כותרות TheMarker >
    ';

    "שחור הוא השחור החדש" - הרהורים אופנתיים

    ארכיון

    0

    הפרצוף שמגיע לנו

    190 תגובות   יום שבת, 14/5/11, 18:45

    אומרים ש-"בגיל ארבעים אנחנו מקבלים את הפרצוף שמגיע לנו". כל מה שנמצא שם, נמצא שם בזכות.

    קמטים, כתמים,שקיעת לחיים, צניחת עפעפיים, כל העסק. במלחמה מול כוח המשיכה, תפוחים נופלים ופרצופים נופלים, עניין של עובדות פיזיקליות.

    יש אנשים שהחליטו ש-"מגיע להם יותר" והם עושים שימוש בכל האמצעים שמעמידה הטכנולוגיה לרשותם. לגיטימי.

    יש אנשים שבוחרים בדרך ביניים - את הפרצוף הפרטי שלהם הם משאירים כמו שהוא, את הגרסה המשודרגת – הם שולחים אל הוירטואליה.

    זה מחזיק מים עד השנייה שהוירטואליה נפגשת עם העולם האמיתי, ואז – אתה באמת מקבל את מה שמגיע לך.

    אבל עד למפגש המרסק, יש לך כברת דרך ארוכה להשתעשע בה.

     

    את אותה הכפלה-בכאילו אתה יכול לבצע גם על האישיות שלך. אתה מתחזק את זו המגעילה להנאתם המפוקפקת של בני ביתך והקרובים אליך, ומשחרר לרשת את אחותה, זו עם הפוטושופ האישיותי.

    כך אתה מוצא ברשת את הנשואים המתרווקים, את אבירי זכויות האדם המעסיקים תאילנדים בתנאי עבדות, את השובניסטים הפמינסטים, את  העילגים המצטטים, את הענווים המלאים בעצמם, ואת הרגישים האטומים.

    לוירטואליסטים אין טלוויזיה, במקום-זה, הם קוראים ספרים. הם לא צועקים על הילדים שלהם ולא עוקפים מימין.

    הם אף פעם לא מדברים שטויות והטוויטים שלהם הם מלאכת מחשבת של שנינות ותובנות חיים מאלפות. אין להם אף דיסק של קובי פרץ, הם מעורבים בפרוייקטים חברתיים מהסוג הנכון.

    הם לא מכריסים, ולא מקריחים, וכל היום רק הודפים הצעות לככב בקמפיין הלבשה תחתונה של קלווין קליין.


    אם חושבים על זה לרגע, אנחנו יוצרים ברשת סוג של אוטופיה. אנושות שהיא גרסה משופרת של עצמה.

    בספרות  המד"ב מופיע תדיר הרעיון של חברה מרובדת, בה רובוטים בנויים "בצלמם וברוחם" מלכלכים את הידיים בפעולות הפחות-נעימות של החיים, בעוד אדוניהם המקוריים מתמסרים לשתיית אוזו עם קרח על החוף ביוון (אם זה לא הוכחד בשואה אקולוגית)

    מסתבר ש"חיות המקלדת" אימצו את הרעיון העתידני, עם היפוך תפקידים קל -

    אנחנו, "המקוריים", מתפרנסים מעבודות שאנחנו לא אוהבים, חולקים את חיינו עם אלה שלא ראויים, ופורטים את ימינו למשכנתאות, וסידורים, ועמידה בתורים, והחתלות, וימי הורים, ושיחות עם נציגי שירות לקוחות של בזק.

    ובני דמותנו הוירטואליים, שדומים לנו כל כך ושונים מאיתנו עוד יותר, שותים אוזו עם קרח על החוף ביוון.

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (190)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/6/11 00:21:
      לא בכדי התקופה מכונה בשם גיל העמידה. עד לגיל זה אנו נמצאים בהתהוות. בגיל ארבעים אנו משלימים עם עצמנו.
        26/5/11 19:54:

      צטט: מתי mati 2011-05-26 00:26:51

      מעולה. כיכבתי. נוקב וכואב. אבל בני אדם שמו על עצמם מסכות כשיצאו לרחוב והסתירו את מה שקורה בבית פנימה ובליבם.

      ברור שמסכות, ובכלל הסוואה של מה "שבנפש פנימה", הם לא המצאה של האינטרנט. המדיום פשוט מאפשר לאלה המבקשים להסתתר או להתחפש, כלים מתוחכמים יותר (וקלים יותר לביצוע) מאלה הקיימים בעולם שבחוץ.

        26/5/11 18:13:
      חזק אחי
        26/5/11 00:27:
      לא מהיום והרבה לפני המצאת המחשב
        26/5/11 00:26:
      מעולה. כיכבתי. נוקב וכואב. אבל בני אדם שמו על עצמם מסכות כשיצאו לרחוב והסתירו את מה שקורה בבית פנימה ובליבם.
        21/5/11 19:22:

      צטט: צלילי הלב 2011-05-19 09:09:11

      נו, גם הפעם השחזת את הפוסט בלשון שנונה ארז. הבעיה שבחיים האמיתיית אי אפשר להגיע ל"מושלמות" כמו בוירטואלה וזה סוג של נחמה ומקום מפלט לכמה שסוגדים למושלמות. .מי שיודע לחיות בשני הרבדים בשלום, לחיות את חייו, וגם להביע את עצמו דרך וירטואליה שיש לה כלים מבורכים זה נהדר, ומי שמתבלבל...אין מה לעשות החיים דואגים להעיר אותו מתישהו. תודה

      אפילו בוירטואליה אי אפשר להגיע ל"מושלמות" של הוירטואליה.

      בהיותנו כפר קטן ב-וארשה המטאפורית, תמיד יימצא זה שלמד עם אחותנו בתיכון, או שרת איתנו בגדוד, או שאמא שלו הייתה המורה שלנו לספרות. אצלנו בארץ - האנונימיות המאפשרת את "השקר המושלם" לא יכולה לעבוד לנצח.

        21/5/11 19:19:

      צטט: קרן שחור 2011-05-18 22:59:17

      ארז ! ארז....

       

       

      איפה ?

      איפה בדיוק ?

       

      אתה רואה אצלי קמטים ?

      תגיד. תגיד :( 

       

      אני לא נעלבת. מבטיחה...

       

      אח'לה פוסט !

      {כן גם פולניות יודעות להשתמש במילה הזו ! כשיש על מה !!!}

       

       אני, כמובן, לרגע לא ניסיתי לרמוז שאת אוחזת בקמטים, או אפילו קמטוטים. :))

       

        21/5/11 18:25:
      וואי - כמה אמיתי, כמה נכון... אהבתי כל מילה שבוע נהדר סיגל
        19/5/11 09:09:
      נו, גם הפעם השחזת את הפוסט בלשון שנונה ארז. הבעיה שבחיים האמיתיית אי אפשר להגיע ל"מושלמות" כמו בוירטואלה וזה סוג של נחמה ומקום מפלט לכמה שסוגדים למושלמות. .מי שיודע לחיות בשני הרבדים בשלום, לחיות את חייו, וגם להביע את עצמו דרך וירטואליה שיש לה כלים מבורכים זה נהדר, ומי שמתבלבל...אין מה לעשות החיים דואגים להעיר אותו מתישהו. תודה
        18/5/11 22:59:

      ארז ! ארז....

       

       

      איפה ?

      איפה בדיוק ?

       

      אתה רואה אצלי קמטים ?

      תגיד. תגיד :(

       

      ''

       

       

      אני לא נעלבת. מבטיחה...

       

      אח'לה פוסט !

      {כן גם פולניות יודעות להשתמש במילה הזו ! כשיש על מה !!!}

       

       

        18/5/11 13:28:

      צטט: עינת (ש) 2011-05-18 13:03:21

      דוז פויאה .

      הלוואי על דנה ...(לא קרה)

        18/5/11 13:03:
      דוז פויאה .
        18/5/11 12:43:

      צטט: ינואר??? 2011-05-18 10:55:38

      הפחדת אותי, עכשיו אני אתנהג יפה עד גיל 40:)

      סבתא שלי אומרת לי "אל תבטיח אף פעם מה שאתה לא רוצה לקיים"

        18/5/11 11:59:
      מעולה
        18/5/11 10:55:
      הפחדת אותי, עכשיו אני אתנהג יפה עד גיל 40:)
        17/5/11 23:41:

      צטט: ארזעמירן 2011-05-16 16:30:53

      צטט: לולה lola 2011-05-15 23:07:38

      אני לא חושבת שאדם מבחוץ שפוגש לראשונה את הדמויות בקפה מרגיש שהוא הגיע למדינת אוטופיה. ממש לא ! אם כאן זה אוטופיה אז אבוי איך שזה בחוץ. אני חושבת שלא משנה כמה נרצה לייפות את עצמנו, האמת יוצאת גם כאן, בוירטואליה. צריך יכולת ממש גבוהה בשביל לברוח מעצמנו ולברוא כאן "אני" אחר. לא כולם מספיק אינטליגנטים או מספיק רוצים בכך. אפשר רק לתת הדגשים שונים, וזהו.

      נראה לי שהקיום האוטופי מאפיין יותר את החלל הפייסבוקי - שם כולם יפים-יפים, מעלים סטטוסים עליזים ושנונים ומתייגים את עצמם בחופשות סקי ונופשוני קאריביים.  הם מפרגנים זה לזה בלי-סוף (את מאמממת - לא, את. על הטיותיו השונות) והחיים דבש ותותים בשמנת. עם פרוץ האפליקציה החדשה המאפשרת להם להודיע לאנושות-המתעניינת באיזה מקום בילוי הם נמצאים ברגע-זה-עכשיו - הקירות מוצפים באנשים שמעבירים את קיומם, כנראה, בין בית קפה לבאר -למועדון וחוזר חלילה (כנראה אני היחידי האוחז עדיין במשרה המחייבת אותי לעבוד במשרד)

      ............

      לא, אתה לא היחיד :(

      אתה נכנס לפחות לתחתונים של האנשים אני רק מפשפשת להם בניירות :)

       

        17/5/11 18:11:

      צטט: Jes_ie 2011-05-17 14:36:24

      כשנכנסתי לקפה בפעם הראשונה הופתעתי מכמות האנשים שאינם צופים בטלויזיה אבל קוראים דוסטוייבסקי. גורם לי לתהות איך ערוץ 2 משיג רייטינג כל כך גבוה. בראבו, פוסט נהדר. ועכשיו לסלונה...
      :))

      חשבתי על זה והגעתי למסקנה אחת בלבד - המודדים את הרייטינג של ערוץ 2, מדלגים מראש על כל מי שרשום ב-קפה.  

      (ועכשיו רק צריך להסביר איך "החטא ועונשו" הוא הרבה פחות רב-מכר מהאחרון של רם אורן...)

        17/5/11 18:07:

      צטט: (עי)דנהנחושת 2011-05-17 13:57:57

      לארז, יש לך מליון מגיבים, ואתה בסבלנות אין-קץ עונה לכולם.

      כל הכבוד.

       

      אבל אני- לצערי אין לי את הסבלנות הזאת,

      ולכן גם לא קראתי את כל התגובות כאן למטה,

      אז סליחה אם כבר אמרו את זה קודם, לפניי, לאמשנה -

       

      קראתי את הפוסט שלך בסלונה - ורציתי להגיב,

      אבל הטרחה שדורשת ההרשמה לאתר - זה מעל לכוחותיי.

      אז ויתרתי על התגובה.

       

      פעם הבאה אולי תתן במה פה, בקפה לתגובות.

      ככה מי שרשום כאן ולא שם יכול בכ"ז להגיב,

      אם טרח והקדיש את הזמן לקרוא,

      ואם יש לו משהו לאמר,

      ואם חשוב לך לשמוע/לראות את זה ....

       

      ב"סלונה" אפשר להגיב גם בלי להירשם לאתר - . מיד אחרי גוף הפוסט יש עמודה של "תגובות בפייסבוק" ומצד שמאל "הוסף תגובה". רק לכתוב - וללחוץ על "סנד"

      כך או כך - מאחר שחובב תגובות אני - אתם מוזמנים להגיב איפה ואיך שאתם רוצים. כאן, שם, או (למי שממש בא להשקיע) באותיות של 5 מטר בקרני לייזר על השמיים של תל אביב.


       

        17/5/11 14:36:
      כשנכנסתי לקפה בפעם הראשונה הופתעתי מכמות האנשים שאינם צופים בטלויזיה אבל קוראים דוסטוייבסקי. גורם לי לתהות איך ערוץ 2 משיג רייטינג כל כך גבוה. בראבו, פוסט נהדר. ועכשיו לסלונה...
        17/5/11 13:57:

      לארז, יש לך מליון מגיבים, ואתה בסבלנות אין-קץ עונה לכולם.

      כל הכבוד.

       

      אבל אני- לצערי אין לי את הסבלנות הזאת,

      ולכן גם לא קראתי את כל התגובות כאן למטה,

      אז סליחה אם כבר אמרו את זה קודם, לפניי, לאמשנה -

       

      קראתי את הפוסט שלך בסלונה - ורציתי להגיב,

      אבל הטרחה שדורשת ההרשמה לאתר - זה מעל לכוחותיי.

      אז ויתרתי על התגובה.

       

      פעם הבאה אולי תתן במה פה, בקפה לתגובות.

      ככה מי שרשום כאן ולא שם יכול בכ"ז להגיב,

      אם טרח והקדיש את הזמן לקרוא,

      ואם יש לו משהו לאמר,

      ואם חשוב לך לשמוע/לראות את זה ....

       

       

       

       

        17/5/11 12:34:

      צטט: may joy 2011-05-17 09:27:51

      לא טעמתי אוזו...כנראה שהוא טעים עם קרח:)

      מאחר שיש לי סלידה קשה מכל מאכל או משקה שיש לו טעם של ליקריץ, גם אני לא מחסידי האוזו. נראה לי פשוט מתאים לתמונה המדומיינת של הוירטואל-הנופש.

        17/5/11 12:31:

      צטט: Eve688 2011-05-17 08:46:47

      העולם הווירטואלי מאפשר להשתעשע בדמות המציאותית, שאולי נמאסה כבר ולהגשים פנטזיות .. אין רע בכך, כל עוד הדבר לא פוגע באחר, כל עוד יודעים את הגבול. למה לא להגשים את הפנטזיה? למה לא להנות ? כתבת שנון, מרתק ומעורר מחשבה, כהרגלך. אני נהנית דווקא מחשיפת כל האמת העירומה!

      ודאי שלכל אחד ברשת עומדת הזכות לקבוע את מידת החשיפה הרצויה לו. המנעד מספיק רחב כדי שכל אחד יוכל לבור לו את החשיפה הרצויה. גם כשאנחנו "מניחים את לבנו" על הגריל, אנחנו מקפידים שהאינפורמציה הנמסרת היא בדיוק בכמות שאנחנו מעוניינים בה. (מאוד דומה לחשיפה שלנו בחיים האמיתיים רק שכאן האופציה לחלקיות חשיפה, או לשדרוג תדמיתי של אותה אינפורמציה, קלים יותר לביצוע.)

      מה שמצחיק הוא שאותם מסתירים-חלקית, הרבה פעמים דווקא דורשים שקיפות מלאה מן הצד השני ומתרעמים לגלות שהוא, מהעבר השני, נוהג בעצם בדיוק כמוהם.

        17/5/11 12:24:

      צטט: בלאק סמארה 2011-05-17 08:08:47

      צטט: ארזעמירן 2011-05-16 16:30:53

      צטט: לולה lola 2011-05-15 23:07:38

      אני לא חושבת שאדם מבחוץ שפוגש לראשונה את הדמויות בקפה מרגיש שהוא הגיע למדינת אוטופיה. ממש לא ! אם כאן זה אוטופיה אז אבוי איך שזה בחוץ. אני חושבת שלא משנה כמה נרצה לייפות את עצמנו, האמת יוצאת גם כאן, בוירטואליה. צריך יכולת ממש גבוהה בשביל לברוח מעצמנו ולברוא כאן "אני" אחר. לא כולם מספיק אינטליגנטים או מספיק רוצים בכך. אפשר רק לתת הדגשים שונים, וזהו.

      נראה לי שהקיום האוטופי מאפיין יותר את החלל הפייסבוקי - שם כולם יפים-יפים, מעלים סטטוסים עליזים ושנונים ומתייגים את עצמם בחופשות סקי ונופשוני קאריביים.  הם מפרגנים זה לזה בלי-סוף (את מאמממת - לא, את. על הטיותיו השונות) והחיים דבש ותותים בשמנת. עם פרוץ האפליקציה החדשה המאפשרת להם להודיע לאנושות-המתעניינת באיזה מקום בילוי הם נמצאים ברגע-זה-עכשיו - הקירות מוצפים באנשים שמעבירים את קיומם, כנראה, בין בית קפה לבאר -למועדון וחוזר חלילה (כנראה אני היחידי האוחז עדיין במשרה המחייבת אותי לעבוד במשרד)

       

      _____________________

      וואלה? זה מה שהולך בפייסובק?

      חגיגה לגנבים, לפורצים, לעוקבים ולחורשי הרעה.

      והיו כבר מי שהגדירו את הפייסבוק כ-פיק-אפ בר של העשור.

        17/5/11 12:23:

      צטט: בלהה ד. 2011-05-17 00:58:23

      ארז, מניחה שאתה צודק ושישנם רבים המסתתרים או מסווים את האני האמיתי שלהם וזה משרת אותם כל עוד הם נשארים בוירטואליה ואני לא רואה בכך רע. שיהנו מהדמות שהעטו על עצמם כל עוד זה לא פוגע באחרים. בכל אופן אני עברתי זה מכבר את ה-40 המדובר ובאופן כללי אין לי בעיה עם הפרצוף גם אם יש בו אי אילו כתמים וקמטים שהרווחתי ביושר. חברים רבים שלי מהקפה שעברו מהוירטואליה למציאות הצליח לזהות אותי עפ"י התמונות ועד כה לא איכזבנו אחד את השני ואחד אפילו נהנה לבשר לי שבניגוד למה שקורה אצלו בדר"כ הוא לא מאוכזב ממה שראה אלא להפך... וכרגיל אצלך ארז, תענוג לקרוא את מלאכת המחשבת. תודה.

      זה תלוי, כנראה, בסוג האג'נדה איתו אתה צועד לתוך העולם הוירטואלי. אני מסכים שכל עוד מדובר בשעשוע אינטלקטואלי, האופציות ליצירת זהות אלטרנטיבית שנותנת הרשת- ממומשות באופן מהנה, מחכים, מעניין ואפילו מקסים. הבעיה מתעוררת כשאג'נדות שונות נפגשות אלה באלה, כשאני מניח שעיקר החיכוכים מתרחשים על רקע וירטואליה רומנטית. 

      (וזה, בסופו של דבר, לא ממש שטנה מהותית מהעולם האמיתי)

        17/5/11 12:02:
      מה לעשות שיש כאלה ויש כאלה?
        17/5/11 09:27:
      לא טעמתי אוזו...כנראה שהוא טעים עם קרח:)
        17/5/11 08:46:
      העולם הווירטואלי מאפשר להשתעשע בדמות המציאותית, שאולי נמאסה כבר ולהגשים פנטזיות .. אין רע בכך, כל עוד הדבר לא פוגע באחר, כל עוד יודעים את הגבול. למה לא להגשים את הפנטזיה? למה לא להנות ? כתבת שנון, מרתק ומעורר מחשבה, כהרגלך. אני נהנית דווקא מחשיפת כל האמת העירומה!
        17/5/11 08:08:

      צטט: ארזעמירן 2011-05-16 16:30:53

      צטט: לולה lola 2011-05-15 23:07:38

      אני לא חושבת שאדם מבחוץ שפוגש לראשונה את הדמויות בקפה מרגיש שהוא הגיע למדינת אוטופיה. ממש לא ! אם כאן זה אוטופיה אז אבוי איך שזה בחוץ. אני חושבת שלא משנה כמה נרצה לייפות את עצמנו, האמת יוצאת גם כאן, בוירטואליה. צריך יכולת ממש גבוהה בשביל לברוח מעצמנו ולברוא כאן "אני" אחר. לא כולם מספיק אינטליגנטים או מספיק רוצים בכך. אפשר רק לתת הדגשים שונים, וזהו.

      נראה לי שהקיום האוטופי מאפיין יותר את החלל הפייסבוקי - שם כולם יפים-יפים, מעלים סטטוסים עליזים ושנונים ומתייגים את עצמם בחופשות סקי ונופשוני קאריביים.  הם מפרגנים זה לזה בלי-סוף (את מאמממת - לא, את. על הטיותיו השונות) והחיים דבש ותותים בשמנת. עם פרוץ האפליקציה החדשה המאפשרת להם להודיע לאנושות-המתעניינת באיזה מקום בילוי הם נמצאים ברגע-זה-עכשיו - הקירות מוצפים באנשים שמעבירים את קיומם, כנראה, בין בית קפה לבאר -למועדון וחוזר חלילה (כנראה אני היחידי האוחז עדיין במשרה המחייבת אותי לעבוד במשרד)

       

      _____________________

      וואלה? זה מה שהולך בפייסובק?

      חגיגה לגנבים, לפורצים, לעוקבים ולחורשי הרעה.

        17/5/11 00:58:
      ארז, מניחה שאתה צודק ושישנם רבים המסתתרים או מסווים את האני האמיתי שלהם וזה משרת אותם כל עוד הם נשארים בוירטואליה ואני לא רואה בכך רע. שיהנו מהדמות שהעטו על עצמם כל עוד זה לא פוגע באחרים. בכל אופן אני עברתי זה מכבר את ה-40 המדובר ובאופן כללי אין לי בעיה עם הפרצוף גם אם יש בו אי אילו כתמים וקמטים שהרווחתי ביושר. חברים רבים שלי מהקפה שעברו מהוירטואליה למציאות הצליח לזהות אותי עפ"י התמונות ועד כה לא איכזבנו אחד את השני ואחד אפילו נהנה לבשר לי שבניגוד למה שקורה אצלו בדר"כ הוא לא מאוכזב ממה שראה אלא להפך... וכרגיל אצלך ארז, תענוג לקרוא את מלאכת המחשבת. תודה.
        16/5/11 21:57:

      צטט: נוריתז. 2011-05-16 17:23:57

      צטט: אהוד אמיר. 2011-05-16 13:06:05

      אני מקריח, מכריס, לא קיבלתי אף הצעאה לקלווין קליין, הכל נכון, חוץ מדבר אחד: אין לי אף דיסק של קובי פרץ.

      עם האין-דיסק של קובי פרץ קנית אותי. אתה גבר חלומותי.

      כבר שנים אני חולמת לכתוב את זה בטוקבק:

      "אהוד, תעשה לי ילד!!"

      מלגו? יאללה, תביאי חלקים.

        16/5/11 21:56:

      צטט: ארזעמירן 2011-05-16 21:35:03

      צטט: אהוד אמיר. 2011-05-16 13:06:05

      אני מקריח, מכריס, לא קיבלתי אף הצעאה לקלווין קליין, הכל נכון, חוץ מדבר אחד: אין לי אף דיסק של קובי פרץ.

      מצד שני, גם אין לך טלוויזיה.

      קיום מבלבל. צר לי להעלות את הנושא בפעם המיליון - אתה ירושלמי. כל האבחנות שהעלתי כאן - אינן תקפות לגביכם. מבחינתי - גם מה שאתם ודאי מכנים ביניכם לבין עצמכם "מציאות" הוא וירטואליה מוחלטת. 

      אה, אז כל מה שאני רואה ברחובות - כל אחינו בשחור - כל זה לא אמיתי? פשששששש.... נרגעתי. איך נרגעתי. שלא תדע באיזה חרדה חייתי בשנים האחרונות.

      (כבר יש לי טלויזיה. מודה. אם כי היא דולקת רק כשהירח מלא או משהו כזה. פעם בחודש, לפי לוח השנה של הסימפסונס)

        16/5/11 21:44:

      צטט: שרון אבני 2011-05-16 15:10:14

      לחשוב שפעם, בעיקר מחמת צניעות (לעיתים גם מתוך רצון שלא יזהו אותך עם הטקסט) אנשים כותבים תחת שם ספרותי. הפיזי שיכול לוירטואלי. שלום עליכם מי?

      אני עוד זוכר כשהיית STONE...

      שלום עליכם ומנדלי מוכר ספרים ורומן גארי. יש לי תחושה שהם לא בחרו להם שם ספרותי ממניעים דומים לאלה של מתעתעי הרשת...

        16/5/11 21:39:

      צטט: philia 2011-05-16 14:52:57

      ארז.

       

      וברצינות. בחיי!

      אצלי הקמטים. הם בכלל קמטוטים. וגם-הם. רק ואני מדגישה! קמטוטי הבעה.

      מצד שני, שיער לבן [רק בגלל המין היפה! שזה אתם. אגב,] התחיל לבצבץ לי בגיל 17 על הדקה...

       

      אבא שלי עוד ניסה להתווכח ולהגיד שזה ענין של גנים. אבל הוא היה גבר. ומה גברים מבינים. בתורשה?

       

      :)

       

      שבוע וובעיקר, פוסט. נפלא!

      קמטוטים, ברור. של הבעה ושל חשיבה מאומצת. 

      (גם אני מלבין מגיל 17. גנטיקה)

        16/5/11 21:35:

      צטט: אהוד אמיר. 2011-05-16 13:06:05

      אני מקריח, מכריס, לא קיבלתי אף הצעאה לקלווין קליין, הכל נכון, חוץ מדבר אחד: אין לי אף דיסק של קובי פרץ.

      מצד שני, גם אין לך טלוויזיה.

      קיום מבלבל. צר לי להעלות את הנושא בפעם המיליון - אתה ירושלמי. כל האבחנות שהעלתי כאן - אינן תקפות לגביכם. מבחינתי - גם מה שאתם ודאי מכנים ביניכם לבין עצמכם "מציאות" הוא וירטואליה מוחלטת. 

        16/5/11 21:31:

      צטט: שרית עוקד 2011-05-16 08:36:07

      כל קמט, כל כתם וכל שערה לבנה הרווחתי ביושר לא מתביישת באף אחד מהם...

      ברור. שלך הם. לא ניקח ממך דבר :))

        16/5/11 21:27:

      צטט: רועיבנארי 2011-05-16 04:39:37

      אתה אחראי למהלך החיים שלך. אתה אחראי למה שאתה בוחר לעשות ומה שאתה בוחר לא לעשות. אל תשלה את עצמך שיש לך איזשהי שליטה בחייך. אתה משועבד לכללים שהוכתבו עוד לפני שנולדת. אתה משועבד לחברה. אתה משועבד למוסר. עם כל זה, אתה עדיין הנאשם היחיד בדין חייך. אנשים אכן משקרים לאחרים, והם משקרים לעצמם באותה מידה. בד"כ לא מודעים. (אני, כמובן, חלק מהאנשים) זו בחירה שלהם, ולפי ה"האשמות" שלך, אין זו אלא פגיעה בעצמם, למרות שאם בכל זאת נסתכל על התמונה הרחבה, הפגיעה העצמית הזו מושלכת על החברה הסובבת אותם, ומתוך זה גם על אלה הסובבים את אלה. כלומר, מה שאתה אומר בעצם מאפיין את כולנו בתור חברה. בתור יישות מחוברת אחת - ציוויליזציה - שמתפתחת ומשתנה עם הזמן ועם שינויים נסיבתיים (שגם הם נגרמים מתוך שינויים כרונולוגים ונסיבתיים שקדמו להם) למעשה אתה מבקר את החברה ואת כיוון ה"התקדמות" שלה. אבל מה האלטרנטיבה שאתה מציע? הערה: אני חופר גם במציאות.

      אני כבר מזמן התפטרתי מתפקיד "מציע האלטרנטיבות" :)) למען האמת אני לא בטוח שאלטרנטיבה כזו נחוצה (או אפשרית). בסופו של דבר אני לא מדבר על "אשמה" אלא על מצב נתון. אני לא מבקש לסגת לעידן קדום יותר וגם לא מזמזם לעצמי ש-"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי". סוג הקיום המחלק את זמנו ומשאביו בין מציאות לוירטואליה הוא, לדעתי, קיום שילך ויתפוס לו מקום גדול יותר ויותר בין שלל אופציות הקיום. זה מוצא חן בעיני ? כנראה שלא. זה מרדד ומוחק ריבוד הכרחי ביחסים הבינ-אישיים ? אני מאמין שכן. מצד שני אני לא באמת מאמין שהתהליך הזה הפיך. מן הסתם עם ההתקדמות וההתנסות יתעצבו להם גם כללים ל"מקום-ללא-כללים" הזה שיהפכו את הקיום בו ליותר הגיוני ויותר הגון.

        16/5/11 17:23:

      צטט: אהוד אמיר. 2011-05-16 13:06:05

      אני מקריח, מכריס, לא קיבלתי אף הצעאה לקלווין קליין, הכל נכון, חוץ מדבר אחד: אין לי אף דיסק של קובי פרץ.

      עם האין-דיסק של קובי פרץ קנית אותי. אתה גבר חלומותי.

      כבר שנים אני חולמת לכתוב את זה בטוקבק:

      "אהוד, תעשה לי ילד!!"

        16/5/11 16:43:

      אחד בן 40 לא התחתן מעולם, כי היה משוכנע שהוא מעולה ומושלם ומיוחס, ואין שום סיכוי שימצא מישהי הראויה לו. בכל זאת הרווקות הציקה, והוא הגיע להתייעץ עם הרבי. שמע הרבי והסביר לו: "אתה זקוק למעט ענווה ביחסיך עם הזולת ובעיקר עם נשים. זו תחילת הדרך להקמת בית בישראל". הודה הבחור על העצה, הלך, וחזר כעבור שנה והוא עדיין עומד ברווקותו. "נו, הועילה העצה"?  שאל הרבי. "לא", עונה הרווק בן 41, "עכשיו זה עוד יותק קשה למצוא זיווג, כי אני גם מושלם וגם צנוע".

        16/5/11 16:34:

      צטט: EFFI 2011-05-16 03:54:04

      הרבה אמת במה שכתכת. באופן אישי אני אותו אחד - גם בבית וגם פה. את ה"אני" הממש פנימי, זה שגם בבית אני לא חולק - גם פה זה לא המקום - זה נשאר איתי במוח ובלב.

      היתרון (ואחרים אולי יגדירו - החיסרון) של הקיום הוירטואלי הוא בעובדה שהשליטה על כמות וסוג האינפורמציה שאתה מעוניין לחשוף - נתונה בידיך. 

        16/5/11 16:32:

      צטט: דניאלה סגל 2011-05-16 00:01:58

      אופס! הפוסט שלך נושך...(-:
      ובכל זאת, לא יודעת איך זה קרה, כמעט ואף פעם לא התאכזבתי מהמעבר מוירטואליה לריאליה. אדרבה, רוב המפגשים הפתיעו לטובה ועם הרוב נשארתי בקשר. מין מזל שכזה (-:

      נושך...בקושי נובח. (והשיירה עוברת)

      ואת, כנראה, מקרה יחודי. ובואי נודה, הסיפורים על מפגשים טראומטיים ושומטי-לסת עם וירטואליים שהפכו בשר ודם, הרבה יותר משעשעים.

        16/5/11 16:30:

      צטט: לולה lola 2011-05-15 23:07:38

      אני לא חושבת שאדם מבחוץ שפוגש לראשונה את הדמויות בקפה מרגיש שהוא הגיע למדינת אוטופיה. ממש לא ! אם כאן זה אוטופיה אז אבוי איך שזה בחוץ. אני חושבת שלא משנה כמה נרצה לייפות את עצמנו, האמת יוצאת גם כאן, בוירטואליה. צריך יכולת ממש גבוהה בשביל לברוח מעצמנו ולברוא כאן "אני" אחר. לא כולם מספיק אינטליגנטים או מספיק רוצים בכך. אפשר רק לתת הדגשים שונים, וזהו.

      נראה לי שהקיום האוטופי מאפיין יותר את החלל הפייסבוקי - שם כולם יפים-יפים, מעלים סטטוסים עליזים ושנונים ומתייגים את עצמם בחופשות סקי ונופשוני קאריביים.  הם מפרגנים זה לזה בלי-סוף (את מאמממת - לא, את. על הטיותיו השונות) והחיים דבש ותותים בשמנת. עם פרוץ האפליקציה החדשה המאפשרת להם להודיע לאנושות-המתעניינת באיזה מקום בילוי הם נמצאים ברגע-זה-עכשיו - הקירות מוצפים באנשים שמעבירים את קיומם, כנראה, בין בית קפה לבאר -למועדון וחוזר חלילה (כנראה אני היחידי האוחז עדיין במשרה המחייבת אותי לעבוד במשרד)

        16/5/11 15:10:

      לחשוב שפעם, בעיקר מחמת צניעות (לעיתים גם מתוך רצון שלא יזהו אותך עם הטקסט) אנשים כותבים תחת שם ספרותי. הפיזי שיכול לוירטואלי. שלום עליכם מי?

        16/5/11 14:52:

      ארז.

       

      וברצינות. בחיי!

      אצלי הקמטים. הם בכלל קמטוטים. וגם-הם. רק ואני מדגישה! קמטוטי הבעה.

      מצד שני, שיער לבן [רק בגלל המין היפה! שזה אתם. אגב,] התחיל לבצבץ לי בגיל 17 על הדקה...

       

      אבא שלי עוד ניסה להתווכח ולהגיד שזה ענין של גנים. אבל הוא היה גבר. ומה גברים מבינים. בתורשה?

       

      :)

       

      שבוע וובעיקר, פוסט. נפלא!

        16/5/11 13:06:
      אני מקריח, מכריס, לא קיבלתי אף הצעאה לקלווין קליין, הכל נכון, חוץ מדבר אחד: אין לי אף דיסק של קובי פרץ.
        16/5/11 08:36:
      כל קמט, כל כתם וכל שערה לבנה הרווחתי ביושר לא מתביישת באף אחד מהם...
        16/5/11 04:39:
      אתה אחראי למהלך החיים שלך. אתה אחראי למה שאתה בוחר לעשות ומה שאתה בוחר לא לעשות. אל תשלה את עצמך שיש לך איזשהי שליטה בחייך. אתה משועבד לכללים שהוכתבו עוד לפני שנולדת. אתה משועבד לחברה. אתה משועבד למוסר. עם כל זה, אתה עדיין הנאשם היחיד בדין חייך. אנשים אכן משקרים לאחרים, והם משקרים לעצמם באותה מידה. בד"כ לא מודעים. (אני, כמובן, חלק מהאנשים) זו בחירה שלהם, ולפי ה"האשמות" שלך, אין זו אלא פגיעה בעצמם, למרות שאם בכל זאת נסתכל על התמונה הרחבה, הפגיעה העצמית הזו מושלכת על החברה הסובבת אותם, ומתוך זה גם על אלה הסובבים את אלה. כלומר, מה שאתה אומר בעצם מאפיין את כולנו בתור חברה. בתור יישות מחוברת אחת - ציוויליזציה - שמתפתחת ומשתנה עם הזמן ועם שינויים נסיבתיים (שגם הם נגרמים מתוך שינויים כרונולוגים ונסיבתיים שקדמו להם) למעשה אתה מבקר את החברה ואת כיוון ה"התקדמות" שלה. אבל מה האלטרנטיבה שאתה מציע? הערה: אני חופר גם במציאות.
        16/5/11 03:54:
      הרבה אמת במה שכתכת. באופן אישי אני אותו אחד - גם בבית וגם פה. את ה"אני" הממש פנימי, זה שגם בבית אני לא חולק - גם פה זה לא המקום - זה נשאר איתי במוח ובלב.
        16/5/11 00:01:

      אופס! הפוסט שלך נושך...(-:
      ובכל זאת, לא יודעת איך זה קרה, כמעט ואף פעם לא התאכזבתי מהמעבר מוירטואליה לריאליה. אדרבה, רוב המפגשים הפתיעו לטובה ועם הרוב נשארתי בקשר. מין מזל שכזה (-:

        15/5/11 23:07:
      אני לא חושבת שאדם מבחוץ שפוגש לראשונה את הדמויות בקפה מרגיש שהוא הגיע למדינת אוטופיה. ממש לא ! אם כאן זה אוטופיה אז אבוי איך שזה בחוץ. אני חושבת שלא משנה כמה נרצה לייפות את עצמנו, האמת יוצאת גם כאן, בוירטואליה. צריך יכולת ממש גבוהה בשביל לברוח מעצמנו ולברוא כאן "אני" אחר. לא כולם מספיק אינטליגנטים או מספיק רוצים בכך. אפשר רק לתת הדגשים שונים, וזהו.
        15/5/11 22:14:

      צטט: ארזעמירן 2011-05-14 23:42:16

      צטט: מוכמוך זצל 2011-05-14 23:01:58

      לעניין בני דמות וירטואלים- אחדים מחברי וחברותי הם כאלה. לפעמים זה חלק מהקסם שלהם, בפרט אם אתה מכיר את שני הצדדים שלהם ויכול לשבת מהצד ולהנות מההצגה .... טוב, כמובן שברגע שאתה הופך להיות חלק מהמשחק שלהם, זה קצת פחות כיפי ונחמד. אבל, הי! כבר קונילימל אמר ש"אומרים שאני אינני אני", אז מי אני בכלל? ולסוגיית הפרצוף- היום שישים זה הארבעים החדש, אז אפשר עוד לנשום קצת ולהמשיך להרגיש אינפנטילים עמוק בפנים. אז נשימה עמוקה, ו.... קדימה.

      זה בהחלט יכול להיות משעשע להסתכל מהצד על דמויות וירטואליות שאתה מכיר מחייהם האמיתיים ולהתענג על הפערים. 

      אין גם כל רע, לשיטתי, במי שממציא לו זהויות אינטרנטיות ועושה בהן שימוש מגוון ברשתות החברתיות. ברור שזה הרבה-פחות חביב כשאתה נארג לתוך מסכת שקרים וירטואליים. אבל לדעתי - אם בחרת לבלבל בין "אמיתי" ל"פיקטיבי" ולנסות להכיל את חוקי המציאות על הוירטואליה - הרי שאתה עושה זאת על אחריותך האישית. 

      וכן, אני מכיר את כל הקלישאות בדבר ה-50 שהוא ה-40 החדש שהוא ה-30 המחודש שהוא ה-20 המהונדס. וזה מאוד מנחם (אבל לא ממש נכון:))

      נכון, לא נכון, ממש לא חשוב.  העיקר שהקלישאות עובדות עלינו. כל השאר- טפל.  ובבניין ציון ובמצח חלק- ננוחם.

       

        15/5/11 20:59:

      צטט: ארזעמירן 2011-05-14 22:40:22

      צטט: פשוט אני* 2011-05-14 20:53:18

      אני דווקא כן צועקת על הילדות נלחמת במשקל נואשות ומתפרנסת מעבודה שאינה מסעירה אותי עוד אבל אם בגיל 40 קיבלתי את הפרצוף שמגיע לי ...אז אין לי טענות...אפשר ללגום אוזו ביוון?

      אם אותה "עבודה שלא מסעירה אותך" עדיין מתגמלת כראוי - אז ברור, חופשי אוזו ביוון. 

       _______________________________________________

      שוד ושבר

      בענין הזה פישלתי

      אחת הדמויות שלי היתה צריכה להיות מתוגמלת הרבה יותר מכראוי כך שאוכל  ללגום לי אוזו ביוון, כדבר שבשגרה

      עכשיו כל הפוטושופ נראה לי הגיוני!

      וברצינות, קראתי קצת את התגובות כאן ואני חייבת להסכים שאישיות קשה להסתיר בפוטושופ...אולי אפילו בלתי אפשרי.

        15/5/11 20:35:

      צטט: בלאק סמארה 2011-05-15 18:08:27

      צטט: ארזעמירן 2011-05-15 16:28:13

      צטט: בלאק סמארה 2011-05-15 11:16:45

      לא רואה מה הבעיה בתמונות מלפני עשר או עשרים שנה. למה להגעיל ולבאס את הצופים על בסיס קבוע? (באתר היכרויות, זה משהו אחר. שם אין טעם ליפות את המציאות). ומימלא כל העולם הזה, גם פנים אל פנים, מלא טיוחים. חזיות פוש אפ, מייק אפ, מחוכים, נעלי עקב, איפור כבד, בושם, זה לא טיוח? בעניין האישיות המשופצרת, אני משערת שאנשים עושים את זה לא בכוונה, אלא באמת מאמינים בעצמם שהם משופרים כל כך. יש משהו נחמד ונוגע ללב בזה שאנשים מנסים להביא לציבור הווירטואלי את מיטבם.

      ממתי אכפת לנו מרגשותיהם הענוגים של הצופים ?? אדרבה - שיתבאסו וייגעלו (אולי זה יהפוך אותם לאנשים טובים יותר...)

      נכון שהעולם האמיתי מלא בטיוחים ובמיצגי שווא אבל הוירטואליה הפכה את אופציית השדרוג הויזואלי כמפתח רגליה של חשפנית במועדון במתחם הבורסה. 

      אני גם מאמין שרוב מטפחי הפוטו-שופ האישיותי לא עושים זאת מכוונת זדון. רובם מאמינים באמת ובתמים שהם הרבה יותר קרובים לדמותם המשודרגת מאשר לסחבת האישיות הדלה איתה הם מסתובבים ביום-יום.

      זה מזכיר לי סיפור של אפרים קישון על אבא שמשוויץ בצילומים של בנו הקטן בזמן שהילד עצמו עומד לצידו. "בתמונות הוא יותר דומה לעצמו" אומר האב "כי לאחרונה הוא היה קצת חולה".

       

      ________________

      חחח :))

      בסוף עוד יסתבר שבדמותך האמיתית אתה חסר כל חוש הומור ועילג, ושכל היכולות האדירות האלה שלך לכתוב מעולה ולהצחיק - הכול פוזה....

      ברור. אבל אל תגלי לאף אחד כי אני מתפרנס מהכוכבים הירוקים שנותנים לזה שכותב כאן במקומי.

        15/5/11 20:30:

      צטט: רונן מאיר 2011-05-15 19:27:09

      אני חושב שיש לך פה טריטמנט לתסריט מד"ב טוב.
      או שאולי כבר היה משהו כזה. אל תקרא לו אווטאר בכל מקרה :)

      אחלה פוסט.

      נדמה לי שכבר תפסו לי את הנישה :)) ביקום המקביל אני עשיתי את אוואטר ואני חוגג עכשיו על המיליונים.  

        15/5/11 19:27:

      צטט: נועה עדן 2011-05-15 17:51:28

      היופי בוירטואליה שקיימת זהות גם ללא פרצוף - אדם כאוסף מילים ותכנים.

      נראה לי שכרגע, מבחינת המבנה האישיותי של החברה ומערכת הציפיות שלה, עדיין קשה לנו לתפוס זהות שכוללת רק אוסף מילים ותכנים. המוח שלנו מתקשה להשלים עם החוסר ובונה לעצמו שלל תכונות נוספות כדי ליצור עבורנו דמות "שלמה" יותר. חלק מאותן תכונות נלוות אנחנו מעניקים לדמות הוירטואלית שמולנו על אחריותנו בלבד ומתוך רצוננו שלא תלוי בצד השני, וחלק נתמך בהכוונה (לפעמים מניפולטיבית, לפעמים ללא מחשבה) שמטופטפת אלינו מאותה דמות.

        15/5/11 19:27:

      אני חושב שיש לך פה טריטמנט לתסריט מד"ב טוב.
      או שאולי כבר היה משהו כזה. אל תקרא לו אווטאר בכל מקרה :)

      אחלה פוסט.

        15/5/11 19:22:

      צטט: נעמית 2011-05-15 17:27:48

      או- הפוך, אולי האני האמיתי שלנו הוא זה החטוב, יפה תואר וחלק עור, חכם, שנון, רגיש העובד בעבודה אהובה ויודע לעשות אהבה שכלוא בכלא של מישהו שנכפה עליו, זה שסימני הזקנה נראים בפניו, שהוא לא כל כך חכם, ולא ממש שנון ובדרך כלל לא קורא אפילו ספרים, ששונא כל יום בעבודה, ומתחזק זוגיות על הפנים.

      סטטיסטית (לא ממוסמך או מתועד) ראיתי יותר חטובים-יפים-חלקי עור-שנונים-רגישים-עובדים בעבודה נפלאה, בפרופילים הוירטואליים מאשר ב"עולם האמיתי" (מצד שני, אולי אני לא מסתובב במקומות הנכונים:))

        15/5/11 19:20:

      צטט: יעל בר-און 2011-05-15 17:02:15

      צטט: ארזעמירן 2011-05-15 16:40:55

      צטט: יעל בר-און 2011-05-15 16:22:57

      ארז, אני מזמינה אותך, כלומר אותך הוירטואלי (שנראה אחלה וסבבה - עם או בלי פוטושופ... יש אגב????) לשתות איתי באיזה חוף אקזוטי ביוון, בעצם למה יוון, למה לא... להתפרע קצת... איזה כיף לנו... ואתה יודע מה? אני מוכנה אפילו לקחת לשם את הפקידה מבזק (שמרית) ואת סגן מנהל הבנק שלי, אודי, שנתן לי היום עט עם לוגו של הבנק בתור פיצוי (שאלתי אותו אם שרי לא תתמוטט מהמחווה הלארג'ית הזו) - כי שם, באי, הם שניהם יהיו לנו חברה מדהימה, מקסימה, מלאת סקס אפיל ומפרגנת... מה רע? אתה בא? (ומי שואל אותך, לקחתי אותך לשם ממילא... למה מה תעשה לי?)

      ה-אני הוירטואלי שלי, כמו האני האמיתי, לא נוסע לאף אי יווני בלי זוגתי הצמודה. (והיא לא מרשה לאף אחד נוסף, גם לא לשמרית הפקידה מבזק לחלוק איתנו את החוף)

      אה, זה מה שיפה ארז, ש-'האתה הוירטואלי' הוא לא אתה, ומרגע שיצא מרשותך, אני יכולה לקחת אותו לאן שאני רוצה ויש לו חיים משלו, כי הוא המציא את עצמו. ואגב, אני 'האמיתית' בחיים לא אציע לך 'האמיתי' ליסוע איתי לאיזה מקום (ולא כי אתה נראה לגמרי אחרת בלי פוטושופ, אלא כי אני אשה פרובינציאלית וחסודה שלא עושה, אפילו רחמנה לצלן לא חושבת, על דברים מגונים שכאלו :) - אה, כן, ואפרופו אודי מהבנק, אין לי כסף לכרטיס, אפילו לא עד יוון...

      אז אתה, האמיתי, תיקח את מי שאתה רוצה לאן שאתה תבחר, אבל הקיום הוירטואלי שלך יכול להיות במקום אחר בכלל ...  יש בזה הרבה כיף.... אז אחרי שהאני האמיתי שלך נבהל קצת.. שים לב, שאמרתי לך דברים שהם עמדה שונה, אני מניחה ששמרית מבזק (שהיא אגב, וירטואלית מראש, כן) - לא מי שהייתי רוצה לראות באי יוויני או אחר... אבל בת דמותה הוירטואלית היא כיפית לאללה, שנונה ויפיפיה, זה בטוח. בקיצור, מה רע בזה???? תן להנות קצת בעולם אחר.

      טוב, לא באמת התחלתי לארוז מזוודות :) מה שהתכוונתי לומר הוא שלפעמים דמויות וירטואליות מרשות לעצמן התנהלויות שלא היו עולות על דעתן בעולם האמיתי. אולי מרגישות נועזות וחופשיות יותר בחסות האנונימיות היחסית. לעומתם קיימות דמויות שמיבאות לרשת את תכונותיהם המציאותיות. במילים אחרות - יש נשואים מתרווקים ויש נשואים-נשואים. 

      לדעתי - הלימה בין הפרסונה האמיתית לבין ה"אוואטר" הוירטואלי חייבת להתקיים (לפחות ברמה הבסיסית) פשוט כי זה הגון יותר, לא מתוקף איזה שהוא חוק מחייב.

      בסופו של דבר - הכוונות קובעות. אם הגעת לרשת כדי לשעשע את עצמך בהמצאת דמויות כתרגיל אינטלקטואלי או סתם לצורך יצירת עניין - אחלה. אם יש לך אג'נדה אחרת שמערבת "בין העולמות" - פחות אחלה.

        15/5/11 19:10:

      צטט: ארזעמירן 2011-05-15 00:27:04

      צטט: פשוט רוני 2011-05-14 23:32:24

      הנט היא בהחלט מקום לפתח את הדימיון, לבנות את העולם שהיית רוצה לחיות בו.
      רק שאז הם תקועים עמוק בתוך ה"מציאות" שלהם ולא יכולים לצאת משם, כי אז הבועה מתנפצת ...

       

      (כמה מהם הכרתי אישית)

      אני מניח שיכול להיות ממש מפתה להתמכר לוירטואליה ולייצוג המשודרג שהיא מאפשרת. כל עוד נשארים "שם" - אין בעיה. הניסיונות לתרגם התנהלויות וירטואליות לחיים האמיתיים מייצרים אלפי הזדמנויות למפחי נפש. חלק גדול מהם היו נחסכים לו היינו מודעים יותר להבדל (התהומי לעיתים) בין דמות ל-ייצוג דמות.

       

      ההתמכרות יכולה להיות בתחילת הדרך, אחרי זה לומדים לזהות איפה הזיופים

      ואם אתה מגלה שלא ... תבין איפה הבעיה.

        15/5/11 19:10:

      צטט: גיברת1 2011-05-15 16:39:14

      חיים כפולים אתה אומר. כנראה שזה נכון ויש שיש להם חיים משולשים, מרובעים ומחומשים. בוירטואל הכל אפשרי ובעצם, למה לא? כל זמן שלא פוגעים באיש, מזיקים לאיש, איש איש ושעשועיו.

      כל זמן שלא פוגעים. לאור שרשורי הקרב הפושטים פה בקפה ובפייסבוק של נפגעות שקרני הרשת, כנראה פוגעים. 

      לתומי חשבתי שיש צורך ב-להיות מטומטמת גמורה כדי ליפול בפח משוררי הרפש, אבל מסתבר שגם נשים נבונות, מודעות ומנוסות - יוצאות שדודות.

      מכל שאר האספקטים - אכן משעשע. בעיקר משעשע להתבונן מהצד בפער ההולך ונבנה בין האיש אותו אנחנו מכירים מחיינו לבין דמותו המתעצמת בוירטואליה.

        15/5/11 19:03:
      מראה מראה שעל הקיר... (-:
        15/5/11 18:08:

      צטט: ארזעמירן 2011-05-15 16:28:13

      צטט: בלאק סמארה 2011-05-15 11:16:45

      לא רואה מה הבעיה בתמונות מלפני עשר או עשרים שנה. למה להגעיל ולבאס את הצופים על בסיס קבוע? (באתר היכרויות, זה משהו אחר. שם אין טעם ליפות את המציאות). ומימלא כל העולם הזה, גם פנים אל פנים, מלא טיוחים. חזיות פוש אפ, מייק אפ, מחוכים, נעלי עקב, איפור כבד, בושם, זה לא טיוח? בעניין האישיות המשופצרת, אני משערת שאנשים עושים את זה לא בכוונה, אלא באמת מאמינים בעצמם שהם משופרים כל כך. יש משהו נחמד ונוגע ללב בזה שאנשים מנסים להביא לציבור הווירטואלי את מיטבם.

      ממתי אכפת לנו מרגשותיהם הענוגים של הצופים ?? אדרבה - שיתבאסו וייגעלו (אולי זה יהפוך אותם לאנשים טובים יותר...)

      נכון שהעולם האמיתי מלא בטיוחים ובמיצגי שווא אבל הוירטואליה הפכה את אופציית השדרוג הויזואלי כמפתח רגליה של חשפנית במועדון במתחם הבורסה. 

      אני גם מאמין שרוב מטפחי הפוטו-שופ האישיותי לא עושים זאת מכוונת זדון. רובם מאמינים באמת ובתמים שהם הרבה יותר קרובים לדמותם המשודרגת מאשר לסחבת האישיות הדלה איתה הם מסתובבים ביום-יום.

      זה מזכיר לי סיפור של אפרים קישון על אבא שמשוויץ בצילומים של בנו הקטן בזמן שהילד עצמו עומד לצידו. "בתמונות הוא יותר דומה לעצמו" אומר האב "כי לאחרונה הוא היה קצת חולה".

       

      ________________

      חחח :))

      בסוף עוד יסתבר שבדמותך האמיתית אתה חסר כל חוש הומור ועילג, ושכל היכולות האדירות האלה שלך לכתוב מעולה ולהצחיק - הכול פוזה....

        15/5/11 17:59:

      צטט: יגאל פישר 2011-05-15 09:01:30

      באמת שאין לי דיסק של קובי פרץ! (הסלונה הזה עשה לי בעיות ברישום, משום מה זה נכשל)

      _____________

      גם לי זה נכשל. 

        15/5/11 17:51:
      היופי בוירטואליה שקיימת זהות גם ללא פרצוף - אדם כאוסף מילים ותכנים.
        15/5/11 17:28:
      טוב, סליחה שתופסת כל כך הרבה מקום, אבל ככה זה כשמפעילים אותי (האמיתי): אז שלחתי עצמי לחשוב, ועליתי על זה, שבנוסף לשדרוג שאנחנו יכולים לעשות לעצמנו ברשת, זה בכלל יכול ליצור היבטים אחרים של הדמות שלנו, כמו 'פרובוקטיביות', שלא לדבר על 'ביטחון עצמי', ומהצד השני - גם תכונות של אלימות, שוביניזם לטנטי ועוד ועוד. אתמול מישהו בקפה כתב לי דברים מאוד קשים ובוטים, ואני חושבת: האם זה 'הוא האמיתי' - כלומר האם הוא איש בוטה ואלים בחיים, או שזה הוא הוירטואלי, שמה אכפת לו להוציא חלקים אלימים וגסים בפלטפורמה הזו... הרי לא יפסיד מכך שיפגע או יבטא תכנים אלימים או פנטזיות אלימות שלו... נקודה למחשבה...
        15/5/11 17:27:
      או- הפוך, אולי האני האמיתי שלנו הוא זה החטוב, יפה תואר וחלק עור, חכם, שנון, רגיש העובד בעבודה אהובה ויודע לעשות אהבה שכלוא בכלא של מישהו שנכפה עליו, זה שסימני הזקנה נראים בפניו, שהוא לא כל כך חכם, ולא ממש שנון ובדרך כלל לא קורא אפילו ספרים, ששונא כל יום בעבודה, ומתחזק זוגיות על הפנים.
        15/5/11 17:02:

      צטט: ארזעמירן 2011-05-15 16:40:55

      צטט: יעל בר-און 2011-05-15 16:22:57

      ארז, אני מזמינה אותך, כלומר אותך הוירטואלי (שנראה אחלה וסבבה - עם או בלי פוטושופ... יש אגב????) לשתות איתי באיזה חוף אקזוטי ביוון, בעצם למה יוון, למה לא... להתפרע קצת... איזה כיף לנו... ואתה יודע מה? אני מוכנה אפילו לקחת לשם את הפקידה מבזק (שמרית) ואת סגן מנהל הבנק שלי, אודי, שנתן לי היום עט עם לוגו של הבנק בתור פיצוי (שאלתי אותו אם שרי לא תתמוטט מהמחווה הלארג'ית הזו) - כי שם, באי, הם שניהם יהיו לנו חברה מדהימה, מקסימה, מלאת סקס אפיל ומפרגנת... מה רע? אתה בא? (ומי שואל אותך, לקחתי אותך לשם ממילא... למה מה תעשה לי?)

      ה-אני הוירטואלי שלי, כמו האני האמיתי, לא נוסע לאף אי יווני בלי זוגתי הצמודה. (והיא לא מרשה לאף אחד נוסף, גם לא לשמרית הפקידה מבזק לחלוק איתנו את החוף)

      אה, זה מה שיפה ארז, ש-'האתה הוירטואלי' הוא לא אתה, ומרגע שיצא מרשותך, אני יכולה לקחת אותו לאן שאני רוצה ויש לו חיים משלו, כי הוא המציא את עצמו. ואגב, אני 'האמיתית' בחיים לא אציע לך 'האמיתי' ליסוע איתי לאיזה מקום (ולא כי אתה נראה לגמרי אחרת בלי פוטושופ, אלא כי אני אשה פרובינציאלית וחסודה שלא עושה, אפילו רחמנה לצלן לא חושבת, על דברים מגונים שכאלו :) - אה, כן, ואפרופו אודי מהבנק, אין לי כסף לכרטיס, אפילו לא עד יוון...

      אז אתה, האמיתי, תיקח את מי שאתה רוצה לאן שאתה תבחר, אבל הקיום הוירטואלי שלך יכול להיות במקום אחר בכלל ...  יש בזה הרבה כיף.... אז אחרי שהאני האמיתי שלך נבהל קצת.. שים לב, שאמרתי לך דברים שהם עמדה שונה, אני מניחה ששמרית מבזק (שהיא אגב, וירטואלית מראש, כן) - לא מי שהייתי רוצה לראות באי יוויני או אחר... אבל בת דמותה הוירטואלית היא כיפית לאללה, שנונה ויפיפיה, זה בטוח. בקיצור, מה רע בזה???? תן להנות קצת בעולם אחר.

        15/5/11 16:47:

      צטט: אישה1 2011-05-15 16:28:35

      ארז,

      "פוטושופ אישיותי" זה סטארט אפ, שכדאי לרשום עליו פטנט (-:

      אני לא הייתי הולכת כלך-כך רחוק (אבל מה אכפת לי, אני רק מגיבה תמים). אתה מדבר ממש על הקצוות, אני חושבת יותר בכיוון של עיגול קצוות...(-:

      כן, בעולם האוטופי של אתרי האינטרנט למינהם, כולל אכסניה מכובדת זו, עושה רושם שלא מעט אנשים יושבים מול הטלוויזיה (נגיד "היפה והחנון" או "האח הגדול" שאף אחד לא צופים בהם חלילה, אך באופן מיסטי כלשהו יש להם 40% רייטינג) בעודם מקלידים שהם בכלל לא שמעו על המכשיר המשוקץ הזה...שלא לדבר על תמונות, שנשלפות ממעמקי שנות ה 70 במקרה הטוב, או מהגן של הגננת מרים במקרה הרע.

      לכאורה, הכל כשר כשמדובר בפרצוף שאתה בוחר לשים בחלונות הראווה של הווירטואליה.

      בעצם, זהו יופיה וכיעורה כאחת.

      וכל מי שמשחק במשחק הזה לוודאי מודע לכך, וגם לעובדה שהכל טוב ויפה (תרתי משמע) עד שהמסך מורם מעל מסך המחשב, והווירטואליה נפגשת עם הריאליה.

      בדייט הזה- הריאליה תמיד מנצחת.

       

      המרחק בין עיגול קצוות למהפך אישיותי קטן מכפי הנראה. זה כמו ההתנהלות שלנו מול חבילת שוקולד. הסיכוי שנסתפק בקובייה אחת, הוא אפסי. יש משהו ממכר בהיתכנות הוירטואלית של בניית דמות פיקטיבית משודרגת. וזה גם בזיל-הזול - לא צריך להשקיע בטיפול פסיכולוגי, כדורים, דיאטות או ניתוחים קוסמטיים. כמה הקשות על המקלדת וכבר אתה ההוא שתמיד רצית להיות (או שתמיד האמנת שזה מה ש"מגיע לך")

      חלונות הראווה של הוירטואליה מלאים בובות פלסטיק יפות להפליא - בדיוק אותם אלה שלא מחזיקים טלוויזיה וקוראים רק ספרות-יפה (כשהם מתפנים משלל פעילויות ההתנדבות החברתיות שלהם, כמובן)

        15/5/11 16:42:

      צטט: אילנה אדנר 2011-05-15 16:26:28

      וואלה, ארז. הפוסט הזה שלך הצחיק אותי יותר מאלה הקודמים שגם נגעו באינטראקציה הוירטואלית מול זו של פנים-מול-פנים. אגב, אם ניפגש (אני פה עד יום ד' הקרוב. מחר עסוקה), תוכל לראות אותי ללא משקפי השמש האלה שבתמונה, אבל יש לי משקפי שמש אחרים. שלי.

      וואלה. את פה ?? איזו פדיחה. כי אני בדיוק שלחתי את הבת שלי גאיה אליך לשבדיה, לסיבוב בקניונים של מלמה. 

        15/5/11 16:40:

      צטט: יעל בר-און 2011-05-15 16:22:57

      ארז, אני מזמינה אותך, כלומר אותך הוירטואלי (שנראה אחלה וסבבה - עם או בלי פוטושופ... יש אגב????) לשתות איתי באיזה חוף אקזוטי ביוון, בעצם למה יוון, למה לא... להתפרע קצת... איזה כיף לנו... ואתה יודע מה? אני מוכנה אפילו לקחת לשם את הפקידה מבזק (שמרית) ואת סגן מנהל הבנק שלי, אודי, שנתן לי היום עט עם לוגו של הבנק בתור פיצוי (שאלתי אותו אם שרי לא תתמוטט מהמחווה הלארג'ית הזו) - כי שם, באי, הם שניהם יהיו לנו חברה מדהימה, מקסימה, מלאת סקס אפיל ומפרגנת... מה רע? אתה בא? (ומי שואל אותך, לקחתי אותך לשם ממילא... למה מה תעשה לי?)

      ה-אני הוירטואלי שלי, כמו האני האמיתי, לא נוסע לאף אי יווני בלי זוגתי הצמודה. (והיא לא מרשה לאף אחד נוסף, גם לא לשמרית הפקידה מבזק לחלוק איתנו את החוף)

        15/5/11 16:39:
      חיים כפולים אתה אומר. כנראה שזה נכון ויש שיש להם חיים משולשים, מרובעים ומחומשים. בוירטואל הכל אפשרי ובעצם, למה לא? כל זמן שלא פוגעים באיש, מזיקים לאיש, איש איש ושעשועיו.
        15/5/11 16:38:

      צטט: זהבה רז 2011-05-15 15:31:59

      אכן, הרשת החברתית והקיום הוירטואלי מאפשרים לנו קיום דו מיימדי- אחד אפור ויום יומי, ואחד משודרג, כייפי, מהמם ולא אמיתי... זה נדבך נוסף בעולם הקוסמטי שלנו, שמאדיר תבניות מסויימות (נעורים, יופי, רזון), והיום בזכות הטכנולוגיה, אף מאפשר לנו לקיים אותם (ניתוחים פלסטיים ועולם ויראטולי) כל זמן שהדמות הקיומית והוירטואלית אינן מתנגשות ו/או יוצרות מצבי דיסאוננס- שיהיה... אולי בסוף נגלה ישויות נוספות שלנו בעולמות מקביליים..

      אני בטוח שקיימים (עולמות מקבילים וישויות מקבילות) שם, קוראים לי נחי דנקר ואני מוכר וקונה את ה"דה מרקר" על בסיס יומי. כשאני מתפנה מקניה ומכירה אני עוסק בהתלבטות בין צילומי הלבשה תחתונה ל"קלווין קליין" או ל"ג'ורג'ו ארמני".

        15/5/11 16:34:

      צטט: or-ly22 2011-05-15 14:41:38

      צטט: bonbonyetta 2011-05-14 23:30:57

      *
      .

      יש כאלה ששמים תמונות שלהם לפני 20 שנה, ויש מי שלא שמים תמונה שלהם בכלל אלא של דונלד דאק. ויש מי, יחידים, ששמים תמונה שלהם מהזמן האחרון ממש, .....

       

      ויש כאלו ,שמזהים אותם לפי התמונה

      וזה אפילו נחמד:)

      "תגידי,זאת את מ....לפי החיוך...נראה לי ש...."

      ---------------------------------------

       

      ו * גם על סלונה....

      מראה של המציאות....כמו גם הפוסט הזה.

      זה קרה לי פעם אחת. בתור לקופה בסופר שמישהי אמרה לי "היי, אתה כותב בקפה..."לרגע הרגשתי בראד פיט וכמעט כבר כינסתי מסיבת עיתונאים לקטר בה על סבלם של המפורסמים שאיבדו את פרטיותם...אבל אז התברר לי שאף עיתונאי לא היה מעוניין להגיע למסיבה שלי. מסתבר ש"סלב-קפה" זה לא שוס כזה גדול :))

        15/5/11 16:31:

      צטט: דיוטימה 2011-05-15 13:31:19

      הפוסט הזה הוא צילום רנטגן, C.T. ו- M.R.I של פרצופנו, מי יותר מי פחות והיו הדברים חייבים להיאמר!

      ודי לחכימא...:))

        15/5/11 16:29:

      צטט: יוסי רוזנמן 2011-05-15 12:12:58

      הווירטואליה היא בדיוק כמו כמו המציאות, רק שבווירטואליה יש לנו גישה ליותר כלים (שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו) לשיפוצים וטיוחים.

      וכידוע, לפעמים, מול השפע אנחנו מאבדים את חוש המידה.

        15/5/11 16:28:

      ארז,

      "פוטושופ אישיותי" זה סטארט אפ, שכדאי לרשום עליו פטנט (-:

      אני לא הייתי הולכת כלך-כך רחוק (אבל מה אכפת לי, אני רק מגיבה תמים). אתה מדבר ממש על הקצוות, אני חושבת יותר בכיוון של עיגול קצוות...(-:

      כן, בעולם האוטופי של אתרי האינטרנט למינהם, כולל אכסניה מכובדת זו, עושה רושם שלא מעט אנשים יושבים מול הטלוויזיה (נגיד "היפה והחנון" או "האח הגדול" שאף אחד לא צופים בהם חלילה, אך באופן מיסטי כלשהו יש להם 40% רייטינג) בעודם מקלידים שהם בכלל לא שמעו על המכשיר המשוקץ הזה...שלא לדבר על תמונות, שנשלפות ממעמקי שנות ה 70 במקרה הטוב, או מהגן של הגננת מרים במקרה הרע.

      לכאורה, הכל כשר כשמדובר בפרצוף שאתה בוחר לשים בחלונות הראווה של הווירטואליה.

      בעצם, זהו יופיה וכיעורה כאחת.

      וכל מי שמשחק במשחק הזה לוודאי מודע לכך, וגם לעובדה שהכל טוב ויפה (תרתי משמע) עד שהמסך מורם מעל מסך המחשב, והווירטואליה נפגשת עם הריאליה.

      בדייט הזה- הריאליה תמיד מנצחת.

       

        15/5/11 16:28:

      צטט: בלאק סמארה 2011-05-15 11:16:45

      לא רואה מה הבעיה בתמונות מלפני עשר או עשרים שנה. למה להגעיל ולבאס את הצופים על בסיס קבוע? (באתר היכרויות, זה משהו אחר. שם אין טעם ליפות את המציאות). ומימלא כל העולם הזה, גם פנים אל פנים, מלא טיוחים. חזיות פוש אפ, מייק אפ, מחוכים, נעלי עקב, איפור כבד, בושם, זה לא טיוח? בעניין האישיות המשופצרת, אני משערת שאנשים עושים את זה לא בכוונה, אלא באמת מאמינים בעצמם שהם משופרים כל כך. יש משהו נחמד ונוגע ללב בזה שאנשים מנסים להביא לציבור הווירטואלי את מיטבם.

      ממתי אכפת לנו מרגשותיהם הענוגים של הצופים ?? אדרבה - שיתבאסו וייגעלו (אולי זה יהפוך אותם לאנשים טובים יותר...)

      נכון שהעולם האמיתי מלא בטיוחים ובמיצגי שווא אבל הוירטואליה הפכה את אופציית השדרוג הויזואלי כמפתח רגליה של חשפנית במועדון במתחם הבורסה. 

      אני גם מאמין שרוב מטפחי הפוטו-שופ האישיותי לא עושים זאת מכוונת זדון. רובם מאמינים באמת ובתמים שהם הרבה יותר קרובים לדמותם המשודרגת מאשר לסחבת האישיות הדלה איתה הם מסתובבים ביום-יום.

      זה מזכיר לי סיפור של אפרים קישון על אבא שמשוויץ בצילומים של בנו הקטן בזמן שהילד עצמו עומד לצידו. "בתמונות הוא יותר דומה לעצמו" אומר האב "כי לאחרונה הוא היה קצת חולה".

        15/5/11 16:26:
      וואלה, ארז. הפוסט הזה שלך הצחיק אותי יותר מאלה הקודמים שגם נגעו באינטראקציה הוירטואלית מול זו של פנים-מול-פנים. אגב, אם ניפגש (אני פה עד יום ד' הקרוב. מחר עסוקה), תוכל לראות אותי ללא משקפי השמש האלה שבתמונה, אבל יש לי משקפי שמש אחרים. שלי.
        15/5/11 16:24:
      ואגב, אם אחרי 40 קיבלתי את הפרצוף שמגיע לי... מסמנת 'לייק' (ואני, אפילו אין לי פייסבוק)... :))))
        15/5/11 16:22:
      ארז, אני מזמינה אותך, כלומר אותך הוירטואלי (שנראה אחלה וסבבה - עם או בלי פוטושופ... יש אגב????) לשתות איתי באיזה חוף אקזוטי ביוון, בעצם למה יוון, למה לא... להתפרע קצת... איזה כיף לנו... ואתה יודע מה? אני מוכנה אפילו לקחת לשם את הפקידה מבזק (שמרית) ואת סגן מנהל הבנק שלי, אודי, שנתן לי היום עט עם לוגו של הבנק בתור פיצוי (שאלתי אותו אם שרי לא תתמוטט מהמחווה הלארג'ית הזו) - כי שם, באי, הם שניהם יהיו לנו חברה מדהימה, מקסימה, מלאת סקס אפיל ומפרגנת... מה רע? אתה בא? (ומי שואל אותך, לקחתי אותך לשם ממילא... למה מה תעשה לי?)
        15/5/11 16:13:

      צטט: תמר יע 2011-05-15 09:02:45

      וואוו. עלית על זה. יש אנשים שאני קוראת את קורותיהם בוירטואליה תוך שאני יודעת את האמת על חייהם ואני המומה מהפער. הקושי הוא כשהם מתחילים להאמין שהחיים שלהם הם של חיי ה"אני הוירטואלי" שלהם..כי להאמין למציאות יוצר במוחם דיסוננס שהם לא יעמדו בו.

      בעיקר כשאותו קיום וירטואלי הוא כל כך הרבה יותר נעים ואיכותי משברי חייהם האמיתיים.

      אם כבר נותנים לך את האופציה להיות גבוה, רזה, נאה ונבון יותר, למה (מי מת??!) שתוותר עליה ?

        15/5/11 16:11:

      צטט: יגאל פישר 2011-05-15 09:01:30

      באמת שאין לי דיסק של קובי פרץ! (הסלונה הזה עשה לי בעיות ברישום, משום מה זה נכשל)

      ושל שרית חדד ?

      ובעניין סלונה - זה כנראה בגלל שאתה גבר. אתה צריך להתאמץ יותר.

        15/5/11 16:10:

      צטט: ריטוצ'קה 2011-05-15 08:41:04

      ארז , מה קרה ? מי הרגיז אותך? כמה הכללות בפוסט אחד..אבל עדיין נהנית ממחשבותיך.

      וואלה, מלא הכללות. אז קחי כמה "לרוב","לעיתים" "לגבי חלקנו" "מידי פעם" - ופזרי אותם עבורי על פני הטקסט :))

      (ולא, אני לא כועס, אפילו משועשע. אבל כמו שאמרה ג'סיקה ראביט בסרט "מי הפליל את רוג'ר ראביט" - "אל תתלו בי את האשמה, ככה ציירו אותי"

        15/5/11 16:07:

      צטט: שיווה 2011-05-15 08:33:20

      צטט: ארזעמירן 2011-05-14 22:57:46

      צטט: שיווה 2011-05-14 21:42:21

      פוסט מעולה ארז.
      אולי להבדיל מאחרים אני כותבת
      בשביל עצמי וגם התגובות מלמדות אותי
      משהו על עצמי....
      אז גם אינני ברורה או לא בדיוק התכוונתי או הובנתי
      זו הבעיה שלו.........
      אחלה כלי השיווק האינטרנטי... ואני חשבתי לעצמי
      כשגדלים מפסיקים לשחק בנדמה לי.
      לעניות דעתי הבלוג הוא כלי טיפולי :))
      על המשתמע והמתרחש

      גם אני ב"אחרים" (אבוי) - לו הייתי כותב עבור עצמי, הייתי כותב למגירה. אני כותב על מנת להיות מושמע, לאסוף רייטינג ולעורר עניין. אני מניח שיהיה לי קשה להכחיש שהכתיבה שלי (פה או בעיתון) נועדה לעסות את האגו שלי, "להראות ולהישמע" ואם אפשר - לקבל מחיאות כפיים (או למצער - כוכבים וירטואליים)

      אני מודע לכך שההנעה שלי אינה מאפיינת את כל כותבי הרשת ואיש -איש וטעמי הכתיבה שלו עמו. אני רק מחבב פחות את אלה ה"סופרים כוכבים בחשאי" ומיתממים "כוכבים ?? מה זה ?? הדברים הירוקים האלה בצד ?? וואלה, לא שמנו לב..."

      אני מסכים איתך שהבלוג הוא כלי טיפולי - גם לשפוף אליו תהיות והרהורים ומצוקות ןגם לקבל משוב. אצלי מתווספת לזה גם חדוות הפופולאריות (אני יודע שזה ילדותי-משו, אבל הייי, בגילי המופלג, מותר לי...)

       

      יש משהו המבדיל בין כתיבה למגירה לבין בלוג

      תפקידו של ההיזון ואיזון חוזר לברך על התוצר ועל המוגמר :))

      גם אני אוהבת כוכבים, סוג של תגמול/שיוך

      ואתה ארז מרוויח את הכוכבים בכבוד ועיקר. דוגמה ומופת איך מתנהלים

      ברשת חברתית, לא די בכתיבה אכותית בה ניחנת, האיש שמאחורי המילה,

      צורת ההתיחסות, הביטוי, וההתנהלות.... אוהבים אותך כאן ארז :))

      ככה בזוטא, תמיד אתה מזכיר לי את הגניקולוג ששאלו אותו האם הוא

      מגורה מבדיקה חודרנית ותשובתו שהכל נובע מהראש שלנו וממצב נתון.

      אלו כללי המשחק כאן - גירוי תגובה.

       

       בדיוק - אותו היזון חוזר, כנראה, חיוני עבורנו הכותבים ברשת. על הבמה הוירטואלית אנחנו כמו כל שחקן - אוהבים את מחיאות הכפיים וצעקות ה"בראבו". וזה לגמרי-לגמרי בסדר, כל עוד אנחנו לא מסתתרים מאחורי אדישות מדומה ומשחקי :לא אכפת לי בכלל".

      כנראה שרובנו מגיבים לאותו  "אנחנו אוהבים אותך כאן ארז" (ועכשיו, שוב, כולם ביחד, עם יותר רגש...)


       

        15/5/11 16:02:

      צטט: טסה נמוך 2011-05-15 08:15:53

      כמה נבון ונכון כתבת. כולנו כאן מדוגמים להפליא. זה בערך מזכיר לי, שלפני שהיו מגיעים אורחים לביקור בביתנו, אימי הייתה מסדרת את הבית, מוחקת לי כתמי ליכלוך מהפנים ומתחננת שאנהג בנימוס... גם אבא שלי היה מקבל חוברת הדרכה להתנהגות נכונה... כי מה ששלילי - נשאר בפנים, החוצה אנו מפגינים רק את החיוביות... אך לא לשם כך, קם לו העולם הוירטואלי? להציג מה שאתה בוחר להציג ולהצניע את מה שראוי להצנעה. אך מי שלוקח את הנושא רחוק מדי... עורך פוטושופ גם לאישיות עד רמה שלא ניתן להזהותו - בסוף יפול אפיים ארצה, לא ניתן לרמות לאורך זמן...

      לי זה מזכיר את הבסיס הצבאי בו, לפני כל ביקור של קצונה-בכירה, היינו מצטיידים בצבע לבן וצובעים את גזעי העצים (שלא לדבר על חדר האוכל שלמשך יממה תמימה הפסיק להגיש מיני פיגולים ועבר לבורקסים וחביתות ירק)

      הוירטואליה מאפשרת לקיים את השקר לאורך זמן (אכן, לא לנצח). היא נותנת לנו את הכלים לבנות לנו זהות נחשקת יותר שכל עוד היא לא מתנפצת אל דלות המציאות שלנו, היא משרתת אותנו היטב. פעם, כשכולנו נפרד מגופנו הרשמי ונעבור לחיות כישויות וירטואליות בחלל הרשת, כל השקרים האלה יהפכו אמת.

        15/5/11 15:58:

      צטט: שלויימה (חוני) 2011-05-15 08:08:37

      צטט: בזרימה 2011-05-15 04:14:49

      אני לקחתי את זה ממש בהקצנה לימין. כאן אני ונוס - נולדתי עם יופי שמתקנאה בו כל אשה וחפץ בו כל גבר, אני תמימה כמו כל תינוק בן יומו ועדין יכולה להביע דעות חריפות על מי ועל מה. בבית, צריך להכין שיעורים ולבשל ארוחות וגם לצעוק לפעמים ובמשרד - לעשות את מה שלא תמיד מתאים; ובערב - נו, אני לא תמיד האישה המושלמת. בחיי שאני הקיצון הוירטואלי שלך ;-)

       

      כל הפוסל במומו פוסל...

      כל מה שהיא אמרה זה שטויות,

      אני מכיר אותה!

       היא וונוס האמיתי והיא שותה תה עם חלב מול התמזה בלונדון.

       זו העוזרת הפיליפנית שלה שמתחזקת את הבלוג...

      אני יודע. ואתה - בכלל לא גר בקנדה. אתה חרדי מסולסל פאות שיש לו חנות למכירת קוגל בק.ק בני-ברק. 

      (וגם פעם, ליומיים, באקט שזיעזע את מערכת הקפה, אפילו היית אישה מ-מיאמי שנוהגת ללבוש ג'קטים תוכיים :))

        15/5/11 15:53:

      צטט: ruthy 2011-05-15 08:00:43

      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3376951,00.html לפי אמונה פולקלורית, לכל אדם יש כפיל; בשפות אירופה נהוג לכנותו בשם הגרמני של התופעה, doppelgãnger (מהלֵך כפול). לרוב, רק האדם עצמו יכול לראות את הכפיל שלו, שאינו מטיל צל ואינו משתקף בראי. הופעתו מבשרת על ביש מזל או סכנה, או אף על מוות קרוב, אם כי לעתים הוא עשוי לתת עצות – מועילות או מוליכות שולל. לפי גרסאות אחרות, הכפיל עשוי להיראות גם לעיני בני משפחתו של האדם, ולגרום לבלבול רב.

      לי יש אח תאום, כך שכל עניין ה"כפיל" הוא בעייתי מבחינתי מראשיתו :)

      התרבות שלנו מלאה בסיפורי כפילים (בן המלך והעני, למשל) שממלאים את הצורך האנושי, כנראה, להאמין שניתן לבלבל את הגורל. בספרות המד"ב - כל הקונספט הרובוטי נועד כדי להציג אוטופיה בה נהיה משוחררים ממלאכות החיים השחורות והשוחקות (ואני רוצה להאמין שאת הזמן שיתפנה נקדיש להגות פילוסופית ולא לבהייה נמרצת בתכניות טלוויזיה נחותות :))

      ההבדל העיקרי הוא שהכפיל הרובוטי תמיד יהיה נחות מאיתנו, המקור האנושי, בעוד שבן דמותנו הוירטואלי הוא גירסתנו המשודרגת. 

        15/5/11 15:46:

      צטט: בזרימה 2011-05-15 04:14:49

      אני לקחתי את זה ממש בהקצנה לימין. כאן אני ונוס - נולדתי עם יופי שמתקנאה בו כל אשה וחפץ בו כל גבר, אני תמימה כמו כל תינוק בן יומו ועדין יכולה להביע דעות חריפות על מי ועל מה. בבית, צריך להכין שיעורים ולבשל ארוחות וגם לצעוק לפעמים ובמשרד - לעשות את מה שלא תמיד מתאים; ובערב - נו, אני לא תמיד האישה המושלמת. בחיי שאני הקיצון הוירטואלי שלך ;-)

      זו מהות החרות הוירטואלית. לברוא לך "אווטר" שאינו כבול, לא לאישיות האמיתית שלך, ולא לטרדות היום-יום. 

      הבעיה היא עם ה"כמעטים" - אלה שמציגים את דמותם כאילו הייתה זהה לגמרי לדמותם האמיתית אבל רק כמעט - אני נשוי אבל כמעט רווק (כי "אשתי לא מבינה אותי") אני גמד אבל כמעט גבוה (כי "ככה אני מרגיש") וכך הלאה. 

        15/5/11 15:31:
      אכן, הרשת החברתית והקיום הוירטואלי מאפשרים לנו קיום דו מיימדי- אחד אפור ויום יומי, ואחד משודרג, כייפי, מהמם ולא אמיתי... זה נדבך נוסף בעולם הקוסמטי שלנו, שמאדיר תבניות מסויימות (נעורים, יופי, רזון), והיום בזכות הטכנולוגיה, אף מאפשר לנו לקיים אותם (ניתוחים פלסטיים ועולם ויראטולי) כל זמן שהדמות הקיומית והוירטואלית אינן מתנגשות ו/או יוצרות מצבי דיסאוננס- שיהיה... אולי בסוף נגלה ישויות נוספות שלנו בעולמות מקביליים..
        15/5/11 14:41:

      צטט: bonbonyetta 2011-05-14 23:30:57

      *
      .

      יש כאלה ששמים תמונות שלהם לפני 20 שנה, ויש מי שלא שמים תמונה שלהם בכלל אלא של דונלד דאק. ויש מי, יחידים, ששמים תמונה שלהם מהזמן האחרון ממש, .....

       

      ויש כאלו ,שמזהים אותם לפי התמונה

      וזה אפילו נחמד:)

      "תגידי,זאת את מ....לפי החיוך...נראה לי ש...."

      ---------------------------------------

       

      ו * גם על סלונה....

      מראה של המציאות....כמו גם הפוסט הזה.

        15/5/11 13:31:
      הפוסט הזה הוא צילום רנטגן, C.T. ו- M.R.I של פרצופנו, מי יותר מי פחות והיו הדברים חייבים להיאמר!
        15/5/11 12:12:
      הווירטואליה היא בדיוק כמו כמו המציאות, רק שבווירטואליה יש לנו גישה ליותר כלים (שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו) לשיפוצים וטיוחים.
        15/5/11 11:33:

      צטט: נסיכת החלונות 2011-05-15 02:11:08

      ארז,

      אם עד היום לא הייתי איתך ב-100% אז בפוטושופ האישיותי - קנית אותי!

      נפלא! ותודה :)!

      איזה כייף - קניתי וזה לא עלה לי שקל.

        15/5/11 11:32:

      צטט: Rivka 2011-05-15 02:03:00

      נהדר, ארז...

       

      ככל שקראתי יותר כך הלך ופשט החיוך על פני...

       

      האם אתה הוא הילד מהסיפור "בגדי המלך החדשים"?  :))

       

      כתבתי לפני זמן מה שיר שנוגע/משיק לדברים שהעלית כאן...

       

      הוא מצוי בבלוג שלי, אם תרצה, בכותרת  "פאם פאטאל"...

       

      ובאשר לדבריך אתה שוב - אני נהנית להתבדח על עצמי באמירה

       

      שבגילי כל מה שנהנה מכח המשיכה כבר מזמן נענה לכח הכבידה, על כל המשתמע :))

       

      (אשוב).

       

      וכן, נזכרתי... יש חפיפה כלשהי בין אלה שאתה מתאר לבין אלה "המתהדרים" באין-טלויזיה במעונם?

      ברור. רוב הסיכויים שאלה שכבר טרחו והחליקו את קמטיהם, הרימו את הצניחות ושייפו את הפינות, ישמחו למכור לנו, ככה על הדרך, גם את הלכות חייהם המשודרגות - מה פי'תום מנוי ל"פנאי פלוס" וקולה-זירו ומה זה בכלל "האח הגדול" ??!! רק יין אדום ודוסטוייבסקי ושקיעות על החוף ואור ואהבה.

        15/5/11 11:28:

      צטט: ג'ראלדין 2011-05-15 01:57:18

      כרגיל פוסט מאלף.

      פעם הסתובבה בדיחה

       "עשר השנים היפות ביותר בחייה של אשה הן בין 39 ל40 ".

      היום  זה בדיוק מתאים לגברים באתרי הכרויות 

        שמותחים לעשר שנים את הטווח שבין 49 ל50.

      שלא לדבר על כך שגברים מוסיפים סנטימטרים לגובהם כיד המלך...

      ללמדך שהמקלדת סובלת הכל,

      אנשים מייצרים לעצמם אלתר-אגו וירטואלי

      ומגשימים לכאורה את חלומותיהם הכמוסים

      יצא לי פעם להיתקל ב"חטוב" כזה  שפשוט פרחה מזכרונו הכרס  האדירה  שהוא מגדל לתפארת מדינת ישראל .

      הבנתי שגם בין הנשים ישנן  המתעלמות מנזקי הזמן והאכילה הלא מבוקרת

      ומוכרות תדמיות של מי שהן היו (או שרצו להיות)

      בשנות העשרים שלהן.

      בעניין הכרס הגברית - זה לא עניין של זיכרון קצר, זה עניין של עיוורון סלקטיבי. כשאנחנו הגברים עומדים מול הראי, הראייה שלנו "מתחררת" - המון-המון קטעים מתים על הרשתית שלמרבה הפלא מסתדרים ב-ד-י-ו-ק באזור הכרס הבולטת, קו השיער הנסוג, המותניים המתעבים.

      אז אם בחיים האמיתיים אנחנו מסוגלים להתעלם מפגעי הזמן והאכילה הגסה, קל וחומר - בוירטואליה.

        15/5/11 11:22:

      צטט: face 2011-05-15 01:27:24

      ארז,

       

      זה ישמע מוזר על רקע התמונה המאד עדכנית שלי.. אבל,

      יש מצב, שאני לא היחידה שמשאירה את הוירטואליה בוירטואליה ואת החיים ה[לא] אמיתיים במקומם.

