גדלנו יחד באותו הלול העגול ,

שבתות חגים ,

והרבה ימי חול ,

בשבילי תמיד היית ותהייה האח שלא היה לי ,

שלא תחשוב ששכחתי ,

איך אפשר ?

החיוך שלך , עינייך הבורקות ,

קומתך הגבוהה ,

חיבוקך העוטף ,

שעות ישבנו בחדרי ושוחחנו ,

אתה בגרעין לוחמתן ,

בקיבוץ לוחמי הגטאות ,

אני לקראת גיוס .

לו רק ידענו ,

ואולי טוב שלא ,

הכל היה לפנינו הכל היה ורוד .

אמא במטבח לנו הכיני מטעמים ,

נו בואו ילדים אתם לא רעבים ,

שעות על שעות ,

ימים מופלאים .

בנהריה - בקרית חיים ,

מחובקים ,

ואותנו כולם שאלו חברים ?

צחקנו לא תמיד הסברנו ,

איך אפשר להסביר ,

אהבתיך אח יקר  .

אני חיילת ירוקה ,

רמת הגולן ,

כולם יצאו למלחמה ,

אני לא שקטה ,

מבקשת לצאת הבייתה יש לי תחושת מועקה ,

אמא מה עם שלומי ?

אל תדאגי ילדה הכל בסדר ,

את הסוד הנורא ניסו להסתיר ,

אך אני חשתי בך ,

ידעתי ,

אך לא הספקתי לחבקך חיבוק אחרון ,

להפרד ?

יצאתי עם שחר ,

לבשורה המרה ,

אינך עימנו עוד .

דמותך מלווה אותי ,

לעיתים בחלומות , אתה בא ,

מחייך ,

מביט בי , 

 יודעת שבמקומך החדש אתה מוגן ,

מוקף באבא ואמא שלי שאותך אהבו בכל ליבם .

שלומי לא שכחתי אתה איתי באשר אצעד .

שלך ענת  .