כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אש לוהבת

    0

    דודיק יוצא מהארון

    57 תגובות   יום חמישי, 12/5/11, 20:52

    ''
    *** לפני הכל, קרדיט לצייר רפי פרץ, המפליא לראות ולצייר את החיים דרך כל צבעי הקשת - http://www.gay-art-history.org/gay-history/gay-art/contemporary-gay-art/rafi-perez/gay-art-rafi-perez.html

    הפעם חברי, יקירי, אהוביי
    סיפור,  אלא שלא אני כתבתי....
    הסיפור התרחש אמנם בביתי.כרקע... לא היה עולה בדעתי, לכתוב אותו, חלילה לי.. אך בקשה מפורשת של דודיק, חבר, ותיק ויקר מאד שלי מהאתר...

    בא לבקר, מצוות "ביקור היד השבורה." האוירה הקלילה, המחוייכת, (אולי עוגת הגבינה המעולה, הקנוייה,יד שבורה, כבר אמרתי.)
    פתחה בו משהו.. עמוק , נסתר..... ואני, לפי בקשה מפורשת.. מביאה דברים.. (לא הסגנון הקליל שלי....גם לא כדרכי לתמצת בעלילה). אלא ממש כפי שנכתב. את תגובותיכם.. והכוכבים.. אעביר ישירות לדודיק (שם בדוי) היושב בביתו.. וכוסס ציפורניים....או לא חחחחחחחח

    שהרי כפי שכבר ציינתי...זה רק סיפור.....
    "והפעם ציפ, עוד סיפור יצא קצת ארוך אז ממשי כפי שהינך מבינה כולו שלך ואין צורך לשאול "אולי אתה תפרסם" לא, את ואצלך תחת שמך."דודיק ידיד ותיק שלי, אנחנו מכירים הרבה שנים- מתכתבים, נפגשים, משוחחים, משתפים, נאנחים וצוחקים, פה ושם קפה לפעמים סרט, הצגה, קונצרט,כך הידידות זרמה לה שנים לאיטה ובנחת.

    דודיק מעולם לא היה בביתי כך שהופתעתי בצהרי יום אחד מימי אמצע השבוע כששמעתי נקישה והנה הוא עומד במלוא הדרו המלכותי (מזל אריה) בפתח. "הי" הוא אמר "קפצתי לבקר את הפצועה" (זוכרים: צעדתי-מדרכה-נפילה- גבס- 3 שבועות מרותקת) "את בטח מוצפת חברים ומשפחה בסופי שבוע אז באתי ביום חול" תמיד הוא היה כזה מתחשב, מין איש טוב לב ומרגיע, "ידעתי שלא צריך להודיע לאן כבר תלכי ככה מגובסת" (זה שיש לי מלא חברים גם של אמצע השבוע.... ואפילו כעת דקות לפני שהפתיע - חזרתי מסיבוב בעיר..נו מילא שיהיה) ואז בצעד נמרץ נכנס לדירה אחזני בכתפיי ורחמנא ליצלן הרעיף לי נשיקה כזו קלה מרחפת חצי נסוגה על שפתי אפילו שלא הספקתי להכין אותן.


    אני עדיין תחת הלם ההפתעה ואפילו יותר מזה כמו הלומת זעזוע וכדי לצאת מזה שואלת "תגיד דודיק קרה משהו ?"

    "לא" ירה תשובה אוטומטית "למה את שואלת"


    "מעולם לא התחבקנו, לא התנשקנו, מן ידידות כזו של חברים טובים, ידידים....., לא ביקרת אצלי והכל קורה עכשיו, קרה משהו ? ספר לי ", חוסר נוחות ברור החלה לאחוז בו, גופו הגדול והמרשים מתנדנד קלות מצד לצד, עיניו הצטמצמו לחריצים דקים אפשר היה לאחוז ולתפוס את ההתכווצויות שעלו וירדו בגופו, אפשר היה לחוש את גלגלי המוח חורקים וסוחטים את עצמם לדעת , עצם עיניים כאילו מנסה לעלות מנבכי הזיכרון דברים ואז הוא אומר לי כמעט בלחישה :

    "אני מתחיל להבין משהו, כל השנים שאנחנו מכירים לא עלה על דעתך ולא ידעת שאני הומו",האמת?  התקרה לא ממש נפלה עלי, לא יכולתי להעתיק את עיני ממנו, חיפשתי נואשות ביד הבריאה במה להיאחז מגששת דרכי לשולחן (איפה השולחן לעזאזל כשצריך אותו) והנה תפסתי משהו חלק וקריר וכד המים התנפץ לו לרסיסים.


