♦ אם אתם מסוחררים לאחרונה, סובלים מכאבי ראש, עייפות או יובש בגרון, לא בטוח שזה מזג האוויר המתחמם או השתייה המועטה שעושה אתכם חולים. כֿ30%-40% מהבניינים בעולם לוקים ב"תסמונת הבניין החולה" בגלל כשלי תאורה, מיזוג ואיכות אוויר ירודה, מאחוריהם מסתתרים אינטרסים של חיסכון בעלויות המסכנים את הציבור. כנס שנערך בשבוע שעבר במכללה למינהל בראשון מתריע על הנושא, שיהווה גם גולת הכותרת של כנס הארכיטקטים השנתי בקרוב. ד"ר בני מלנקי, מנהל מקצועי בחברת אמירים לבריאות הסביבה, שהיה מהדוברים המרכזיים בכנס: "למרבה האירוניה הבנייה החדשה הפכה את התופעה לנפוצה מתמיד. נתקלתי בעובדים שסבלו מפריחות אלרגיות על רקע הבעיה ובמקרה חמור אחר אף הגיעו להתעלפויות! אני ממליץ לכל עובד לוודא שהסביבה שלו מספיק בטוחה". התרופה להבראת בניינים: חלונות פתוחים! להקדים אוורור לסחרור♦

לא לחינם אומרים שהקידמה מסוכנת. ההוכחה הרפואית לכך היא מטכנולוגיות הבנייה של הדור החדש שהביאו עימם תופעות חולות שלא הכרנו. מצד אחד, חומרי הבנייה כיום הם מתקדמים מאי פעם והשיטות המודרניות מאפשרות לייצר חללים סגורים, שקטים ומנותקים מהרעשים והזיהומים שבחוץ. אבל מצד שני, באופן אירוני למדי, הם אלו שמייצרים מחלות ומסכנים את יושביהם.

אני עייף סימן שהבניין חולה?

המעבר אל הקיץ, בייחוד אם הוא מלווה כמו עכשיו במזג אוויר לא צפוי, חמסיני ומייבש מטיבו, לא מתקבל לטובה בכל חלקי האוכלוסייה. התלונות על סחרחורת, כאבי ראש, עייפות ואפילו יובש בפה ובגרון, הופכות שכיחות מתמיד ונוח לייחס אותן לחוסר שתייה מספקת שתמיד בעוכרינו ולהאשים כרגיל את מזג האוויר. אם מישהו יחליט להאשים את הבניין בו הוא עובד, סביר להניח שלפני שישלחו אותו לרופא המשפחה יפנו אותו בעדינות לפסיכיאטר. עם כל המודעות שיש לתופעה, עדיין נדיר שתלונה כמו "נראה לי שאני חולה בגלל הבניין שלנו שחולה" תתקבל בהבנה. תסמונת הבניין החולה, המקבלת בשנים האחרונות גושפנקות רבות מהקהילייה המדעיתֿרפואית עדיין נתפסת כקוריוז והמטרה הרשמית היא לשנות את ההתייחסות הבסיסית כדי שגם המדינה תתחיל להתייחס לנושא ברצינות הראויה.

כנס שנערך ביום רביעי האחרון במכללה למינהל בראשון לציון הוקדש לתסמונת הבניין החולה ומעיד על ההתעניינות הערה שיש לנושא )קריקטורות על בניינים עם מדחומים בפה מסתובבות בכל מקום( כמו גם המודעות ההולכת וגדלה בציבור המביאה לגל תלונות עובדים בלתי פוסק. בעוד חצי שנה יתקיים כנס ארכיטקטים שנתי גדול בהשתתפות כֿ2000 איש, שאחד ממושביו יעסוק אף הוא בנושא במטרה לעורר את המערכת, שעדיין לא עושה מאומה בנידון ומפקירה את עובדיה.

40% מהבניינים בישראל חולים

"מי שחולה בגלל בניין חולה לא מתייחס לתופעה כאל קוריוז" — אומר ד"ר בני מלנקי מנהל מקצועי של חברת אמירים לבריאות הסביבה שהיה גם אחד הדוברים המרכזיים בכנס — "התופעה הזו כיום כבר איננה קוריוז בהתחשב בנפיצות הגדולה שלה. לפחות 30%-40% מהבניינים ´חולים´. הנתון הזה שנחקר בעולם נכון גם לגבי המצב בארץ, ויעידו התלונות הרבות הנשמעות בשנים האחרונות".

"לא מדובר במחלה ממש אלא בהרגשה רעה היכולה להתפתח למחלות" — מדגיש מלנקי — "זה לא משהו שאפשר לשים עליו את האצבע ולחזות שמי שנמצא למשל בבנין איקס יפתח y אבל ברור שמי ששוהה בבנין שלא תוכנן נכון, בעיקר מבחינת מערכת האוורור שלו שלא מאפשרת זרימת אוויר נקי, ומבחינת הפריטים שבו המשחררים חומרים כימיים (כולל רהיטים ושטיחים) נמצא בסיכון".

משרדים בסיכון

 מהם אזורי הסיכון?

בד"כ בנייני משרדים, כיון שהם לא נבדקים. פנו אלי מבניין משרדים בירושלים על רקע תופעה של פריחה בעור שהתגלתה אצל העובדים. הבניין שהה באזור מזוהם. כאשר הוצאנו את האנשים משם בתוך שבועיים היא נעלמה לחלוטין. המלצנו על מערכות סינון רציניות שפתרו את הבעיה, אבל עכשיו היא צצה מכיוון שונה לאחר שבחלק מהמקומות פתחו את החלונות היושבים על מפעל אחר ומערכת המיזוג, שהפתחים שלה הועברו למקום אחר, הולידה צרה חדשה. בבניין אחר באזור תעשייה במרכז הארץ היה מקרה חמור בהרבה, הקיצוני ביותר שנתקלתי בו, של התעלפויות, בעיקר אצל העובדות. הן סבלו מסחרחורות שהביאו אח"כ לעלפון רגעי, זאת בשל האוויר שנקלט מבחוץ שהיה מזוהם. הסיפור הזה עדיין לא הסתיים וההמלצות שלנו הם לסנן את האוויר שנכנס למבנה, כמו גם לנקות את המערכות.

 מה הסימפטומים הצריכים להדליק נורות אזהרה?

כאבי ראש, יובש בגרון, סחרחורות, מין עקצוצים בעור או צריבה בעיניים הם סימפטומים שכיחים למדי. יש תופעות אלרגיות של פריחות, לרוב באזורים החשופים בעור כמו באזור הצוואר אבל היה מקרה של פריחה רצינית בכל הגב. כאמור, במקרה הכי חמור שראיתי הביא חומר רעיל להתעלפות. מי שמרגיש מחנק צריך לדעת שזו לא בעיה של חוסר חמצן אלא עלייה בדו תחמוצת הפחמן. היא מתחילה לא ביום הראשון שמגיעים למקום אלא אחרי מספר שבועות. הנושא הזה בהחלט קשור גם לרגישות אישית, כיון שבאותו מבנה יש כאלו שלא יחושו מאומה ואחרים שיהפכו חולים מאד.

המקרה הראשון

נחזור לאבסורד שפתחנו בו שהביא לכל המחדל הזה. הבניה החדשה החוסכת באנרגיה הפכה את הבניינים והאנשים לחולים. "הרבה מאד בנייני משרדים אטומים לחלוטין לסביבה, עם חלונות שאינם נפתחים ואוויר הניזון ממזגן או מפתח נוסף למזגן, שלא תמיד מספק אוויר באיכות ובכמות ראויים. ההכנה היא לרוב מהגג ולכן ככל שמנמיכים הבעיה עלולה להחריף" — מדגיש ד"ר מלנקי — "ככל שיורדים בקומות כמות האוויר שמגיעה קטנה יותר וזקוקה לדחיפה. היא גם פחות איכותית כי לא מנקים מספיק את המערכת ואחת הבעיות היא תחזוקה לקויה".

