דיימון ראניון הוא עיתונאי אמריקני שכתב סיפורים על גאנגסטרים ומבריחי משקאות בתקופת היובש מאלכוהול בארצות הברית בשנות העשרים של המאה הקודמת. כתיבתו מצטיינת בסגנון של לשון המעטה ובדיבור ישיר בפעלים בזמן הווה גם כשספרו על העבר. הוא תאר בחיבה את הטיפוסים הקשוחים של ניו-יורק, וליתר דיוק של ברודווי, ולמעשה בעיקר בקטע של הברודווי אשר בניו-יורק המתחיל ב-"טיימס סקוייר" ומסתיים ב-ככר קולומבוס. הוא פיתח שפה ציורית ומשעשעת: לגיבוריו קרא בכינויים עממיים כמו בשכונה: מק-קול "לאט לאט", ווילי "הדואג", הארי הסוס, ג'ונס "נאה נאה", דייוויד "הזריז", צ'ארלי "ינעם לך". ולכל כינוי הסבר פולקלןריסטי כיצד נוצר. הוא גם פיתח שמות משעשעים לחפצים כגון: משכנע=אקדח, לקקן=פה, מאורה=פאב, בר, מועדון, כפתור=שוטר, דו-רה-מי=כסף, מזללה=מסעדה, מחיקה=חיסול, המקרר=בית הכלא וגם ביטויים משעשעים אינספור כמו "להתעטף סביב אומצה". וכל זאת הקדמתי והטרחתי את קוראי כדי לספר להם שלפרקליטים הוא קרא "עורבים חנוטים בחליפות", שעליהם אני רוצה לספר משהו היום, כי נדמה לי שהוא הכיר את אופיים היטב-היטב.

ובכן היום פורסם בתקשורת העולמית שדומיניק שטראוס-קהאן, יו"ר קרן המטבע העולמית, נעצר בשדה תעופה בניו-יורק כשעמד לעלות על מטוס שעמד לטוס לצרפת בדרכו לפגישה עם אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה. מסתבר שהוא לן במלון ניו-יורקי ותקף וניסה לאנוס את החדרנית של בית המלון שבאה לנקות את הסוויטה בה ישן בלילה. החדרנית הצליחה להשתחרר והבנקאי הבינלאומי נס על נפשו אל נמל התעופה, שם הצליחה משטרת ניו-יורק לעצור אותו ממש לפני עלייתו למטוס.

פרקליטו הכריז בפני התקשורת שהלקוח שלו יטען בפני השופט שאינו מודה באשמה. ועל אותו פרקליט נותן העצה הרעה לסלברטאי המנוול שניסה לאנוס אישה, אני מבקש לומר מספר דברים.

דבר ראשון, הנכלוליות לייעץ ללקוח לא להודות באשמה, כאשר יש עדים, האנס השאיר בחדרו חפצים אישיים כשנמלט בחפזון אל נמל התעופה, החדרנית הייתה מעורטלת, בגדיה קרועים וסימני אלימות על גופה. אבל טיעון "לא אשם" בפני השופט פירושו משפט ארוך ומפותל כששכר טרחה ענק מובטח לעורב הלקחן החנוט בחליפה. דבר שני, נדמה לי ששום פרקליט בעולם לא סרב מעולם לייצג ידוען עשיר שנתפס במקום הפשע וכל פרטי נבלותו מצולמים ומתפרסמים בתקשורת בשידור ישיר. אבל תמיד יטען אחר כך הפרקליט שהתביעה היא שמדליפה לתקשורת דברים שהם סוב-יודיצה ובזה מנהלת את המשפט בתקשורת במקום בבית המשפט והנאשם לא זוכה למשפט צדק ומבקש "הגנה מפני הצדק". זו הסיבה שפרקליטים חלקי לשון מעוררים בי כעס.

ועוד פרט קטן של פיקנטריה סביב האירוע: דומיניק שטראו-קהאן הוא כלכלן בכיר, נשוי ואב ל-4, שהיה שר אוצר בצרפת ושמועות על כוונתו להתמודד מול ניקולא סרקוזי בבחירות הבאות לנשיאות צרפת - גרמו לסרקוזי לתת לו בעיטה כלפי מעלה ולהטיל את השפעתו שעזרה לו להיבחר למשרה הבינלאומית החשובה - יו"ר קרן המטבע הבינלאומית. 

ולכל זה אני מבקש להוסיף את דעתי הלא חשובה שדומיניק שטראוס-קהאן הוא חרמן קטן שחושב שאהבה אפשר לקנות בכוח כשחושבים שאישה היא חפץ ותו לא.