ארוחת הבוקר :

היה זה בוקר קריר וסגרירי, העננים מילאו את השמים, תחושה אפרורית הייתה ברקע כשז'ק וז'נט התעוררו משנתם וישבו במרפסת הגדולה שבחצר ביתם. הביטו בגשם שטפטף על גג העץ וירדו ממנו המים על האדמה הרטובה ועל הדשא הירוק בהמשך שהבריק גם כן מטיפות הגשם. הציפורים צייצו והנעימו את אווירת המתח ששררה במקום.  ז'ק, שהיה קרוב לגיל ארבעים, אדם גבוה מטר תשעים, שיערו שהאפיר עם הזמן היה ארוך במקצת, פניו ארוכות ושפמו העבה הבליט את פניו. התיישב וכתפיו הרחבות הסתירו את משענת הכיסא הגדול עליו ישב.  לא אמר מילה וז'נט מביטה בו מברכת בבוקר טוב אך לא היה מענה חזרה מצידו. ז'נט שהייתה יפת מראה גופה היה חטוב, עיניה עיני שקד, פניה קורנות, מלאות באור, מחייכת לכיוונו. הוא מזג קפה בספל, הוסיף חלב וסוכר עם הכפית הקטנה בחש ולאחר מכן שתה אותו. מבטיו הופנו אליה, שתיקה ארוכה, לא דיבר רק פניו הקודרות דיברו ללא קול. הוא הצית סיגריה ועשה עיגולים של עשן ואת האפר האפיר במאפרה הגדולה שהייתה מלאה בבדלי סיגריות ישנות. ריח העשן מילא את האוויר. ז'נט ניסתה שוב לעורר את תשומת ליבו וחייכה לעברו ושאלה מתי יחזור הביתה כי תכננה להכין ארוחת ערב לשניהם. אך הוא מצידו התרומם מכיסאו שם את כובעו על ראשו ואת מעיל הגשם הארוך והפנה את גבו אליה והלך. הלך מבלי לומר מילה, בלי להביט בה, בז'נט ההמומה, שמביטה בו מתרחק ממנה בצעדים איטיים וכבדים. ולדמעות שמלאו את עיניה הרשתה להם לרדת אחרי שהתרחק.