כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פסיפס

    רק אני, ברגע נתון....

    ארכיון

    אסתר שמיר שרה - בקול עגול, בוגר, מרפא.

    2 תגובות   יום שני, 9/5/11, 17:21

    צטט: אַסתָר שמיר 2011-05-09 17:19:43

    ''

     

    לזכרו של משה בן דור שנהרג ביום כיפור - מילים ומנגינה: אסתר שמיר, עיבוד ונגינה: עדי דגני -

    השיר הזה נכתב לזכרו
    של חברי הטוב משה בן דור ז"ל
    שנהרג במלחמת יום הכיפורים.

    במלחמה הייתי בלהקת הנח"ל,
    וצורפו אלינו להקת כוורת ובוגרי הלהקה מתקופות שונות,
    איתם נסענו לשטח לשבועות ארוכים של הופעות.
    7-10 הופעות ביום ממש בקווים הראשונים,
    במוצבים, בבסיסים,
    סופגים את כל מראות הקרבות ותוצאותיהם
    וממשיכים לשיר מול עיניהם הפעורות של החיילים.
    לסיני היינו טסים פעמים רבות במטוסי תובלה.
    יש לי חוויה אחת שלא אשכח,
    שמיד עם הנחיתה הראשונה שלנו ברפידים
    התחילו להעמיס במהירות ארונות של חיילים
    שנהרגו במהלך הקרבות.
    כנראה שנאטמתי כדי לתפקד.
    כנראה שמשהו קרה 
    והצלחתי להדחיק את מותו של משה לשנים ארוכות.
    בדיסק שיצא ב 2003 כתבתי עליו את "שמים בוכים"
    והשנה "הגיח" לפתע השיר הזה. 35 שנים אחרי..
    אני רוצה להקדיש אותו לכל חברינו ממחזור 1973
    שנהרגו ולכל משפחותיהם.
    אני לא יכולה להבין בעצמי
    מדוע השיר מגיע כל כך באיחור.
    אבל כנראה זה הזמן שלו.
    אני מאחלת לכולנו שלא יהיו עוד מלחמות,
    שלא נדע עוד צער.

     

    היא שרה 
    אסתר שמיר 
    מילים ולחן: אסתר שמיר



    ברחוב מנדלי 7 בתל אביב 
    מועדון התיאטרון הכניסה מסביב 
    יורדים במדרגות עץ אל המרתף 
    פסנתר קטן ומלטף 
    ילדה ירושלמית בת שבע עשרה 
    שרה על נופי ירושלים 
    היא שרה את עצמה היא שרה עם גיטרה 
    לפעמים היא עוצמת עיניים 
    ופעם בשבוע לפעמים שבועיים 
    אתה בא אליה מירושלים 
    אתה בא אליה להחזיק לה ידיים 
    אתה אומר לה איך היא שרה איך 
    מחבק ומוחא לה כפיים 
    היא שרה לך על עולמך 
    נופי ילדות וחלומך 
    אתה מהנהן כך בראשך 
    איך היא מכירה אותך 
    חצי חיים אתה חבר שלה 
    והיא שרה... היא שרה... היא שרה... 
    וכשפורצת מלחמה 
    היא באה עם הלהקה 
    לכל בסיס לכל גבעה 
    לפעמים יורים על הבמה 
    אלפי פנים בהופעות 
    סיני זריחות גולן שקיעות 
    שרים הי הורה הורה כרוב 
    מול קהל כל כך עצוב 
    ופעם בשבוע לפעמים שבועיים 
    נדמה לה שהיא רואה לך את המשקפיים 
    ותיכף תבוא להחזיק ידיים 
    תאמר לה איך היא שרה איך 
    תחבק ותמחא כפיים 
    היא שרה לך על עולמך 
    נופי ילדות וחלומך 
    אתה תהנהן כך בראשך 
    איך היא מכירה אותך 
    חצי חיים אתה חבר שלה 
    והיא שרה... 
    טסים במטוס של תובלה 
    סיני היא סוף בלי התחלה 
    לבטן המטוס הגדולה 
    שורה של ארונות ארונות עולה 
    שרים לפני שרים אחרי 
    שרים באור בעלטה 
    שמות שמות על המטוס 
    מישהו קורא גם את שלך 
    (אבל היא לא שומעת) 
    כי היא שרה... היא שרה...

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/10/11 04:25:
      מרגש...מצמרר...
        22/5/11 11:58:
      לא הכרתי. מאד יפה. ירושלמי...

      פרופיל

      נירית קרן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      אני נמצאת גם ב: