מה אפשר להגיד כשיושבים בבית קפה, ושותים קפה עם איש חביב שידוע כחולה סוכרת, והוא מזמין לו קפה וקרואסון שקדים נוטף סוכר? אז לא כל אחד יכול לשאול את השאלה המתבקשת "איך אתה משתלט על ה"קור-אסון" הזה, האם אתה מזריק עוד כמה יחידות אינסולין?" אבל אני, כרוקחת וגם חברה, יכולה!

התשובה שקבלתי גרמה לי לכתוב את הפוסט הזה, למענו ולמען כל האחרים שמזריקים שלוש זריקות אינסולין ביום, שונאים את זה ולא אכפת להם כהוא זה מהסוכרת שלהם...

כי מה שהוא ענה לי זה "לא, לא איכפת לי!"

וזה נשמע לי כמו חולה במחלה סופנית, או להבדיל אלפי הבדלות, כעובד אלילים, שלוקח את התרופות כי הרופאים והאישה והסביבה לוחצת, אבל באמת ממש לא איכפת לו, כי "אני חי עכשיו איך שאני רוצה, אוכל מה שבא לי וכמה שבא לי ומה שיהיה יהיה".

אז יש לי תשובה קטנה לכל אלה ובמיוחד לחבר היקר שלי:

1. אתה ממש לא חולה סופני.

2. יש לך עוד המון שנים לפניך, ואיכות החיים שלך תלוייה רק בך, לא ברופא שלך ולא באישה המקסימה שלך.

3. אם אתה כבר מזריק שלוש פעמים ביום אינסולין, אז תזריק את הכמויות הנכונות, כך שיטפלו בסוכר שאתה אוכל. (תבדוק קודם...)

4. אם אתה שונא להזריק, אז אולי כדאי שתבדוק החלפת הזריקות במשאבת אינסולין. עם המשאבה את תוקע את המחט הדקיקה במקום אחד,היא עובדת קבוע, ואתה מוסיף יחידות אינסולין לפי מה שאתה אוכל/רמת הסוכר בדם שלך.

5. אם אתה מתייחס לעצמך כך, אתה פוגע לא רק בעצמך, אלא גם בסביבתך הקרובה, והם חסרי אונים כי "זה שלך", אז כמו שספרת לי זה מתבטא בטורבולציות בחיים שלך, ובחוסר יחס אליך.

 ולסיכום, קח את עצמך ברצינות, אם אתה כבר מזריק שלוש זריקות ביום של אינסולין, תעשה את זה כמו שצריך, תתאים לרמות הסוכר בדם שלך. תתפלא כמה שזה יכול להשפיע על שאר התחומים בחייך.

הפוסט הזה נכתב לאיש יקר, שהשאיר אותי, כרוקחת וחברה, מזועזעת וכואבת אחרי הקרואסון שקדים, בתקווה שאם לא השפעתי עליו בשיחתנו, אולי המילים האלה ישפיעו על אחרים כמוהו! סוכרת זה מצב שניתן לנהל, אז אל תתנהלו כמו עובדי אלילים שלא אכפת...

שלכם

סימה

המרכז לייעוץ תרופתי אישי

www.mypharmacist.co.il