על אף שבד"כ טענותיי מופנות כלפי בני העם הגברי, היום אני דווקא רוצה להצביע על רעה חולה שקיימת אצל בנות מיני. לא שהגברים פה תמימים בסיפור הזה. להיפך, אבל במקרה הזה דווקא צורת ההתמודדות של הנשים היא הבעייתית. ואם זה היה משהו שקיים רק אצלי, עוד הייתי נזהרת פה מהכללות. אבל שמעתי את זה מכל כל הרבה בנות שפשוט כואב לי כבר הלב. וגם אני נפלתי בזה. 

הסיטואציה היא בד"כ כזאת:

בחור שיצאת איתו או בחור שהוא ידיד שלך וקרה ביניכם משהו, מודיע לך בוידוי קורע לב שכרגע הוא לא מוכן/לא רוצה ולא מחפש קשר רציני. כיף לו איתך והוא ישמח להמשיך להיפגש (ולשכב), אבל הוא כל כך נשמה כדי להיות איתך כנה ולהודיע לך מראש, שהוא לא מחויב אליך.

ברור שכאן יש לי טענה נגד הגברים, אבל זה כבר דיון אחר לגמרי. הבעיה אצלם היא בעצם כך שהם בכלל מכריזים את זה לכל אחת שרק תראה להם קצת חיבה שחלילה לא תכבול את הוד רווקותו באזיקי המחויבות הקשים מנשוא, אבל הבעיה אצלנו מתחילה מרגע ההכרזה החגיגית הזאת והלאה. 

כי מרגע ההכרזה הזאת, בה בחיר ליבנו השיל אחריות מעצמו, יש לנו שתי אפשרויות בלבד:

האחת- לקום וללכת.

השנייה- להישאר ולסבול.

הטעות שרוב בנות מיננו עושות, וגם אני הייתי אשמה בה לא פעם, היא בחירת דלת מספר שתיים. ולמה זו טעות אתם שואלים?

התשובה לדעתי מבוססת בהבדלים הבסיסיים בין המינים.

אצלינו- כשאנחנו נמצאות עם מישהו זמן מה, ובעיקר כשאנחנו שוכבות איתו והסקס טוב, אנחנו נקשרות אליו. מספיק שאנחנו נמשכות אליו ושכיף לנו איתו, כדי לפתח אליו איזשהו רגש ורצון לראות לאן הקשר הזה יכול להמריא. אנחנו חושבות, שאם נישאר שם מספיק זמן ובינתיים יהיה לנו טוב וכיף ונראה לו כמה שטוב לו איתנו, הוא ישנה את דעתו, יחזור בו מן ההכרזה, יכריז הכרזה חלופית שהוא בעצם מאוהב בנו ושכל כך כיף לו, שהוא כן רוצה לנסות. כי זה מה שאנחנו היינו עושות. זה התהליך שקורה אצלנו. 

אצל הגברים לא כך הדבר. יש להם יכולת להיות איתנו, לשכב איתנו, ואף לישון ולצאת ולדבר איתנו, אבל לא להיקשר. או לפחות לא ברמה שאנחנו נקשרות. הם יכולים למשוך ככה חודשים, ובתום התקופה עדיין להעדיף להיות לבד מאשר  להתחייב אלינו אם יוצב בפניהם אולטימטום שכזה.

וכך נוצר מצב, שמבחינתו- יש לו אחלה יזיזה ואף יותר מזה והוא נהנה מכל העולמות. ומבחינתנו- סבל צרוף ומעגל של טלטלות רגשיות.

כשאנחנו איתו אנחנו בגן עדן. הסקס מדהים, כיף, מצחיק, מגניב ונוח.

מהרגע שכף רגלנו עוברת את סף דלתו ועד הפעם הבאה שהיא תעבור אותה בחזרה, אנחנו לא מפסיקות לאכול סרטים.

כל הודעה שלו, כל טלפון, כל פנייה מסכנה בפייסבוק, כל שטות שהוא פולט מהפה הופכת בשבילנו לסימן שאולי ניתן להסיק ממנו שהנה, עכשיו נפל לו האסימון שאני האישה בשבילו. ראיתי לא פעם ולא פעמיים בנות יפיפיות, חזקות, אינטלגנטיות ומוצלחות נופלות בפח הזה.

אז לפני שיגיעו כל התגובות על כך שהם היום נשואים מקשר שהתחיל כיזיזות, אני אגיד- נכון, יכול לקרות.

יכול לקרות שגבר שהכריז בהתחלה שאין מחוייבות ירצה אותה בסוף, אבל הסיכוי לזה כל כך קלוש, שזה לא שווה את הסבל. וגם אם זה באמת יקרה בסוף, הסבל שתצטרכי לעבור עד אז, ישבור אותך עוד לפני שזה יקרה.

וסביר להניח, שזה לא יקרה.

בנות- צאו מזה. לטובתכן האישית, קומו ולכו. כי מהרגע שהוא אמר לכן את זה, הוא חתם איתכן חוזה שבע"פ שאומר שמעכשיו והלאה, אי אפשר לבוא אליו בטענות, הוא לא חייב לכן כלום והוא לא חבר שלכן. ולא משנה כמה חתיך וכמה הורס וכמה חכם וכמה הוא היחיד בעולם שמצליח לגרום לכן לגמור, האם זה הגבר והיחס שאתן באמת רוצות?

למה שתצטרכו להיות סמרטוט של מישהו? למה שתשבו בבית ותסבלו בזמן שהוא מתעורר מבסוט מהסקס של אתמול ומתנתק מזה שוב לשבוע הקרוב עד החרמנות הבאה שתתקוף אותו באיזה יום חורפי ב-2 בלילה? ככה אתן באמת רוצות להמשיך להתנהל?

כולנו יודעות איך גבר שמעוניין בנו מתנהג, וזאת לא הדרך. אז האם זה מה שאנחנו רוצות להמשיך לסבול?

למה זה מגיע לנו להסתובב בעולם בחרדות ובסרטים?

אם מישהו אמר לכן שכיף לו והוא ישמח להמשיך להפגש אבל לא מתחייב, יש לכך 2 סיבות:

האחת- הוא לא רוצה קשר רציני איתך באופן ספציפי. 

השנייה- הוא באמת לא רוצה עכשיו קשר רציני.

הנה, הוא אמר את זה. ישיר ואמיתי. ואל תשכחו שהוא אמר את זה כבר אחרי מפגש או שתיים איתכן לפחות. אין לזה משמעות אחרת. אין לזה משמעות של "עכשיו אני לא רוצה אבל אם תראי לי שאת מספיק שווה אני אתאהב בך". אז למה אנחנו מחפשות משמעות נסתרת?

למה אנחנו מאפשרות להם להמשיך לסחוב אותנו ככה?

אולי אם נפסיק להיקלע כל פעם לסיטואציות האלה, זה יפסיק להיות לגיטימי בשבילם להעביר אותנו ככה ליזיזות ולאש הקטנה הזאתי. אולי ככה הם יבינו שאו הכל או כלום.

בפעם האחרונה שזה קרה לי, כבר הייתי מספיק חכמה. אחרי הסקס הראשון (שהיה מעולה אגב), והפנייה השנייה ב-4 בבוקר בפייסבוק, ראיתי שאני מתחילה לאכול עליו סרטים וקמתי והלכתי.

אמרתי לו שזה לא מתאים לי ככה ושאם הוא רוצה לנסות אני אשמח, אם לא אז ביי.

כמובן שקיבלתי את ה"מבין אותך, אז ביי" (רק בניסוח קצת יותר דיפלומטי). 

זה כאב ליומיים אבל זה עדיף על עליות וירידות במשך חודשיים ואז כאב גדול של שבועיים.

תהנה עם הלבד שלך, אני הולכת לחפש לי גבר אמיתי.