דודיק יוצא מהארון
שהרי כפי שכבר ציינתי...זה רק סיפור..... "והפעם ציפ, עוד סיפור יצא קצת ארוך אז ממשי כפי שהינך מבינה כולו שלך ואין צורך לשאול "אולי אתה תפרסם" לא, את ואצלך תחת שמך."דודיק ידיד ותיק שלי, אנחנו מכירים הרבה שנים- מתכתבים, נפגשים, משוחחים, משתפים, נאנחים וצוחקים, פה ושם קפה לפעמים סרט, הצגה, קונצרט,כך הידידות זרמה לה שנים לאיטה ובנחת. דודיק מעולם לא היה בביתי כך שהופתעתי בצהרי יום אחד מימי אמצע השבוע כששמעתי נקישה והנה הוא עומד במלוא הדרו המלכותי (מזל אריה) בפתח. "הי" הוא אמר "קפצתי לבקר את הפצועה" (זוכרים: צעדתי-מדרכה-נפילה- גבס- 3 שבועות מרותקת) "את בטח מוצפת חברים ומשפחה בסופי שבוע אז באתי ביום חול" תמיד הוא היה כזה מתחשב, מין איש טוב לב ומרגיע, "ידעתי שלא צריך להודיע לאן כבר תלכי ככה מגובסת" (זה שיש לי מלא חברים גם של אמצע השבוע.... ואפילו כעת דקות לפני שהפתיע - חזרתי מסיבוב בעיר..נו מילא שיהיה) ואז בצעד נמרץ נכנס לדירה אחזני בכתפיי ורחמנא ליצלן הרעיף לי נשיקה כזו קלה מרחפת חצי נסוגה על שפתי אפילו שלא הספקתי להכין אותן. אני עדיין תחת הלם ההפתעה ואפילו יותר מזה כמו הלומת זעזוע וכדי לצאת מזה שואלת "תגיד דודיק קרה משהו ?" "לא" ירה תשובה אוטומטית "למה את שואלת" "מעולם לא התחבקנו, לא התנשקנו, מן ידידות כזו של חברים טובים, ידידים....., לא ביקרת אצלי והכל קורה עכשיו, קרה משהו ? ספר לי ", חוסר נוחות ברור החלה לאחוז בו, גופו הגדול והמרשים מתנדנד קלות מצד לצד, עיניו הצטמצמו לחריצים דקים אפשר היה לאחוז ולתפוס את ההתכווצויות שעלו וירדו בגופו, אפשר היה לחוש את גלגלי המוח חורקים וסוחטים את עצמם לדעת , עצם עיניים כאילו מנסה לעלות מנבכי הזיכרון דברים ואז הוא אומר לי כמעט בלחישה : "אני מתחיל להבין משהו, כל השנים שאנחנו מכירים לא עלה על דעתך ולא ידעת שאני הומו",האמת? התקרה לא ממש נפלה עלי, לא יכולתי להעתיק את עיני ממנו, חיפשתי נואשות ביד הבריאה במה להיאחז מגששת דרכי לשולחן (איפה השולחן לעזאזל כשצריך אותו) והנה תפסתי משהו חלק וקריר וכד המים התנפץ לו לרסיסים. המילים שנעלמו שבו אלי לאט לאט (מזל שהכד התאבד לו) "חכה, על תזוז, אני הולכת להביא מטאטא", הבאתי הוא התכופף יחד איתי, אספנו את השברים והרסיסים הוא אוחז ביעה ואני במברשת ובעודנו עוסקים במלאכה בקול עדין אך ברור ונקי אומר לי "לא ידעת אה, אבל גם לא צריך להגזים ולשבור דברים, אה חה חה" ציחקק קלות בנבוכות בולטת. להכין קפה ? בטח ענה, שחור או נס – שחור , סוכר ? 2 מחוקות, רוצה גם עוגיות – לא, אולי פרי, יש סלסלה מלאה בסלון תבחר – לא תודה. טוב מיציתי את הקטע הטלגרפי, מה עושים עכשיו, מה אומרים על מה מדברים בדיוק ואני עוד הלומת קרב מחפשת דרך לחזור למיקוד. בא לי לשאול – איך זה התחיל (מה התחיל , מה זה "זה") לא טוב ובכלל איזו מין שאלה זו... אולי אומר משפט סתמי כזה לא מחייב כמו- גבר נאה וגברי כמו שאתה ניראה לא הייתי מאמינה, לא מביט לי הגיוני – נו טוב, אז הוא יענה "עובדה" ונגמרה השיחה. אבל שק הסקרנות הריק והרצון העז להקהות במעט את הלמות ההלם דרשו "רוצים שיחה" "רוצים לדעת עוד" ואז הגיע אלי משפט הקסם הנדוש והמוכר "החלטת לצאת מהארון ? " הוא כיוון מבט חד וישיר לתוך הלבן של העיניים הכחולות שלי "אף פעם לא נכנסתי לארון, לא הייתי בארון ואין לי ארון לצאת ממנו, בעולם שלי אני קיים, ב- 3 ממדים, בחוץ ובכל מקום אולי ישנם אחרים בארונות – יש כל מיני ארונות לכל מיני אנשים, תסתכלי מסביב על קהילות ועדות ודעות קדומות אני בחוץ כמו כולם ואם אלו שבארונות ירצו ויבואו אלינו נקבל אותם בחיבוק ובאהבה" סתם ולא פירש. התבלבלתי לגמרי מי בחוץ מי בפנים ולמה בכלל שמישהו יהיה פה ואחר יהיה שם (למה התחלתי עם זה ...) נהיה פילוסוף הגבר ?? עכשיו כבר אני לא כל כך בטוחה אוי איזה בלאגן. נרגעתי מעט, ישבנו, שתינו מצצנו עוגיות טבולות כמנהג הסבתות, השקט עשה את שלו, לאט לאט נפתח הפרח, השתחרר אצלו משהו והוא דיבר בשקט בקול גברי נעים, נפלא היה להיווכח באיש יפה, תמיר, מדויק, רך ופתוח, חופשי לדבר ומתבטא בחופש וישירות מבלי להתנצל, עונה לשאלות –ישבנו כך ושוחחנו 3 שעות, מידי פעם שופתים עוד כוס קפה, הוא סיפר על ילדות ונערות והורים וצבא (המון ידעתי כבר ימקודם אבל היום הקשבתי כמו לראשונה) נוכחתי שאני לא מכירה ממש את האדם שבפנים את העוצמות והחוזקות על החוויה הראשונה. כך סיפר,-כשהיה בן 17 לישוב שלו (קטן וכפרי- השם רשום במערכת) הגיעה בחופש הגדול נערה תל אביבית להתארח אצל חברה שלה שהינה בת כיתתו וגרה בבית ממול ביתו. הכירו קצת, יצאו קצת בדרך כלל בחבורות, הלכו פעם לסרט במושבה, פעם אחרת הרשים אותה בנהיגה על טרקטור דרך השדות בלילה ללא תאורה ופנסים עד שהגיעו לים וטבלו שם, וכך נקפו הימים עד ערב חזרתה הביתה תל אביבה. דודיק הזמין אותה אליו כמו שכבר קרה מספר פעמים אלא שהפעם שניהם חשו-ידעו שיקרה עוד דבר. כל הניסיון שלו הצטמצם למה שראה בסרטים וזאת לדעת שבסרטים של אז, היה נהוג קוד שמרני - רק במרומז את היתר תדמיין ותנחש. הניסיון שלה גם היה מצומצם במה שקראה ברומן הרומנטי . כך הם ניסו קצת פה קצת שם, זווית לפה ותכסיס לשם בסוף שזה נגמר לא הרגיש דבר ולא חש ב ד ב ר ואפילו לא ידע שצריך היה להיות מאוכזב. גם היא לא התרשמה מהדבר, התלוננה על כאב פה וכאב שם ואחרי שהלכה ראה ידידינו שהסדין זרוע בכתמי דם והוא נתקף חרדה וחרטה, וגם הצבע והריח לא הוסיפו למשקל והפור נפל. אפילוג לאחר יומיים, דודיק התקשר,הכחיש את כל מה שקרה, את כל הווידוי.."ציפי, זה סתם סיפור, שהבליח בראשי." וכן, אני יודעת שישנם אצלי על הצג.. עוד שני סיפורים מקסימים שלך....לכשתרצה... גם אותם אפרסם..... שלך בידידות בכנות ובחברות אמיתית... ציפי |
