♦ בשבוע האחרון נחשפה מחלוקת קשה בצמרת הישראלית על הצורך לתקוף או לא לתקוף את איראן. ראש המוסד היוצא, מאיר דגן אמר כי מדובר במהלך טיפשי, וקומם עליו רבים במערכת הביטחונית והמדינית. האם נכון לחשוף את הויכוח בפומבי, ואולי בכלל הויכוח הזה מבויים? ♦ כמה צוללות גרעיניות דרושות לחיל הים לצורך "המכה השנייה? ♦ האם יצליח עמרם מצנע לחולל מהפך במפלגת העבודה כפי שהוא מתכנן? תחילה עליו להבחר ליו"ר המפלגה ! ♦ "מפלגת העצמאות של אהוד ברק, יצאה לדרך, לאחר שגיבשה תקנון, עכשיו צריכה ה"עצמאות" לחפש בוחרים ♦ מדוע יצחק נבון לא רוצה לחזור ולהתמנות לתפקיד נשיא המדינה? מה היתה ההחלטה הכי נכונה של אהוד ברק, על פי נתניהו? באיזה נשק סודי השתמשו האמריקאים במבצע חיסולו של בן לאדן, ומה הקשר של כלב רועים למבצע? ♦

השמועות והסיפורים

במשך עשור ויותר רוכזו עשרות סיפורים על בן לאדן — ומה האמת?

הדיבורים, השמועות והכתבות על קונספירציות בכל הקשור לחיסולו של בן לאדן, אינם נפסקים. להפך. הם הולכים וגוברים עד שבסופו של דבר, לא יותירו לאמריקאים ברירה, והם יאלצו לפרסם את תמונות החיסול, למרות שעד כה נמנעו מכך. אובמה הוא שמתנגד לפירסום התמונות, וגם שר ההגנה שלו מתנגד לכך. החשש: פירסום התמונות יעורר שלהוב יצרים בקרב המוסלמים, ויציג את אובמה והאמריקאים כמי שרודפים אחר האיסלאם בכללותו.

למעשה כבר מאז אירועי ה-11 בספטמבר לפני עשר שנים, מוזכר שמו של בן לאדן אין ספור פעמים בסיפורי קונספירציות שונים. חלקם מהסיפורים אודותיו אמיתיים, חלק פחות. להלן חלק מהסיפורים שהופצו עליו זה עשור שנים.

השמועה העיקרית טוענת, כי הסי.אי.איי הוא ש"יצר" את בן לאדן. האמת: בן לאדן ואנשיו לא קיבלו מימון ישיר מארה"ב בשנות ה-80. מי שקיבלו מימון מהאמריקאים היו אנשי המוג´אהידין הפקיסטאנים, שנהנו גם מתמיכה של שירות המודיעיני הפקיסטאני. חלק מהכסף הועבר לערבים שלחמו בסובייטים, בזמן המלחמה הקרה בין שתי המעצמות.

שמועה נוספת טוענת כי לבן לאדן היה הון אישי רב. האמת: כאשר נמלט מסעודיה לפקיסטאן ב-91 נישלה אותו משפחתו מהכספים שהיו לו. באמצעות קשריו גייס כספים לארגון אל קעידה.

עוד שמועה: בן לאדן התעשר מהברחת סמים. האמת: אין כל ראייה לכך. גורמי המודיעין המערביים עקבו זמן רב אחר תנועות הסמים באיזור ולא מצאו עקבות של בן לאדן.

השמועה הבאה: בן לאדן לא חשף את עצמו מעולם לסכנה. האמת: האיש השתתף בקרבות בג´אג´י ב-87 ובקרב ג´אלאלבד ב-89, אך בניגוד לטענתו, לא חילץ במו ידיו רובה קלצ´ניקוב מקוצר מחייל סובייטי גוסס.

השמועה המרכזית: בן לאדן שהה זמן רב במערות טורה-בורה. האמת: בסוף שנות ה-90, הזמין בן לאדן לצורך תעמולה כתבים למערות הללו, אולם הוא אישית חי בתנאים נוחים יותר. ב-99 עבר לגור במתחם ליד קנדהאר ולפני שחוסל התגורר בעיר התיירות אבוטאבד. אין כל ראיות שהוא גר במנהרה.

שמועה אחרת מדברת על מחלת כליות בה לקה בצעירותו, וכתוצאה מכך כמעט מת. האמת: יש דיווחים על בעיות כליה ממנה סבל, אבל הוא לא היה בסכנת חיים כתוצאה מכך.

השמועה האחרונה טוענת כי בן לאדן הסתתר בקשמיר, הנהיג צ´צנים, היה אחראי לאירועים האלימים באינדונזיה ובפיליפינים, תכנן את פיגועי מדריד ב-2004, הפעיל רשת נרחבת בפרוגואי ובעוד איזורים באפריקה.

האמת: הטענות הללו הופצו על ידי ממשלות ושירותי מודיעין בעשור האחרון, כל אימת שלא ניתן היה לדעת מי עומד מאחורי המהומות. קל היה לזרוק הכל על בן לאדן, אבל אין סימוכין שהוא אכן עמד מאחורי כל הפיגועים הנ"ל.

מסקנה: השמועות ימשכו, הקונספירציות לא יסתיימו, ועוד יהיו הרבה סיפורים.

יחידת חיסול

עוד ועוד פרטים נחשפים על החיסול, והפעם על הכלב שהשתתף במבצע

מאז החיסול של בן לאדן, מרבה התקשורת האמריקאית, כמו כל העיתונות העולמית לסקר את "צוות 6", יחידת החיסול, ששוגרה לתוך המתחם בפקיסטאן וביצעה את המשימה בשלמות. מעולם לא קיבלה היחידה הזו תשומת לב רבה כל כך, כפי שהיא מקבלת בימים אלו. מדובר ביחידה כה סודית, שאפילו בבית הלבן ובמשרד ההגנה לא מכירים ישירות בקיומה.

היחידה שחייליה הפכו לגיבורים לאומיים בארה"ב, שיגרה 25 לוחמים למתחם בו הסתתר מנהיג אל קעידה. אנשי הצוות הם שעלו לחדר השינה בקומה השלישית וירו בבן לאדן מטווח קצר. כאן הסתיימה פעולתם והם מיהרו לחזור. איש בארה"ב לא יראה אותם צועדים בשום מצעד ניצחון. איש מהם לא יתראיין לעולם לכלי התקשורת. זהו אחד התנאים לשירותם ביחידה. דממה עד מוות.

כפי שנכתב כאן בשבוע שעבר, מדובר בצוות של הקומנדו הימי — "כלבי הים" של הצי האמריקאי. לוחמי היחידה השתתפו במבצעים המורכבים ביותר בבוסניה, עיראק ובאפגניסטן והם שיצאו לחלץ בן ערובה אמריקאי ב-2009. לצורך כך ירו למוות בשלושה שודדים סומלים.

לכולם היה ברור, כי כאשר יגיע היום, אנשי צוות 6, הם שישוגרו לחסל את בן לאדן, כפי שאכן היה. די לשמוע על האימונים שהם עוברים, כדי להבין מהי הרמה המקצועית של אנשי הצוות הזה.

כל הלוחמים ללא יוצא מהכלל של "כלבי הים" — הקומנדו הימי, עוברים שנים של הכשרה מפרכת ואלימה, כולל חצי שנה של אימוני חבלה תת ימית, ו"שבוע גיהנום" בו הם מקבלים ארבע שעות שינה בחמישה ימים, ריצות, שחיה במי קרח וזחילה בבוץ. שמונים אחוזים אינם מחזיקים מעמד ופורשים. המובחרים שבהם, יכולים לאחר כמה שנים של שירות בקומנדו הימי, להצטרף לצוות 6 — הטופ שבטופ בשירות הקומנדו האמריקאי.

אנשי הצוות הזה מאומנים לצנוח מגובה 30 אלף רגל במסכות חמצן, להשתלט על חוטפי אונייה ועוד. רק מחצית מהם עומדים במשימה. כתוצאה מכך, מרבית הלוחמים בצוות 6 הם בני 30 ומעלה, מבוגרים בעשר שנים ממרבית חיילי הצבא.

ההערכה היא שמבין 3,000 לוחמי "כלבי הים", משרתים 300 בצוות 6. המספר הזה היה קטן בחצי לפני הפיגוע בבניין התאומים, וגדל עקב הצרכים החדשים. מלבד אנשי הצוות המובחרים, יש גם הולכי על ארבע, שנמנים על צוות 6. בפעולת החיסול השתתף אחד כזה.

גורמים בצבא האמריקאי הדליפו, כי הכלב שנטל חלק במבצע הוא מסוג רועה גרמני. אנשי היחידה נעזרים רבות בכלבים לצורך איתור מטעני נפץ חבויים. הכלב שהשתתף במבצע החיסול, אולף לאתר חומרי נפץ במתחם, וכן לרחרח את ידיות הדלתות במטרה לזהות ולהתריע אם הן מולכדו.

ולא נותר אלא לבקש להשאיל לשבוע-שבועיים את צוות 6 יחד עם הכלב המפורסם, כדי שיכינו מבצע דומה בעזה, וישחררו סוף סוף את מי שיושב ונמק אי שם באחד המרתפים, כבר יותר מחמש שנים. אולי צוות 6, "כלבי הים" והכלב האמיתי, יצליחו במקום בו נכשלו כוחות הביטחון הישראליים.

הנשק הסודי

עוד גילויים: מסוק חמקן, הראשון מסוגו בעולם, נטל חלק במבצע

הפרסום על סוג המסוקים שהשתתפו במבצע חיסולו של בן לאדן, מדירים שינה מעיני האמריקאים. החשש העיקרי הוא, שפקיסטאן תעביר לסין את חלקי המסוק שפוצץ ליד המיתחם. במקרה כזה ימהרו הסינים לחקות ולייצר מסוק דומה, כפי שהם מייצרים כל דבר אפשרי, כשהחיקוי לעיתים עולה על המקור.

