0

למאמרו של שלמה אבינרי: כאב הפלסטינים ואחריותם

0 תגובות   יום רביעי, 11/5/11, 21:25

למאמרו של שלמה אבינרי: כאב הפלסטינים ואחריותם (הארץ 11/5/2011)


במאמרו קורא שלמה אבינרי לפלשתינאים להפעיל ביקורת עצמית ולקחת אחריות על הנכבה ואז "יקל מאוד על הישראלים להשתתף בכאב הפלסטינאי".  אבינרי מעלה 3 נימוקים שהם בעצם שניים.  הראשון: "אתם התחלתם – אתם אשמים" והשני "שלי יותר גדול (שואה)".  הנימוקים האלה הינם כמובן שלא מן העניין ומציגים בעצם סירוב הציבור הישראלי (בחלקו הגדול) להכיר ולכבד את אבלם של האחר.


טענת ה"אתם התחלתם" גם אם עובדתית היא נכונה (ברוב רובה – הרי היו גם פעולות יזומות של גירוש ומניעת חזרה) אינה רלבנטית.  האבל, הכאב והאובדן הינם עובדות.  הרי שלמה אבינרי לא חושב שאין להזכיר ולהתאבל על ט' באב בטענה שללא המרד היהודי לא היו הרומאים הורסים ומגלים את תושבי הארץ היהודים כפי שעשו.


גם טענת "השוואות בין הנכבה לשואה" אינה רלבנטית.  ישראל היא זו שלא מהססת להשתמש בהשוואות כאלה.  שימוש תכוף עושה נתניהו בהשוואות אלו בנושא איראן.  כך עשה גם בגין שהישווה את אש"פ ועראפת לנאצים וכך עשו גם רבני המתנחלים בזמן פינוי עזה ועמונה.

 

במאמרו "חוטא" אבינרי בחטא "ההשוואה" שהוא מאשים את הפלשתינאים.  כותב אבינרי "כפי שאי אפשר לנתק את הגירוש של 12 מיליון גרמנים אתניים ממזרח אירופה אחרי 1945 מתקיפת פולין בידי גרמניה ב-1939".  האם הוא חושב חושב שפשעי הפלשתינאים ב- 1948 הם ברי השוואה לפשעי הגרמנים בפולין 1939-1945 - מסופקני.

 

במאמרו חש אבינרי צורך, בשם האיזון הקדוש, לגנות את הימין והשמאל הקיצוני בישראל, אך לשם כך הוא חוטא בעיוות עובדות.  הניסיון "לאסור על אזרחי ישראל הערבים לאזכר את הנכבה" אינו של הימין הקיצוני אלא של הימין כולו וחלק מהמרכז – הרי אלו חוקים שעברו בממשלת ובכנסת ישראל.  והגינוי של השמאל הקיצוני (מיהם ?) להפוך את "הנכבה ליום זיכרון משותף" (האם קיים ניסיון כזה?) אינו דומה לחוקי "הכחשת הנכבה" מכיוון שבודאי אין כאן ניסיון ללמד בבתי ספר דתיים על הנכבה או לכפות על עירית בני ברק לציין יום זה.

 

אולי, אם נדע לכבד (גם אם לא להסכים לראיה ההיסטורית) את אבלם של תושבי הארץ הערבים ולא לנסות בצורה פטרונית להסביר להם על מה הם יכולים להתאבל, את מה הם יכולים להזכיר ואיך, אזי אולי אפשר יהיה לצפות "למידה של ביקורת עצמית" ו"יכולת להתבונן במראה" כציפיותיו של אבינרי.  אך כאשר מדי יום עדיין נמצאים רבים מהפלסטינים במערכת המקפחת את זכויותיהם, גוזלת את אדמותיהם, מגבילה את חופש תנועתם וכו', אין מקום לצפות שהם יסתכלו על האירועי 1948 במבט ביקורתי ועובדתי.

דרג את התוכן: