גלריה בנימין שמחה להודיע על השקת גלריה חדשה לאמנות עכשווית

 ופתיחת התערוכה "חיות רעות", אוצר גלעד מלצר

הפתיחה: שבת 14.5.11 בשעה 20:00

           נעילה: 11.6.11

גלריה בנימין לאמנות עכשווית הוקמה במטרה להרחיב ולהעמיק את השיח באמצעות תערוכות עם אוצרים מתחלפים  שבהן יציגו אמני הגלריה ואמנים אורחים.  גלריה בנימין מצטרפת לסצנת האמנות העכשווית בדרום תל אביב ואת התערוכות ילוו אירועים רב תחומיים וכל אלה יפעלו יחדיו להגשמת החזון של הקמת במה עצמאית  לאמנות ותרבות. בתערוכה יציגו יחדיו כל אמני הגלריה:

 ניב בורנשטיין, דן בירנבוים, שירה גפשטיין-מושקוביץ, מיכל הדר, איריס חסיד סגל, דינה לוי, שלומית ליוור, איילת סיטון ורבקה קוה.

כתובת הגלריה:   רחוב צ'לנוב 28 ת"א (בין הרחובות וולפסון והקונגרס)

שעות פתיחה:     רביעי 16:00-19:00, חמישי 16:00-19:00, שישי 10:00-14:00,

    שבת 11:00-14:00

אתר הגלריה:      www.binyamin-gallery.com

לפרטים נוספים:  Binyamin.artgallery@gmail.com http://www.binyamin-gallery.com/viciousanimals

חיות רעות

גלריה בנימין לאמנות עכשווית

אוצר: גלעד מלצר

מעבר לטוב ולרע

הפתיחה של מוסד תרבות, צנוע ככל שיהיה, בישראל של 2011, אינה דבר מובן מאליו. תרבות, אם היא בכלל נרשמת על רדאר התודעה המקומית, מופיעה עליו כאיתות קלוש, וקלושה מכולן ההכרה בחשיבות האמנות הפלסטית. כך שפתיחה של גלריה חדשה, על ידי קולקטיב של אמנים שאינם מונעים על ידי שאיפות התעשרות, אלא מחפשים ליצר עוד סביבה בה אפשר יהיה להציג.

תערוכת הפתיחה של גלריה בנימין, חושפת ביחד את תשעת חברי הקולקטיב. זו לא תהיה מדיניות הגלריה: בתערוכות הבאות יוצגו אמנים שאינם חברים בקבוצה, ותערוכות ליחידים ולהרכבים שונים, לאו דווקא של חברי הגרעין המייסד.

אז למה להתחיל דווקא עם חיות רעות? מדוע לצאת לדרך עם הרע והחייתי, במקום עם הטוב והאנושי?

העבודות בתערוכה מציגות, בלי בושה, את הצד האחר של המציאות. הצד המדמם, הפגום, הלא-תיקני, המכוער, המרושע – הצד שדוחה במקום לפלרטט, לפתות. אולי כי ברגע ובמקום עכור, אלים ובוטה זה מה שיוצא: ראשים ערופים ומדממים, קולאז'-ציורי מגומגם, דיוקן לא תיקני, מפלצתי הבוקע מחומר לא תיקני (מזרון), מבט סתום של רקדנית עיוורת, פרה שבלעה ליוויתן שבלע תינוקות, וכלב משוגע שכמו ברח מסיפור שכבר שמענו.

ואולי כי השיפוץ בגלריה רק הסתיים, דווקא העורב השחור, הכעור, שמתעקש לבחון את השתקפות דמותו בכף הבנאים המונחת על בלוק, שארית למציאות אחרת, אולי דווקא הוא מבשר את הכניסה, מתוך הטיח, הבלוקים, החיים שרוחשים, של האמנות.