לא סתם מודאגים האמריקאים. ככל שמתגלים ונחשפים פרטי החיסול, עולה ומתברר, כי במבצע נטלו חלק מסוקים שטרם נחשפו בעבר וטרם נעשה בהם שימוש מבצעי כלשהו. הרמז הראשון לכך, הגיע בעדויות של תושבי אבוטאבד, שסיפרו כי לא שמעו את המסוקים בליל הפשיטה, עד שהיו ממש מעל הראש שלהם. רק אז גילו שמשהו קורה ומשהו מתרחש.

אם לא התקלה, שגרמה לאמריקאים לפוצץ את אחד המסוקים, מחשש שפרטים ממנו יזלגו החוצה, יתכן והתעלומה לגבי זהות המסוק השקט, היתה נשארת לעולם ללא שום פיתרון. אולם כידוע, מתוך ארבעת המסוקים שהגיעו למיתחם, אחד מהם פגע בחומה של המבנה ונחת נחיתת חירום. בסיום הפעולה קיבלו הלוחמים הוראה ישירה מחדר המצב בבית הלבן, לפוצץ את המסוק ולהותיר מאחור את שרידיו. כך עשו.

הצילומים של השרידים הופצו בכל העולם והעלו את האפשרות שהאמריקאים השתמשו בדגם סודי של מסוק "חמקן", בעל יכולת התחמקות ממכ"ם ועם רעש מופחת, כפי שהעידו השכנים. ואכן הצילומים מראים כי חלק מלהבי הרוטור של המסוק, אינם דומים לשום מסוק צבאי מוכר. הכיסויים שהוצמדו ללהבים הפחיתו את הרעש וסייעו לגורם ההפתעה עם נחיתת הכוחות המיוחדים.

בצילומים נראה בד עבה המכסה כאמור את הלהבים. היו שהעלו אפשרות כי הבד גם סופג את אותות המכ"ם של ארץ היעד, ובכך משבש את היכולת לגלותו. בעבר ניסתה כבר ארה"ב להשתמש במסוקים חמקניים, אולם ב-2004 ביטל משרד ההגנה האמריקאי את תוכנית הפיתוח של החמקן עקב עלותה הגבוהה.

מומחי תעופה טוענים כי הצילומים מהשטח מהווים הוכחה ברורה לקיומו של מסוק החמקן מסוג בלהוק, שעד כה קיומו היה בגדר של שמועה בלבד. הפרסום כאמור מדיר שינה מעיני האמריקאים. ביג´ין החקיינית לא תנוח ולא תשקוט עד שתייצר מסוק דומה.

מחלוקת בצמרת

ראש המוסד הפורש יצא נגד תקיפה באיראן ופתח ויכוח פומבי מיותר

אם לא האירועים הממלכתיים בימים האחרונים, היתה ממשיכה התבטאותו של מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, בעניין איראן, לתפוס עוד ועוד כותרות, ניתוחים ופרשנויות. דגן חשף בפומבי את המחלוקת הקשה בצמרת המדינית והביטחונית הישראלית, בכל הקשור לתקיפה אפשרית של מתקני הגרעין באיראן.

דגן דיבר כזכור נגד התקיפה וכינה אותה "רעיון טיפשי". עמדתו זו מנוגדת לעמדת ראה"מ בנימין נתניהו, שהבטיח עם בחירתו השנייה לראשות הממשלה, כי יעשה הכל (כולל הכל), למנוע מאיראן להגיע לנשק גרעיני. נתניהו רואה באחמדינג´אד את הצורר היטלר שר"י של הדור, וכינה את איראן, חמאס והחיזבאללה — "הצוררים החדשים הפועלים להשמדת מדינת היהודים".

בביקורו באירופה, חזר נתניהו שוב ושוב על הסכנה האיראנית, וקשר אותה להסכם הפתח´-החמאס, המביא לכאן את איראן. נתניהו היה נחרץ בדבריו ורמז כי מדינת ישראל תעשה הכל למנוע את הסכנה האיראנית. "כשאנו אומרים — לעולם לא, אנו מתכוונים לכל מילה", אמר.

גם שר הביטחון, אהוד ברק, שותף לעמדה של נתניהו. יש הטוענים כי זו הסיבה שנתניהו שומר עליו מכל משמר, ואף שברק איבד מכוחו הפוליטי, נתניהו לא נוטל ממנו את תפקיד שר הביטחון. בבוא היום, הוא יזדקק לו, כאשר יצטרך להכריע האם לצאת לפעולה.

אולם חדי האוזן יכולים להבחין, כי ברק שינה לאחרונה במעט את גישתו בנושא האיראני. בראיון שהעניק ממש לאחרונה, אמר כי הוא מעריך שאיראן לא תטיל פצצה על מדינת ישראל, וכן שלל את דיבורי השואה של נתניהו. הפרשנות היא, שברק יודע כי פעולת תקיפה נגד איראן, דורשת הסכמה ותמיכה רחבה בציבור ובפוליטיקה, עקב הסיכונים הרבים הגלומים בה. לדעתו, האיום אינו נורא כל כך, וממילא אין הסכמה רחבה לתקיפה, ולכן יש להמנע ממנה.

ברק יכול להסתמך על דבריו של מאיר דגן, שכאמור אמר כי "תקיפה אוירית באיראן תהיה מטופשת". ברק אמנם מיהר לתקוף את דברי דגן, ואמר כי יש דברים שלא צריכים לומר בפומבי, אין להמעיט מחשיבות הדברים של ראש המוסד הפורש, שהיה האחראי על התיק האיראני (ועל פי מקורות זרים גם על התולעים...).

עמדה נוספת מבטא המשנה לראה"מ, "שר הביטחון" של הליכוד, בוגי יעלון. לדעתו, יש לצאת לפעולה צבאית רק כמוצא אחרון. יעלון שואב בימים אלו עידוד מהחלשת המשטר באיראן, דבר המתבטא במאבקים הפנימיים בין חמינאי לאחמדינג´אד. המנהיג שמכונה "הרוחני" מכופף את הנשיא, ולא יריץ אותו לקדנציה נוספת.

יעלון גם סבור כי לאור המצב בסוריה, כאשר אסאד בעל הברית של איראן, נלחם על שלטונו, מוטב שמדינת ישראל תשב בשקט, לא תדבר ותביט על הדברים מהצד. לדעתו יש לתת לתהליכים הפנימיים בדמשק ובטהרן לעשות את העבודה בעצמם, ללא התערבות ישראלית.

תרגיל הטעייה

מה עומד מאחורי הדברים של מאיר דגן? ואולי בכלל הכל מבוים?

שאלת התקיפה באיראן אינה פשוטה. האיראנים ערוכים לאפשרות הזו והפיקו לקחים מהפצצת הכורים בעיראק ב-81 ובסוריה ב-2007. כדי להקשות על תקיפה אפשרית, הם פיזרו את המיתקנים בכמה מקומות. מעבר לזה, הם בנו הרתעה אסטרטגית, כך שאם יותקפו, יוכלו להתקיף מיד חזרה בתוך שטח מדינת ישראל.

לצורך כך הציבו האיראנים בשטחם, בלבנון, בעזה ובסוריה רבבות טילים ורקטות המכוונות ללב המרכז — לתוך תל אביב. הטילים הללו יכולים לפגוע ולהכאיב, ומעבר לכך לשתק את הכלכלה הישראלית לזמן ממושך.

האיראנים גילו כי אכן ההרתעה עשתה את שלה. ככל שהם עיבו את מערך הטילים שלהם, כך נשמעו קולות בצמרת הישראלית נגד תקיפה באיראן, שתוביל למלחמת התשה ממושכת, כאשר העורף אינו מסוגל לעמוד בכך. היה מי שכתב כי ההרתעה האיראנית אינה בבושהר או בנתאנז, אלא בתל אביב...

האמריקאים מצידם מתנגדים לפעולה צבאית ישראלית באיראן. אובמה הציב לעצמו את סיכול הפעולה הזו, מהיום שנכנס לתפקידו. הוא לא מפסיק לשגר שליחים סודיים ופומביים ארצה, כדי לעמוד מקרוב על הלך הרוחות בצמרת הביטחונית-מדינית, במטרה לראות לאן נושבת הרוח ובעיקר להמנע מהפתעות.

כדי למנוע את התקיפה, הידקו האמריקאים את הפיקוח על צה"ל. מצד אחד הם הרחיבו את הסיוע למדינת ישראל בהגנה מטילים, אולם סיפקו נשק התקפי חדש במתכונת מיוחדת שנקראת "הצבה מראש". הנשק החדש הוטמן במחסני החירום, וכל פתיחה שלו מחייבת אישור ישיר מוושינגטון. רק אז ינתן קוד הפתיחה, ורק אז ניתן יהיה להשתמש בנשק. גם לחיזבאללה סידור דומה עם האיראנים. גם להם יש נשק מוכן של טילים ארוכי טווח, אבל כדי להפעילו עליהם לקבל תחילה אישור וקודים איראנים.

ההנחה היא שהפיקוח האמריקאי הצמוד, מרסן את מדינת ישראל שלא לצאת לפעולה צבאית. דגן עצמו, התבטא בחריפות כבר לפני שלושה חודשים, כאשר עזב את תפקידו כראש המוסד, נגד תקיפה באיראן. היה זה בתדריך סגור שקיים לקבוצת עיתונאים. הרושם היה שדגן מבצע סיכול ממוקד לכל יוזמה עתידית של נתניהו או ברק לצאת למיתקפה צבאית באיראן. הצנזורה פסלה אז את הדברים והם דווחו במעורפל בלבד. אולם בסוף שבוע שעבר, יצא שוב דגן עם אותם מסרים, והפעם בפורום נרחב ופומבי. הפעם הצנזורה לא צינזרה והדברים זכו להד נרחב.

יש הטוענים כי דגן, שהיה ראש מוסד מוצלח ביותר, לא מעד בלשונו, אלא נקט בתרגיל הטעיה מחוכם שנועד להרדים את האיראנים. באם כך הדבר, הרי שהתגובה של השרים שיצאו נגד דגן, היתה גם היא מבוימת והכל משחק אחד גדול. אפשרות נוספת שפשוט נפלט לדגן, והוא לא התכוון שההתבטאות הזו תצא ותסוקר בכותרות כה גדולות.

האפשרות השלישית (והנראית ביותר) היא, שדגן אכן מתנגד לתקיפה, כפי שאמר כבר בעבר ולכן החליט לחשק, לסנדל ולסכל כל כוונה של נתניהו וברק לנקוט ביוזמה התקפית. מה שברור הוא שנתניהו בנאומו הקרוב בקונגרס, יתייחס גם לעניין האיראני. מבחינתו כל האופציות פתוחות וקיימות על השולחן, כולל האופציה הצבאית.

"המכה השנייה"

האם גרמניה תאשר בקשת ישראל לרכישת צוללת גרעינית נוספת?

השלכה נוספת על פעולה צבאית נגד איראן, קשורה לויכוח הפנים ביטחוני-מדיני בדבר רכישת צוללת גרעינית נוספת מגרמניה. הויכוח הזה נחשף לאחרונה, אולם ראשיתו זה מכבר.

על פי פרסומים זרים, מחזיקה מדינת ישראל בצוללות גרעיניות תוצרת גרמניה שיכולות לשאת טילים בעלי ראש נפץ גרעיני. צוללות אלו נועדו להעניק למדינת ישראל את יכולת "המכה השנייה", כלומר לתקוף מטרות באיראן, באם היא תתקוף ראשונה את מדינת ישראל ותשגר לעורף טילים גרעיניים. האיראנים מודעים לעוצמת המכה השנייה, ובאם הם ישגרו טילים לא קונבנציונאליים, הרי שהם מסתכנים במטח דומה שיחריב את טהראן ואת כל ערי איראן.

ב-2006 סוכם על רכישת עוד שתי צוללות גרעיניות מגרמניה. הצוללות נמצאות בשלב זה בבנייה, והן עתידות להימסר לחיל הים במהלך השנה. ההחלטה לרכוש את שתי הצוללות התקבלה בזמנו על ידי ראה"מ לשעבר, אריאל שרון. אהוד אולמרט שהחליף את שרון, המשיך לגלגל את העסקה ולא ביטל אותה, כפי שהמליצו לו חלק מאנשי הביטחון, שטענו כי מדובר בעסקה יקרה ומיותרת.

לאחרונה פרץ ויכוח נוסף סביב הצוללות, כאשר התברר כי נתניהו החליט לאמץ את עמדת שר הביטחון ברק ולרכוש עוד צוללת מגרמניה בעלות של מיליארד דולר. ועדת שרים מיוחדת אשרה את העסקה, אך היא נעשתה בניגוד לעמדת בכירי הצבא, הסבורים כי גם צוללת אחת מסוגלת לתת מענה למשימות המיועדות לצמד הצוללות שכבר הוזמנו.

בין המתנגדים לרכישת צוללת נוספת היה הרמטכ"ל הקודם, גבי אשכנזי, ללא קשר למחלוקת הקבועה שלו (בכל נושא) עם ברק. גם הרמטכ"ל לפניו דן חלוץ, וגם הרמטכ"ל הנוכחי, בני גנץ, מתנגדים לעסקה, ואמרו כי אין הגיון לרכוש צוללת שלישית בעלות של מיליארד דולר.

התנגדות ראשי הצבא אינה קשורה למצב הביטחוני, או להערכות כי לא צפוי שימוש בצוללת השלישית. הרמטכ"לים סבורים כי המחיר הינו גבוה ואינו מצדיק את הרכישה, מה עוד שהדבר מגיע על חשבון תקציב הביטחון הכולל. אולם שר הביטחון התעקש, וכאשר ברק מתעקש, אי אפשר לעמוד בדרכו.

נתניהו לקח קדימה את העניין ובפגישתו האחרונה עם הקנצלרית אנגלה מרקל, העלה את הבקשה לרכוש צוללת נוספת. מרקל אמרה שתפעל להשיג את הסכמת ממשלת גרמניה לבניית צוללת שלישית, אך לא הבטיחה שאכן ינתן אישור.

ללא פריימריז

חלום פוליטי: האם יצליח מצנע לחולל מהפכה במפלגת העבודה?

לעמרם מצנע יש חלום,  הקשור לחיפה ולירוחם, שם היה מנהיג בלתי מעורער כראש עיריה (בחיפה) וכראש וועדה קרואה (בירוחם). מצנע מבקש להיות גם מנהיג ללא עוררין במפלגת העבודה, ממש כמו אביגדור ליברמן ב"ישראל ביתנו", וכפי שהיה טומי לפיד בשינוי. לצורך כך יש למצנע תוכניות רבות, אבל אין ודאות שיצליח ליישם אותן, כיון שבמפלגת העבודה קשה ליישם דברים מהפכניים.

הרעיון המרכזי של מצנע, הוא לא לחזור על הטעויות שעשה לאחר בחירתו הראשונה לראשות מפלגת העבודה. מצנע הגיע אז בשיא הנאיביות, וחשב שמפלגת העבודה היא כמו חיפה, וכולם יעניקו לו כבוד ויעמדו לכבודו דום (מתוח). כאשר נוכח שהדבר לא קורה, כבר היה מאוחר.

"הטעות המרכזית שלי היתה, שלא עשיתי שינויים יום לאחר שנבחרתי" אומר מצנע לאחר מעשה. "הנחתי למוסדות לנהל אותי, במקום שאני אנהל אותם. הפעם זה לא יקרה. אני מתכוון לחולל מהפכה במפלגת העבודה".

הרעיון של מצנע הוא להגיע לתפקיד ומיד להתחיל לשנות מבפנים. המטרה: לקבוע את מחצית הרשימה לכנסת באופן בלעדי. מדובר במהלך יומרני, שאיש לפניו לא הצליח לעשות. אבל מצנע חושב שהוא יהיה הראשון. הוא לא מעונין כאמור לשריין מקום אחד או שניים, אלא להכניס לרשימה הרבה אנשים חדשים וחיצוניים, שהוא אישית יקבע את זהותם ומיקומם.

"הפרימריז מונעים מאנשים טובים להגיע לכנסת. אני רוצה לחסוך מהם את המסלול הפתלתל והארוך", אמר לפרשן יוסי ורטר, בראיון שערך עימו ב"הארץ". "זו אינה מהפיכה, אלא מלחמה של ממש", אומר מצנע. הכוונה היא לנטרל את ההשפעה של הגופים המפלגתיים והמנגנונים הפנימיים, שמוציאים לעבודה בפרט ולפוליטיקה בכלל, שם רע.

ספק רב אם מצנע יצליח להגשים את תוכניתו. קדם לו אהוד ברק, שביקש לשריין אנשים משלו בתוך הרשימה ולא הצליח. סביר להניח שיחימוביץ, הרצוג ופרץ לא יאפשרו למצנע להגשים את תוכניתו, גם אם יגבור עליהם בבחירות הפנימיות שיערכו בספטמבר, שהרי כלל ידוע בעבודה: מהיום שנבחר מנהיג חדש, מאותו יום מתחילים להתעמר ולהתעלל בו עד שיפרוש.

מצנע מודע לבעיות הפנימיות, אך לא מוכן לסגת. רק לפני כמה חודשים, עוד דיבר על העבודה, כמפלגה שאין סיכוי לשקם אותה. הוא העריך כי שמונת חברי הכנסת שעוד נותרו בה, לא ימצאו מכנה משותף, והדבר רק יגרום להמשך היריבות הפנימית.

באותה עת חשב מצנע להצטרף למפלגת שמאל חדשה, כשעל הפרק עמדה התנועה החדשה של שמואל הספרי ועו"ד אלדד יניב. אולם מצנע לא העריך כי עזיבת ברק תחולל מהפך אמיתי בתוך העבודה, כאשר רבים יחזרו אליה ויפיחו בה רוח חדשה ורעננה. כאשר נוכח לראות שזה מה שקורה, קפץ חזרה פנימה.

"הפעם אני יודע לאן אני נכנס", אומר מצנע. מעניין יהיה לראות, כיצד מתי ואיך הוא יצא משם (חבול ומרוט נוצות).

העצמאות והתקנון

כמה חברים יהיו במועצה של מפלגת ברק ולהיכן נעלמו המרכז והוועידה?

בעוד מצנע חוזר ומתמודד על ראשות העבודה, השלים אהוד ברק את כתיבת מצע מפלגתו, ואתמול הוא דאג לאשר אותה. בדומה למצנע, גם ברק שומר לעצמו את מלא הכוח והזכויות במפלגה שלו, ממש כמו שעשה בזמנו אריאל שרון בקדימה.

מתקנון המפלגה עולה כי היו"ר, אהוד ברק, יחזיק בידיו את מרבית הכוח במוסדות המפלגה החדשה. אין בה מרכז, או ועידה כפי שקיים בליכוד ובעבודה. לפיכך לא יהיה בה בעצם שום גוף דומיננטי. לברק יוענקו סמכויות רבות, כך שהוא לא יצטרך לעסוק בענינים פנימיים, מאבקים ועתירות למוסדות המפלגה, כפי שארע לו בעבודה.