    המילים שנעלמו שבו אלי לאט לאט (מזל שהכד התאבד לו) "חכה, על תזוז, אני הולכת להביא מטאטא", הבאתי הוא התכופף יחד איתי, אספנו את השברים והרסיסים הוא אוחז ביעה ואני במברשת ובעודנו עוסקים במלאכה בקול עדין אך ברור ונקי אומר לי "לא ידעת אה, אבל גם לא צריך להגזים ולשבור דברים, אה חה חה" ציחקק קלות בנבוכות בולטת.


    להכין קפה ? בטח ענה,

    שחור או נס – שחור ,
     
    סוכר ? 2 מחוקות,

    רוצה גם עוגיות – לא,

    אולי פרי, יש סלסלה מלאה בסלון תבחר – לא תודה.


    טוב מיציתי את הקטע הטלגרפי, מה עושים עכשיו, מה אומרים על מה מדברים בדיוק ואני עוד הלומת קרב מחפשת דרך לחזור למיקוד.


    בא לי לשאול – איך זה התחיל (מה התחיל , מה זה "זה") לא טוב ובכלל איזו מין שאלה זו...

    אולי אומר משפט סתמי כזה לא מחייב כמו-  גבר נאה וגברי כמו שאתה ניראה לא הייתי מאמינה, לא מביט לי הגיוני – נו טוב, אז הוא יענה  "עובדה" ונגמרה השיחה.


    אבל שק הסקרנות הריק והרצון העז להקהות במעט את הלמות ההלם דרשו "רוצים שיחה" "רוצים לדעת עוד" ואז הגיע אלי משפט הקסם הנדוש והמוכר "החלטת לצאת מהארון ? " הוא כיוון מבט חד וישיר לתוך הלבן של העיניים הכחולות שלי "אף פעם לא נכנסתי לארון, לא הייתי בארון ואין לי ארון לצאת ממנו, בעולם שלי אני קיים, ב- 3 ממדים, בחוץ ובכל מקום אולי ישנם אחרים בארונות – יש כל מיני ארונות לכל מיני אנשים, תסתכלי מסביב על קהילות ועדות ודעות קדומות אני בחוץ כמו כולם ואם אלו שבארונות ירצו ויבואו אלינו נקבל אותם בחיבוק ובאהבה" סתם ולא פירש.


    התבלבלתי לגמרי מי בחוץ מי בפנים ולמה בכלל שמישהו יהיה פה ואחר יהיה שם (למה התחלתי עם זה ...)
    נהיה פילוסוף הגבר ?? עכשיו כבר אני לא כל כך בטוחה אוי איזה בלאגן.

    נרגעתי מעט, ישבנו, שתינו מצצנו עוגיות טבולות כמנהג הסבתות, השקט עשה את שלו, לאט לאט נפתח הפרח, השתחרר אצלו משהו והוא דיבר בשקט בקול גברי נעים, נפלא היה להיווכח באיש יפה, תמיר, מדויק, רך ופתוח, חופשי לדבר ומתבטא בחופש וישירות מבלי להתנצל, עונה לשאלות –ישבנו כך ושוחחנו 3 שעות, מידי פעם שופתים עוד כוס קפה, הוא סיפר על ילדות ונערות והורים וצבא (המון ידעתי כבר ימקודם אבל היום הקשבתי כמו לראשונה) נוכחתי שאני לא מכירה ממש את האדם שבפנים את העוצמות והחוזקות על החוויה הראשונה.

    כך סיפר,-כשהיה בן 17 לישוב שלו (קטן וכפרי- השם רשום במערכת) הגיעה בחופש הגדול נערה תל אביבית להתארח אצל חברה שלה שהינה בת כיתתו וגרה בבית ממול ביתו. הכירו קצת, יצאו קצת בדרך כלל בחבורות, הלכו פעם לסרט במושבה, פעם אחרת הרשים אותה בנהיגה על טרקטור דרך השדות בלילה ללא תאורה ופנסים עד שהגיעו לים וטבלו שם, וכך נקפו הימים עד ערב חזרתה הביתה תל אביבה.

