור שומם. בסבך היתה פירצה/פתח, הוא התפתה להכנס פנימה.

שיקפתי "אתה מתפתה להכנס לסבך, לג'ונגל.., מחוץ לג'ונגל שומם, לא מעניין.."

הוא פילס דרכו פנימה אל הסבך, ראשית היה חשוך לו, משהסתגלו עיניו לאפלולית הוא בחן את סביבתו.

ג' ראה עצמו עומד מתחת לעצים בעלי ענפים נמוכים וגבוהים, עצים שהסתירו את השמיים. לצידיו היו שיחים סבוכים, הכל היה סבוך.

שקפתי "אתה מרגיש שסבוך בג'ונגל.."

הוא עמד על שביל, אולם השביל היה מטושטש, על השביל היו גזעי עצים כבדים אשר חסמו לחילופין את הדרך. פרשתי " אתה מרגיש שהדרך בג'ונגל לא ברורה ופשוטה, היא חסומה לפעמים.

לדבריו את הדרך פילס בידיו ובעזרת מצ'טה, היתה לו מצ'טה גם בכדי לפלס את הדרך וגם בכדי להגן על עצמו בשעת הצורך.

פרשתי " אתה מרגיש לא בטוח, אתה מרגיש שתזדקק לאמצעי הגנה בג'ונגל.."

הוא שבר חלק מהענפים אשר הפריעו לו. לא היו איתו עוד אנשים והוא העדיף להיות לבד.

שאלתי : "לא בודד להיות לבד? לא מפחיד לצעוד לבד בג'ונגל?

ג'  ענה שאולי לפעמים, אבל הוא מעדיף להיות לבד, את השקט שלו. הוא חש פחד והתרגשות.

פרשתי "אתה בוחר לצעוד לבד בג'ונגל, בין היתר גם הלבד מעורר בך פחד והתרגשות"

הריח היה ריח של הרפתקה, אדמה רטובה וריח עלים. הוא אהב את הריח.

פרשתי "להרפתקה יש ריח שאתה אוהב..."

באפלולית הוא שמע כל מיני קולות, ביניהם תנים, יללות, ציוצי ציפורים. על ענפי העצים היו תוכים צבעוניים הרעשים הפחידו אותו, העובדה שהוא שומע דברים, אבל אינו רואה אותם.

פרשתי "מצד אחד מפחיד לא לדעת לקראת מה אתה הולך ומפחיד בג'ונגל, מצד שני יש דברים צבעוניים בג'ונגל שמושכים אותך..".

כאשר הרים מבטו ראה נחש ענק מצוי על ענף מעל ראשו, הנחש היה בצבעי חום צהוב, ארוך וכבד גוף, ראשו מעין משושה. ש. חש פחד גדול, הוא התבונן בנחש וזה התבונן בו בחזרה. עיני הנחש היו שחורות ומוזרות.

פרשתי "בג'ונגל יש משהו שמפחיד אותך, משהו שאתה מרגיש שהוא מסוכן, שאורב לך.."

ג'  תיאר ניסיון התרחקות מהנחש, הוא החיש צעדים ופילס דרכו עם המצ'טה, הסבך היה קשה לפילוס והוא עבד קשה עם המצ'טה.

פרשתי "כשהפחד מתעורר, יש צורך להשתמש באמצעי ההגנה שלקחת איתך לדרך..".

ג' ביקש לצאת מהג'ונגל, הוא אמר שהוא רוצה לנוח.

פרשתי " הג'ונגל והסכנה מפתים אותך, יש להם ריח שאתה אוהב, אבל הם לוקחים ממך הרבה כוחות, אתה מתאמץ כדי להתמודד איתם".

ביקשתי שידמיין את הסבך שמקיף את הג'ונגל, הפעם מבפנים, שיחפש פירצה בסבך. ג' מצא פירצה ביקשתי שיפסע דרכה החוצה. ביקשתי שיתאר לי מה הוא רואה.

ג' אמר שהוא שוב מחוץ לסבך, על מישור חום ומשעמם. ביקשתי שינשום עמוק ובאיטיות, שיכניס אויר ויוציא אותו, אט אט ראיתי את גופו שב ונירגע על הכסא. אמרתי לו שכשאספור עד שלוש הוא יפקח את עיניו.

ג' פקח את עיניו, שוב התבוננו בי מבעד למשקפיים עיניים חומות – צהובות כמעט.

אמרתי : עולם פנימי עשיר יש לך..

ג' : הרבה יותר מעניין שם, בג'ונגל. כאן שומם וחום.

