"דבר המייצג" מדור "אדרבה" מאת פ. חובב

לא היו ימים מאושרים יותר לנעבעכ´ל פייערמן מימי הנפת דגל המדינה הציונית לחצי התורן או לראשו.

בימים הללו הוא מזדרז להשכים קום לפני הצהרים כדי לראות את תמונתו מתנוססת לראווה בעיתונים ובאתרי האינטרנט הגדולים, בה הוא נראה שורף בשקיקה את הדגל, ומתחתיה הכיתוב: כמידי שנה בשנה ציינו החרדים את יום העצמאות בשריפת דגל המדינה בשעת צפירת הדומיה לזכר חללי מערכות ישראל.

לרגל שמחת חתימת הסכם האחדות ההיסטורי בין ראשי קהל יראים דרמאללה לבין ראשי ק"ק חמאס בעזה, ניאות נעבעכ´ל להעניק ראיון להמוני מעריציו הנאנקים מעול השלטון הציוני ברחבי פלשתין.

— בוקר טוב לך ר´ נעבעכ´ל. אולי תגלה לנו בבקשה מדוע אתה שורף את דגל המדינה ביום הזיכרון?

— נו, מתי רצית שאשרוף אותו? בל"ג בעומר? — עונה נעבעכ´ל מיניה וביה — בל"ג בעומר לא שורפים דגלים. שורפים שמן. עצים. קרטונים. קרטוצ´קעס. לא דגלים.

— אבל למה בכלל אתה שורף את הדגל?

— אני לא מבין מה רוצים ממני. כשאני שורף צפרדעים מלאים אשפה אתם לא מרוצים. כשאני הופך את הצפרדעים ושורף רק את האשפה אתם גם לא מרוצים. כשאני שורף את הדגל של הציונים גם אז אתם לא מרוצים, אז מה אתם רוצים שאני אעשה?

— שלא תשרוף את הדגל.

שוב ר´ נעבעכ´ל לא מבין מה רוצים ממנו: מה אני יכול לעשות לדגל אם לא לשרוף אותו?!? לקבור אותו באדמה, לא בא בחשבון — אם הציונים חוטאים, אדמת ארץ ישראל במה חטאה? לתלות אותו על עץ, גם לא בא בחשבון — הרי זה כבוד בשבילו. אין ברירה. מוכרחים לשרוף.

— אז תשרוף אותו בתוך הבית שלך, למה דווקא באמצע הכביש?

נעבעכ´ל כבר לא יכול להתאפק ופורץ בצחוק משחרר: אוח, איך שאתה חמוד עם השאלות האלו. מה אתה חושב לך, אם אני אשרוף אותו בבית, כמה צלמים יוכלו להשתתף במעמד? יש לי ווילה גדולה?!?

— ולא אכפת לך, שהצלמים מפרסמים את התמונה שלך שורף את דגל המדינה בכלי התקשורת וזה מעורר שנאה לחרדים?

שוב נעבעכ´ל צוחק כאילו שמע בדיחה מוצלחת: לא אכפת לי? להיפך. בטח שאכפת לי. אדרבה, שישנאו את כל החרדים הציונים שמקבלים כסף מהמדינה. זה טוב.

— אבל למה? מה יוצא לך מזה?

עוד פעם הפציינט מתפקע מצחוק: מה יוצא לי? לא יוצא שום דבר. להיפך. נכנס. אוהו נכנס.

— מה נכנס?!?!

— נכנס כבוד. הרבה כבוד. להיות מייצג של היהדות החרדית, זה כבוד גדול. אנשים בכל העולם רואים איך שהעיתונים והאינטרנטים מחשיבים אותי בתור מייצג של היהדות החרדית. יש רבבות יהודים חרדים שלא עושים שום מחאה ביום הזה, אבל הם לא מייצגים אף אחד. העיתונאים בוחרים דווקא אותי, שאני אהיה המייצג של היהדות החרדית להראות לכולם איך היא מתייחסת ליום העצמאות. זה כבוד.

— ולא אכפת לך שהמשטרה הציונית עוצרת אותך לחקירות ומחטיפים לך שמה מכות חזקות?

— רק מכות? הם גם משפילים אותי; מעירים אותי בבוקר לפני תשע ואפילו מכריחים אותי לשמוע כל מיני שאלות בשפה הטמאה. ולא רק הם עושים לי צרות. גם בתוך הציבור החרדי יש כל מיני חבר´ה-לצים שמתייחסים אלי כאילו שאני שוטה או משוגיענר, אבל בשביל הכבוד אני מוכן לסבול.

— שווה לך לשלם מחיר כל כך יקר בשביל הכבוד?

— בוודאי. יש אנשים שמוכנים להיבחר לכנסת המינים בשביל הכבוד; יש אנשים שמזמינים אלפי אנשים לחתונה שלהם בשביל הכבוד; יש כאלו שמכניסים את התקשורת הביתה ומגלים להם כל מיני סיפורים אישיים ואפילו נותנים להם לבחור תמונות מהאלבום המשפחתי, העיקר שיפרסמו את זה בעיתון; יש אנשים שמשלמים הון תועפות בשביל שיכניסו תמונות שלהם לעיתון כדי שיהיה להם כבוד מזה. אני לא צריך לשלם כלום בשביל להתפרסם. הם מכניסים את התמונה שלי לעיתונים בחינם ועוד מציגים אותי בתור מייצג נאמן של היהדות החרדית, זה לא כבוד?

— בחינם, אתה בטוח?

— בוודאי. בטוח בטוח.

— סליחה, לא נעים לשאול, כשאתה אומר בחינם, למה אתה מתכוון? בטח ידוע לך שיש שמועות עקשניות, כי אתה מקבל הרבה כסף מכל מיני גורמים מהשמאל ומהרפורמים, שמסיתים אותך לשרוף את הדגל בפני צלמי התקשורת, בשביל להשניא את החרדים.

— בחינם, הכוונה שאני לא משלם להם גרוש על פרסום התמונות. אצלי הכבוד הוא כבוד אמיתי. אני לא קונה אותו בכסף.