‎30

49 תגובות יום שישי , 13/5/11, 13:06

גשם התחיל, הרטיב את הכביסה, ואני הזדרזתי להורידה.

גשם מצחיק כזה, התבלבל קצת בזמנים.

פעם אהבתי גשם מאוד, כי הוא סוער, ודרמטי,

מנקה את הרחובות והלב.

בשנים האחרונות, טיפות גשם התחברו לי לצינונים, טלפונים מהגן,

שיעולי לילה, ריצות בהולות לחדרה.

התפשרתי על הקיץ, למרות שחם נורא ולח וכלום לא זז באוויר,

אבל קל יותר לגדל ילדים. זה מה שקורה, לא שמים לב,

מוותרים כדי "להריץ" את החיים.

אתמול היה לי יומולדת, בפעם הראשונה ללא חגיגה גדולה.

דברים קטנים, אינטימיים, נעימים וזה הרגיש טוב. קצת חסר, אבל עדיין.

והנה הבוקר- גשם, זה שאהבתי פעם וחזר להזכיר

שעדיין אפשר, כבר עכשיו. כי תקופה חדשה.

ברדיו, טל השילוני מארחת את הצלם גדי דגון, עם מוסיקה נפלאה.

ואני, אצלי בבית, מכינה מרק ירקות – הגרסה המשופרת,

עם דלעת ושורשים והמון ירק.

כשחתכתי את הירקות בא לי לרקוד, כך פתאום.

כייף גדול לרקוד במטבח, תוך הכנת מרק,

עם גשם דק שמטפטף בחוץ וחלון פתוח.

עצרתי בתחנת ביניים, אני לוקחת אוויר, צריכה נשימה עמוקה.

מיד כשאשמע במערכת הכריזה (הפנימית) שהרכבת שלי מגיעה, אעלה עליה.

נכון, בינתיים אני יושבת על הספסל,

קוראת את העיתון שחילקה לי הנערה בכניסה,

שותה בנחת (לכאורה) קפה מכוס חד פעמית מקרטון.

אבל אני קשובה, שלא יהיה לכם בילבול.

יודעת מתי הרגע שלי.

אני אוהבת רכבות, למרות הקונצים שהן עושות לאחרונה,

סולחת להן על כך (לאוהבים סולחים) כי הן טובות לי,

הן מזכירות לי והחלון שלהן גדול.

אפשר להתבונן דרכו, לצלם, להתכונן לתסריטים אפשריים

(או לפחות להיות באשליה שזה ניתן)

הכנתי גם אורז עם המון שמיר וגם תבשיל קישואים, שיהיה.

מקרר עם אוכל מבושל משרה עליי תחושת רוגע

וגם כשמצעי המיטה מסודרים, סדר חיצוני- סדר פנימי.

נדמה לי שהשמש יצאה, יכול להיות?

דרג את התוכן: