בסוף קבעתי תור. יום חמישי ב 16:00. אפילו קבלתי תזכורת יום לפני. ישבתי בחדר הקבלה שהיה מאד נעים ולא אופייני לחדרי קבלה של פסיכולוגים. לא שהיה לי כל כך הרבה נסיון, אבל תמיד דמיינתי חדרי קבלה של פסיכולוגים כמו שהציגו אותם בסרטים. כמה כסאות מסודרים בשורה, עציץ אחד גדול בפינת החדר ותמונה אחת של מאטיס על הקיר. זו של הנשים הרוקדות במעגל. בטח המינימליזם הזה אמור למנוע ממני הסחת דעת לפני השיחה, כך שאבוא נקיה. גם העציץ בטח אמור לתת לי תחושה של חיבור לטבע כך שאבוא נינוחה והמעגל של מאטיס זה הכי זרימה. בטח זו איזו דרך לגרום לי לשפוך את הקרביים. אבל יותר סביר שאין שם שום תכנון שכזה וזה סתם תוצר של חוסר טעם. בחדר הקבלה הקטן שישבתי בו, הקירות היו מכוסים טאפט אדום עם דוגמאות זהובות עליו. חשבתי לעצמי שאפשר להתווכח על הטעם שבעניין אבל לפחות זה מעיד על חשיבה שונה ותעוזה. כבר אהבתי. אבל אולי זה מה שזה אמור לגרום לי. אולי זו גם מניפולציה לגרום לי לאהוב את המטפל עוד לפני שפגשתי בו?.. אפילו לא הייתה שם ערימה של מגזין "לאישה". יכול להיות שהוא מעריך את האינטיליגנציה של המטופלות שלו. האם גם זו מניפולציה להתחבב עלי? ומה פתאום דוקא להתחבב על נשים.. האם הוא סוטה שרק מחפש להתעסק עם המטופלות שלו?! גם הטריד אותי האם כל המחשבות הללו מעידות על כך שאני באמת צריכה טיפול, והאם גם זו מניפולציה לגרום לי לחשוב שאני באמת צריכה טיפול. לא מעט שאלות עורר בי החדר ההוא, כמו שאתם שמים לב, ולכן שמחתי שקבעתי תור לפסיכולוג אלטרנטיבי ולא קונבנציונאלי. ובאתי מאד סקרנית. חיכיתי 20 דקות לתורי. 15 מתוכם זלגו לתוך זמן התור שלי, וחשבתי לעצמי שאל לי להתעצבן מכך כי זה מעיד על כך שהוא כנראה מאד אכפתי ומשקיע את הזמן הנדרש לכל מטופל. כנראה עוד מניפולציה להתחבב עלי. בסופו של דבר הגיע תורי. היה קצת מאכזב לגלות שהחדר שלו נראה כמו משרד רגיל. ככה סתם לשבת על כיסא מולו? דמיינתי שבטח תהיה איזו בריכת כדורים שאני אדלג בתוכה תוך כדי סשן, או איזה מתקן מתנפח שאוכל לקפוץ על הגב תוך כדי שאני מספרת את סיפור ילדותי. אבל לא. בכל מקרה התיישבתי מולו. אחרי היכרות קצרה, בה הוא בעיקר שאל אותי פרטים כלליים עלי, שאל אותי אם יש לי שאלות לפני שמתחילים. שאלתי אותו, "מה זה בעצם פסיכולוג אלטרנטיבי?". הוא הסביר לי שהוא נותן אלטרנטיבה לבעייה מסויימת. נניח ואדם נתקל בבעיה ולא יודע איך לתקוף אותה, או ניסה כל מני דרכים ולא הצליח, הוא מביא אלטרנטיבה אחרת על מנת לפתור או לעזור. משהו שאולי לא היה חושב עליו לבדו ללא עזרה מגורם חיצוני. לי זה היה נשמע משכנע. הוא המשיך. "לדוגמא" אמר, "היה לי מטופל עם בעיית מעי רגיז". "זו לא בעיה שאמורה להיות מטופלת אצל רופא רגיל?" שאלתי. "בהתחלה הוא כמובן טופל אצל רופאים. שינו לו את כל התזונה, דבר לא עזר. הוא אפילו חי על סלרי חודש שלם וזה לא עזר. בסופו של דבר הוא הגיע אלי". "זו בעיה שגורמת לניכור חברתי מאד גדול" אמר, "הבחור היה בדכאון. הוא נאלץ לבטל שוב ושוב פגישות עם בחורות בגלל הבעיה הזו. הוא בקושי יכל לצאת מהבית". "אז ניסינו לראות איך אנחנו פותרים את הבעיה. שאלתי אותו אם הבעיה תוקפת אותו באותה עוצמה של חריפות במהלך היום. אז הוא באמת שם לב שבבקרים יש הקלה. בנינו סדרה של פעולות בהן הוא נפגש עם בחורות רק בשעות הבוקר, במקומות מאווררים בלבד ולא יותר מחצי שעה". הוא המשיך, "זה בדיוק העניין. זה לא שגרתי להפגש בבוקר. אבל דוקא זה והפגישות הקצרות עוררו אפילו יותר עניין בו בקרב נשים צעירות. והיום הבחור נשוי באושר. לתתרנית אמנם, אבל זה לגמרי מיקרי". האמת, הרשים אותי לגמרי. "את מבינה, הרעיון הוא לצאת מן הקופסא ולמצוא פתרונות אחרים לבעיה. יצירתיים יותר. הבעיה אצל פסיכולוגים קונבנציונאלים היא, שהם חושבים בתבניות. וזו בדיוק הסיבה מדוע הפסיכולוגיה פושטת את הרגל. אנשים מבינים שזה פשוט לא עובד, אני שמח שהגעת אלי". הוא שאל אותי מה הבעיה שהביאה אותי אליו. "יש לי בעיה" אמרתי, "מה שנקרא בעיה אובססיבית קומפולסיבית. אני חייבת לשטוף ידיים כל חמש דקות. כל מה שאני נוגעת בו, אני רצה לשטוף את הידיים". הרמתי את שתי כפות ידיי פרושות והפכתי אותן. "תראה, חצי עור כבר מקולף לי". "אה" אמר, "יש לי בדיוק את הפתרון בשבילך". הוא פתח מגירה ושלף ממנה קוביה של חומר ירקרק חצי שקוף. "הסבון הזה עשוי משמן זית" אמר, "מעורב בתמצית עץ התה וחליטה של רוזמרין וקורנית שבושלו ארבע שעות בטמפרטורה של בדיוק 78 מעלות. תסבני רק עם הסבון הזה לא יקרה לך דבר. אפילו אם תסבני כל דקה". איזו הקלה, חשבתי לעצמי. איזה רעיון מוצלח היה להגיע אליו. "וואי, תודה" אמרתי לו, "אתה לא מבין איך הצלת אותי". "בשביל זה אני פה" הוא חייך, "עם הסבון, זה יעלה לך 850 שקל". הוצאתי את פנקס הצ'קים, ומילאתי את כל הפרטים. אין מה להגיד, שווה כל שקל. |