      מצב הקמטים והקמטוטים. אגב, לא השתנה הרבה מאז גיל 40, אז לך תדע,

      אם זה מטוב לבב אישי-של-לי  ו//או דווקא בגלל שלא החלפתי תמונה :))

       

      מצד שני. ותמיד יש צד שני, קראתי את התגובות שלפני, אחרי שקראתי טוב-טוב כל מילה. שלך,

      ואני עדיין מוקסמת מהיכולת שיש לחלק מה[א]נשים להביט במראה ...

       

      וכתמיד. אינ-במילים שלי שום. ואני חוזרת שום הכללה.

       

      ואצלך, אהבתי כל מילה!

      אולי זה סוג של "תמונתו של דוריאן גריי" - בהפוכה. אנחנו מזדקנים ותמונת הפרופיל שלנו נשארת צעירה לנצח.

      מבחינתי - מי שבוחר להשאיר את ההפרדה בין הוירטואליה לחיים האמיתיים על כנה, יכול גם לשים תמונה של בראד פיט או אנג'לינה ג'ולי. כל עוד אנחנו פועלים בעולם וירטואלי שכלליו ידועים, אנחנו יכולים להמציא את עצמנו מחדש כל יום.

        15/5/11 11:18:

      צטט: מיא 2011-05-15 01:14:11

      הטקטיקה הכי טובה כנגד זה היא לכתוב על עצמך את כל הדברים הכי נוראיים - ואז אנשים שפוגשים את המפלצת תמיד מופתעים לטובה. בתור חולת נפש ידועה עם עצבים רופפים ושונאת גברים אני כותבת לך את זה.

      הטקטיקה הזו עובדת גם בחיי היום-יום החוצ-וירטואליים. הנמכת ציפיות היוצרת הפתעה לטובה. ומעבר לזה גם מנטרלת את האופציה לצאת אידיוט ומושפל (אני כבר אמרתי על עצמי את הדברים הכי נוראיים שאפשר, מה עוד תוכלו להגיד עלי שלא אמרתי בעצמי...)

      לפעמים אותו עודף במודעות עצמית, פועל לרעתנו. אם נהיה מספיק משכנעים, אנשים עוד עלולים להאמין לנו :)

        15/5/11 11:16:
      לא רואה מה הבעיה בתמונות מלפני עשר או עשרים שנה. למה להגעיל ולבאס את הצופים על בסיס קבוע? (באתר היכרויות, זה משהו אחר. שם אין טעם ליפות את המציאות). ומימלא כל העולם הזה, גם פנים אל פנים, מלא טיוחים. חזיות פוש אפ, מייק אפ, מחוכים, נעלי עקב, איפור כבד, בושם, זה לא טיוח? בעניין האישיות המשופצרת, אני משערת שאנשים עושים את זה לא בכוונה, אלא באמת מאמינים בעצמם שהם משופרים כל כך. יש משהו נחמד ונוגע ללב בזה שאנשים מנסים להביא לציבור הווירטואלי את מיטבם.
        15/5/11 11:14:

      צטט: perach1 2011-05-15 01:04:59

      (: ולא לשכוח כמובן שמאחורי כל וירטואל עומדת נשמה .. < גם אם הוא נמצא שתוי ומאושר אי שם על החוף ביוון ...>

      אז זהו, בדרך כלל אותה נשמה-שמאחורי, לא נופשת באיי יוון אלא, בדיוק ברגעים אלה ממש, עומדת בתור הכי-ארוך בקופה של הסופר ומחשבת בלב איך היא תספיק גם לעבור בדואר לשלם חשבון חשמל וגם להוציא בזמן את הילדה מחוג ריתמיקה.

        15/5/11 11:11:

      צטט: תמי וולף 2011-05-15 00:53:35

      מעולה! אני חושבת שאם הזמן הצלחתי לפתח קצת חושים לקרא בין השורות. יש לי כל מיני סימנים - בדומה לתקופה שהיית נוסעת בטרמפים (פעם מזמן...), איך להחליט אם לעלות על הרכב שעצר לי או לא. שים לב כמה אנשים וירטואלים מוכנים להתנדב, רק שברגע האמת - דממה אלחוטית)-:

      קל להתנדב וירטואלית. אנשים התרגלו להשקיט את מצפונם החברתי על ידי לחיצה על ה-לייק. לא צריך לצאת להפגנות, להרים תרומה, לכתת רגליים, אפילו לצרף חתימה לעצומה הפך להיות "פעילות מוגזמת". לייק קליל ואפשר לחזור לקטר בנחת מול הטלוויזיה. 

        15/5/11 11:03:

      צטט: אניגמה 313 2011-05-15 00:51:40

      כאחת שנפגשת פנים אל פנים עם חבורת אנשים יקרים מה'קפה' (רובנו בעשור מעל 40), אני יכולה להעיד שהתמונות עדכניות, לעיתים המציאות עולה על התמונה ובעיקר בענייני אופי ואישיות. מאחר שכולנו חושבים שאכן הרווחנו ביושר את מראנו, לא חששנו ממפגש פנים אל פנים, וכך אנחנו מקיימים חיי חברה שנוצרו בוירטואליה והמשכם במציאות.

      אבל....... מכירה גם אחרים שתמונתם מלפני 7-8 שנים, קובעים פגישה ומבטלים ברגע האחרון אולי מתוך חשש שהמציאות תתגלה וכד' .......
      שבוע טוב , אילת *

      ודאי שיש מנעד רחב של "אותנטיות" תיאורית - גם ויזואלית וגם אישיותית, בין המשתמשים השונים. גם אין דינו של מי שבוחר ב-בובה האפורה המנופקת על ידי הקפה לבין מי שבוחר בתמונה שלו מינוס עשר שנים. האפשרות הראשונה משאירה את הכותב באווירת מסתורין לגיטימית, האפשרות השנייה - היא מבחינת מצג שווא.

      שקרנים יש בלי-סוף גם בחיים האמיתיים, ברשת פשוט קצת יותר קשה לברור בין האמת לשקר כי אנחנו נסמכים אך ורק על האינפורמציה אותה בוחר המשתמש לחלוק.  

        15/5/11 10:55:
      תודה ושבוע טוב!
        15/5/11 10:33:
      תודה שהבאת!! אהבתי :) *
        15/5/11 09:02:
      וואוו. עלית על זה. יש אנשים שאני קוראת את קורותיהם בוירטואליה תוך שאני יודעת את האמת על חייהם ואני המומה מהפער. הקושי הוא כשהם מתחילים להאמין שהחיים שלהם הם של חיי ה"אני הוירטואלי" שלהם..כי להאמין למציאות יוצר במוחם דיסוננס שהם לא יעמדו בו.
        15/5/11 09:01:
      באמת שאין לי דיסק של קובי פרץ! (הסלונה הזה עשה לי בעיות ברישום, משום מה זה נכשל)
        15/5/11 08:41:
      ארז , מה קרה ? מי הרגיז אותך? כמה הכללות בפוסט אחד..אבל עדיין נהנית ממחשבותיך.
        15/5/11 08:33:

      צטט: ארזעמירן 2011-05-14 22:57:46

      צטט: שיווה 2011-05-14 21:42:21

      פוסט מעולה ארז.
      אולי להבדיל מאחרים אני כותבת
      בשביל עצמי וגם התגובות מלמדות אותי
      משהו על עצמי....
      אז גם אינני ברורה או לא בדיוק התכוונתי או הובנתי
      זו הבעיה שלו.........
      אחלה כלי השיווק האינטרנטי... ואני חשבתי לעצמי
      כשגדלים מפסיקים לשחק בנדמה לי.
      לעניות דעתי הבלוג הוא כלי טיפולי :))
      על המשתמע והמתרחש

      גם אני ב"אחרים" (אבוי) - לו הייתי כותב עבור עצמי, הייתי כותב למגירה. אני כותב על מנת להיות מושמע, לאסוף רייטינג ולעורר עניין. אני מניח שיהיה לי קשה להכחיש שהכתיבה שלי (פה או בעיתון) נועדה לעסות את האגו שלי, "להראות ולהישמע" ואם אפשר - לקבל מחיאות כפיים (או למצער - כוכבים וירטואליים)

      אני מודע לכך שההנעה שלי אינה מאפיינת את כל כותבי הרשת ואיש -איש וטעמי הכתיבה שלו עמו. אני רק מחבב פחות את אלה ה"סופרים כוכבים בחשאי" ומיתממים "כוכבים ?? מה זה ?? הדברים הירוקים האלה בצד ?? וואלה, לא שמנו לב..."

      אני מסכים איתך שהבלוג הוא כלי טיפולי - גם לשפוף אליו תהיות והרהורים ומצוקות ןגם לקבל משוב. אצלי מתווספת לזה גם חדוות הפופולאריות (אני יודע שזה ילדותי-משו, אבל הייי, בגילי המופלג, מותר לי...)

       

      יש משהו המבדיל בין כתיבה למגירה לבין בלוג

      תפקידו של ההיזון ואיזון חוזר לברך על התוצר ועל המוגמר :))

      גם אני אוהבת כוכבים, סוג של תגמול/שיוך

      ואתה ארז מרוויח את הכוכבים בכבוד ועיקר. דוגמה ומופת איך מתנהלים

      ברשת חברתית, לא די בכתיבה אכותית בה ניחנת, האיש שמאחורי המילה,

      צורת ההתיחסות, הביטוי, וההתנהלות.... אוהבים אותך כאן ארז :))

      ככה בזוטא, תמיד אתה מזכיר לי את הגניקולוג ששאלו אותו האם הוא

      מגורה מבדיקה חודרנית ותשובתו שהכל נובע מהראש שלנו וממצב נתון.

      אלו כללי המשחק כאן - גירוי תגובה.

       

       

       

        15/5/11 08:15:
      כמה נבון ונכון כתבת. כולנו כאן מדוגמים להפליא. זה בערך מזכיר לי, שלפני שהיו מגיעים אורחים לביקור בביתנו, אימי הייתה מסדרת את הבית, מוחקת לי כתמי ליכלוך מהפנים ומתחננת שאנהג בנימוס... גם אבא שלי היה מקבל חוברת הדרכה להתנהגות נכונה... כי מה ששלילי - נשאר בפנים, החוצה אנו מפגינים רק את החיוביות... אך לא לשם כך, קם לו העולם הוירטואלי? להציג מה שאתה בוחר להציג ולהצניע את מה שראוי להצנעה. אך מי שלוקח את הנושא רחוק מדי... עורך פוטושופ גם לאישיות עד רמה שלא ניתן להזהותו - בסוף יפול אפיים ארצה, לא ניתן לרמות לאורך זמן...
        15/5/11 08:08:

      צטט: בזרימה 2011-05-15 04:14:49

      אני לקחתי את זה ממש בהקצנה לימין. כאן אני ונוס - נולדתי עם יופי שמתקנאה בו כל אשה וחפץ בו כל גבר, אני תמימה כמו כל תינוק בן יומו ועדין יכולה להביע דעות חריפות על מי ועל מה. בבית, צריך להכין שיעורים ולבשל ארוחות וגם לצעוק לפעמים ובמשרד - לעשות את מה שלא תמיד מתאים; ובערב - נו, אני לא תמיד האישה המושלמת. בחיי שאני הקיצון הוירטואלי שלך ;-)

       

      כל הפוסל במומו פוסל...

      כל מה שהיא אמרה זה שטויות,

      אני מכיר אותה!

       היא וונוס האמיתי והיא שותה תה עם חלב מול התמזה בלונדון.

       זו העוזרת הפיליפנית שלה שמתחזקת את הבלוג...

        15/5/11 08:00:
      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3376951,00.html לפי אמונה פולקלורית, לכל אדם יש כפיל; בשפות אירופה נהוג לכנותו בשם הגרמני של התופעה, doppelgãnger (מהלֵך כפול). לרוב, רק האדם עצמו יכול לראות את הכפיל שלו, שאינו מטיל צל ואינו משתקף בראי. הופעתו מבשרת על ביש מזל או סכנה, או אף על מוות קרוב, אם כי לעתים הוא עשוי לתת עצות – מועילות או מוליכות שולל. לפי גרסאות אחרות, הכפיל עשוי להיראות גם לעיני בני משפחתו של האדם, ולגרום לבלבול רב.
        15/5/11 07:58:
      הוספת תגובה
        15/5/11 04:14:
      אני לקחתי את זה ממש בהקצנה לימין. כאן אני ונוס - נולדתי עם יופי שמתקנאה בו כל אשה וחפץ בו כל גבר, אני תמימה כמו כל תינוק בן יומו ועדין יכולה להביע דעות חריפות על מי ועל מה. בבית, צריך להכין שיעורים ולבשל ארוחות וגם לצעוק לפעמים ובמשרד - לעשות את מה שלא תמיד מתאים; ובערב - נו, אני לא תמיד האישה המושלמת. בחיי שאני הקיצון הוירטואלי שלך ;-)
        15/5/11 02:11:

      ארז,

      אם עד היום לא הייתי איתך ב-100% אז בפוטושופ האישיותי - קנית אותי!

      נפלא! ותודה :)!

        15/5/11 02:03:

      נהדר, ארז...

       

      ככל שקראתי יותר כך הלך ופשט החיוך על פני...

       

      האם אתה הוא הילד מהסיפור "בגדי המלך החדשים"?  :))

       

      כתבתי לפני זמן מה שיר שנוגע/משיק לדברים שהעלית כאן...

       

      הוא מצוי בבלוג שלי, אם תרצה, בכותרת  "פאם פאטאל"...

       

      ובאשר לדבריך אתה שוב - אני נהנית להתבדח על עצמי באמירה

       

      שבגילי כל מה שנהנה מכח המשיכה כבר מזמן נענה לכח הכבידה, על כל המשתמע :))

       

      (אשוב).

       

      וכן, נזכרתי... יש חפיפה כלשהי בין אלה שאתה מתאר לבין אלה "המתהדרים" באין-טלויזיה במעונם?

        15/5/11 01:57:

      כרגיל פוסט מאלף.

      פעם הסתובבה בדיחה

       "עשר השנים היפות ביותר בחייה של אשה הן בין 39 ל40 ".

      היום  זה בדיוק מתאים לגברים באתרי הכרויות 

        שמותחים לעשר שנים את הטווח שבין 49 ל50.

      שלא לדבר על כך שגברים מוסיפים סנטימטרים לגובהם כיד המלך...

      ללמדך שהמקלדת סובלת הכל,

      אנשים מייצרים לעצמם אלתר-אגו וירטואלי

      ומגשימים לכאורה את חלומותיהם הכמוסים

      יצא לי פעם להיתקל ב"חטוב" כזה  שפשוט פרחה מזכרונו הכרס  האדירה  שהוא מגדל לתפארת מדינת ישראל .

      הבנתי שגם בין הנשים ישנן  המתעלמות מנזקי הזמן והאכילה הלא מבוקרת

      ומוכרות תדמיות של מי שהן היו (או שרצו להיות)

      בשנות העשרים שלהן.

        15/5/11 01:27:

      ארז,

       

      זה ישמע מוזר על רקע התמונה המאד עדכנית שלי.. אבל,

      יש מצב, שאני לא היחידה שמשאירה את הוירטואליה בוירטואליה ואת החיים ה[לא] אמיתיים במקומם.

      מצב הקמטים והקמטוטים. אגב, לא השתנה הרבה מאז גיל 40, אז לך תדע,

      אם זה מטוב לבב אישי-של-לי  ו//או דווקא בגלל שלא החלפתי תמונה :))

       

      מצד שני. ותמיד יש צד שני, קראתי את התגובות שלפני, אחרי שקראתי טוב-טוב כל מילה. שלך,

      ואני עדיין מוקסמת מהיכולת שיש לחלק מה[א]נשים להביט במראה ...

       

      וכתמיד. אינ-במילים שלי שום. ואני חוזרת שום הכללה.

       

      ואצלך, אהבתי כל מילה!

        15/5/11 01:14:
      הטקטיקה הכי טובה כנגד זה היא לכתוב על עצמך את כל הדברים הכי נוראיים - ואז אנשים שפוגשים את המפלצת תמיד מופתעים לטובה. בתור חולת נפש ידועה עם עצבים רופפים ושונאת גברים אני כותבת לך את זה.
        15/5/11 01:13:

      צטט: 2btami 2011-05-15 00:19:19

      אבל תודה:כמה טוב ונעים המפלט הזה.

      ודאי. אחרת לא היינו פה (כבר שנתיים. כל שבוע :))

        15/5/11 01:04:
      (: ולא לשכוח כמובן שמאחורי כל וירטואל עומדת נשמה .. < גם אם הוא נמצא שתוי ומאושר אי שם על החוף ביוון ...>
        15/5/11 00:53:
      מעולה! אני חושבת שאם הזמן הצלחתי לפתח קצת חושים לקרא בין השורות. יש לי כל מיני סימנים - בדומה לתקופה שהיית נוסעת בטרמפים (פעם מזמן...), איך להחליט אם לעלות על הרכב שעצר לי או לא. שים לב כמה אנשים וירטואלים מוכנים להתנדב, רק שברגע האמת - דממה אלחוטית)-:
        15/5/11 00:51:

      כאחת שנפגשת פנים אל פנים עם חבורת אנשים יקרים מה'קפה' (רובנו בעשור מעל 40), אני יכולה להעיד שהתמונות עדכניות, לעיתים המציאות עולה על התמונה ובעיקר בענייני אופי ואישיות. מאחר שכולנו חושבים שאכן הרווחנו ביושר את מראנו, לא חששנו ממפגש פנים אל פנים, וכך אנחנו מקיימים חיי חברה שנוצרו בוירטואליה והמשכם במציאות.

      אבל....... מכירה גם אחרים שתמונתם מלפני 7-8 שנים, קובעים פגישה ומבטלים ברגע האחרון אולי מתוך חשש שהמציאות תתגלה וכד' .......
      שבוע טוב , אילת *

        15/5/11 00:38:

      צטט: אילנה ינובסקי 2011-05-14 23:46:36

      בתור טפוחת מציאות סדרתית אני אמרת לך שהפוטשופ האישיותי מגיע לשיאים שהשימוש הרגיל בו לא חלם עליהם. כשאני קוראת כרטיסים מקוריים נוטפי דמיון של מלחיות הארץ באתרי הפנויים פנויות, אני פשוט לא מכירה את האדם שמבצבץ אלי מהשפופרת, שלא לדבר על זה שהסכים להחזיר לי מכתם לא מחייב

      אני זוכר את הפוסטים האחרונים שלך המדברים על נושא המפגש (הקומי-טרגי) בין מציאות לוירטואליה. אז ב-ב-ק-ש-ה כל מי שמיתמם ושואל "על מה בכלל אתה מדבר??" מוזמן להיכנס לבלוג של אילנה ולקבל קצת דוגמאות להתנהלות המקובלת באותה זליגה בין "פה" ל"שם".

      זה די מובן שאנשים המשתמשים ברשתות החברתיות כפלטפורמה להכרות רומנטית, יבנו לעצמם ייצוג משודרג. כשאתה בא "למכור" אתה משבח את הסחורה, לא ממעיט בערכה. אני מניח שעם הניסיון אתה לומד לגלף מהייצוג הוירטואלי את השקרים וההגזמות. מה שאני טוען הוא שגם אלה שאין להם עניין לחפור את עצמם החוצה מן הוירטואליה, שאין להם מה "למכור" או "לקנות" - גם אלה, מתקשים לעמוד בפיתוי השדרוג. זו כמעט פירצה שקוראת לגנב. אם הרשת מאפשרת לך ליצוק את דמותך קצת יותר יפה, גבוהה, שנונה, רהוטה, בעלת השקפת עולם "מקובלת" - אתה תעשה בזה שימוש. כזה או אחר.

        15/5/11 00:30:

      צטט: bonbonyetta 2011-05-14 23:32:43

      אה, עוד משהו.
      אני מבקשת שיווין !
      מה שאתה כותב בסלונה, בבקשה לשים לנו גם כאן !
      ''

      אם הטקסטים יהיו זהים - לא תכנסו ל-שם. אז בבקשה - תשקיעו גם פה וגם שם :))

        15/5/11 00:27:

      צטט: פשוט רוני 2011-05-14 23:32:24

      הנט היא בהחלט מקום לפתח את הדימיון, לבנות את העולם שהיית רוצה לחיות בו.
      רק שאז הם תקועים עמוק בתוך ה"מציאות" שלהם ולא יכולים לצאת משם, כי אז הבועה מתנפצת ...

       

      (כמה מהם הכרתי אישית)

      אני מניח שיכול להיות ממש מפתה להתמכר לוירטואליה ולייצוג המשודרג שהיא מאפשרת. כל עוד נשארים "שם" - אין בעיה. הניסיונות לתרגם התנהלויות וירטואליות לחיים האמיתיים מייצרים אלפי הזדמנויות למפחי נפש. חלק גדול מהם היו נחסכים לו היינו מודעים יותר להבדל (התהומי לעיתים) בין דמות ל-ייצוג דמות.

        15/5/11 00:23:

      צטט: שרון קדם 2011-05-14 23:31:25

      הפנים, כמו כל איבר בגוף הם מפת מיקרו של כל המאקרו. כמו ברפלקסולוגיה שכף הרגל מהווה מפה של איברי הגוף ומצבו הנפשי של האדם. מי שיודע לקרוא נכון את המפה, כמו ברפואה הסינית למשל, יידע מתי האדם מאחורי המקלדת הוא שתיין האוזו או הפועל השחור.

      מעקב קצר אחרי התגובות מספיק כדי לדעת מי הוא מי.

      אם אתה נבון-במידה ובעל ניסיון מספיק בהילכות הוירטואליה, אז אני מניח שתוכל. 

      עדיין, גם בין שותי האוזו לפועלים השחורים יש מנעד מבלבל של "אמיתויות". כל עוד אתה מודע לעובדה שבוירטואליה חלים כללים שונים, שהיא מאפשרת יצירת זהות אלטרנטיבית שאינה אפשרית בחיים האמיתיים ויודע להבחין בין השניים - אתה מסודר.

        15/5/11 00:21:

      על מה אתן מדברות למען השם ???!! אין לי מושג-ירוק ואני מרגיש כאורח ב"ביתי" שלי. למה לא מספרים לי שום דבר אף פעם ??!!!

       

      בוא ואסביר לך מאד פשוט כדי שתרגיש נוח בביתך...


      גליתוש כתבה אצלי תגובה מאד יפה ומאד מאחלת בפוסט שלי על האזרחות האמריקאית שקיבלתי, באופן מוזר התגובה נעלמה, גליתוש שאלה אותי איפה התגובה שלה ואני הודיתי שלצערי הרב אין לי מושג לאן 'הלכה' לה התגובה.


      אמרתי גם לאחר מספר התכתבויות שאולי זה באג וגם הצעתי שתכתוב אותה שנית (מה שהיא לא רצתה לעשות).


      מספר ימים אחר כך תגובה שלי אצל גליתוש נעלמה. לא ידעתי אפילו שנעלמה עד שגליתוש הודיעה לי על כך.


      גליתוש סיפרה מה שסיפרה ל-לולה בר שאיני מכירה אותה כהוא זה, לא כאדם ולא ככותבת ולולה טרחה את ההתכתבות הפנימית שלהם לכתוב כאן (ואחר כך להכחיש שזה אלי) .


      אז זהו בקצרה. מפה כבר אפשר לדבר על נתוני אופי וכדומה קריצה .


      העיניין המרכזי לדעתי הוא לא התגובה שנעלמה, אלא כל הכוחות והזרמים התת קרקעיים שזורמים כאן כמו במציאות, כל מיני רגשות אחרים שמחפשים דרכים

       

      לצאת החוצה ועל זה עוד יכתב.

       

      ובאמת שהתעייפתי כבר מעיניין התגובה הזו. הרבה יותר חשוב בעיני לקרא משהו טוב שמישהו כתב מאשר לדבר שעות על תגובה.

       

      ונסיים במשהו שמח ברשותך.

       

      ''

        15/5/11 00:19:

      צטט: bonbonyetta 2011-05-14 23:30:57

      *
      עשית לי חיוך מאוזן לאוזן. כמה נכון, כמה אנושי.

      יש כאלה ששמים תמונות שלהם לפני 20 שנה, ויש מי שלא שמים תמונה שלהם בכלל אלא של דונלד דאק. ויש מי, יחידים, ששמים תמונה שלהם מהזמן האחרון ממש, כבר נתקלתי במקרים נדירים כגון אלה, קורה. לא נעים, אבל קורה.

      הדרך בה כתבת זאת משעשעת טרגי-קומי.
      אף פעם לא ראיתי זאת בצורה הזו, שלפי המדע בדיוני היו שולחים את הכפילים לעשות את המלאכות הבזויות ולנו היו שמורים הנופשים ביון והחיים היפים, ואילו בוירטואליה של היום בדיוק ההיפך, כפילנו המשופרים יוצאים לחגוג ברשת ואנו עצמנו עושים את המלאכות הבזויות המעייפות של מטלות היום יום.

      מחשבה מקורית מבריקה שטרם נתקלתי בה, תודה לתובנה, ראוי לזכור אותה היטב.חיוך

      לא נותר לנו אלא לחכות להתממשות החזון העתידני. נו כבר, איפה הם אותם ארז-ים שיתייצבו עבורי בטסט לרכב, יריבו עם מנהלת שימור הלקוחות של 'הוט', ויגידו במקומי בקופת-חולים "אני רק שאלה".

      בעיקרון - אין לי בעיה עם אלה ששמים תמונות דונלד-דק או משתמשים בבובה האפורה והשמנמנה של הקפה - כל אחד רשאי לבחור את מידת החשיפה האישית שהוא מעוניין בה ברשת. העניין הופך אקוטי רק כשאתה מעוניין לעבור מהוירטואליה אל המציאות. אז יש לזכור היטב שלא חד הם.

        15/5/11 00:19:
      אבל תודה:כמה טוב ונעים המפלט הזה.
        15/5/11 00:15:

      צטט: ...אירית... 2011-05-14 23:21:03

      כתבת את המציאות. הוירטואלית. ואני אומרת שמה שיש כאן הוא חלק קטן. קטנטן אבל חלק. כל אחד מסיבותיו. אבל נראה לי שכל מי שכאן רוצה מחיאות כפיים. כשאתה עולה על הבמה. הוירטואלית גם אם בחיים אתה הכי ביישן בעולם מתחילה התמכרות. ומי שיגיד אחרת מה בדיוק הוא עושה כאן. כולם חושפים גם האנונימיים. הקשר בין המציאות לדימיון תמיד דורש בדיקה ורק למי שרוצה לבדוק. אפשר להישאר שיטחיים הרי :) לא חייבים לקיים מפגשים. אבל יש כאן חברות מסוג חדש. ויש דאגה אמיתית. ושיתופ שזה הכי נפלא בעיניי האינסופ הזה. תקח מה שתקח. אני אוהבת צילום פנים אמיתי אבל מאד מסוקרנת משלל הבחירות שאנשים עושים כאן...ארצ האפשרויות הבלתי מוגבלות. כמעט. יש כאן גם "אח גדול" ויש לו חוקים. וזה כבר לפוסט אחר. תודה ארז.

      מחיאות כפיים הן עניין ממכר. גם אלה וירטואליות בלבד. קשה לי להאמין שיש כאן אנשים רבים שלא נהנים מהחשיפה, מהרייטינג, מהמחמאות, מהאישור הפומבי שהם מקבלים לכשרונם (אני נזהר ולא כותב "אישור לקיומם"...) אולי זה חלק מתרבות בה אם אינך מתועד - אינך קיים. (זו ודאי גם הסיבה לאינפלציית ה"הנה, תראו אותי בתמונה כאן, וכאן, וגם כאן" המובחנת ב-פייסבוק)

      כמו שציינה גם שיווה בתגובתה - הבלוג משמש גם כסוג של תראפיה נפשית. כך או כך, נראה לי, השיטוט ברשתות החברתיות ובעיקר כתיבת בלוגים משרתים מטרה שהיא מעבר לכתיבה עצמה. כל עוד החוקים והכללים ברורים לכל - זה דבר נהדר.

      מי שעושה שימוש בפרסונה הוירטואלית שלו על מנת להפיל בפח אנשים אחרים, ודאי עושה מעשה בלתי-ראוי. מצד שני, אסור לנו להיות פתאים המאמינים בזהות-מוחלטת בין היד הכותבת לנפש שמאחוריה. זהירות הנצברת מתוך ניסיון - הכרחית.

      בסופו של דבר מדובר פה במצג שווא - לא גורף, לא  כולל, אבל בהחלט ייצוג וירטואלי של דמויות שראוי לבחון בקפדנות וב-בררנות, בעיקר לאלה המעוניינים לזלוג מהוירטואליה למציאות.

        15/5/11 00:01:

      צטט: lexis 2011-05-14 23:19:33

      יש לי עוד 9 חודשים עד 40, אבל אם יישאר הפרצוף של 39, אז אני ממש שמחה שזה מה שמגיע לי. וחוצמזה, לא בעיה להגיע לאדם האמיתי שמאחורי הוירטואלי - אם עוקבים אחרי תגובותיו ופוסטיו, האמיתי מבצבץ במהרה. וחוצמזה ממש בא לי שהאני האמיתי שלי ישתה אוזו עם קרח על החוף ביוון, בעוד שהוירטואלי יתפרנס מהמועקות בעבודה בשבוע האימים שמצפה לי. תה יכול לסדר לי משו?

      כמי שהיה "שם" לפני כך וכך שנים, אני יכול לספר לך שמשם והלאה - מדובר בהחלקה במדרון תלול. את מכירה את המצב בו הגוף שלך מחליט שהוא רוצה חיים משל עצמו ?? ואז הוא מתחיל לנסות לברוח ממך, לחפש נקודות יציאה נסתרות ולזחול משם החוצה (לנזול - אם נרצה לדייק) אז - כל זאת ועוד. שלא לדבר על שיער שנודד מהראש לאוזניים וזיכרון ששוכח שא פעם היה קיים.

      הסידור עם האני האמיתי שותה האוזו והשכפול שעומד במקומך בתור לקופת-חולים, עובד רק בסיפורי מד"ב (עד כמה שידוע לי). במציאות הנוכחית - כ-ו-ל-נו (מקוריים ומשוכפלים) מכלים את ימינו בתורים אינסופיים לשוםדבר. (איזה מזל שתפסת אותי ברגע הכי אופטימי של היום...)

        14/5/11 23:55:

      צטט: egoless 2011-05-14 23:12:59

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-05-14 19:18:44

      מכיוון שאני היא אני, אני כבר אומרת לך שדקה אחרי שאתה נרשם ל'זוטא' אני נרשמת לסלונה. אני וכל הבוטוקס שלי.

       

      אני כן צועקת על הילדים, כן שמנתי קצת לאחרונה, יש לי קמט מעצבן על יד האף אבל גם הגניקולוג שלי אמר שלא רואים אותו אז המצלמה די בסדר, אני קולנית לפעמים, רגישה מאד, אוהבת כוכבים כמוך (בניגוד לכל השאר כאן קריצה) , כן מתחשבנת לפעמים, לא תמיד, יושבת כעת במכנס לבן שקצת הצהיב (באסה גם אקונומיקה לא עוזרת לו) וגופיה שחורה, השיער שלי לא מסורק אבל בגלל הספרית הגאונה שלי הוא חלק גם בלי הסירוק. התקלחתי בבוקר וגם צחצחתי שיניים, אין לי סגריות אז ג'יימס יביא לי עוד מעט, אני מחכה לו בסבלנות יתר, כזו שאין לי לטפשים, אבל הוא הרי החכם בינינו, אני מפגרת לפעמים, ילדותית, זקוקה לתשומת לב (זה הולך ופוחת עם הזמן), כבר לא אהיה גבוהה כנראה גם לא רזה, ובכלל אני בגיל המעבר אז מצבי הרוח שלי משתנים תכופות ולכן אני לוקחת הורמונים (אבל רק בקרם).

       

       

      אחלה פוסט.

       

      חותם על כל מילה.....מי שמטילה ספק, יש לה בעיה...למרות שמעדיפה אנשים עם "יושר פנימי"

       

      אתה עדיין רוצה להיות חבר שלי?

       

      נו, ברור. כאילו שיש לך ברירה. אני כבר רואה בעיני רוחי את האקדח המכוון לרקתך "תחתום ! תחתום !" :))

        14/5/11 23:53:

      צטט: הטרמילר 2011-05-14 23:12:46

      לא בכדי יש לנו סידור כזה מגיל 40 , של אובדן ראייה מקרוב. כך הכל מאד מתאים לכל אירוע... כנ"ל עם הזיכרון ההולך ונמוג כדי שכולם יהיו דבש. לכן אם שותים תה קר במרפסת חמה מרגישים כמו בסלוניקי אפילו אם זה קורה בסלון נקי.

      ואובדן שמיעה, גם :)

      אני שותה תה חם במרפסת קרה ומרגיש כמו בעיירה בגליציה ממנה הגיעו אבות-אבותי

        14/5/11 23:48:

      צטט: גליתוש. 2011-05-14 23:05:30

      אולה! אף אחד לא יעשה פה מלחמות על הגב שלי. הדברים העובדתיים, היתה לי תגובה בפוסט של רונית שנעלמה באופן מתמיה ביותר ולא אני מחקתי אותה. היתה תגובה של רונית אצלי שנעלמה, גם באותו אופן מפתיע ולא אני מחקתי. רונית טוענת לבאג בקפה. דיינו! ----------------- ולעניין,ארז, אנשים מציגים בוירטואל מה שנוח להם, לעיתים המציאות טופחת במפגש פנים אל פנים, ולפעמים יש הלימה בין שתי היישויות. תלוי במי נתקלת. יופי כתבת.

      על מה אתן מדברות למען השם ???!! אין לי מושג-ירוק ואני מרגיש כאורח ב"ביתי" שלי. למה לא מספרים לי שום דבר אף פעם ??!!!

      לי יש תחושה שגם אם מתקיימת הלימות מסוימת בין הדמות הוירטואלית לזו שמאחוריה במפגש ישיר, הן אף פעם לא תהיינה דמויות זהות. ה"אשמה" נעוצה גם באופן המשודרג-קמעה בו אנחנו מציגים את עצמנו בוירטואליה (ולא מתוך זדון, פשוט מתוך יתרונות המדיום המאפשרים לנו להגיה, לחשוב-לפני, להיות רהוטים ושנונים וכו') וגם בגלל האופן שבו אנחנו הצופים משלימים את החסר באינפורמציה כדי להקל על עצמנו את ההתייחסות למי שממול. בהעדר נקודות השקה גלויות (שפת גוף, קול, מראה...) אנחנו נוטים לבנות נדבכים שלא תמיד קיימים, רק בגלל שהחסך הזה מציק לאופן שבו אנחנו רגילים להתייחס לדמות מציאותית. והנה - מתכון מושלם לאכזבה (או, לחילופין, להנמכת ציפיות-מראש)

        14/5/11 23:46:
      בתור טפוחת מציאות סדרתית אני אמרת לך שהפוטשופ האישיותי מגיע לשיאים שהשימוש הרגיל בו לא חלם עליהם. כשאני קוראת כרטיסים מקוריים נוטפי דמיון של מלחיות הארץ באתרי הפנויים פנויות, אני פשוט לא מכירה את האדם שמבצבץ אלי מהשפופרת, שלא לדבר על זה שהסכים להחזיר לי מכתם לא מחייב
        14/5/11 23:42:

      צטט: מוכמוך זצל 2011-05-14 23:01:58

      לעניין בני דמות וירטואלים- אחדים מחברי וחברותי הם כאלה. לפעמים זה חלק מהקסם שלהם, בפרט אם אתה מכיר את שני הצדדים שלהם ויכול לשבת מהצד ולהנות מההצגה .... טוב, כמובן שברגע שאתה הופך להיות חלק מהמשחק שלהם, זה קצת פחות כיפי ונחמד. אבל, הי! כבר קונילימל אמר ש"אומרים שאני אינני אני", אז מי אני בכלל? ולסוגיית הפרצוף- היום שישים זה הארבעים החדש, אז אפשר עוד לנשום קצת ולהמשיך להרגיש אינפנטילים עמוק בפנים. אז נשימה עמוקה, ו.... קדימה.

      זה בהחלט יכול להיות משעשע להסתכל מהצד על דמויות וירטואליות שאתה מכיר מחייהם האמיתיים ולהתענג על הפערים. 

      אין גם כל רע, לשיטתי, במי שממציא לו זהויות אינטרנטיות ועושה בהן שימוש מגוון ברשתות החברתיות. ברור שזה הרבה-פחות חביב כשאתה נארג לתוך מסכת שקרים וירטואליים. אבל לדעתי - אם בחרת לבלבל בין "אמיתי" ל"פיקטיבי" ולנסות להכיל את חוקי המציאות על הוירטואליה - הרי שאתה עושה זאת על אחריותך האישית. 

      וכן, אני מכיר את כל הקלישאות בדבר ה-50 שהוא ה-40 החדש שהוא ה-30 המחודש שהוא ה-20 המהונדס. וזה מאוד מנחם (אבל לא ממש נכון:))

        14/5/11 23:41:

      צטט: lexis 2011-05-14 23:19:33

      יש לי עוד 9 חודשים עד 40, אבל אם יישאר הפרצוף של 39, אז אני ממש שמחה שזה מה שמגיע לי. וחוצמזה, לא בעיה להגיע לאדם האמיתי שמאחורי הוירטואלי - אם עוקבים אחרי תגובותיו ופוסטיו, האמיתי מבצבץ במהרה. וחוצמזה ממש בא לי שהאני האמיתי שלי ישתה אוזו עם קרח על החוף ביוון, בעוד שהוירטואלי יתפרנס מהמועקות בעבודה בשבוע האימים שמצפה לי. תה יכול לסדר לי משו?

       

      מסכימה עם כל מילה, אפילו עם יוון. חשבנו לנסוע אליה הקיץ לבלות עם הילדים בסוף הוחלט על איטליה, מבטיחה להשאיר את הוירטואלי שלי כאן.

       

      התכתבנו פעם אני ואתה על כך נדמה לי אם זכרוני החמקמק אינו מטעני. אני מאמינה גדולה גם במה שכתבת לגבי אלה שצריכים לשקר, הם בדרך כלל כאלה שלא חיים בקלות יתר עם הדמות האמיתית שלהם שבחוץ.

       

      לא קונה כתיבה שקרית מרגישה בה מיייד . היו לי כמה טעויות כאן אבל זה חלק מהמציאות אם היא וירטואלית או לא, זה ממש לא משנה.

       

      בעיני הוירטואליה היא שיקוף של הכל ולעיתים ממש מתמיה אותי איך אנשים לא חשים בשקר.

       

       

       

        14/5/11 23:36:

      צטט: הדרור מספרת-סיפורים 2011-05-14 22:51:39

      הפוסט הזה תופס אותי ביום שבו אני מרגישה שהמראה החליטה להתעלל בי. הקמטים עושים לעברי אצבע מזרחית מגונה והכתמים כבר לא נראים לי נמשים מתוקים. אני הולכת לשתות אוזו, חופשי, זה לגמרי מעורפל.

      ישנם ימים כאלה, אבוי. נראה לי שאוזו על החוף בהחלט יכול לסייע...

        14/5/11 23:35:

      צטט: טילי (טגלית) 2011-05-14 22:40:12

      ראוי לכוכבים...וירטואליים? מקבלים את מה שאנחנו ראויים לו... אני שמחה על כך.

      מזתומרת כוכבים וירטואליים ??!! את רומזת שאני אוסף אותם לשווא ולא ניתן להמיר אותם בכוכבים של ויזה לקנייה במגה-בול ??!!!

        14/5/11 23:33:

      צטט: א ח א ב 2011-05-14 22:22:00

      יפה :) מחדד ומאיר סוגייה מוכרת. הפער בין בין הוירטואלייה והמציאות.

      ואני מניח שהפער הזה, תמיד קיים. גם כשהכותב משתדל להיצמד לדמותו האמיתית עד כמה שיותר ומציג חזות אותנטית. עדיין "הפרסונה הכותבת" היא הסתעפות אישיותית שונה במקצת של האיש שמאחורי המקלדת, ולו רק בגלל המדיום עצמו.

        14/5/11 23:32:

      אה, עוד משהו.
      אני מבקשת שיווין !
      מה שאתה כותב בסלונה, בבקשה לשים לנו גם כאן !
      ''

        14/5/11 23:32:

      הנט היא בהחלט מקום לפתח את הדימיון, לבנות את העולם שהיית רוצה לחיות בו.
      רק שאז הם תקועים עמוק בתוך ה"מציאות" שלהם ולא יכולים לצאת משם, כי אז הבועה מתנפצת ...

       

      (כמה מהם הכרתי אישית)

        14/5/11 23:31:

      צטט: bfou 2011-05-14 22:18:08

      נכון. אני למשל, בחיים האמיתיים, חתיך הורס המבלה כל הזמן. למעשה, את התגובה הזו אני כותב מהקאריביים.

      ברור. אני, שתדע, לרגע לא פקפקתי. וגם ידעתי שההתלבטות שלך בקשר לנעלי ספורט (לבנות, עם פס כסף עדין) לחתונה של הבן, היא התלבטות שווא. בארון כבר הייתה תלויה לך חליפה של הוגו בוס עם נעלי עור-משובח באפור-עכבר אופנתי. 

        14/5/11 23:31:

      הפנים, כמו כל איבר בגוף הם מפת מיקרו של כל המאקרו. כמו ברפלקסולוגיה שכף הרגל מהווה מפה של איברי הגוף ומצבו הנפשי של האדם. מי שיודע לקרוא נכון את המפה, כמו ברפואה הסינית למשל, יידע מתי האדם מאחורי המקלדת הוא שתיין האוזו או הפועל השחור.

      מעקב קצר אחרי התגובות מספיק כדי לדעת מי הוא מי.

        14/5/11 23:30:

      *
      עשית לי חיוך מאוזן לאוזן. כמה נכון, כמה אנושי.

      יש כאלה ששמים תמונות שלהם לפני 20 שנה, ויש מי שלא שמים תמונה שלהם בכלל אלא של דונלד דאק. ויש מי, יחידים, ששמים תמונה שלהם מהזמן האחרון ממש, כבר נתקלתי במקרים נדירים כגון אלה, קורה. לא נעים, אבל קורה.

      הדרך בה כתבת זאת משעשעת טרגי-קומי.
      אף פעם לא ראיתי זאת בצורה הזו, שלפי המדע בדיוני היו שולחים את הכפילים לעשות את המלאכות הבזויות ולנו היו שמורים הנופשים ביון והחיים היפים, ואילו בוירטואליה של היום בדיוק ההיפך, כפילנו המשופרים יוצאים לחגוג ברשת ואנו עצמנו עושים את המלאכות הבזויות המעייפות של מטלות היום יום.