    דודיק הזמין אותה אליו כמו שכבר קרה מספר פעמים אלא שהפעם שניהם חשו-ידעו שיקרה עוד דבר.

     
     כל הניסיון שלו הצטמצם למה שראה בסרטים וזאת לדעת שבסרטים של אז, היה נהוג קוד שמרני - רק במרומז את היתר תדמיין ותנחש. הניסיון שלה גם היה מצומצם במה שקראה ברומן הרומנטי .
     

    כך הם ניסו קצת פה קצת שם, זווית לפה ותכסיס לשם בסוף שזה נגמר לא הרגיש דבר ולא חש  ב ד ב ר  ואפילו לא ידע שצריך היה להיות מאוכזב.  גם היא לא התרשמה מהדבר, התלוננה על כאב פה וכאב שם ואחרי שהלכה ראה ידידינו שהסדין זרוע בכתמי דם והוא נתקף חרדה וחרטה, וגם הצבע והריח לא הוסיפו למשקל  והפור נפל.

     דודיק התחיל לעשות סימנים של ללכת – הביקור תם, שאלתי אותו בישירות לפני שיברח "למה דווקא עכשיו הדברים יוצאים, אחרי כל כך הרבה שנים, למה היום החלטת לספר ולגלות, הרי קלטת ליד הדלת שאני לא יודעת יכלת להמשיך לשתוק ..."

    "בהתחלה לא הייתי בטוח" השיב "משהבנתי את זה – אני מרגיש איתך מספיק בטוח מוגן וחופשי לספר ולדבר על כל דבר אז שהבנתי שאת לא יודעת והראש שלך ממש לא בכיוון – אז מדברים גם על זה" (האמת שהוא צודק, גם אני מרגישה כך 100% ביחס לאמון בו) .

    "חוץ מזה" הוא אומר  "כבר הרבה חודשים מנדנד לי מאד הרצון לנסות שוב עם אישה, וצריכה זו להיות אשה ולא את, חברתי היקרה, שהרי  בגלל החברות המיוחדת בינינו ,שאינני רוצה לסכן אותה ושלא תתקלקל לנו" אמר הג'נטלמן המתחשב .

    "האמת" המשיך הקשקשן "שאם היה יוצא ,הייתי מדבר איתך על זה, אבל כל שיחה  ביננו, תמיד מובילה למקום אחר..... באמת אני רוצה, לפעמים, מפנטז..להיות , לנסות,עם מישהי בוגרת, מנוסה, שתהיה נאה, מבינה, סבלנית......ושלא יתקלקל......את יודעת נדבר על זה עוד" וכך נפרדנו כמעט כמו תמיד ..... חיבוק חברי,   נשיקה,  נדבר.. אמר, נכנס לאוטו ונסע.....



     אפילוג

    לאחר יומיים, דודיק התקשר,הכחיש את כל מה שקרה, את כל הווידוי.."ציפי, זה סתם סיפור, שהבליח בראשי."
    ,אבל עדיין עומד בתוקף שאפרסם.... וכמו שאתה אומר.. סתם סיפור.. שמסופר,אגב, בכשרון רב...
    וכן, אני יודעת שישנם  אצלי על הצג.. עוד שני סיפורים מקסימים שלך....לכשתרצה... גם אותם אפרסם.....

    שלך בידידות בכנות ובחברות אמיתית...
    ציפי
    דרג את התוכן:

      תגובות (57)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/6/11 18:38:

      צטט: sari10 2011-06-08 16:43:01

      ציפי,

      מאוד נהניתי לקרוא.

      את כותבת נפלא.

      נהדר שיש לך ידיד טוב שכזה.

      דווקא אהבתי את האפילוג.

      אם תשאלי אותי?

      אני לא מאמינה שהכל המצאה . . .

      דרך לסגת לאחור אולי?

      חברה מתוקה שלי

      דעי כדעתך

      תודה אני ממש שמחה שאת באה מבקרת

      ואפילו משאירה תגובה כזו חכמה....

        8/6/11 16:43:

      ציפי,

      מאוד נהניתי לקרוא.

      את כותבת נפלא.

      נהדר שיש לך ידיד טוב שכזה.

      דווקא אהבתי את האפילוג.

      אם תשאלי אותי?

      אני לא מאמינה שהכל המצאה . . .

      דרך לסגת לאחור אולי?

        27/5/11 20:58:
      אכן סיפור מסקרן ומענין רק מה סופו שמח לחלק ועצוב לחלק מובן שאם זה לא נכון משנה את הסיפור וזה מה שיפה גם שבת שלום
        21/5/11 23:43:
      איך כל הטיפוסים האלה נדבקים דווקא אלייך? *
        20/5/11 11:45:
      כרגיל מעניין כאן - תודות וברכות רומפייפיה
        16/5/11 18:29:
      הוא פשוט מבולבל מכל המצב הזה...
        16/5/11 09:37:
      ציפי, אני מבין את דודיק, גם אני יצאתי מהארון, אני מפנטז כמו דודיק :)))))))))))))))))
        15/5/11 18:32:

      איזה מזל שחזרתי היום אחה"צ והספקתי לשטוף עיניים ביצירה החדשה לפני שתתישן ולהספיק להגיב כשהנזיד עדיין קצת חמים.

      שלא אשכח הכוכב כבר דרך וחוץ מזה - כמה דברים, קראתי פעמיים כדי להיות משוכנע שאכן יש בך קשת מגוונת של סגנונות סיפוריים וזה יוצא מהכלל. 

      כמו כן שמתי לב שלא כדרכך אינך מגיבה להתייחסויות הקוראים , מה קרה ? ירדת מהארץ ? משתתפת בנאכ-בא ?  

      מישהו אמר סרט - מה זה סרט -מצטרף להוקרה - סדרת טלביזיה ב-12 פרקים לפחות 

      מישהם אחדים אמרו - מה הסיפור כאן יצא - לא יצא  וכמה המלצות לשלוח את דודניצה לטיפול.

      אני התייחסתי לסיפור כסיפור וכאן האפילוג מאד הפריע לי כאילו לא במקום ולא חלק מהסיפור אף אם ניתן כדי לחזק את סיפור המעשה בסיפור, לטעמי - אם הסיפור אמת האפילוג לא במקום ואם הסיפור שקר האפילוג לא מוסיף ואם הסיפור רק המצאה סיפורית - האפילוג לא תורם, - אולי אני מתבטא כך כי האפילוג סתם קלקל לי את ההנאה הרבה שחוויתי בקריאה.

      אני קלטתי את הסיפור אחרת ורק בקטע האחרון זיהיתי את הכמיהה לשינוי ואז בקריאה השניה  נהנתי כפליים ואם לכך התכוונת זו ממש אומנות -

      המשיכי ככה

        15/5/11 15:30:
      ציפי, זה כל כך נוגע ללב, כאילו שאני הייתי שם ושמעתי הכל....לעולם לא נדע כמה סבוכה נפשו של האדם, כמה יש לו להגיד והוא לא מעז לשתף.....אז קחי זאת כזכות גדולה, שהוא בחר אותך, זה בטח לא היה לו קל......תודה לך, שהיית שם בשבילו, גם אם לא הוכנת לכך.
        15/5/11 10:41:
      אהבתי את הכתיבה שלך,מרתקת,זורמת,מסקרנת...את דודינקה אני לא מכירה...במה שיבחר ,שיבושם לו,היה ,לא היה ...יהיה רק שלו.....שבוע נפלא לך......לליק
        14/5/11 22:35:
      שבוע טוב*************
        14/5/11 21:40:

      ''

        13/5/11 18:17:
      אני לא מאמינה שזה סיפור סיפורים כאלה לא ממציאים זה היה אמיתי והוא התבייש כנראה וקיבל רגליים קרות בסוף. אם הוא בחר להיות הומו אז זו בעיה שלו והוא צריך להיות שלם עם מה שבחר
        13/5/11 17:54:
      אשרייך,שיש לך חברים שבוטחים בך,נראה לי כמו מושיקו שהבחור לא סגור על עצמו וזה גם בסדר,היה זה פרויד לדעתי הראשון שטען שאנחנו יצורים דו-מיניים בפוטנציה. שבת שלום!
        13/5/11 15:37:

      ציפי יקירתי
      משכב זכר הוא עונש כבד שיצורי האנוש מתקשים לחיות עימו.