פרשתי " העולם שהמפגש איתי מציע לך, הדרכים בהם מתנהלים החיים מחוץ לחווית הג'ונגל שלך, מרגיש לך משעמם וחסר צבע...

ג' : (חייך חיוך שובה) כן..

הירהרתי במיפגש שלו עם הנחש, בתיאור שנתן על עיניו.

במפגשים הבאים דברנו קצת על הג'ונגל, על הנחש ועל המצ'טה. העלתי השערה בפניו שאולי הנחש זה גם הוא (בתוכי חשבתי שעיני נחש הן מעין צבע חום צהוב, כמו עיניו של ג'), ג' לא פסל את זה וענה שבכדי לשרוד עליו להיות ערמומי  ולקיים את "הבא להורגך, השכם להורגו..". על הג'ונגל אמר שזה אצלו בנשמה, שם צבעוני ורוחש חיים כל הזמן, כפי שהוא אוהב לשוטט בלילות בעיר הגדולה, לחוש את ההתרחשויות ואף לקחת בהן חלק. על המצ'טה אמר שהוא הוא המצ'טה לפעמים, שכן הוא זה אשר מפלס דרך בסבך, בזכות כישוריו הלשוניים ויכולותיו האישיותיות. מאידך, המצ'טה הינה גם אנאלוגיה לעובדה שהיתה תקופה בחייו שהסתובב עם סכין בכדי להגן על עצמו.

ציינתי בפניו שבזמן "ההליכה" שלו בג'ונגל, גופו היה מתוח על הכסא, הוא הביט בי בעיון וענה ש"בג'ונגל מסוכן, אם אתה לא על המשמר כל הזמן ואתה לא תחמן, חכם וחזק, אתה לא שורד..".

תקופה של כמה חודשים התבסמנו מזרי הדפנה – ג' היה מגיע לבית הספר, בולט בכישוריו החברותיים וכובש בעיניו הצהובות חומות וביכולתו הורבלית הבלתי נדלית כל מי שנקרא בדרכו. נראה היה שהניח את הג'ונגל מאחוריו.

לאחר תקופה של כשלושה חודשים הועבר לי דיווח שג' אינו מתפקד כראוי בבית הספר. הוא מגיע באיחור, אם בכלל, לבוש בבגדים מנקרי עיניים. עלה חשד שג' מוכר את גופו תמורת כסף.

בבירור שערכתי איתו הוא הכחיש מכל וכל ואולם לא סיפק הסבר מניח את הדעת לגבי מקור הכסף. אי לכך עלה חשד שהוא עוסק בסחר בסמים, מאחר וכבר בעבר עסק בתחום.

תפקודו בבית הספר הפך גרוע, צוות המורים והמנהל חשדו בו בעיסוקים לא כשרים במיתחם בית הספר. בנוסף, הוא מיעט להגיע למשרד המחשבים בו ניפגש עם איש המחשבים.

לא איחר הרגע בו קיבלתי טלפון מג' ובו הוא סיפר לי שנערך אצלו חיפוש סמים וניפתח כנגדו תיק על סחר בסמים.

ג' ניפלט מבית הספר והיה עצור במעצר בית. היתה תחושה קשה של אובדן החלום. במיפגש הראשון ביננו לאחר מעצרו לא התאפקתי ושאלתי "הג'ונגל ניצח?", ג' הביט בי בעיניו החתוליות וענה שלא, הוא ינצח את הג'ונגל ויהי מה, אבל אין ספק שיותר מעניין לו בג'ונגל.

ג' הועמד למישפט ונמצא אשם בחלק מסעיפי האישום, נגזר עליו קנס. הוא הפסיק את לימודיו, הפסיק לבוא לטיפול אצלי והפסיק את הקשר עם איש המחשבים. ג' חזר לעבוד בדוכן הדיסקים המזוייפים.

מידי פעם היה יוצר עימי קשר, בין אם טלפוני ובין אם בראותו אותי ברחוב. המסר שלו היה שהג'ונגל לא ניצח, אבל מאידך גם המישור החום בו הנורמטיביות שורה לא מושך אותו משהו. הוא מהלך על קו התפר בין המישור לבין הג'ונגל ונראה כאילו מצא את מקומו שם. זאב בודד השורד עם המצ'טה, פעמים מפלס דרך בסבך, פעמים מהלך על מישור נקי מסכנות.

אחרי שנתיים יצר עימי קשר ומסר שמנסה בכל כוחו להתגייס לצבא. בנתיים מסרבים לו. האם הוא יכול לתת את שמי כמי שמכירה אותו. אמרתי שכן.

