בטור הדעות שלו ביאהו כותב הארולד מאס לגבי מספר אירועים. הראשון שבהם הוא מחיקת הענק של HSBC שמגיעה ל 3.4 מיליארד דולר. בנק הפועלים מוחק אף הוא (למרות שלא ברור כמה).

ראשית מה היא הכוונה במחיקה? מה כל כך גרוע במחיקה?

מחיקה הכוונה היא למחיקת ערך של נכסים הרשומים בספרי/מאזני הבנק. מאחר ועיקר הנכסים של הבנק הם פיננסיים הרי ששוויים ניתן להערכה מדויקת וקל למדידה.

במקרה הזה הנכס הוא הלוואה ללווים של משכנתאות (כפי שהסברתי לגבי הסאב פריים) או איגרות חוב שההחזר שלהן מובטח מאותן הלוואות למשכנתא. מאחר והלווים בארה"ב לא מצליחים להחזיר את החוב, ומאחר ושווי הבתים שמושכנו יורד בצורה ניכרת, הרי ששווי הנכס יורד. איגרת חוב שווה למה שנקבל בעתיד ממנה, ומאחר ונקבל הרבה פחות מהצפוי בזמן הנפקתה, הרי ששוויה יורד.

מאחר והשווי יורד מוחקים את השווי מהספרים.

חשבונאות היא עניין פשוט, לכל מטבע שני צדדים, אם הבנק מוחק בצד הנכסים שווי, אז בצד השני חייבים לרשום משהו כדי שיתאזן.... ולצערנו הרישום המקביל הוא שלו הוא הפסד.

מבחינת זרימת כסף: שילמנו לפני שנים X שקלים תמורת האג"ח והיינו אמורים לקבל X+ ריבית לאורך השנים, ופתאם נקבל הרבה פחות כלומר הפסדנו כסף שכבר הוצאנו!

מוסר ההשכל של הנושא לדעתי הוא עד כמה הבנקים הם עסק מסוכן. הבנקאים היושבים מול הלקוחות מתייחסים אליהם בבואם לבקש הלוואה כאל עסקים מסוכנים. כמה פעמים התחנן בעל המכולת שלי לבנק על עוד 5,000 ש"ח עד שיכנסו הויזות? ומה הסכנה? הרי כל מה שהוא מוציא זה מלאי שימכר. הלקוחות לא בורחים לו, הפסד פוטנציאלי ממש מצומצם, לא פשיטת רגל של מיליארדים.

אבל הבנק... הינה עסק בטוח שעומד בפני פשיטת רגל רק כל עשור או משהו כזה.

ולמי שצועק מה פתאום....

לפני שנתיים המפקח על הבנקים התריע שבנק גדול עומד על סף פשטת רגל

מחיקות הענק של הבנקים הישראליים בתחילת העשור (פלד-גבעוני קופץ לי לראש ישר)

TLCM וכמעט פשיטת הרגל של המוסדות הפיננסיים של וול-סטריט לפני 9 שנים

והדוגמאות רק ממשיכות.

בנקים אינם השקעה סולידית, הרווחים שלהם באים בקלות אבל ההפסדים באים מהר מכדי שניתן יהיה להתגונן. ריווחי הבנק על ההלואות שהוא נותן הינם כסף שהוא משאיל מהגורל עד שהגורל מחליט שהגיע הזמן להפסיק