מעניין לציין כי תסמונת הבניין החולה (תרגום מהשם האנגלי "סיק בילדינג" שנולד בשנות ה-60), שהתגלתה לראשונה מהאוויר (מהמיזוג המספק אותו( נולדה בבנין מיושן מתחילת המאה. ההיסטוריה שלה מתחילה מתום מלחמת העולם השנייה, במקרה הראשון שתואר ב-1975 במסגרת כנס בפילדלפיה של ותיקי המלחמה האמריקאית. ההתכנסות הייתה במלון עתיק ואחרי יומיים של שהות במתחם הסגור התחילו כל המשתתפים לחוש ברע. מאות אושפזו, למעלה ממאתיים החלימו ו-35 נפטרו! בתקופה ההיא שמעו על התופעה האפשרית בבניינים אבל לא ידעו מה הגורם. כאשר בודדו את החיידק אצל החולים גילו את החיידק התוקף ממערכת המיזוג (התקיפה במקרים אלו יכולה להיות מהירה) וכינו אותו "ליגליונה" על שם הלגיונרים. כיום יש שלל גורמים שאחראים לצרה והמודעות גורמת לכך שיש יותר עובדים העומדים על זכויותיהם.

תאורה מסוכנת

 איך באמת נדע אם הבניין שלנו חולה?

ד"ר מלנקי: "חשוב לבדוק אם המערכת מספקת את כמות האוויר הנדרש והכתובת הכי טבעית הם אנשי האחזקה. בראש ובראשונה יש לפנות למנהל ולברר איתו. גם אנשי האחזקה אמורים לספק תשובות. ברוב המקומות שאני מטפל אני נפגש קודם עם אנשי המיזוג. הרבה פעמים הרצון לחסוך ולייעל הוביל לבניין אטום ולא מאוורר, ולחוסר תחזוקה המביא את תעלות האוורור והמסננים לצבור אבק וחלקיקים עליהם מתפתחים עם הזמן מזהמים, פטריות וקרדיות הגורמות לסימפטומים הבעייֿתיים. יש בניינים השוהים באזורים מזוהמים, שסוגרים בהם את החלונות כדי למנוע מהאוויר לחדור אליהם, מה שחונק אותם מבפנים. בניינים הבנויים בחזית מזכוכית וממתכת הם חממה לגידול רעלנים. כאשר מתחילים לחוש רע בסביבת העבודה כדאי לחשוב גם על האופציה הזו ולדרוש הסברים. הבעיה היא שמדובר בתופעה מדבקת כי כאשר אחד מתחיל לחוש ברע גם השני מייצר פתאום תופעות דומות. לחץ בעבודה מאד משפיע. מי שמתוח ועובד שעות רבות הלחץ הפסיכולוגי משפיע על תופעות של כאבי ראש וסחרחורות וקשה להבדיל ולזהות בבירור אם הבניין הסגור, האוויר הלא טוב, השטיחים, הרהיטים או התאורה הלקויה שמשפיעה מאד (עודף תאורה גורמת כאבי ראש, וכן סוג התאורה וגם עוצמתה. מי שעובד שעות רבות עם אור ניאון, מגיע מוקדם בבוקר ויוצא מאוחר בלילה, בייחוד בחורף בימים המעוננים, עלול לשלם את המחיר. הוכח למשל שתאורה מלאכותית משנה את הריתמוס הביולוגי של האדם בגלל חומרים המשתחררים תוך כדי ולכן גורמת לחלק מהתופעות), גרמו לכך או שהסטרס עבד שעות נוספות. הבירור חשוב בכל מקרה ויכול למנוע הרבה קטסטרופות.

בדיקות חובה

כמו תמיד, לא מומלץ לסמוך על הבוס שיזום בדיקות על חשבונו. הבדיקות בעלות של כמה אלפי שקלים (תלוי בגודל הבניין) עם הוצאה שלא מחייבת מבחינת החוק, ולכן המעסיק יעדיף לגלגל את האחריות לאחרים למרות שגם הוא משלם חלק מהמחיר בגלל היעדרויות רבות של עובדים ותפקוד לקוי שלהם בשטח. עובד שלא מרגיש טוב מוריד את התפוקה אבל קשה לראות את הנולד ולשלם מראש על דברים שלא נולדו.

ד"ר מלנקי מצפה מהעובדים שיפנו לאנשי האחזקה ויאלצו את המערכת לפעול, אבל רובם פונים רק כשהם מתחילים לחוש ברע. בבדיקת המבנה מנסים לאתר את הבעיות לפי רשימת בדיקות ארוכה על גזים ורעלנים קיימים. בין היתר בודקים את איכות האוויר, הכמות ורמת התחלופה, את התאורה, את העובשים המתפתחים באזורים חשוכים של מערכות המיזוג ואת האוורור. "אנחנו לא פותרים את הבעיה, רק מצביעים עליה" — מדגיש ד"ר מלנקי — ברוב המקרים טיפול נקודתי במערכות פותר את הבעיה אבל לפעמים אין מנוס מאשר לעבור משרד!"

מי האחראי למצב?

"נכון לעכשיו, כל עוד אין גורם אחראי בשטח אין סיכוי שיהיה שינוי במצב. המנדט הוא של משרד הגנת הסביבה אבל כיון שאין רגולציה ואך תקן ישראלי מחייב כמו בנושאי בריאות וגהות העובד, שכן מחייב מדידות, רמת הטיפול נמוכה" — קובל ד"ר מלנקי — "מישהו חייב לקחת על עצמו את הטיפול כי יותר ויותר אנשים מרגישים רע בלי לדעת למה ובלי שיהיה סיכוי לשינוי".

פניה שלנו למשרד הגנת הסביבה גלגלה אותנו אל היעד הבא. "אנחנו לא אחראים על הנושא. תחום הבניין החולה הוא בידיים של משרד התמ"ת המפקחים על בריאות העובדים" — הסבירו בדוברות. אחרי בירור יסודי של הנושא חזרו אלינו ממשרד התמ"ת עם תגובה מפורטת כדלהלן:

"במדינת ישראל לא קיימת חקיקה ייחודית לעניין מניעת תסמונת הבניין החולה וככלל, לא נדרשת אכיפה, פיקוח או בקרה הכוללים בדיקות תקופתיות לעניין זה. על אף האמור, אגף הפיקוח על העבודה במשרד התמ"ת מקבל ומטפל — מעת לעת — בתלונות עובדים על תסמונת הבניין החולה. תופעות בריאותיות אלו, אינן קשורות לחשיפה לגורמים מסוכנים בעבודה כתוצאה משימוש ועבודה עם גורמים כאלה, אלא לתשתיות המבנה, לריהוט ולשטיחים, לניקיון לקוי, לבעיות מערכת האוורור, לשימוש בחומרי ניקוי, לתאורה לקויה בבניינים מהם מגיעות התלונות ועוד. תלונות המגיעות אל האגף לפיקוח על העבודה במשרד התמ"ת בעניין זה, נבדקות על ידי מפקחי העבודה של האגף ובעקבותיהן ניתנות המלצות לטיפול בסיבות האפשריות של התסמונת. בדרך כלל, ממליצים המפקחים על ביצוע בדיקות של ריכוזי המזהמים השונים באוויר בתוך המבנה על ידי מעבדות מוסמכות שהוסמכו על ידי אגף הפיקוח על העבודה, על בדיקת תנאי האקלים (טמפרטורה, לחות, מהירות זרימת האוויר וכו´), ועל פנייה לגורמים מקצועיים בתחום אוורור ומיזוג האוויר, תאורה ועוד.

עם זאת המעבדות המוסמכות שעורכות בדיקות בבניינים בעקבות תסמונת הבניין החולה, משתמשות בתקנים והנחיות מקצועיות המתייחסים לאיכות סביבה פנים-מבנית (IAQ) אשר פורסמו על ידי גופים שונים כמו ארגון התקינה הבינלאומי, האיחוד האירופי ועוד תקנים שחלקם ישראליים (כמו תקני תאורה). דרישות נוספות בנושא אוורור בניינים נקבעו בתקנות התכנון והבניה וכן ע"י מפרט מכון התקנים הישראלי. לפי התקן הנבדק הערך המומלץ תנאי סביבה במשרדים הוא למשל של טמפרטורה של 20-24 מעלות צלסיוס, 40%-50% לחות בעבודות רגילות, 50%-60% בעבודה ממושכת במחשב. מהירות זרימת האוויר צריכה להיות עד 9 מטר דקה בחורף ועד 15 מטר לדקה בקיץ. לכל עובד נדרש 10 ליטר אוויר טרי לשנייה, הפחמן הדו חמצני בחדר יהיה פחות מאלף חל"מ והחיידקים 750 מושבות למ"ק.

במשרד מספרים לנו על מקרה שטופל לאחרונה על ידי מפקח העבודה בעקבות תלונות עובדי בניין משרדים במרכז הארץ על ריחות רעים במבנה. המסקנה הייתה כי מקור הבעיה הוא במערכת הביוב, אשר הטיפול בה הוא באחריות העירייה. בעקבות הבדיקה ניתנו המלצות לטיפול בבעיה. במקומות אחרים הומלץ על מתן אפשרות לפתיחת חלונות, להכנסת אוויר צח, על אוורור מסיבי של מקום העבודה לפני כניסת העובדים, על מנת לסלק עודפי אדי דבקים וחומרי צבע מן הרהיטים, על ניקוי יומי של שטיחים בבניין וכו´.

התרופה: אוורור

נכון לעכשיו, ההמלצה הכי בריאה שיש לד"ר מלנקי עבורכם היא לפתוח חלונות. עם כל הלחות שפורצת פנימה והרעשים הנלווים, שלפחות אינם מסוכנים לבריאות. שהייה בחלל סגור לאורך זמן היא מתכון לצרות וכדאי לאוורר מה שיותר. "במגזר החרדי בפרט יש בניינים אטומים הרמטית בהם שוהים הלומדים רוב היום. לא פותחים חלונות שעות רבות וכדאי לדאוג לכך" — מציין מלנקי. לקוראי העיתון השוהים במקומות סגורים כלשהם הוא מציע לא להיות שאננים ולבדוק את ההשלכות.

במקביל יש לו מסר ברור לארכיטקטים ולמהנדסים. "כשאתם מתכננים בניינים, זכרו שיש בתוכם אנשים וקחו גם אותם בחשבון. אפשר לתכנן מערכות מיזוג שנסגרות בעת פתיחת חלון ונפתחות שוב בסגירתו ולשקלל כל הנתונים בשטח להבראת יושביו". במקביל, הבניה הירוקה שהוא דווקא תומך בה היא לא פעם האבסורד בהתגלמותו, שכן בשלב מסוים דוחקים השיקולים הירוקים את אלו האנושיים והסביבה עומדת במקום ראשון לפני האדם. "לפני שהבניין יהיה ירוק, חשוב שהאנשים שבו ירגישו טוב" — הוא אומר באירוניה. מישהו פתח חלון? נהיה קצת חנוק...

לא רק במשרד 

♦ גנרטורים, שטיחים ורהיטים שיכולים להפוך את הבית שלכם לחולה! ♦

אם אתם עובדים מהבית או בכלל שוהים רוב היום במה שנראה לכם המבצר הביתי המוגן, לא בטוח שמצבכם טוב יותר. רוב תחלואת המבנים קיימת אמנם במקומות עבודה אבל יש בתים פרטיים היכולים להוות "חממה רעילה" לא פחות בגלל פליטת מזהמים שונים מהפריטים בסביבה. עד כמה שזה נשמע תלוש, חשוב למשל לשקול אלו חומרי ניקוי נכנסים הביתה. חלקם מכילים אם די אף, חומרים דומים לאלו שמכילים רהיטים מאיכות נמוכה מסין וכד´, הדבקים הללו פולטים פורמלדהיד (המוכר יותר כפורמלין) שנחשב חומר מסרטן. "הימצאותם בבית יוצרת אפקט דומה לשל חלל סגור עם עודף פחמן דו חמצני" — מסביר ד"ר מלנקי את הבעיה. זו הסיבה שעדיף להימנע גם משימוש בשטיחים. פריט הנוי הזה שסומן בשנים האחרונות כאויב הציבור, בגלל ריבוי תופעות אלרגיות ואסתמה שמפתחים השוהים בסביבתו על רקע הקרדית שמוצאת כר חמים להתרבות בו. הוכח שגם ניקיון תכוף עד לתוך הסיבים לא פותר לחלוטין את הבעיה, במיוחד בשטיחים מקיר לקיר. הללו נחשבים בעייתיים פי כמה כבר משלב הדבקתם לרצפה, שפולט חלק מהדבק לאוויר. אם הזכרנו ריהוט, הרי שהמומחים ממליצים להעדיף ריהוט מעץ מלא או מסנדוויץ´ ע"פ ריהוט עשוי סיבית או אם די אף, כיון ששבבי העץ או הנייר הדחוסים עם דבק נוטים לשחרר חלקיקים מסוכנים לאוויר, בפרט כשהרהיטים חדשים או כשהם מתבלים.

ד"ר מלנקי מדבר על תופעה ייחודית בציבור החרדי במקומות בהם משתמשים בגנרטורים קטנים. חוסר המודעות גרם לא פעם לאנשים להכניס את הגנרטור הביתה שהביא לזיהום מסוכן. באחד היישובים למשל ניסו לדבריו לעשות חוות גנרטורים מרכזית המאפשרת לכל אחד להתחבר בעצמו אבל גורמת במקביל לעשן של האחד להיכנס אל השני. מלנקי מזכיר את הטרגדיה הנוראה שארעה לפני כשנה כאשר מספר בני משפחה נפטרו בגלל שהכניסו גנרטור לתוך הבית על רקע חששם מגניבה. החלל הסגור עם פליטת המזהם גרם לחנק ולמוות.

האם יש סיכוי לפיצוי? 

עקב ריבוי התחלואה בבניינים, בקשנו לברר האם הנפגעים, קרי העובדים, יכולים לפחות למצות את זכויותיהם. במילים אחרות: האם תופעות לוואי רפואיות על רקע שהות בבניין בעייתי מוכרות לצורך פיצויי מחלה. תלוי איפה. בארה"ב הנושא חם ובועט, בישראל העובדים הרדומים מקלים על מעסיקיהם האדישים ומאפשרים להם להמשיך לחגוג בלי לתקן ליקויים בסיסיים ופוגעים בתפוקת העבודה של עובדיהם. בכנס שנערך במכללה למינהל בראשון לציון ביום רביעי האחרון דיברה עו"ד ממשרד גדול של "הרצוג פוקס נאמן" על התביעות המינימאליות שיש בתחום בארץ, לעומת אלו המתרבות מאד בקרב העובדים האמריקניים. בארה"ב כבר קיימות התארגנויות של עובדים ששהו ב"בנינים חולים" לתביעות ייצוגיות בסדרי גודל של 20 מיליון דולר. הסכומים הנפסקים נמוכים בהרבה, ברמה של רבע מיליון דולר, אבל ההצלחות גוררות בעקבותיהן עוד ועוד עובדים המתייצבים לדרוש את הפיצוי. ככלל, המודעות האמריקנית לנושאי תביעות מהסוג הזה גבוהה וראויה לחיקוי. ד"ר מלנקי מספר לנו על נתון מדהים ששמע במסגרת קורס בנושא שהעבירה מומחית אמריקאית שהגיעה לארץ, על אחד העובדים בניו יורק, המגלגל מיליארד דולר בשנה (!) בתביעות בבתי משפט בניו יורק בלבד! האם יש סיכוי שגם אצלנו יממשו העובדים את זכויותיהם בצורה כזו?!