סיום

יום אחד צילצל הטלפון שלי, על הקו היתה חוקרת מטעם הצבא. היא מסרה שהיא עורכת בדיקה בטחונית על ג', הוא התקבל ליחידה מובחרת, הוא מאוד מוכשר ונחשב עילוי. האם אני מוכנה לעבור תחקיר בטחוני..מסרה שהם מודעים ויודעים על ההיסטוריה שלו והתיקים שהיו לו במשטרה.

ג' גוייס לצבא כפי שחלם, ליחידה שעליה בזמן נערותו היה יכול רק לחלום..

בשיחת הטלפון האחרונה איתי הוא אמר שקשה לו אבל הוא מאושר.הוא ניצח את הג'ונגל.

על דמיון מודרך

בקצרה על דימיון מודרך

על פי מאמרה של  אהובה קשת (1) דמיון מודרך היא שיטה רבת עוצמה לתקשורת עם התת מודע, כמו גם דרך ליצירת שינויים בחיים. כל אדם משתמש בדמיונו, זוהי פעולה טבעית ואוטומטית, הן בחלימה בהקיץ, הן כשנזכרים בחוויות עבר ועוד.

דמיון מודרך מתרחש בעיקר בצידו הימני של המוח, צד אינטואיטיבי, רגשי ויצירתי, למעשה מקור הבינה שלנו.

מחקרים מדעיים הוכיחו כי המוח האנושי אינו מבדיל בין דימיון למציאות מבחינת התופעות הנוירולוגיות, לדוגמא, כאשר מדמיינים שהות מרגיעה על חוף ים, הגוף נרגע כביכול היה באמת נינוח על חוף הים.

דמיון מודרך הוא למעשה שיחה עם התת מודע, השיחה מתקיימת בזמן רגיעה והרפיה, בעיניים עצומות כשהמודע שלנו נח ומאפשר את התקשורת הזו. דיאלוג חשוב זה מאפשר לנו לסגור עיניינים פתוחים מהעבר ולנקות זכרונות כואבים שהיוו מכשולים תת מודעים להשגת מטרותנו בהווה ובעתיד.

בוקי איילון (2) מציין במאמרו שמטפל בדמיון מודרך עוזר למטופליו ליצור מחדש, בעז2רת ההדמיה האדם מתחבר מחדש לעצמו, לומד לאחד בין גוף לנפש, בין פיזי למנטלי, לומד לחלום בהקיץ, להתקדם מעבר לנתון אל היכולת לחשוב בתמונות, להתחבר לדרכי חשיבה אינטואיטיביות. הדמייה מחשבתית היא שימוש במחשבה ליצירת קשר עם המציאות הפנימית שלנו. דימויים הם היוצרים קשר עם החיים הפנימיים שלנו.

סיבת הבחירה שלי באופן עבודה זה

דימיון מודרך, כשמו כן הוא, הפעלת הדימיון באופן מכוון. הדימיון הינו כר רחב לעבודה הן אצל המטופל והן אצל המטפל, והדימיון אינו קיים בכדי. בבסיס הדימיון אצל כל אחד מאיתנו נמצאים חוויותיו הנרכשות ועולם התת מודע שלו. העבודה עם הדימיון בערות לעיתים אף יותר מאתגרת מאשר עבודה עם חלימה (דימיון בשינה..) כיון שהאדם בוחר את התנהלות הדימיון ואח"כ ניתן לעבוד, באופן נגיש יותר, עם בחירותיו.

הסיבה בגללה בחרתי באופן טיפול זה הינה עקב האינטואיטיביות בה יצא לי להשתמש בה.

יתרונות העבודה בדמיון מודרך גלומים במסע המודע אותו בוחר האדם לעבור בתוככי התת מודע. באופן עבודה זה נחשפים תכניו הפנימיים של האדם והוא הופך גלוי וניתן לעיבוד. באופן העבודה שזורים יצירתיות, מחשבה, רגשות והמערכת הקוגנטיבית כולה משתפת פעולה.

כמי שמאמינה בעבודה משותפת של גוף ונפש אני רואה בסגנון עבודה זה אפשרות לעבודה דיאדית, הן מבחינת יצירת שינוי בעולם תת המודע והצפתו, לפחות חלקית, לעולם המודע, והן מבחינת יצירת שינוי במערכת הקורטיקלית, שכן כפי שציינה גב' אהובה קשת במאמרה, ידוע שהמוח האנושי מגיב נוירולוגית במצב של דמיון מודרך, כביכול הוא אכן מצוי, הלכה למעשה, באותו מצב דמיוני.