מי שבכל זאת תקבע את הענינים, תהיה מועצת המפלגה, שתמנה בין 31 ל-101 חברים. רבע מחבריה יוכלו להיות מינויים אישיים של ברק. התקנון מסמיך את ברק לחתום בשם המפלגה על הסכמים פוליטיים, ולהגיע לסיכומים דומים בעל פה. בשלב זה התקנון טרם קבע את שיטת הבחירות למועמדים לכנסת, אך גם כאן מרבית הכוח היא בידי היו"ר ברק. זאת משום שהמזכירות, שבראשה הוא עומד, היא זו שתקבע את השיטה לפיה יבחרו החברים לכנסת.

בעצמאות יאבקו מול מפלגת העבודה, כאשר בשתי התנועות "תופסים בעלות" על דוד בן גוריון, בדיוק כפי שבקדימה והליכוד מתקוטטים מי הוא הממשיך של ז´בוטינסקי ובגין. בעצמאות מרבים לצטט את בן גוריון ומשפטים שלו נמצאים בתוך המצע.

בנושא המדיני נקבע כי: "מפלגת העצמאות מוכנה להגיע להסכמים מרחיקי לכת מול הפלשתינים, ברוח הדיונים של ועידת קמפ דיוויד בשנת 2000". במצע נכתב כי "המפלגה תפעל לחיזוק עוצמתה המדינית של מדינת ישראל, באמצעות חתירה להשגת שלום כולל ובר קיימא בין מדינת ישראל — כביתו הלאומי של העם היהודי — לבין כלל העולם המוסלמי והערבי".

הטיוטה נשלחה שלשום לחברי הסיעה ולבכירי המפלגה כדי לשמוע את הערותיהם. הנוסח הסופי אמור היה לעלות אתמול לאישור מועצת "העצמאות", שהתכנסה בתל אביב. בעוד כחודש וחצי צפוי להתקיים כנס פוליטי ראשון של מפלגת העצמאות, שאמור להיות מפגן כוח ראשון של המפלגה החדשה.

הכל אפוא טוב ויפה. נשאר רק דבר אחד (שולי וזעיר): לקבל תמיכה מהבוחרים. המשימה הזו תהיה קשה לברק ולחבריו, שעל פי כל הסקרים, לא יוכלו לקבל אפילו חצי מנדט.

על הדרך השלישית

מפלגת מדף: מה הקשר בין מפלגת העצמאות החדשה לאביגדור קהלני?

מפלגת עצמאות החדשה, תיבנה על השלד של מפלגה שהיתה בעבר ואיננה עוד. מדובר במפלגת הדרך השלישית, בראשה עמד השר לשעבר אביגדור קהלני. הדבר יחסוך לברק זמן רב של המתנה והליכים בירוקרטים סבוכים. כדי להבין את החיסכון, יש ללמוד תחילה את הכללים.

לכל מפלגה חדשה דרושים מאה מייסדים. לברק יש בקושי חמישה, שעזבו עימו את מפלגת העבודה, ועוד כמה מקורבים שהצטרפו. לאחר מכן יש לפנות לרשם המפלגות ולשלם אגרה בסך שני מליון ועשרים וחמישה אלף שקלים לטובת קופת המדינה. לכל זה יש להוסיף תשלום של שישים וחמישה אלף שקלים — דמי טיפול. החיסכון איפוא ברור. אם העצמאות מתלבשת על מפלגה קיימת, היא חוסכת את כל ההליך הזה.

המפלגה שהיתה פנויה בשטח, היא "הדרך השלישית", וזה לא בגלל החברות בין ברק לקהלני, אלא בגלל שיתוף הפעולה בין שלום שמחון, יד ימינו של ברק, לאלי מלכה — שכיהן בעבר כמנכ"ל "הדרך השלישית", והיום הוא ראש המועצה האזורית גולן.

חמישה ימים לאחר ההכרזה על מפלגת העצמאות החדשה, נפגשו שמחון ומלכה בגולן, ובפגישה הציעו מלכה לשמחון את מפלגת "הדרך השלישית" כשלד למפלגת "העצמאות" ללא תמורה. התנאי היחיד היה: אישור של שני מייסדי המפלגה האחרים אביגדור קהלני שהיה כאמור יו"ר המפלגה, וח"כ לשעבר יהודה הראל, תושב הגולן.

קהלני נשאל השבוע, מדוע הסכים לתת את מפלגתו לברק, ואמר כי כלל לא ידע שיש לו "מפלגת מדף". "אני סגרתי את המפלגה, כל החשבונות הכספיים ב-99 אחרי שגמרתי להיות שר בטחון פנים, סגרתי. אין יותר חשבונות, אין שום דבר. פתאום אמרו לי: יש לך מפלגה. אז מה, אני אשמור אותה? לאיזה ימים? שאני אחזור לפוליטיקה? הרי אני לא מתכוון לחזור"..

