 לכשנגרר יואל שליט בטקס הדלקת המשואות אל מחוץ לרחבת נשואי הפנים נגררו עימו רבים מאזרחי המדינה, לא היינו צריכים מדדים רבים לגלות כי אנו מצויים בדכדוך לאומי, אפשר היה לראות בשנה הזו מכוניות מעטות בחלונן מתנוסס דגל המדינה, הטכסים והמילים כמו היו לזרה .
ישנה עייפות אזרחים מסמלי המדינה, עייפות אשר בחלקה יש ליחס לדיכוי הכלכלי שחווים אזרחי המדינה, מחירי הדלק , היעדרות יכולתם של זוגות צעירים להגיע לקורת גג. פרשיות השחיתות.
פרשת גלעד שליט הפכה את החברה הישראלית לשסועה , נושא שהולך וחורג מדיון כעל נושא הומניטרי, ערכי , הפך לנושא פוליטי , מקבל גוון של מאבק ומרי אזרחי כפי שעד כה לא הכרנו .
פרשת האטימות אצל מקבלי ההחלטות בכל הקשור לגורלו של גלעד שליט שברה את כל השיאים שידענו עד עתה.
הלב שם נצבט, לצפות כיצד נגרר אח לשבוי צה"ל ,
שבוי צה"ל שלמדינתו יש את התמורה לשחרורו והיא מסרבת למסור את התמורה.
במקרה זה המדינה ספק אם היא המחליטה, התחושה מיעוט שולי שהשתלט על המדינה מכתיב מדיניות עקומת הגיון כוחנית ובפרט עושה שימוש ציבורי בטרור הפחדה על מנת להצדיק את המעשה שלא יעשה, להשאיר שבוי צה"ל שנים רבות בידי שוביו ולא לפדותו, גם שיש את התמורה לכך והחמור בידיעה ברורה כי הוא עשוי לאבד חיו בשבי .
גרירתו של יואל שליט הרחק מהחגיגה ממעמד הטכס ומנשואי הפנים, היכה בבטן הרכה של החברה הישראלית, העיק רגשית, אמר דבר חד ובהיר- משואה אחת כבתה.
ספק אם גינונים טכסים סמלים נאומים ישיבו אותה לציבוריות הישראלית.
משואת אש הערבות ההדדית הציבורית מתה.
רוב האזרחים אינם מאמינים לפוליטיקאים רואים בהם דוברי הבלי הבלים, ציניים, נוכלים.
אפשר לראות ניצולי שואה נוברים בפחי אשפה וכספם נשדד ע"י ההון המדינה. ללא בושה וללא כל נקיפות מצפון.אפשר לגלות בחוק ההסדרים כיצד המדינה נוהגת כדוגמת גונבי כבשים וחמורים שותלת גזרות בחוק ההסדרים , אינה בוחלת בנסיון להחסיר את האשל וככר הלחם מפה הרעבים גזלת עשרות שקלים מהקצבאות.
עשרות שקלים לאותם קשישים הם כבשת הרש . המדינה בעליבות גם מסכום שולי זה מנסה לקצץ, בגניבה בסתר . ממי ? ממייסדי הארץ ובוניה , ממלח הארץ, מהפנסיונרים הקשישים.
היה צורך בכמה חברי כנסת ישרי דרך שנברו בסעיפים בערימות אלפי העמודים של חוק ההסדרים לגלות את ניסיון האוצר להסתיר בערמת הררי הניירת, מעשה הונאה זה מקופל מוסווה מסתתר מתוך כוונה להעבירו בעורמה.
סעיף זה היה חוסך למדינה סכום זניח, של עשרות מיליונים לכל היותר, בשעה שאפשרי היה באין ספור דרכים הוגנות להשיג לתקציב המדינה סכום זה לו אכן הכרחי היה לתקציבה.
אפשרי לקצץ לקבוצות חזקות יותר בוודאי שלא הקשישים הם האמורים לממן קיצוץ זה מקצבתם העלובה.
מדינה העושקת את הדל והחלש היא מדינה שאיבדה את הערבות ההדדית, האחריות החברתית כלפי אזרחיה.מדיניותה הכלכלית של מדינת ישראל מנוגדת לטובת רוב אזרחיה כיום.
מדינה הנוהגת כך סופה להתפרק לתת קבוצות , לרסיסים, משם הדרך למלחמת אזרחים קצרה.
במדינת ישראל יש להדגיש ולהבהיר מתנהלת מלחמת אזרחים כלכלית עקובה מתככים ושחיתות. במלחמה הזו הפוליטיקאים הם שכירי החרב של ההון ונאבקים בציבור .
במלחמה הזו נופלים לחיי ניוון קורבנות רבים, בפרט חסרי הישע , ילדים, פועלים, קשישים, ניצולי שואה משפחות חד הוריות, אם העם לא יתעשת ויערוך שינוי רדיקאלי אזי ברור לאין צועדת המדינה.
מדינה אשר רומסת את הערבות ההדדית גם בצה"ל , את אחוות הלוחמים, מאיידת אחריותה כלפי שבוייה עורכת חשבונות עקומי דעת , אין למדינה כזו ביטחון כי תשרוד ולו יובל שנים נוסף, ח"ו,
פרשת גלעד שליט היא סמל ומסומל .
גלעד הפך והיה סמל לחייל שהופקר והמסומל שאין עוד ההורים יכולים להפקיד את ילדיהם בידי מפקדי צה"ל בידיעה כי צה"ל יהיה ערב להחזרתם חיים, אם בידיו לעשות זאת.לפי דוגמת גלעד שליט בהחלט צה"ל עשוי לנטוש את השבוי שנים רבות בשבי .וגם לא לצאת מגדרו שמא יאבדו חיו .
פרשת גלעד שליט יש לומר חרגה ולחלוטין מכל קנה מידה נסבל, היא מקוממת . הפכה מויכוח לגיטימי לשסע בחברה הישראלית.
חייל המצוי במרחק קילומטרים ספורים מגבולות ארצו מוחזק ע"י ארגון טרור , ארגון אשר מדינת ישראל מחמשת אותו באנרגיה, חשמל, דלק, בשעה והוא יורה לעבר הידיים המזינות אותו-תחנת הכוח באשקלון ונמל אשדוד .
מדינה אשר מחזיקה את המחבלים בתנאי כליאה מהמשופרים ביותר עם אוטונומיה ניהולית, חלקם נכנסים לכלא אנאלפאבתים מזי רעב , יוצאים עם תארים אקדמאים , חסונים, מדושנם ועם מותן עב כרס.
למדינת ישראל יש את המטבע הנחוץ להחזרת גלעד שליט אלא שהיא בוחרת שלא לשלם בעבורו היא מעוניינת להעניק למחבלים תואר שני אקדמאי או דוקטורט ולהזין אותם באוכל משובח , ולא לשחררם .
היא לא רק אינה משלמת אלא נוהגת כדוגמת הטיפש שביקשו ממנו לאכול את זנב הדג המסריח.
עד שבהתפתלויותיו הרבות הוא לבסוף אוכל גם את הזנב וגם את הגוף וגם את הראש המסריח של הדג.
משנה לשנה חולפת בהן מצוי גלעד שליט בשבי מאמירה התמורה הנדרשת מדינת ישראל מוכנה לשלם את המחיר של השנה הקודמת ולא את המחיר של השנה הנוכחית והמחיר בכל שנת סירוב גובר ובכל שנה חולפת מתרצה ישראל לשלם את המחיר של השנה האחרונה.
כלומר מתנהלת כמו סוחרת כבשים סוסים וגמלים.אלא בניגוד לסוחרי חמורים וכבשים וגמלים יושבי אוהלים הממולחים , סוחרי החמורים והגמלים שלנו עם הגיון של סוס נוהגים. יותר משהם סוחרים הם בועטים וצוהלים צהלולים.. מדינת ישראל נשענת בסירובה לתת את התמורה לשחרורו של גלעד שליט על נימוקים שאינם מחזיקים מים.
ברצועת עזה צומחים בכל שנה נתונה עשרות אלפי בוגרי התורה החמסניקית הרצחנית.
הם יותר שטופי שנאה ובעלי יכולת טכנית גבוה עשרות מונים וחדורי אידיולוגיה שהידיסטית מהעצורים המצויים בידנו. אלה עובדות הידועות גם לגורמים הביטחוניים , להנהגה החמסניקית אין צורך כיום בשהידים.המתפוצצים שהכרנו בעבר.
יש להם טילים חלקם ארוכי טווח המגיעים עד פאתי תל אביב, ברשותם גוף טכנולוגי בדמות טיל המסוגל לשאת כמות חומר נפץ כפולה מגוף אדם.
אם אינם משגרים הדבר נובע ממאזן האימה שצה"ל הצליח באופן חלקי לנטוע בהנהגה החמסניקית, הם הבנו שגם צה"ל יודע להתפרע.דוח גולדסטון כפי שנכתב או כפי שמכה על חטאיו גולד סטון , אינו רלוונטי מי שהיה שם יודע שצה"ל התפרע שם כהוגן. כפי שצריך לנהוג עם מרצחים. כפי שצריך לנהוג עם הנהגה היורה במודע טילים לעבר מטרות אזרחיות על מנת לרצוח .כפי שנלחמים במזרח התיכון .
ההבנות שנטעו בהנהגת החמס אומרות כי לא תהיה חסינות לאותם יורי טילים ממסגדים, בתי ספר, מבתים עטופים בחגורת אזרחים. מדיניות צה"ל כיום אומרת אם צריכים למות במלחמה הזו אזרחים בשגגה- מוטב שימותו בצד העזתי.
למרבה הצער זו ההרתעה שהצליח צה"ל להחדיר לתודעתם. זה המאזן ממנו אנו שואבים את כוחנו ולא באחזקתם של אלפי המחבלים בתנאי מעצר שאינם מרתיעים.
מדינת ישראל חזקה להחזיר מאות מחבלים, מבלי שתתרחש הפרת האיזונים האסטרטגיים הביטחוניים.
גם פינוי כל המחבלים ממתקני הכליאה אין בו כל סיכון שהוא גבוהה מהאיום המצוי בכוח החמוש של החמס.
ההפך למדינת ישראל יתפנו מאות מיליוני שקלים הוצאות אחזקתם של המחבלים בתנאי כליאה משופרים.
כסף שיהיה אפשר להפנותו לקשישים, לניצולי השואה, לילדים רעבים.
מאידך היעדר פתרון והמשך השהיית ההחלטות בפרשת גלעד שליט, מחליש את מדינת ישראל. המדינה מצויה בדימום לאומי מתפוררת מבפנים .
יש לזכור פרשת היעדר החזרתו של גלעד שליט לארצו ופדיונו אינה הפרשייה היחידה . .
לא נצא ידי חובה אם כאן לא נאזכר את כישלונם של אנשי הביטחון בהחזרת רון ארד, ואת היגררותם לאורך השנים אחר האירועים תחת שיהיו האירועים בשליטתם.
נכונותם לשלם ככל שחלפו השנים פי עשרה מהמבוקש בראשית הפרשה שעדיין היה אפשרי לפדותו,מצביע על שלומאליות בלתי נסבלת.
שלא נדבר על מבצעים שחלקם נותרו עלומים . מבצעים שכלו סיכון חיי עשרות חיילים במבצעים חשאיים להביא לארץ כל מי שהיה לו מגע ישיר או עקיף או בדל אינפורמציה על גורלו של רון ארד.
כולל שחרור המרצח מהמתועבים ביותר , קונטור, הכול עבור הבטחה מצד החיזבאלה כי יספק מידע לישראל אודות גורלו של רון ארד, מידע שכמובן לא הגיע, כרגיל חיזבאללה תעתע בגורמים שנהלו את המשא ומתן.
לסכום לא ניתן להתעלם מרשלנותם של הגורמים הבטחוניים בפרשת הפקרת איש המוסד אלי כהן ז"ל פרשה מהמזעזעות , מדינת ישראל מחזירה אלפי שבויים סורים, אלפי גופות ממלחמת ששת הימים ואינה מתעקשת לקבל לידיה את גופתו לקבורה בארצו לעשות עימו חסד אחרון כמתבקש מחובתה כלפיו וכלפי בני משפחתו להביאו לקבר ישראל. אמנה זו נרמסת פעם נוספת במלחמת יום הכיפורים, שוב אלפי חיילים סורים שבויים גופות חיילים סוריים , שוב מוחזרים ללא דרישה אולטימטיבית להשבת גופתו של אלי כהן ז"ל לקבורה בישראל .
איש מוסד שהופקר. לו אלמנה נדיה, ילדים, החיים בתוכנו. מדינה שהעניקה לביטחוניסטים לנהל את המשא ומתן ולא ידעו לממש את הא. ב . בחובתם המוסרית , גם שהיה בידם קלף מיקוח לא ידעו לעשות בו שימוש ראוי והכרחי.
ללמדנו כי ההיגיון במשא ומתן אינו מהדברים המובנים מאליהם אצל אנשי הביטחון.
לפעמים הוא רק דקלום של מילים כגון "אנו עושים יומם וליל למען.. ועבור.." בפועל עשוי להיות משא ומתן שלומאלי ללא בקרה ראויה.
שבוחנים את השתלשלות ההחלטות במקרים הידועים מגלים היעדר שיטתיות אקראיות , ובעיקר הגררות אחר הנסיבות. מקרה גלעד שליט מתנהל בכיוון שלילי זה .
בפרשת גלעד שליט נחצה קו אדום הממשלה מתנהלת כאן כאילו הזמן אינו מימד משמעותי בשיקוליה , כאילו המחיר אכן מונע את העסקה. אילולא היו מעורבים במשא ומתן נציגי השב"כ המוסד זרועות ביטחוניות, יש להניח כי הפרשה הייתה מאחורינו .
האמת היא פשוטה גופים אלה רואים במחבלים הכלואים השגיהם האישיים -בצדק את כליאתם חזות כל ההישגים.
פעולות לשחרורם ולו עבור שבוי צה"ל ישמוט מתחת לרגליהם את האגו ואת הנפיחות העצמית אם יוחזרו "תכשיטיהם" .זה מקור הכשל לכך שהעסקאות אינן נחתמות.
יש להרחיק אנשי שב"כ מוסד וצבא מהמשא ומתן.
הם מנסים להאדיר את משקלם הסגולי של המחבלים וכופים על מקבלי ההחלטות את ההכרח בכליאתם, ועל הציבור מהלכים אימים , מעל ומעבר לאמת האובייקטיבית, שעה והאמת היא פשוטה אפשר לרוקן את כל בתי הכלא ממחבלים . מדינת ישראל חזקה יותר ממספר אלפי מחבלים. יכולה להפוך אותם פגיעים יותר אם הם משוחררים- לו יבחרו לשוב לדרכי הטרור גלעד שליט ראוי לחזור לחיק הוריו ויש למסור את התמורה המתבקשת כעת לסיים את החיטוט בפצע המדמם שהולך והופך שסע לאומי.
|