כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    לֹא הִכַּרְתִּי אֶת אַבְרָם

    24 תגובות   יום ראשון, 8/5/11, 22:05

     

     

    לֹא הִכַּרְתִּי אֶת אַבְרָם.

     

    אַבְרָם, שֶׁבְּשֵׁשֶׁת-הַיָּמִים נָפַל בּוֹ קְרָב.

     

    רַק שָׁמַעְתִּי לַחְשׁוּשִׁים:"כַּמָּה אָהַב נָשִׁים אַבְרָם".

     

     

     

    וַאֲנִי הָיִיתִי עֻבָּרִית בַּחָדְשִׁי הַתְּשִׁיעִי,

     

    נָחָה בְּבֶטֶן סוֹצְיָאלִיסְטִית שֶׁקָּרְאָה אוֹתִי לְהִוָּלֵד

     

    בְּאֶרֶץ שֶׁמֻּבְטַחַת לְתָמִיד.

     

     

     

    לֹא סִפְּרוּ שֶׁהָאֶרֶץ נִמְלְאָה בְּקַוֵּי-שִׁשִּׁים וְשֶׁבַע.

     

    רַק אָמְרוּ, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁאַבְרָם הָלַךְ, אִשְׁתּוֹ הִתְאַלְמְנָה

     

    שָׁלֹשׁ פְּעָמִים נוֹסָפוֹת.

     

     

     

    שָׁנִים הַרְבֵּה אַחַר כָּךְ –

     

    נֶכְדּוֹ בֵּן הַשָּׁלֹשׁ נִבְלַע בַּיָּם הַגָּדוֹל (סָמוּךְ כָּל כָּךְ לַחוֹף)

     

    כְּשֶׁגַּל נָחוּשׁ נֶחְפַּז לָשֵׂאת אוֹתוֹ אֶל

     

    סַבָּא אַבְרָם.

     

     

     

    בְּסוֹף אוֹתוֹ הַיּוֹם –

     

    פַּרְפַּרִים אֲדֻמִּים לִוּוּ אוֹתוֹ אֶל הַחֲשֵׁכָה.

     

     

     

     

     

     

     


     

    (לוני ר. עכשיו,היום, מאי 2011)

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/6/11 20:57:
      היי לוני, מצאתי רותך אודות ללולה ואני שמחה. יופי של שיר: בְּסוֹף אוֹתוֹ הַיּוֹם – פַּרְפַּרִים אֲדֻמִּים לִוּוּ אוֹתוֹ אֶל הַחֲשֵׁכָה. תודה
        17/6/11 09:16:
      סיפור נוגע. :)
        15/6/11 04:02:
      עברתי אהבתי יופי,,
        21/5/11 23:59:
      ונקווה ונתפלל שנתבדה,ושרביעית לאחר ששת הימים לא תפרוץ,, והעולם כולו יתחבק בתוך חזון ישעיהו, והסבל של לפני מימוש "המובטחת" בברית בין הבתרים, יגיע סוף סוף לסיומו,,
        21/5/11 23:41:
      אברם - אברהם - אבי המון העם והמון נופלים בקרב על אדמות של אף אחד, אדמה של אלוהים,, והם נופלים כגיבורים והם סטטיסטיקה של סמלים, לא כמו ילד קטן שטבע בים, וזה אסון גדול, המון בכי, והוא הרי לא נשלח לקרב - למות למען אדמה של אלוהים - מוות לא מוצדק לעומת מוות של ילדים יותר גדולים שנשלחים... ואימהות ליד חלון בוכות (גם אם סיסרא) ואלמנות בוכות ומבכות את גיבורי אומה שנופלים בהגנה על כל מיני שטחים,,
        21/5/11 23:13:
      לוני יקרה, שיר פוליטי בעל רבדים רבים על האדמה הזו האוכלת את יושביה. לא בכדי בחרת ב"אברם" בהשמטת הה"א להביע את המחאה השקטה. והפרפרים הם אמצעי לתיאור הגלגול הדורי בשיר. וכמה דם ויצר מבוטא במילים אחרות ב"מלחמה". תודה!
        20/5/11 18:28:
      תודה גדולה גדולה למצטרפים.
        20/5/11 17:52:
      הגעתי עכשיו מהילד יונתן של מיסיס לסבא אברם שלך. קוראת את השיר, לוקחת אותו לבטני עם החלק הזה: וַאֲנִי הָיִיתִי עֻבָּרִית בַּחָדְשִׁי הַתְּשִׁיעִי, ואשוב, כמובן! שבת נעימה לך, יקירה.
        20/5/11 11:38:
      פרפרים אדומים רועדים,,, - - - - - - בטן סוציאליסטית... - - - - - - - צפיפות סוצואליסטית... סטטיסטיקה... רגשות...? לקחתי לכיוון מחשבה משלי. נהדר, כל כך חזק. נוגע ודוקר בעומק המהות. בסדק הנפרץ לתהיות,,
        20/5/11 10:31:
      יפה השיר, ודי מצמרר. גלגלת כאן סיפור חיים של שלושה דורות בכמה שורות. סיפור חיינו כולנו.
        14/5/11 18:58:
      אמנם לא הכל ברור לי בשיר הזה (וטוב שכך) (למשל למה חשוב היה להדגיש את העניין של ה"סוציאליסטית") אבל שירך הוא שיר מרשים, מרתק ומעורר מחשבה...
        13/5/11 00:50:
      יש כאן משום 'גלגול הנשמות', אחד הולך אחד מגיע, והנשים הממשיכות ללדת ילדים ולהתאלמן גם לאחר מות הגברים - שנשמתם 'תובעת' (טובעת) את ליטרת הדם שלהם.... חיבור מיסטי תיארת כאן. הלידה, ההתרוקנות וההתמלאות (כשיצאנו שתינו אל העולם - התמלאו מותני הארץ עם גבולות 67, מן 'צדק סוציאליסטי' שכזה שאומר שאין לקצץ במקום אחד מבלי להרחיב במקום אחר). טוב, בואי נקווה שאכן זו הארץ המובטחת (תמיד). אמן. זכרונותייך ברוכים. ויהי זכרו ברוך.
        11/5/11 23:16:
      תודה כולם, על הנוכחות והתגובות.
        11/5/11 19:59:
      לוני יקרה, את בדיוק בגילה של בתי הצעירה אסנת שנולדה ביולי 1967! אכן כן, אצל כולנו יש את הספור הזה על מי שהיה. עצוב, כואב וכתוב נפלא לאה
        10/5/11 20:53:
      מצויין. לא הצלחתי לחבר את הושרה האחרונה אל כל השאר. עדיין מצויין. תודה
        10/5/11 15:31:

      והנשמות,

      בסופו של דבר נפגשות :)

      לוני יקרה, תודה לשיר המיוחד.

      ליאורה

        10/5/11 11:46:
      מרגש מה שכתבת, לוני.
        10/5/11 11:34:

      אלגיה על אדם שלא הכרת, רק שמעת ליחשושים עליו.

      הקשר המיסטי לקריאתי, ששנת מותו חופפת כנראה לשנת לידתך.

      יחסית, יש הרבה תאריכים ומספרים בשיר ואני מרגישה שאת מנסה לומר לנו משהו בזה.

       

       

      הנפילה של אברם בקרב ומותו של הנכד בטביעה מלווים בחיוכיים מרים, כמו אמרת שאלו החיים בעצם, חיים ומוות שזורים זה לצד זה. כתיבה מרגשת כתמיד.

       

       

       

      חג עצמאות שמח דרלינג

       

        9/5/11 00:12:

      ברור מאד, לא חידתי, טראח, כך היה. נקווה רק שלא כך יהיה.
      תודה לונינקה

      נורא. לכל אחד יש סיפור כזה שהוא נושא איתו . עצוב נורא. מצטערת שמאמש אין לי כוכבים מגיע לך אחד.

      ''
      עצוב עצוב ומרגש

        8/5/11 22:57:

      " נָפַל בּוֹ קְרָב."

      (עצירת נשימה)

       

      "לֹא סִפְּרוּ שֶׁהָאֶרֶץ נִמְלְאָה בְּקַוֵּי-שִׁשִּׁים וְשֶׁבַע."

      (כפיתה, בקווים אלכסוניים)

       

      ופרפרים אדומים

      (פועמים בלב)

       

      אוי לוני!

       

      *


        8/5/11 22:48:
      "פשוט" (יחסית) וכל כך לעניין. לכן סגנונית רחוק ממה שאני מכיר אצלך. מזכיר לי שיש דברים שבהם הפשטות הלא פשטנית היא הדרך הנכונה מכל.
        8/5/11 22:33:
      נראה שאשתו של אברם כפני הארץ הזאת בדיעבד ראיתי שכמעט התנגשנו (עכשיו) באוויר, בלי קרב :). הדיאלוג מפרה והתודה היא לך.