אבל למה הנופלים הם תמיד כל כך יפים? וחמים ונעימים ואוהבים? אבל בעיקר, למה הם כל כך יפים? ולמה הם תמיד מסתערים או מגינים או מקריבים או מזנקים? בסרטונים של ערוץ 3 ההורים דומים להורים שלנו והאחים מדברים כמו האחים שלנו והבתים נראים כמו הבתים שלנו. אבל הם לא. כי הקירות של הבתים שלנו לא מכוסים באבל.
ולמה תמיד אלה קצינים שמגיעים לדלת? קצינים מאומנים, מיומנים ומזוינים. כאלה שתופסים אותך לפני שאתה עוד מספיק ליפול. משרתיו של המוות. למה לא מברק מזמר? ליצן קטן וצבעוני שיעמוד בדלת אל מול האמא והאבא וישיר להם "סליחה גברתי ושלום אדוני בשורה קצרה בפי....הוא מת". ועדיין, למה הם כל כך יפים? כשהרוח תמיד מלטפת את השיער שלהם והם מחייכים ומוקפים אהבה? עכשיו הם כבר לא מוקפים בהורים וחברים, עכשיו הם מוקפים באדמה ועץ.
איפה הם לומדים הקצינים המזוינים? יש בית ספר לאבל? יש קצין אבל ראשי ומפקדת אבל ראשית וקצינת קישור לענייני אבל? האם יש יול"א - יועץ רמטכ"ל לעניינני אבל? יש להם כלים מיוחדים? תמיד יש כלים מיוחדים. אני חושב שיש להם מלחציים ששוברים את החזה ועוקרים את הלב החוצה. אבל רק נראה לי.
ומעניין אם לפני שהקצינים נכנסים הם משתהים רגע. ממתינים בשקט מחוץ לדלת ונותנים לבית עוד כמה דקות של רוגע. כי לפני שהקצינים נכנסים, כולם עוד בחיים. ואז הם באים עם המלחציים ותופסים אותך עוד לפני שאתה נופל לרצפה. ואז הקירות מתמלאים בחרא כי נדמה לי שחרא זה הצבע של האבל. אבל רק נדמה לי, כי יש לי פטור ממילואים.
ומה יקרה כשייגמרו החלקות בהר הרצל? אולי זה ייהפך לאזור הרצל ואז לשכונת הרצל ואז לעיר הרצל? או שאולי יקברו בקומות?
וגם בתמונות דהויות ואפורות וצהובות וגם בחדרי השכבה הבוגרת הם עדין כל כך יפים.
נראה לי שכשרואים את הקצינים מתחיל מרוץ. מרוץ נגד הזמן. מתחילים לרוץ בתוך המוח ולתפוס את הזיכרונות רגע לפני שהם נעלמים. ופתאום זה כמו רוח פרצים שמעיפה דפים משולחן כתיבה ואתה כמו ילד, רץ וקופץ ומנסה לתפוס את הזיכרונות. זיכרונות של מבטים, חיוכים, ימים, שעות וידיים שלובות אל מול שקיעות זהובות על צוקים קסומים. וכשתופסים זיכרון ממהרים לעטוף אותו בניילון ונייר פצפצים. אבל רק נדמה לי, כי יש לי פטור ממילואים.
ולמה תמיד יש להם כינויים? למה לא אומרים את השם שלהם? הם תמיד גוני ויוני ומתי ומוסקו וקוקו ושוקו. והם מגולני. תמיד מגולני. או מהנח"ל. או מהשריון. ואם הם מהשריון, אז זה מוזר כי יש להם שריון. ואומרים לנו שהם נישאים על מרכבות גיבורי חיל. אבל לא נראה לי שזה נכון.
ולמה הלך לעולמו? עולמו פה, איתנו. צריך לומר נפרד מעולמו לא הלך לעולמו. ולמה "השם יקום דמו"? מה, השם לא עסוק? נראה לכם שיש לו זמן לרוץ כל היום ולנקום? ולמה הם כל כך יפים?, כל כך יפים שזה תופס אותך בגרון.
ואם אני אלך, גם אני אהיה כל כך יפה? ו"צעיר לנצח"? וכשיקרינו את התמונות יהיה כזה שיר ברקע, מהשירים הללו שכאילו חונקים אותך בגרון? ילדים של החיים, תמיד יחכו לך, תוכי יוסי, בלבלי אותו, יפיופה. אל תגידו סתם. אם ישאלו אתכם למה אתם מתגעגעים תגידו שלכלום, שסוף סוף יש קצת שקט. תגידו שהייתי חרא ואגואיסט ומניאק. כי יש מספיק נופלים שהם כל כך יפים.
ואל תביאו לי את יאיר לפיד. אל תעזו להביא לי את יאיר לפיד.
ומה עכשיו?
עכשיו שרים בכיכר.
ומה אחר כך?
אחר כך עוברים ליום העצמאות.
|
