בחנתי את עיניו,לראות את מידת זעפו של הכחול,ראיתי מים שקטים ובתוכם סערת
צחוק בהיוולדה,וידעתי שהחזיר את הנשק לכיסו ,והוא מת להתגושש בפראות,
להכאיב ולברוח כדי להיתפס ולהיענש בחומרה בגירוד חזק בכף הרגל,ובנשיקות פה
ואסור למחות את הרוק,מותר -לעלות עלי,ולהתעלות ולחוג סביבי בעצימת
עיניים כאילו הייתי זבח אלילים, ולפלוט
שברי מילים שעוד לא הומצאו,עד שצעק די,וכשפסקתי שב והרביץ במפתח הלב ונדהם על
שהתקפלתי כאולר,וחיפש אותות של חיים שכדאי לחיות אותם,וכשמחיתי דמעה, קרב אלי,
נגע בנטף החם והוליך אותו בכרית אצבעו,במורד הלחי,והשתומם כי נעלם וניצלתי את הפסקת האש והצמדתי לבו לליבי עד שצעק איחס.
אני רוצה לישון ,אמר,ושפשף באגרופיו את עיניו, וראיתי שטבעו לא נשחת,עדיין,
בשום פוזה של תועלת,וצחקתי כמו שצוחקים מהשימפנזה שהיא ,הלוא,או הלו,ממש כמונו, וביקש סיפור לפני
השינה,ואמרתי טוב,רק אחד,וקראתי אחד,ואמר עוד אחד אבל בעל-פה מתוך הספר, ודחקתי בו
איך בעלפה מתוך הספר,והעיקר שלא אמרת אמת,והוא התגלגל וצחק בפה סגור כאומר-מי אומר אמת בימנו?
|