כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    על לב ועל שפה שמתאבנים - עם מות

    4 תגובות   יום שני, 9/5/11, 06:32

    ''

     

    "נורית, אני פצוע, הזעיקי משטרה", "אני רואה אותם באים לקראתי" - היו משפטיו האחרונים של ד"ר ברוך זינגר. הראשון -  לאשתו,  והאחרון לבנו, עודד, אז מפקד טנק  בצפון רצועת עזה, שאותו נסע לקחת  הביתה, לחופשה.

     

    ד"ר ברוך זינגר, הותקף ביריות על ידי שני מחבלים פלשתינאים, לבושים מדי צה"ל ב-2 בדצמבר 2001.

     

    בנו , מפקד טנק, הזעיק תגבורת וזנק עם צוותו למקום ההתקפה בכביש המחבר את ניסנית לאלי סיני, תוך שהוא  מוודא בקשר את מצבו של המותקף, בלי לומר לאיש שמדובר באביו.

     

    "הרוג",  היתה התשובה.

     

    מה לי לספורו, מה לי ולמותו.

     

    בזמנו קראתי את ספורו. עוד פסיק עקוב מדם בספור הלאומי שלנו. כמו בכל מקרה של אובדן, נצבט הלב. אלא שהצביטות אצלינו,  רבות ותכופות כל כך ובטרם עברה צביטה אחת, וכבר דקירה, כאב חדש, שרודף כאב ועוד כאב, והלב מתאבן, מתקשה להכיל, מתכסה באיזו שכבה שומנית מגינה, עננת תמיד, מסננת, טקסים נשנים, דמעות מתייבשות, שפה שגוססת ממות למות,  מלים סתמיות,  שמאבדות את חיותן, את משמעותן, את היכולת לגעת, לזעוק, לומר איזה דבר אמיתי.

     

    טרגדיה של עם, טרגדיה של שפה, שפה שמתנוונת, מתאבנת, שפה שכל נופל,  כל מוות  מוסיפים לתכריכיה עוד חוט, עוד קשר, עוד אבן, קוברים אותה עמוק יותר, מנשלים אותה מיעודה, מתפקידה לדבר, לחדור ללב. רק השתיקה נותרת וראויה.

     

    עד שקורה איזה נס, והמאובן קם לתחיה, מקבל פנים, נושא משמעות.

     

    ב-4.4. (אגב, תאריך הולדתו של בני, ולכן חשוב לי) נכנסה למקום עבודתי, בגלריה בירושלים, נורית זינגר, אלמנתו של ברוך ז"ל. התחלנו בשיחת חולין, (גם אחי היה שותף בשיחה) שבדרך מסתורית כלשהי -  אולי בגלל הנוכחים במקום, אולי בגלל האור, בגלל מזג האוויר, בגלל הצבעים והעבודות שברקע, או בגלל השד יודע או לא יודע למה - היתה לאיזה חבור חד פעמי, שבזכותו כמו עלה המסך, הוסר הערפל ונגלה לנו ספור חייה של נורית זינגר, וחיי בעלה ונפילתו קרמו לעינינו עור וגידים והיו לספור נוגע, נושם, מפיח חיים ומשקף את טיב או רע חיינו בארץ הזאת.

     

    ד"ר ברוך זינגר, חוקר בכיר במרכז למחקר גרעיני שורק, היה מדען, אוהב אדם וחולם שלום. נוסף לעבודתו המדעית  ואהבתו למשפחתו, לספרות, לאמנות, לשירה, לזמר העברי ולהסטוריה של ארץ ישראל התנדב לפעילות העשרה לתלמידים ולסטודנטים. ברוך זינגר השקיע  בחינוך ובמעורבות חברתית, האמין שאלו יתרמו לחברה טובה ואיכותית יותר.

     

    מאז 2003 פועלת  עמותה להנצחת זכרו, שמנסה ללכת בדרכו.

    העמותה מחלקת מלגות  להשכלה גבוהה  במדע החמרים המתקדמים, בכימיה ובאלקטרוכימיה - תחומים הקרובים לעיסוקו המדעי. כמו כן,  מפעילה העמותה מתנדבים, שמלמדים מתמתיקה  בכפר הנוער "נחלת יהודה ו-"כנות".

     

    עוד על פעילותה הברוכה של העמותה  ב-

    www.zingerfund.org"

    כך כתוב שם בין השאר: "באמצעות העמותה אנו שואפים לתמוך ולעודד צעירים ישראלים להצטיין בלימודים, לחקור ולתרום לחברה. זאת, מתוך תקווה שקידום ההשכלה, הלימוד והמחקר המדעי ישפרו את איכות החיים בישראל, ואולי גם יביאו להפגת המתח והאלימות."

    הלוואי.

     

    בצלום: ד"ר ברוך זינגר 1950-2001

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/5/11 20:56:

      צטט: dafone 2011-05-10 20:46:14

      דמות מופת.
      מתאים כל כך לשידור טקס חלוקת פרסי ישראל ששודר הערב.


      ובאשר לשפה, אינני מסכימה לחלוטין עם דברייך, אלא אם הם מכוונים לקלישאות שאנו שומעים השכם והערב בענייני שכול.

      עבורי, העברית היא מעיין שהכל בו נובע, גם מילות שלום ואהבה, נתינה וערבות הדדית. יש מי שעושים שימוש בכל רבדיה וגווניה, יש מי שלא. כך בכל שפה הלא.

       

      תודה, דפנה.

      "אלא אם הם מכוונים לקלישאות שאנו שומעים השכם והערב בענייני שכול." - בדיוק לכך הם מכוונים. לא מדובר בעברית אלא בכל שפה. ברגע שחוזרים על אותן מלים באותן נסיבות בלי סוף  - הן מתאבנות.תפקיד השירה הוא להוציא אותן מהאבון, על ידי מטפורות, למשל.

      סוף שבוע נעים

        10/5/11 20:46:

      דמות מופת.
      מתאים כל כך לשידור טקס חלוקת פרסי ישראל ששודר הערב.


      ובאשר לשפה, אינני מסכימה לחלוטין עם דברייך, אלא אם הם מכוונים לקלישאות שאנו שומעים השכם והערב בענייני שכול.

      עבורי, העברית היא מעיין שהכל בו נובע, גם מילות שלום ואהבה, נתינה וערבות הדדית. יש מי שעושים שימוש בכל רבדיה וגווניה, יש מי שלא. כך בכל שפה הלא.

        9/5/11 13:57:
      כן, נכון.

      ''
      עצוב עצוב עצוב

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין