כתיבה תמה הפורטת על נימי נשמתי.

תודה.

מי היא הדמות המסתורית ידועת הסבל המתנשפת בקינת  צ'לו ואנקת קלרנינט? עיינות אפלים בין עיניה כאילו מתהומות האיין הקיצה וכמו גורשה מעדנותיה בגלל חולשותיה. האם חווה זו, או שרי או הגר או רחל ידועות המהלומות ? אפשר לקרוא את שירך בנשימה עצורה ולהיוותר עם קסם השפה וסוד חידתה.
כמו בכל האגדות התנכ"יות  תמיד חצוייה נפש אישה פעם בקסם ופעם באימה.

רעדה
בשתיקה
ממתיקה בתיקה
סוד חיקה ..

אוספת ידיעתה לעצמה..
בשתיקה כבדה,,
עצב בשירך אדם יקר..
ואותה ההיא חיכולה להיות במשמעויות שונות..
תודה *

"לא שווינו
ולא תהינו
מגבלות כוחה"

לעתים אנחנו משאירים את האדם ואת חוה לשאת לבדם את התרמיל טומן הסוד,

כיוון שלמראית עין יש בהם כוחות,

העיוורון הוא חלק מאיתנו,

ושל מי האחריות?

יש כאן בשירך תחושת הכאה על חטא,

ואולי,

לא יכולים היינו לראות,

מה שלא רצתה שנראה,

את מה שמתחת לעלי התאנה,

אישה,

מטפחת רבות את 'מראית העין'

שמה מסכה לפנים, מרובת צבעים,

ושמלות מתבדרות בקפלים,

ואולי, לו יכלה לשאת את החשיפה,

שאפשר לראותה כמו שהיא,

היתה יכולה גם לבקש עזרה.

אולי היתה כאן היום (?).

אין לדעת.

אדם -

אוהבת את הדימויים - משחקי המילים
ולבסוף - היא אינה
תודה על המילים
שבת מחבקת

"היא לא טעתה
היא הייתה
אנחנו לא היינו

ראתה
את שלא ראינו
עת לא היינו"


בשורות האלה מצאתי את השיר ואהבתי אותו ואת טעמו המריר והמלגלג

על החרטה שלאחר המעשה הנורא של פספוס ונידוי ודחיה וטעויות אנוש לא אנושיות

אדם,
תיארת בשירך דמות מאוד מיוחדת ויחודית,
דמות שלא משתלבת
דמות שצופה מהצד
ויש לה מבט מאוד חודר
והזולת צופה בה
אך לא ממש רואה אותה כפי שהיא,

"היא" מאוד נוגעת ללב

תודה

סופשבוע נעים

דבי

לקריאתי,
תכונת העדר.
אירוני סרקסטי נפלא.

תודה