כמה סתירות פנימיות אפשר לחוות בשבוע אחד?

רק לפני יומיים שקעה המדינה באבל עמוד על חייליה ואזרחיה שנפגעו בפעולות האיבה

וכבר חזרנו לחגיגות ענק בסדרי גודל מנקרי עיניים.

השנה בניגוד לשנים הקודמות הסתירה הזו לא הצליחה לעבור אצלי "חלק".זכרונות העבר גברו על ההווה וצער האובדן גבר על השמחה והתקומה.

כמה קשה להבהיר לעולם שאמנם אתה הולך(או יותר נכון מתהלך)אוכל,שותה וצוחק אבל פנימה,עמוק בתוכך היגון והעצב גדולים,מושכים אותך מטה.בדיוק חשבתי על זה,כמה אנשים הכרתי בקרבה ראשונה שאינם עימנו היום,כמה חיים היו יכולים לבוא לעולם אם הם היו חיים בנינו.

הם השאירו אחריהם את מורשתם,היא ידועה לי ולחבריי ונמשיך את דרכם זאת אומר בבטחה.אבל נורא צעוב לי שהם לא איתי.

אז המדינה שלנו התבגרה בעוד שנה אבל לא פחות חשוב הוא שאם כבר היא בגיל המתאים צריך לפקוח את העיניים המנוסות ולהתחיל לעשות יותר,להיות בשביל החברה שלנו,לתרום,ללמוד לשמח כל אלה לא כל כך טריוויאלים במיוחד כשאיננו יודעים מתי מסתיימים להם החיים.