      מחשבה מקורית מבריקה שטרם נתקלתי בה, תודה לתובנה, ראוי לזכור אותה היטב.חיוך

        14/5/11 23:21:
      כתבת את המציאות. הוירטואלית. ואני אומרת שמה שיש כאן הוא חלק קטן. קטנטן אבל חלק. כל אחד מסיבותיו. אבל נראה לי שכל מי שכאן רוצה מחיאות כפיים. כשאתה עולה על הבמה. הוירטואלית גם אם בחיים אתה הכי ביישן בעולם מתחילה התמכרות. ומי שיגיד אחרת מה בדיוק הוא עושה כאן. כולם חושפים גם האנונימיים. הקשר בין המציאות לדימיון תמיד דורש בדיקה ורק למי שרוצה לבדוק. אפשר להישאר שיטחיים הרי :) לא חייבים לקיים מפגשים. אבל יש כאן חברות מסוג חדש. ויש דאגה אמיתית. ושיתופ שזה הכי נפלא בעיניי האינסופ הזה. תקח מה שתקח. אני אוהבת צילום פנים אמיתי אבל מאד מסוקרנת משלל הבחירות שאנשים עושים כאן...ארצ האפשרויות הבלתי מוגבלות. כמעט. יש כאן גם "אח גדול" ויש לו חוקים. וזה כבר לפוסט אחר. תודה ארז.
        14/5/11 23:19:
      יש לי עוד 9 חודשים עד 40, אבל אם יישאר הפרצוף של 39, אז אני ממש שמחה שזה מה שמגיע לי. וחוצמזה, לא בעיה להגיע לאדם האמיתי שמאחורי הוירטואלי - אם עוקבים אחרי תגובותיו ופוסטיו, האמיתי מבצבץ במהרה. וחוצמזה ממש בא לי שהאני האמיתי שלי ישתה אוזו עם קרח על החוף ביוון, בעוד שהוירטואלי יתפרנס מהמועקות בעבודה בשבוע האימים שמצפה לי. תה יכול לסדר לי משו?
        14/5/11 23:15:

      צטט: נ ו ני 2011-05-14 22:12:52

      'צמע !!  כתבת כל כך טוב !  

       לא חשבתי על זה על עכשיו,
      אבל מצאתי את עצמי מהנהנת לאורך הפוסט

      ומהמהמת לעצמי.."וואלה... נכון.. בדיוק..."

      היציע פה סוער ממחיאות כפיים.

      אחלה. בפעם הבאה, אני מבקש, שאת מחיאות הכפיים מן היציע, תבצעו בעמידה :))

        14/5/11 23:13:

      צטט: גלילה ונגרוב 2011-05-14 21:58:15

      אני חושבת שהוירטואלי הייא כלי אדיר (לא הקלדתי סמן קריאה, למדתי משהו. הא?) עם הזמן לומדים לקרוא בין השורות ולזהות עם מי יש לנו עסק. אבל, למען השקיפות אודה שיש לי קמטים, הרבה. אין לי פוטושופ, אבל אם איזה צילום חושף פגמים נוראיים - הוא נמחק.

      כלי אדיר - ודאי. ויש לו שימושים כל כך מגוונים והמון קסם. יש בו גם סכנת בלבול - כשמתחילים לבלבל בין "פרטי" ל"פומבי" או שמשתמשים בוירטואליה למעשי זדון. "מצג שוא" - ברמה כזו או אחרת, הוא משהו שאנחנו עושים בו שימוש, אפילו בלי משים, גם בחיים האמיתיים. ההתנהלות שלי משתנה-קצת כשאני נפגש לראיון עבודה, שאני נמצא בסיטואציה לברתית או כשאני בתוך משפחתי. ברור. החלל הוירטואלי רק מקצין את "ריבוי האישיות" הזה. הוא מאפשר לנו ליצור זהויות שונות ומגוונות, בעלות קירבה גדולה או קטנה לזהות העצמית שלנו, בקלות יתרה. זה יכול להיות נחמד, מאתגר ומעניין, וזה יכול להיות פחות. לשיטתי - אין כל רע ביצירת זהות אלטרנטיבית ברשת, כל עוד עצם היצירה לא פוגע בזולתך. 

        14/5/11 23:12:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-05-14 19:18:44

      מכיוון שאני היא אני, אני כבר אומרת לך שדקה אחרי שאתה נרשם ל'זוטא' אני נרשמת לסלונה. אני וכל הבוטוקס שלי.

       

      אני כן צועקת על הילדים, כן שמנתי קצת לאחרונה, יש לי קמט מעצבן על יד האף אבל גם הגניקולוג שלי אמר שלא רואים אותו אז המצלמה די בסדר, אני קולנית לפעמים, רגישה מאד, אוהבת כוכבים כמוך (בניגוד לכל השאר כאן קריצה) , כן מתחשבנת לפעמים, לא תמיד, יושבת כעת במכנס לבן שקצת הצהיב (באסה גם אקונומיקה לא עוזרת לו) וגופיה שחורה, השיער שלי לא מסורק אבל בגלל הספרית הגאונה שלי הוא חלק גם בלי הסירוק. התקלחתי בבוקר וגם צחצחתי שיניים, אין לי סגריות אז ג'יימס יביא לי עוד מעט, אני מחכה לו בסבלנות יתר, כזו שאין לי לטפשים, אבל הוא הרי החכם בינינו, אני מפגרת לפעמים, ילדותית, זקוקה לתשומת לב (זה הולך ופוחת עם הזמן), כבר לא אהיה גבוהה כנראה גם לא רזה, ובכלל אני בגיל המעבר אז מצבי הרוח שלי משתנים תכופות ולכן אני לוקחת הורמונים (אבל רק בקרם).

       

       

      אחלה פוסט.

       

      חותם על כל מילה.....מי שמטילה ספק, יש לה בעיה...למרות שמעדיפה אנשים עם "יושר פנימי"

       

      אתה עדיין רוצה להיות חבר שלי?

       

        14/5/11 23:12:
      לא בכדי יש לנו סידור כזה מגיל 40 , של אובדן ראייה מקרוב. כך הכל מאד מתאים לכל אירוע... כנ"ל עם הזיכרון ההולך ונמוג כדי שכולם יהיו דבש. לכן אם שותים תה קר במרפסת חמה מרגישים כמו בסלוניקי אפילו אם זה קורה בסלון נקי.
        14/5/11 23:07:

      צטט: עליזהלה 2011-05-14 21:56:14

      אני הפרצוף שהנני...(כאן בצילום מלפני חודשיים, באחד הימים המאושרים בחיי), אם זה מתאים לך אתה מוזמן להפגש, אני אבוא כפי שאני (בת חמישים) , ישר מהעבודה , ורצוי עם הילדים , או בין הסידורים , הכל בשביל שתראה את האמת כפי שהיא . היא מגיע לי בזכות , ואתה = אם תבחר להשאר זו תהיה החלטה שלך (נבונה) ואם תברח = גם זו תהיה בחירה נכונה (לך). שבוע נפלא.

      אני - את הוירטואליה משאיר בוירטואליה. 

      בהגדרה שהגדרתי לעצמי את הרשת החברתית מופיעים הגבולות שיוצרים חיץ בלתי עביר בין "פה" ל"שם". ברור שכל אחד מגדיר לו את חוקי הוירטואליה שלו. ואני לא מצפה שה"חוקים" שלי יהיו חוקי המקום. 

      כבר נדרשתי לא אחת בפוסטים שלי לצורך (או לאין-צורך) של כללים וחוקים במקום שהוא מעצם הגדרתו כה פרוץ. האם בכלל ניתן לכבד גבולות של אחרים כשהגבולות האלה מסומנים כל כך בטשטוש. (אני חושב ש-כן) כך או אחרת, מעבר לתדמית מייצגת, קרובה או רחוקה מן המציאות, מדובר פה במיני-חברה שכלליה, גם אם אינם כתובים, קיימים. 

        14/5/11 23:05:
      אולה! אף אחד לא יעשה פה מלחמות על הגב שלי. הדברים העובדתיים, היתה לי תגובה בפוסט של רונית שנעלמה באופן מתמיה ביותר ולא אני מחקתי אותה. היתה תגובה של רונית אצלי שנעלמה, גם באותו אופן מפתיע ולא אני מחקתי. רונית טוענת לבאג בקפה. דיינו! ----------------- ולעניין,ארז, אנשים מציגים בוירטואל מה שנוח להם, לעיתים המציאות טופחת במפגש פנים אל פנים, ולפעמים יש הלימה בין שתי היישויות. תלוי במי נתקלת. יופי כתבת.
        14/5/11 23:01:
      לעניין בני דמות וירטואלים- אחדים מחברי וחברותי הם כאלה. לפעמים זה חלק מהקסם שלהם, בפרט אם אתה מכיר את שני הצדדים שלהם ויכול לשבת מהצד ולהנות מההצגה .... טוב, כמובן שברגע שאתה הופך להיות חלק מהמשחק שלהם, זה קצת פחות כיפי ונחמד. אבל, הי! כבר קונילימל אמר ש"אומרים שאני אינני אני", אז מי אני בכלל? ולסוגיית הפרצוף- היום שישים זה הארבעים החדש, אז אפשר עוד לנשום קצת ולהמשיך להרגיש אינפנטילים עמוק בפנים. אז נשימה עמוקה, ו.... קדימה.
        14/5/11 23:00:

      צטט: שירה-1973 2011-05-14 21:49:41

      אין לי בעיה עם הפרצוף (שמגיע לי). עכשיו תספר לי איך אני מקבלת גם את חשבון הבנק שמגיע לי, ועדיף לפני גיל 40.

      גם אני עדיין מחכה לחשבון הבנק שמגיע לי (הפקיד האידיוט בבנק טוען ש-ז-ה בדיוק החשבון שמגיע לי, אני לגמרי-בטוח שהוא לגמרי-טועה. בינתיים - הוא מנצח.)

        14/5/11 22:57:

      צטט: שיווה 2011-05-14 21:42:21

      פוסט מעולה ארז.
      אולי להבדיל מאחרים אני כותבת
      בשביל עצמי וגם התגובות מלמדות אותי
      משהו על עצמי....
      אז גם אינני ברורה או לא בדיוק התכוונתי או הובנתי
      זו הבעיה שלו.........
      אחלה כלי השיווק האינטרנטי... ואני חשבתי לעצמי
      כשגדלים מפסיקים לשחק בנדמה לי.
      לעניות דעתי הבלוג הוא כלי טיפולי :))
      על המשתמע והמתרחש

      גם אני ב"אחרים" (אבוי) - לו הייתי כותב עבור עצמי, הייתי כותב למגירה. אני כותב על מנת להיות מושמע, לאסוף רייטינג ולעורר עניין. אני מניח שיהיה לי קשה להכחיש שהכתיבה שלי (פה או בעיתון) נועדה לעסות את האגו שלי, "להראות ולהישמע" ואם אפשר - לקבל מחיאות כפיים (או למצער - כוכבים וירטואליים)

      אני מודע לכך שההנעה שלי אינה מאפיינת את כל כותבי הרשת ואיש -איש וטעמי הכתיבה שלו עמו. אני רק מחבב פחות את אלה ה"סופרים כוכבים בחשאי" ומיתממים "כוכבים ?? מה זה ?? הדברים הירוקים האלה בצד ?? וואלה, לא שמנו לב..."

      אני מסכים איתך שהבלוג הוא כלי טיפולי - גם לשפוף אליו תהיות והרהורים ומצוקות ןגם לקבל משוב. אצלי מתווספת לזה גם חדוות הפופולאריות (אני יודע שזה ילדותי-משו, אבל הייי, בגילי המופלג, מותר לי...)

        14/5/11 22:51:

      צטט: רות.מ 2011-05-14 21:36:55

      שאלוהים יעזור לך, בדיוק היום חשבתי על כך, ובלב בתבשל לי פוסט על הפרות הקדושות, וכל זה למה ? זוכר את קצב, משה קצב-זה שאנש והטריד ונשפט והרשע- כעת הוא מתדיין עם העליון על עיכוב הריצוי עד למיצוי דינו רק בגמר ההליך בעליון, ולמה אני מספרת לך- כי העלאתי עצומה- "משה קצב לכלא עכשו" כל יפי הנפש שמוכנים לההרג על מניעת גירוש ילדי הלא חוקיים, שמוכנים לשכב על גדרות להשבת כל הפליטים, ומוכנים להשכב על הכבישים למען העלאת שכרם של מנהלי מחלקות בבתי החולים- הם הם ענו לי בציקצוק שפתיים- אנחנו ניתן לבית המשפט לאמר את דברו, כאילו שהם אינם יודעים שמה שיכריע הוא כמה יחסי ציבור יהיו לקריאה- "משה קצב לכלא עכשו " בואו לחתום http://www.atzuma.co.il/katzav2jail

      עוד הוכחה לכך ש-G.M.T.A ...:))

      הרשתות החברתיות הן כר דשא פורח לעצומות מהסוג "הנכון" - אלה שמצטלמות טוב, מאפשרות לנו להתראות כאנשים נאורים, נבונים ומעורבים חברתית. אנחנו בוחרים את המלחמות שלנו לפי הרייטינג והתועלת שהן עושות לתדמית שלנו. מסתבר שהקריאה "קצב - לכלא עכשיו" - היא לא מספיק סקסית.

      הפוסט הזה תופס אותי ביום שבו אני מרגישה שהמראה החליטה להתעלל בי. הקמטים עושים לעברי אצבע מזרחית מגונה והכתמים כבר לא נראים לי נמשים מתוקים. אני הולכת לשתות אוזו, חופשי, זה לגמרי מעורפל.
        14/5/11 22:48:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-05-14 21:34:28

      תדע לך שלמרות החשבונות ה'חצי פולניים' שלי כנראה שהצד התורכי שלי גבר עליהם שנית, שמתי אותך ב'פייסבוק'.

      סתם ככה. שתדע.לשון בחוץ

      אם כך - אנחנו לגמרי בעד התורכים (למרות שהם אף פעם לא נותנים לנו אף נקודה באירוויזיון) 

        14/5/11 22:47:

      צטט: א השקד 2011-05-14 21:22:54

      נהדר... תמיד יהיה פער בין הוירטואליה למציאות. בין המראה בתמונת סטילס ו/או סקייפ/מסן ולבין המציאות. תמיד יהיה פער בין היכולת הורבאלית, לבין זו הכתיבתית. הדמות הוירטואלית לא תמיד נבנית רחוקה מהמציאות לשם כוונת זדון. למילים יש כוח עצום, ולא כל אחד יכול להתבטא באותה עוצמה וירטואוזית גם בכתב וגם בעל פה. ועוד לא דיברנו על מנעד שלם של תחושות בעקבות שפה חדשה שנראית רק במציאות והיא שפת הגוף, שלפעמים מעניקה או שוללת מהדמות חלק גדול מהאישיות הוירטואלית. פוסט חכם ומעורר מחשבות לרוב. כרגיל אצלך :)

      או-או-או  תראו מי באה לביקור מלכותי... אם הייתי יודע הייתי מתכונן כהלכה ופורש את השטיח-פוקסייה השמור עימי לאירועים מעין אלה.

      אני לא חושב שהפערים הם תמיד (או אפילו לרוב) מעשים של זדון. זו נטייה אנושית להציג את עצמנו, איפה שזה ניתן, "קצת יותר". יש, אכן, קשת שלמה של נקודות אינפורמציה שנעלמת במעבר לוירטואליה (שפת גוף) בלעדיה - אתה בהכרח יוצר דמות שהיא חסרה, ולכן הצד השני, באופן טבעי עושה לעצמו את ההשלמות הנדרשות, גם אין בהן שום אמת. 

      הפערים בין הוירטואליה למציאות לא נבנים רק על ידי המציג אלא גם (במידה כמעט שווה) על ידי הצופה שמעניק לדמות הרפאים שמולו תכונות מדומיינות. פשוט, כי קשה לנו לתפקד מול אינפורמציה חסרה. ההשלמות האלה, שנעשות על ידי ועל אחריות הצופה (גם אם הן מקבלות עידוד לכך על ידי המציג) הן מתכון בטוח לאכזבה כשהמפגש יוצא מן הוירטואליה אל המציאות. 

        14/5/11 22:40:

      צטט: פשוט אני* 2011-05-14 20:53:18

      אני דווקא כן צועקת על הילדות נלחמת במשקל נואשות ומתפרנסת מעבודה שאינה מסעירה אותי עוד אבל אם בגיל 40 קיבלתי את הפרצוף שמגיע לי ...אז אין לי טענות...אפשר ללגום אוזו ביוון?

      אם אותה "עבודה שלא מסעירה אותך" עדיין מתגמלת כראוי - אז ברור, חופשי אוזו ביוון. 

        14/5/11 22:40:
      ראוי לכוכבים...וירטואליים? מקבלים את מה שאנחנו ראויים לו... אני שמחה על כך.
        14/5/11 22:38:

      צטט: Georgi 2011-05-14 20:51:52

      הלכתי מהר למראה ושאלתי את עצמי האם זה הפרצוף שמגיע לי. יש זויות שאני דוקא חושבת שהוא ממש מגיע לי, אבל יש זויות שממש לא. אגב, הפרצוף הוירטואלי שלי הרבה יותר גרוע מהאמיתי. הרי גם החברים הם וירטואליים, אז מה איכפת לי אם הם מקבלים רושם רע?

      הבעיה היא שבעברית קשה להבין אם מדובר ב"מגיע לי" במשמעותו השלילית או החיובית (באנגלית יש מילים שונות לכל אחת מהאופציות). לכן אני תמיד נע בין תחושת ה"מגיע לי -1" - כמו במשפט - מגיע לי לזכות בלוטו, לבין תחושת ה"מגיע לי-2" - כמו במשפט - מה עשיתי שמגיע לי לסבול ככה ??!! (הגרסה הפולנית, כמובן)

       

        14/5/11 22:22:
      יפה :) מחדד ומאיר סוגייה מוכרת. הפער בין בין הוירטואלייה והמציאות.
        14/5/11 22:18:
      נכון. אני למשל, בחיים האמיתיים, חתיך הורס המבלה כל הזמן. למעשה, את התגובה הזו אני כותב מהקאריביים.
        14/5/11 22:12:

      'צמע !!  כתבת כל כך טוב !  

       לא חשבתי על זה על עכשיו,
      אבל מצאתי את עצמי מהנהנת לאורך הפוסט

      ומהמהמת לעצמי.."וואלה... נכון.. בדיוק..."

      היציע פה סוער ממחיאות כפיים.

        14/5/11 22:11:

      צטט: forte nina 2011-05-14 20:32:23

      חותמת מילה במילה.

      ארז אתה הרי יודע שהוירטואליה חוסכת זיעה, התלבטות מה ללבוש

      לפני שנפגשים ואת המבטים שאומרים: זה הכל? ואין מה להגיד יותר,  עם כל המבוכה המתבקשת.

      יחד עם זאת קצת הגזמת, לא ? גיל 40? זה עדיין גיל שנראים טוב

      גם בלי תוספות, חיתוכים ובסך הכל זה עניין של גינטיקה ואני אומרת גם מזל.

      אבל כל המושלמים האלה או המשדרים אריזה מהודקת חיצונית ואיזו אישיות

      מתוחכמת עם שובל אניגמטי קצת לעיתים, מתפתחת בדימיון של הקורא ולעיתים קרובות

      כשאתה מסתובב כל החיים עם הרגשה שהדשא של השכן ירוק יותר,

      ובאותה מידה כנראה שהפוסטולוג האחר שכותב על עצמו הוא מהזן הנעלה ובוודאי מושלם יותר, נו זה די ברור.

      הרבה פעמים כשפוגשים מישהו מהוירטואליה,אומרים משפט: הייתי בטוח, בטוחה שאתה כך וכך...

      ולעיתים זה מושאל מדימיון של האחר שמשום מה האכזבה טמונה בציפיה. והאכזבה טמונה בלידה.

      ואנחנו מצפים לפגוש במציאות שוס ואם זה לא שוס אז זה יהיה דיזאסטר. כי הנרקיסיסטיות

      מטלטלת אותנו כמו מטוטלת, בין מושלמים לנוראיים. ביינינו , רובם איפה שהוא

      ולצערנו נראים די במרכז של הפיילה ואולי לכמה יש  כריזמה בולטת יותר ותו לא.

       פוסטים בסלונה- חדש? שיהיה במזל טוב.

      נדמה לי שהציטוט בעניין הפרצוף בגיל 40 שייך לאברהם לינקולן. זה היה מאוד מזמן ו-אז, אנשים בני 40 כבר נראו זקנים מאוד :))

      את צודקת - את השדרוג האישיותי מבצע גם ה"מציג" וגם ה"צופה" - בדמיונו. לפעמים הצורך שלנו לבנות בעיני רוחנו דמות של מי שנמצא מולנו (מן הצד השני של המחשב) גורמת לנו לטפח ציפיות מופרזות, לייחס לו תכונות שאינן בנמצא ולהאיר אותו באור שאין לו. 

      מאחר שאנחנו חיים בתרבות "קצוות" וכולם או "אוררררסססים" או "מזעזעעעעים" - האמצע - נעלם. אותו אמצע שבו נמצאים רובנו. אנחנו מדברים בסופרלטיבים ולכן גם חושבים בסופרלטיבים, ואז - עם המפגש הראשוני בין הציפיות שהערמנו (בעידודו של מושא הציפיות, כמובן) לבין המציאות ההו-כה-פחות-זוהרת, תמיד יוצר אכזבה.

        14/5/11 22:02:

      צטט: Lola Bar 2011-05-14 19:49:31

      כל הפלצנים למיניהם (כולל הגברים) מדברים גבוה ומשחקים אותה נאורים עד שלגמרי במקרה מסתבר שהם רכלניים לא קטנים ויש מי שמנווט אותם מאחורי הקלעים.

      ויש גם נשים שמשחקות אותה יודעות הכל וקוליות נורא, עד שלגמרי במקרה הן מוחקות תגובות ומשקרות במצח נחושה שיש באג במערכת.

       

      בקיצר, לגבי האישיות אי אפשר להסתיר אותה לזמן ארוך. איכשהו ומתישהו יוצא המרצע מן השק. עם כל הכבוד לוירטואליה, גולש יכול להסתיר את כיעורו החיצוני (עד למפגש ב-4 עיניים), אבל לא את אופיו האמיתי. לכן שומר נפשו ירחק ויטפח קומץ איכותי של חברים, שנהנים לעת עתה מן הספק :)

       

       

      תודה על פוסט נבון ידידי

       

      אני מניח שאת מרמזת להתנהלות מסויימת של אישיות ספציפית, אין לי מושג.

      באופן כללי אני יכול לומר שפוטושופ אישיותי הוא נפוץ ומקובל ברשתות לפחות כמו פוטושופ צילומי (כן, בני ה-50 שמתהדרים בתמונתם שצולמה בזמן השרות הצבאי, או אלה שמחקו לעצמם את סימני הגיל בעזרת מברשת וירטואלית) 

      ניתן להסתיר כיעור של אופי (לא לגמרי, בצורה מוגבלת, עד שלב מסוים) כי הוירטואליה מאפשרת לך לבנות לעצמך אלטר-אגו משודרג בלי שתצטרך להתעמת עם "האנשים שמכירים אותך אחרת". אני לא מדבר כמובן על המובן-מאליו - הנשואים המתראים כרווקים, אלא בכלל - על האופן שבו אתה יכול לציירת את דמותך - דעותיך, השקפת עולמך, בצורה אחרת מזו שאתה מתחזק במציאות. אם אתה נבון ומתוחכם מספיק, אתה יכול להמשיך בהעמדת הפנים הזו זמן רב למדי. 

       

        14/5/11 21:58:
      אני חושבת שהוירטואלי הייא כלי אדיר (לא הקלדתי סמן קריאה, למדתי משהו. הא?) עם הזמן לומדים לקרוא בין השורות ולזהות עם מי יש לנו עסק. אבל, למען השקיפות אודה שיש לי קמטים, הרבה. אין לי פוטושופ, אבל אם איזה צילום חושף פגמים נוראיים - הוא נמחק.
        14/5/11 21:56:
      אני הפרצוף שהנני...(כאן בצילום מלפני חודשיים, באחד הימים המאושרים בחיי), אם זה מתאים לך אתה מוזמן להפגש, אני אבוא כפי שאני (בת חמישים) , ישר מהעבודה , ורצוי עם הילדים , או בין הסידורים , הכל בשביל שתראה את האמת כפי שהיא . היא מגיע לי בזכות , ואתה = אם תבחר להשאר זו תהיה החלטה שלך (נבונה) ואם תברח = גם זו תהיה בחירה נכונה (לך). שבוע נפלא.
        14/5/11 21:55:

      צטט: רונית קורל 2011-05-14 19:34:02

      הזיית הרשת, והפתולוגיה האנושית. אני מאושרת עם מי שאני, ונילחמתי בציפורניים על מנת להגיע לסטטוס זה, אך לעולם, לעולם - לא אבגוד באני האמיתי ביותר שלי שוב. עבורי ה-40 שלי הינו מתנה מרגשת. שלב נפלא בחיי בו אני הכי אני (אחרי ה"אני" הקודם"). לא רוצה להיות מושלמת. אני אוהבת אותי :)

      טוב, אני את ה-40 כבר עברתי מזמן, כך שהיו לי אפילו כמה שנים להתרגל ל"פרצוף שמגיע לי" :)) זה לא אומר שלא הייתי מוכר איזה עשר-שנים ממני למי שרק היה מוכן לקנות.

      אני באמת חושב שההתבגרות (שלא לומר "ההזדקנות") מביאה איתה השלמה ושלוות נפש מסויימת. מצד שני, קשה להכחיש שהתרבות העכשווית נוטה ש"לא לספור" את אלה שמצטופפים בגילאים האלה שלנו, שהזקנים מודרים מהעין הציבורית ושבאופן כללי "העולם שייך לצעירים", לפחות העולם כפי שהוא מוצג לנו תקשורתית. 

        14/5/11 21:50:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-05-14 19:18:44

      מכיוון שאני היא אני, אני כבר אומרת לך שדקה אחרי שאתה נרשם ל'זוטא' אני נרשמת לסלונה. אני וכל הבוטוקס שלי.

       

      אני כן צועקת על הילדים, כן שמנתי קצת לאחרונה, יש לי קמט מעצבן על יד האף אבל גם הגניקולוג שלי אמר שלא רואים אותו אז המצלמה די בסדר, אני קולנית לפעמים, רגישה מאד, אוהבת כוכבים כמוך (בניגוד לכל השאר כאן קריצה) , כן מתחשבנת לפעמים, לא תמיד, יושבת כעת במכנס לבן שקצת הצהיב (באסה גם אקונומיקה לא עוזרת לו) וגופיה שחורה, השיער שלי לא מסורק אבל בגלל הספרית הגאונה שלי הוא חלק גם בלי הסירוק. התקלחתי בבוקר וגם צחצחתי שיניים, אין לי סגריות אז ג'יימס יביא לי עוד מעט, אני מחכה לו בסבלנות יתר, כזו שאין לי לטפשים, אבל הוא הרי החכם בינינו, אני מפגרת לפעמים, ילדותית, זקוקה לתשומת לב (זה הולך ופוחת עם הזמן), כבר לא אהיה גבוהה כנראה גם לא רזה, ובכלל אני בגיל המעבר אז מצבי הרוח שלי משתנים תכופות ולכן אני לוקחת הורמונים (אבל רק בקרם).

       

       

      אחלה פוסט.

       

      טוב, טוב, אני ארשם ל"זוטא" . העיקר שתבואי לסלונה ולא תשכחי את הבוטוקס בבית. :))

      אני מניח שרוב ה"משדרגים הכבדים" הם אלה שיש להם מניעים רחבים יותר מ-רק לכתוב ולקרוא. את השדרוג אתה מבצע בהתאמה לצרכים ולציפיות שלך מסביבת המחיה הוירטואלית. יש לי הרגשה ששקרנים-מבית, הם אלה שיבנו לעצמם את התדמית המשודרגת בוירטואליה. הנטייה לעיוות האמת לטובת צבירת נקודות זכות (אמיתיות או מדומיינות) לא נולדה עם האינטרנט. הרשת רק מספקת את הכלים המתאימים לנטיית הלב והאופי הטבעיים. 



       

        14/5/11 21:49:
      אין לי בעיה עם הפרצוף (שמגיע לי). עכשיו תספר לי איך אני מקבלת גם את חשבון הבנק שמגיע לי, ועדיף לפני גיל 40.
        14/5/11 21:42:

      פוסט מעולה ארז.
      אולי להבדיל מאחרים אני כותבת
      בשביל עצמי וגם התגובות מלמדות אותי
      משהו על עצמי....
      אז גם אינני ברורה או לא בדיוק התכוונתי או הובנתי
      זו הבעיה שלו.........
      אחלה כלי השיווק האינטרנטי... ואני חשבתי לעצמי
      כשגדלים מפסיקים לשחק בנדמה לי.
      לעניות דעתי הבלוג הוא כלי טיפולי :))
      על המשתמע והמתרחש

        14/5/11 21:41:

      צטט: Rachel. 2011-05-14 20:41:20

      קודם כתבתי פוסט מקסים והלכתי כי היו המון כלים והמכונת כביסה בדיוק גמרה ואז חשבתי שלא מספיק לכתוב פוסט מקסים צריך קצת מעבר לזה. זה נכון מה שאתה אומר אבל לדעתי זה חל על מי שמתחזק ברשתות החברתיות מאות חברים משחק אותה כמו שאתה מתאר הכל דבש. הוא נהנה והם נהנים מהאינטרקציה. זה לא חל על כאלה שרוב חבריהם גםחברים בחיים בתקופות השונות . לגבי המשחק ואי הוצאת הכביסה המלוכלכת הרי שגם במקום עבודה אנשים לא באמת יודעים איך זה שיושב לידם מתנהג בבית ואיך המנכל מתנהג בבית ליד אשתו והילדים עד שיש איזה מסיבה בחברה וכולם רואים את האשה ומבינים למה רוב הזמן האיש עצבני. אני זוכרת שבצבא היה לי מפקד שכל פעם היה מעיר לחיילות שהן לא נראות טוב עד אותו ערב טייסת שאשתו הגיעה עם הסנדלים התנכיות השיער האדום סגול והקול המצפצף ולא הפסיקה לנזוף בו כל הערב. בפעם הבאה שהוא ניסה להגיד לנו משהו הקשור למראה שלנו אמרנו כולנו ביחד : שששש אשתך

      .

      אני ראיתי את התגובה הראשונה שלך. ויצאתי לריטואל "סיבוב הנכדים" המסורתי אצל הורי. שבתי - ואכן-אין. אז חשבתי לרגע - אולי, בינתיים, דהה הקסם :))

      ברור שאנחנו מתחזקים וארייציות אישיותיות בהתאם לסיטואציות שונות בחיינו. אני מניח שלכל אחד ואחד יש פנים שהוא חושף יותר או פחות במקומות שונים. בהתאם לצרכים ובהתאם לנסיבות. הוירטואליה פשוט מאפשרת לנו לתחזק גירסה משודרגת שלנו - כל הזמן. כל עוד היא נותרת בחלל הוירטואלי היא יכולה להמשיך ולהתקיים עד שהיא (לפעמים) מקבלת חיים משל עצמה. ואלה, הרבה פעמים, כבר מזמן עזבו את "חללית האם" של החיים האמיתיים.

       

        14/5/11 21:36:
      שאלוהים יעזור לך, בדיוק היום חשבתי על כך, ובלב בתבשל לי פוסט על הפרות הקדושות, וכל זה למה ? זוכר את קצב, משה קצב-זה שאנש והטריד ונשפט והרשע- כעת הוא מתדיין עם העליון על עיכוב הריצוי עד למיצוי דינו רק בגמר ההליך בעליון, ולמה אני מספרת לך- כי העלאתי עצומה- "משה קצב לכלא עכשו" כל יפי הנפש שמוכנים לההרג על מניעת גירוש ילדי הלא חוקיים, שמוכנים לשכב על גדרות להשבת כל הפליטים, ומוכנים להשכב על הכבישים למען העלאת שכרם של מנהלי מחלקות בבתי החולים- הם הם ענו לי בציקצוק שפתיים- אנחנו ניתן לבית המשפט לאמר את דברו, כאילו שהם אינם יודעים שמה שיכריע הוא כמה יחסי ציבור יהיו לקריאה- "משה קצב לכלא עכשו " בואו לחתום http://www.atzuma.co.il/katzav2jail
        14/5/11 21:34:

      תדע לך שלמרות החשבונות ה'חצי פולניים' שלי כנראה שהצד התורכי שלי גבר עליהם שנית, שמתי אותך ב'פייסבוק'.

      סתם ככה. שתדע.לשון בחוץ

        14/5/11 21:28:

      צטט: oranitos 2011-05-14 19:10:47

      מסקינה עם כל מילהקריצה

      שזה כבר טוב (למרות שזה קשור יותר לפוסט שב"סלונה", לא ?)

        14/5/11 21:22:
      נהדר... תמיד יהיה פער בין הוירטואליה למציאות. בין המראה בתמונת סטילס ו/או סקייפ/מסן ולבין המציאות. תמיד יהיה פער בין היכולת הורבאלית, לבין זו הכתיבתית. הדמות הוירטואלית לא תמיד נבנית רחוקה מהמציאות לשם כוונת זדון. למילים יש כוח עצום, ולא כל אחד יכול להתבטא באותה עוצמה וירטואוזית גם בכתב וגם בעל פה. ועוד לא דיברנו על מנעד שלם של תחושות בעקבות שפה חדשה שנראית רק במציאות והיא שפת הגוף, שלפעמים מעניקה או שוללת מהדמות חלק גדול מהאישיות הוירטואלית. פוסט חכם ומעורר מחשבות לרוב. כרגיל אצלך :)
        14/5/11 20:53:
      אני דווקא כן צועקת על הילדות נלחמת במשקל נואשות ומתפרנסת מעבודה שאינה מסעירה אותי עוד אבל אם בגיל 40 קיבלתי את הפרצוף שמגיע לי ...אז אין לי טענות...אפשר ללגום אוזו ביוון?
        14/5/11 20:51:
      הלכתי מהר למראה ושאלתי את עצמי האם זה הפרצוף שמגיע לי. יש זויות שאני דוקא חושבת שהוא ממש מגיע לי, אבל יש זויות שממש לא. אגב, הפרצוף הוירטואלי שלי הרבה יותר גרוע מהאמיתי. הרי גם החברים הם וירטואליים, אז מה איכפת לי אם הם מקבלים רושם רע?
        14/5/11 20:41:
      קודם כתבתי פוסט מקסים והלכתי כי היו המון כלים והמכונת כביסה בדיוק גמרה ואז חשבתי שלא מספיק לכתוב פוסט מקסים צריך קצת מעבר לזה. זה נכון מה שאתה אומר אבל לדעתי זה חל על מי שמתחזק ברשתות החברתיות מאות חברים משחק אותה כמו שאתה מתאר הכל דבש. הוא נהנה והם נהנים מהאינטרקציה. זה לא חל על כאלה שרוב חבריהם גםחברים בחיים בתקופות השונות . לגבי המשחק ואי הוצאת הכביסה המלוכלכת הרי שגם במקום עבודה אנשים לא באמת יודעים איך זה שיושב לידם מתנהג בבית ואיך המנכל מתנהג בבית ליד אשתו והילדים עד שיש איזה מסיבה בחברה וכולם רואים את האשה ומבינים למה רוב הזמן האיש עצבני. אני זוכרת שבצבא היה לי מפקד שכל פעם היה מעיר לחיילות שהן לא נראות טוב עד אותו ערב טייסת שאשתו הגיעה עם הסנדלים התנכיות השיער האדום סגול והקול המצפצף ולא הפסיקה לנזוף בו כל הערב. בפעם הבאה שהוא ניסה להגיד לנו משהו הקשור למראה שלנו אמרנו כולנו ביחד : שששש אשתך
        14/5/11 20:34:

      צטט: Lola Bar 2011-05-14 20:22:12

      Hold your horses

      אין לי מושג על מה את זועמת.

      אני דברתי בכללית על התנהלות מהעבר של אי אלו גולשים ורצוי מאד להיזהר מהעלאת שמות ללא שמץ של קשר לתגובתי.

       

       

      שיהיה לך שבועטוב

       

       

      איפה ראית שאני זועמת?

       

      מסתבר שהרכלנית היא את .

       

      קיבלתי לכך אישור הרגע , עוד שמעתי על אופיך לפני כן אבל כעת זה ברור.

       

      הכל גלוי לא?...

       

      שבוע טוב גם לך .

       

        

       

       

       

        

      .

       

       

       

        14/5/11 20:32:

      חותמת מילה במילה.

      ארז אתה הרי יודע שהוירטואליה חוסכת זיעה, התלבטות מה ללבוש

      לפני שנפגשים ואת המבטים שאומרים: זה הכל? ואין מה להגיד יותר,  עם כל המבוכה המתבקשת.

      יחד עם זאת קצת הגזמת, לא ? גיל 40? זה עדיין גיל שנראים טוב

      גם בלי תוספות, חיתוכים ובסך הכל זה עניין של גינטיקה ואני אומרת גם מזל.

      אבל כל המושלמים האלה או המשדרים אריזה מהודקת חיצונית ואיזו אישיות

      מתוחכמת עם שובל אניגמטי קצת לעיתים, מתפתחת בדימיון של הקורא ולעיתים קרובות

      כשאתה מסתובב כל החיים עם הרגשה שהדשא של השכן ירוק יותר,

      ובאותה מידה כנראה שהפוסטולוג האחר שכותב על עצמו הוא מהזן הנעלה ובוודאי מושלם יותר, נו זה די ברור.

      הרבה פעמים כשפוגשים מישהו מהוירטואליה,אומרים משפט: הייתי בטוח, בטוחה שאתה כך וכך...

      ולעיתים זה מושאל מדימיון של האחר שמשום מה האכזבה טמונה בציפיה. והאכזבה טמונה בלידה.

      ואנחנו מצפים לפגוש במציאות שוס ואם זה לא שוס אז זה יהיה דיזאסטר. כי הנרקיסיסטיות

      מטלטלת אותנו כמו מטוטלת, בין מושלמים לנוראיים. ביינינו , רובם איפה שהוא

      ולצערנו נראים די במרכז של הפיילה ואולי לכמה יש  כריזמה בולטת יותר ותו לא.

       פוסטים בסלונה- חדש? שיהיה במזל טוב.

        14/5/11 20:31:
      שומר נפשו ירחק.
        14/5/11 20:22:

      Hold your horses

      אין לי מושג על מה את זועמת.

      אני דברתי בכללית על התנהלות מהעבר של אי אלו גולשים ורצוי מאד להיזהר מהעלאת שמות ללא שמץ של קשר לתגובתי.

       

       

      שיהיה לך שבועטוב

       

       

       

       

       

        

       

       

       

      .

       

       

        14/5/11 19:59:

      צטט: Lola Bar 2011-05-14 19:49:31

      כל הפלצנים למיניהם (כולל הגברים) מדברים גבוה ומשחקים אותה נאורים עד שלגמרי במקרה מסתבר שהם רכלניים לא קטנים ויש מי שמנווט אותם מאחורי הקלעים.

      ויש גם נשים שמשחקות אותה יודעות הכל וקוליות נורא, עד שלגמרי במקרה הן מוחקות תגובות ומשקרות במצח נחושה שיש באג במערכת.

       

      בקיצר, לגבי האישיות אי אפשר להסתיר אותה לזמן ארוך. איכשהו ומתישהו יוצא המרצע מן השק. עם כל הכבוד לוירטואליה, גולש יכול להסתיר את כיעורו החיצוני (עד למפגש ב-4 עיניים), אבל לא את אופיו האמיתי. לכן שומר נפשו ירחק ויטפח קומץ איכותי של חברים, שנהנים לעת עתה מן הספק :)

       

       

      תודה על פוסט נבון ידידי

       

       

      מוזר מאד. כי לי נמחקה תגובה של ידידתינו המשותפת 'גליתוש', גם אצלה נמחקה תגובה שלי אולי ידוע לך במה המדובר לולה?

       

      .

       

        14/5/11 19:49:

      כל הפלצנים למיניהם (כולל הגברים) מדברים גבוה ומשחקים אותה נאורים עד שלגמרי במקרה מסתבר שהם רכלניים לא קטנים ויש מי שמנווט אותם מאחורי הקלעים.

      ויש גם נשים שמשחקות אותה יודעות הכל וקוליות נורא, עד שלגמרי במקרה הן מוחקות תגובות ומשקרות במצח נחושה שיש באג במערכת.

       

      בקיצר, לגבי האישיות אי אפשר להסתיר אותה לזמן ארוך. איכשהו ומתישהו יוצא המרצע מן השק. עם כל הכבוד לוירטואליה, גולש יכול להסתיר את כיעורו החיצוני (עד למפגש ב-4 עיניים), אבל לא את אופיו האמיתי. לכן שומר נפשו ירחק ויטפח קומץ איכותי של חברים, שנהנים לעת עתה מן הספק :)

       

       

      תודה על פוסט נבון ידידי

       

       

        14/5/11 19:34:
      הזיית הרשת, והפתולוגיה האנושית. אני מאושרת עם מי שאני, ונילחמתי בציפורניים על מנת להגיע לסטטוס זה, אך לעולם, לעולם - לא אבגוד באני האמיתי ביותר שלי שוב. עבורי ה-40 שלי הינו מתנה מרגשת. שלב נפלא בחיי בו אני הכי אני (אחרי ה"אני" הקודם"). לא רוצה להיות מושלמת. אני אוהבת אותי :)
        14/5/11 19:18:

      מכיוון שאני היא אני, אני כבר אומרת לך שדקה אחרי שאתה נרשם ל'זוטא' אני נרשמת לסלונה. אני וכל הבוטוקס שלי.

       

      אני כן צועקת על הילדים, כן שמנתי קצת לאחרונה, יש לי קמט מעצבן על יד האף אבל גם הגניקולוג שלי אמר שלא רואים אותו אז המצלמה די בסדר, אני קולנית לפעמים, רגישה מאד, אוהבת כוכבים כמוך (בניגוד לכל השאר כאן קריצה) , כן מתחשבנת לפעמים, לא תמיד, יושבת כעת במכנס לבן שקצת הצהיב (באסה גם אקונומיקה לא עוזרת לו) וגופיה שחורה, השיער שלי לא מסורק אבל בגלל הספרית הגאונה שלי הוא חלק גם בלי הסירוק. התקלחתי בבוקר וגם צחצחתי שיניים, אין לי סגריות אז ג'יימס יביא לי עוד מעט, אני מחכה לו בסבלנות יתר, כזו שאין לי לטפשים, אבל הוא הרי החכם בינינו, אני מפגרת לפעמים, ילדותית, זקוקה לתשומת לב (זה הולך ופוחת עם הזמן), כבר לא אהיה גבוהה כנראה גם לא רזה, ובכלל אני בגיל המעבר אז מצבי הרוח שלי משתנים תכופות ולכן אני לוקחת הורמונים (אבל רק בקרם).

       

       

      אחלה פוסט.

       

       

      אתה עדיין רוצה להיות חבר שלי?

        14/5/11 19:10:

      מסקינה עם כל מילהקריצה

        14/5/11 19:06:
      הרבה נקודות נכונות ומעניינות העלתה כאן. חזק.