מאחורי הקלעים פנו עוד מפלגות לעצמאות, וביקשו לשמש כמפלגת שלד עבורה. העיתונאי יואב קרקובסקי, סיפר כי בין המפלגות שפנו: "רצ" שעדיין רשימה ברשם המפלגות, מפלגת "הנגב" ומפלגת "צל"ש" של יוסף פריצקי. הן פנו לשלום שמחון ואהוד ברק בבקשה להיות שלד ל"עצמאות", אבל הם דרשו יותר ממאה אלף שקל כל אחת. ברק העדיף כמובן את הדרך השלישית שניתנה לו ללא תמורה.

ובשורה התחתונה: על נתניהו אומרים שאם עומדות פניו שתי אפשרויות: אחת טובה יותר ואחת טובה פחות, הוא יבחר באפשרות השלישית (הגרועה ביותר). ברק בחר מלכתחילה בדרך השלישית (החסכונית והמהירה).

אין קליטה

כיצד הצליח מכשיר מיסוך הטלפונים, לשבש את הקשר הצבאי בדרום?

פקח משרד התקשורת שנכנס לישיבת "נר זורח" במושב זרועה, הפתיע את ההנהלה והתלמידים. "אני חייב להחרים את המכשיר, שממסך את הטלפונים שלכם", אמר, ושלף צו חיפוש. עד מהרה מצא את שחיפש. אבל למה להקדים את המאוחר.

תחילתו של הסיפור לפני שנה, כאשר הוחלט בישיבה לקבוע באולם הלימוד, מכשיר שממסך את הטלפונים ומשבש את הקליטה. הדבר הצליח מעל למשוער. המכשיר אכן שיבש את הקליטה ומנע לחלוטין שיחות טלפון. אלא שעד מהרה התברר כי המכשיר יותר מידי אפקטיבי.

מיקומה של הישיבה בדרום, נמצא באזור בסיסי הצבא וחיל האוויר. הכוננות המתמדת באזור כולו, גרמה להפרעה למסכי הרדאר והקשר הצבאיים. זה מה שהביא את הפקח הישר לישיבה.

"יש כאן מכשיר שמשבש את הקשר באזור", אמר הפקח, והסביר כי הדבר מנוגד לחוק, ואף עלול להוביל למעצרים. "הצבא הגיש תלונה והצביע כאן על המקום הזה, כמי שגורם לקשיי קליטה", הוסיף הפקח.

לאחר מכן שלף כאמור את צו החיפוש ומצא את אשר חיפש. הוא שלף את המכשיר והחרימו. "אני לא מאשים אתכם. לא ידעתם שיש בעיה. אבל אין לי ברירה ואני חייב ליטול את המכשיר הזה. כך מחייב אותי החוק", הסביר.

בישיבה שהתרגלו כבר למכשיר המשבש את קליטת הטלפונים, משוכנעים כי לא יהיה עוד צורך בו. ההרגל עשה את שלו. הטלפונים ישארו בחוץ.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

 עניין של גיל — לפני חודשים אחדים הגיעו לביקור בבית הנשיא בירושלים, קבוצת חברים, ששמעון פרס יסד. הקבוצה נוהגת להפגש עימו מעת לעת. אולם הפעם המתין להם בבית הנשיא, יצחק נבון, שכיהן בעבר במשרה זו. האנשים התבלבלו ולא הבינו מה קרה. נבון מיהר להרגיעם, ואמר כי פרס לא יכול היה להגיע ולכן שלח אותו במקומו. "אמרתי לחברים שפרס ביקש ממני להחליף אותו, ואמרתי לו שלא יתרגל לכך, כי גם אני עלול להתרגל"... נבון בן ה-90 מבוגר מפרס בשלוש שנים בלבד. כאשר הוא נשאל האם היה מוכן לחזור לתפקיד נשיא המדינה, אותו עזב לפני שלושים שנה, הוא משיב: בטח שאני יכול לחזור. אבל זה לא אקטואלי, כי פרס ירוץ לקדנציה נוספת ואני לא אעמוד בדרכו". נבון יודע (כנראה) על מה הוא מדבר.

 החלטה נכונה — בראיון משותף שערך נתניהו עם אהוד ברק, הוא העלה זכרונות ממבצע אנטבה, בו נפל אחיו יוני הי"ד ומהפעולה לחילוץ נוסעי מטוס סבנה החטוף, שנערכה תחת פיקודו של אהוד ברק. נתניהו עקץ את שר הביטחון, ואמר כי בסבנה היה ויכוח נוקב בינו לבין אחיו יוני, מי יכנס לשם. "היינו 13 חיילים ולשם שינוי, אהוד קיבל כאן החלטה נכונה", אמר נתניהו. "בעצם לא לשם שינוי. ברק הוציא את יוני והכניס אותי ואני ספגתי שם כדור. כמובן שזה לא שינה את יחסי לאהוד כהוא זה". התוצאות ניכרות עד היום.