16 שנות נישואין, הזמנו צימר במושב עין הבשור עם עוד זוג חברים, אותם חברים שחגגנו איתם את ירח הדבש שלנו.  הצימרים היו בסגנון יפני, מדהימים ומפנקים במיוחד.  האווירה הייתה מרגיעה והיינו במצב רוח מעולה.

למחרת בבוקר עלינו על הג'יפ ונסענו לנחל בוקר לחפש חלמוניות. מתברר שהחלמוניות צומחות לתקופה קצרה בעונה זו של החורף,  בערך שבועיים שלושה ורק באזור הנגב הצפוני ובהר מירון.  

מרחבי הנגב הדוממים הזכירו לי סצנה מהסרט "שיער" בה החבריה נוסעת במדבר הלוהט לבקר את חברם בבסיס הצבאי כשהם שרים בקולי קולות.  במקרה היה לי דיסק ברכב  עם השיר "תנו לשמש לעלות", הגברתי את הווליום, ואת המהירות, פתחנו חלונות ושאגנו בקולי קולות את מילות השיר.  החוויה היתה מושלמת, החיוך לא ירד לנו מהפנים באותו היום.

הגענו לנחל בוקר והתחלנו במסע חיפוש אחר החלמוניות. הבנים ישבו והרתיחו קפה ואנחנו הבנות התחלנו לטפס על הגבעות. לא ציפינו למראה המרהיב שהתגלה לפנינו, שביל פרחים בצבע צהוב חלמוני התגלה לפנינו, עולה ומטפס על ההר.

החלמוניות צומחות קרוב מאוד לאדמה, פריחתן הצהובה על רקע אדמת הנגב היבשה פשוט יפיפייה. נשמנו עמוקות, התבשמנו והתענגנו. 

לפעמים אני מברכת על השגרה שמאפשרת לנו ליהנות מפסקי זמן שכאלה....