מכּרִיוֹת האצְבּעוֹת
שיטוט אמיץ בנבכי עצמי.
בגילוי לב, בחולשה, בעליצות ובכאב.
מביאה אותי אל המילים ומניחה אותן כאן,
מקטעים מחיי.
פוסטים פופולאריים
-
ספירת מלאי
3/8/08 | 1164 צפיות
-
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר
11/3/08 | 871 צפיות
-
קשה באימונים
8/3/09 | 1145 צפיות
-
בוקר עוטף
30/3/08 | 705 צפיות
-
בליל
20/4/08 | 987 צפיות
-
שבת
8/7/07 | 1402 צפיות
פוסטים אחרונים
- שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה 29/8/12
- ביער 2/1/10
- שלושה שבועות ובולגרי אחד שמח לסיום 6/11/09
- סתיו! 7/9/09
- סתיו? 6/9/09
- קיץ 26/8/09
יום שלישי עם אוֹלִי, או, טיול באירופה הקלאסית
כשאני בחופש אמיתי בסיני או פריז
כל הגוף שלי יודע את זה.
משהו מהידיעה שבראש זולג ומתורגם לאופן החזקת הגוף.
וכשירדנו מהאוטובוס באלנבי פינת טשרנחובסקי והתחלנו לעשות את דרכנו מזרחה בבלפור ומשם לנחמני, דרך יבנה, פיזרתי שביל טרדות מאחורי.
כל טרדה מעטרת אבן מדרך.
ועם ההליכה הגו מזדקף מתיישר
מעומס ההקלה.
"בככר הנסיך אלברט כבר היית?" הוא שאל וכבר כששאל ידעתי ששם אני רוצה להיות היום.
וכשהוסיף וכתב הוראות הגעה מוכתמות באוירה לונדונית או פריזאית,
המשוכנעת השתכנעה עוד יותר.
דמדומים עוטפים את העיר, צובעים אותה בצבעים רכים, שרים לה שיר ערש טרם ליל. מישהו, בנחמני 17, מנגן ג'ז. לא בסטריאו. בלייב. וצליליו ממלאים את הרחוב בעליצות ניו-אורלינסית של טרום קתרינה.
פנסי העיר כבר הדליקו
ורק בית הפגודה מקבל ליטוף קרניים אחרונות
עוד כמה צעדים והנה היא
ככרו של הנסיך.
קטנה.
שני ספסלים, שני פיקוסים, פנס.
קסם.
הספסל קורא לנו לנוח.
להשיל את הטרדה האחרונה ולספוג.
חופש.
שאון העיר שוכך לאט אורחיה עוזבים ואוהביה נשארים וגם אוֹלִי נרגעת מתמסרת לידי הלוטפת פרוותה הרכה
אנחנו ממשיכות לטייל.
או, סופסוף אני יודעת היכן מכללת עלמא.
ברחוב בצלאל יפה, פינת אחד העם עומדת יפיפיה אדומה נראית איטלקייה
מה שמשכנע אותי סופי שאני באירופה הקלאסית (כמו שכתוב במדריכי טיולים מאורגנים).
בבית הקפה מביא המלצר דבש יחד עם התה. מן סוג של יוזמה אישית מבורכת. "תקופה קשה" הוא אומר בסימפטיה ומתכוון לגרוני הצרוד. "קשה" אני עונה, "אבל האויר מה זה שווה"
מתחיל להיות קר, אני לובשת את הז'קט הסגול הצמרירי ומושכת לגימה ארוכה מהתה. אוֹלִי מכרסמת את העוגיה הקטנה.
קבוצת ילדים עוברת מדברים עברית.
לרגע אני מופתעת
ומייד מחייכת. |
תגובות אחרונות
-
ניאלה
בתגובה על שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה
-
לב פתוח
בתגובה על ביער
-
אבי דאול
בתגובה על לומדת לבחינה בסוציולוגיה
-
הנץ דואה
בתגובה על אבא שלי
-
אסף האנארובי
בתגובה על עור וצל
-
אסף האנארובי
בתגובה על המצלמה הדמיונית שלי
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני אגיד לך למה, אסתי. וזה הסבר חלקי, שנכון עבורי.
חופש בעיני הוא הלך רוח. האיפשור להיות בכלום. להשיל את הפרטי והפוליטי והכללי והכלכלי. פשוט להיות נטו ברגע. בניקיון מוחלט מכל מה שמעמיס לי על היומיום.
בריחה למקום רחוק.
ובד"כ את חופשיי אני עושה בחו"ל.
לכן, לונדון ופריז ואיטליה
וסיני.
זה רק הלך רוח.
תל אביב היא הדבר האמיתי, את יודעת כמה אני אוהבת אותה.
בכל נימיי.
שבת טובה.
כשאני או
יפה.
יפה מאוד.
גם אני מאוהבי הכיכר המלכותית.
אחת מהפנינים הקסומות של תל אביב.
ורק מעלה בליבי את השאלה למה כשאנחנו נתקלים בפינת יופי בארצנו הקטנה והמתפתחת מייד אנחנו משווים אותה לחו"ל.
למה אנחנו (גם אני כמובן) לא יכולים להסתפק בלתאר את יופיה וחייבים להגיד משהו כמו טוסקנה זה כאן, או פריז מעבר לפינה וכו'?
מעניין הקטע הזה, הא?
ובקרוב:
"הדס מטיילת בעיר - מדריך לטיולים קסומים בתל אביב"
אי-קומפקטיותך היא משהו משהו.
צרפתי?
מואה?
לעשות אהבה,
מואה!
(-:
מה זאת אומרת למה ?
בשביל שאהיה קומפקטי...
הדס יקרה ריגשת אותי. הלכתי איתך כל צעד(גרתי בבלפור 17)
לזה קוראים לעשות אהבה , מאד מאד צרפתי((:
אוהבת שרי
יא
אתה יודע שאני אוהבת אותך.
באמת.
וכל פעם אתה מפתיע אותי בעושר הפנימי.
תגיד,
למה לצמצם אותך?
(-:
דא...
שנתיים אצל אגי משעול
למדת שם?
הפוסט ברח לחופש
לככר הנסיך
והוא שותה תה בבן-עמי
(-:
תודה ליאת (גם אולי מוסרת), והנה משהו על בית הפגודה.
ותשמעי משהו, בית הפגודה שייך לאיש עסקים שבדי, רוברט וייל.
רוברט וייל הוא שמימן את המחקר שערכתי לתואר שני. ופגשתי אותו כשהייתי בארץ, והחלפנו מילים וידעתי ששם הוא מתגורר בארץ אבל לא ביקרתי,
ועכשיו, כשראיתי, אין שום ספק שביקור הבא שלו כאן,
אני קופצת לקפה (-:
בואי.
אם תגידי קודם, אולי אשמש מדריכת דישי לרגע.
עכשיו גם עלי (-:
ואני כל כך שמחה שלא ידעתי עליה
אחרת
איך הייתי מגיעה לחוצלארץ
עם קו 25
שלשום?
בוקר טוב מיא
ויפה לך התמונה החדשה
(-:
מקסים - ממש טיילתי איתך...היה לי כיף.
תמונות משגעות ואולי מתוקה.
מה זה בית הפגודה? משהו ששימרו או מבנה חדש שבנו
איזה יופי הדס...
כאורחת בעיר עשית לי ממש חשק
לבוא שוב לבקר...
המקום האהוב עלי בעיר
מזה שנים
איפה הפוסט?
;-)