      דודיק נמצא בין שני עולמות....צריך עזרה מקצועית להחזירו לעולם אחד ששם יהיה לו טוב

      ...שאלת מיליון הדולר?

      היכן הרגיש טוב יותר?

      בצד א' או בצד ב' ....? בתוך הארון או מחוצה לו....

      אני מאמין שבכל פנטזיה יש משהו מן האמת הרצויה 

      מומלץ לבצע מחקר ניסוי לקבל החלטה ושם להתמקד

      ...ליבי ליבי עם דודיק ( אגב חייו סבוכים מאוד )

      שיגיע לצד אותו חנן הטבע ליצורי האנוש כי הצד שני מעט בעייתי..

      אז לך שבת שלום ולדודי כוכב יפה וחזק..

      שיאיר את דרכו לצד א'.

        13/5/11 15:17:
      סיפור בתוך סיפור. הפלאת לכתוב. אהבתי. שבת שלום. ********
        13/5/11 15:17:
      סיפור בתוך סיפור. הפלאת לכתוב. אהבתי. שבת שלום. ********
        13/5/11 14:09:

      קראתי ואפילו נהנייתי...באמת סיפרת יפה,

      אבל מה הסיפור? יצא מהארון זה סיפור?

        13/5/11 10:57:
      אמיתי או לא? זה לא חשוב כלל ועיקר! הכתיבה יפה וזה העיקר.
        13/5/11 10:42:

      ציפיקשקוש -

      נפלא סיפרת
      ממש אהבתי
      תודה ושבת מחבקת

        13/5/11 10:31:


      מעניין מי היה הנגר ? מופתע

        13/5/11 09:34:
      בררך כלל בפסח " יוצאים מהארון " לא ? חמוד....המון בריאות ודירבלאק על הכד ( זה השני שאת שוברת ) חדש אני לא קונה שוב.....אחלה שבת

      סיפור חופשי

      כמו דודינקה...

        13/5/11 09:27:
      סבך החיים .. :)
        13/5/11 09:19:
      סופ"ש נפלא ושבת שלום לך...(-:
        13/5/11 09:18:
      תגידי ציפי , זה אותו הדודינקה ההוא? שיצא מהמקלחת?
        13/5/11 08:13:
      לכולנו החיים מסובכים דיים,אני מתארת לעצמי מה עובר על אלה שחיים בתוך הארון, ואלה היוצאים.
        13/5/11 06:55:
      פיפיה יקרה, תרשי לי בבקשה שלא להגיב. אומר רק שסיפרת נפלא, לא בכדי מסר דודיק את הסיפור בידייך. ולך דודיק החבר הוותיק של היפיפיה הרומניה, חזק ואמץ. משער שהגעת למקום הנכון כאשר קפצת לבקרה. כוכבית אחת בדרך, תתחלקו בה כפי שתראו לנכון. חוצפי"ש
        13/5/11 06:45:
      לא פשוט "לצאת מן הארון"גם היום, עם כל היוצאים מן הארון למיניהם ולאחרונה, גם מיקי מרטין , זמר הפופ המפורסם. האמת אם "היה או לא היה" לא כל כך משנה במקרה זה, כי אם הסיפור שבתוך סיפור... שסופר בצורה מרתקת כל כך.
        13/5/11 06:30:
      חייכת אותי רומפי....מה עם דודיק ? בעצם זה לא חשוב...הסיפור יפה עם הכחשה ..בלי הכחשה...תודה חברה יקרה...את מספרת נהדר....שבת טובה !...סאלינה
        13/5/11 04:58:
      מענין למה הבחור הכחיש הכל אחרי יומיים, הרי היום הדברים הרבה יותר פשוטים מפעם....
        13/5/11 04:56:
      סיפור יפה !
        13/5/11 02:07:
      נחמד אהבתי שבת שלום
        13/5/11 01:32:
      סיפור חמוד...
        13/5/11 00:58:

      על אף ההכחשה נשאר הסיפור כאמיתי לחלוטין.

      התמימות של נער במושבה, בתקופה שחינוך מיני לא היה נהוג ובסביבתו לא היה מי שיגלה לאזנו את ה"סודות", הביאה אותו ואת חברתו למצב מביך במיוחד...

      ככלל, לא אירוע כזה מביא גברים "להכנס לארון".

      יתכן שטיפול נכון של מומחה בשיתוף סרוגייט היה מביא אותו חזרה לגבריות האמיתית...

      סיפרת בצורה חיה ומעניינת.

      סופשבוע טוב,

      רמי

       

       

        13/5/11 00:14:
      נהניתי... כמו תמיד ! תודתי נתונה לך עם פרח הלילך.....
        12/5/11 23:37:
      אז נפלו או לא נפלו השמים?????
        12/5/11 23:26:
      שבת שלום ציפקה **
        12/5/11 23:24:
      ***
        12/5/11 23:22:
      ve toda she shalacht
        12/5/11 23:22:
      סיפור נחמד, הבאת אותו באופן מקסים, מהזה חשוב (היה או לא היה) שיהיה.
        12/5/11 23:21:
      את צריכה לברך על המוגמר תודות לגבס זכית לגילוי:)) אני לא אאחל לך לשבור רגל חלילה בשביל עוד סיפור
        12/5/11 23:21:

      לפחות הוא היה כנה איתך ציפי

        12/5/11 23:04:
      דודיק שלך החתיכי מתנדנד בשני עולמות. היה או לא היה? מכירה הסרט-סידרה? או דלתות מסתובבות. אהבתי הגישה וההומור. חיבוק אוהב ממני ציפושית יקירתי
        12/5/11 22:46:

      תודה שגרמת לי לחייך.

      יופי של סיפור.

      מעניקה לך כוכב בצירוף חיבוקי עטוף.

      וכמובן את ברכתי לשבת המלכה!

       http://cafe.themarker.com/image/2170636/


      ''

        12/5/11 22:38:
      קבלי כוכב... בבוקר אקרא בעיון ואגיב.

       


      פשוט תענוג לבקר אצלך!!

       

       

        12/5/11 22:33:
      חייכת אותי..יופי של סיפור..את בשלך ודודי בשלו שחזר בו מסיפורו...מה זה כבר משנה?! נשאר בארון ..יצא מהארון..היום הכל מתקבל ברוח טובה..אני מקווה שדודיק לא נבהל מהחשיפה שלו ולכן חזר בו וכי אכן זה היה סיפור. חבל לי שאם זה לא כך והוא "עדיין כלוא בתוך הארון". היטבת , כרגיל לכתוב. ************
        12/5/11 22:23:
      סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור :)
        12/5/11 22:15:
      הכוכב לדודיק...!!
        12/5/11 21:58:

      *
      אני מקווה שדודיק שלך ימצא מקומו, ויהיה בטוח ושלם עם עצמו, חבל להישאר כך לנצח תוהים בין שני העולמות.

        12/5/11 21:55:
      חברים לפעמים מפתיעים.. משאירים אותנו פעורי פה..עם חומר למחשבה..
        12/5/11 21:54:
      סיפור נחמד.
        12/5/11 21:43:

      ציפי יקרה לליבי נשיקה

      קראתי את הסיפור של דודיק דרכך

      אוווחחח כמה ניפלא שאת כותבת ממש קראתי בשקיקה

      ולי אין הרבה מה לכתוב ( כי כל המילים מתאימות לארון ) (-:

      הבנתי לליבו של  דודיק כשאמר לך : שאיתך הוא לא ינהל

      מערכת יחסים אינטימית

      כדי לא להרוס את החברות הנהדרת שבינכם....

      וחבר הומו הוא החבר הכי טוב לאישה עלי אדמות

      וצר לי שחווית המין הראשונה שלו הפכה לסוג של טראומה

      ורמזת יקירה לעוד סיפורים משל דודיק.....

      אז אם הוא ממספרי הסיפורים - אז הוא גדול!

      * כוכב אהבה ממני

      וחיבוק הכי אוהב שבעולם

      שין שן ( שבת שלום)

      חיה

        12/5/11 21:29:
      מעניין.....
        12/5/11 21:13:
      * סיפור נחמד אהבתי. מה זה ארון?:)) שבת שלום יקירתי
        12/5/11 21:10:
      זה סרט, לא סיפור. שאפו לך ולו.

      ארכיון

      פרופיל

      רומפיפיה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין