ההאשמה כי הוליווד היא למעשה קונספירציה שנועדה לשמש צרכים יהודיים וציוניים, באמצעותה "שטפו" היהודים  את מוחם של מליוני בני אדם ברחבי העולם בכלל ובארצות הברית בפרט היא אחת הטענות המרכזיות המשמשות אנטישמיים זה עשרות שנים. איך ניתן להסביר את ההשפעה העצומה של יהודים בקולנוע כמו בתחומי חיים אחרים? איך מפרידים בין עובדות לעלילות דם? האם הוליווד היא באמת קונספירציה יהודית?

כולנו למדנו בבית הספר על "סופות בנגב" ופרעות ברוסיה כאחד הגורמים המרכזיים שיצרו את הציונות והביאו לעלייה הראשונה והשנייה. אך למעשה רק מעטים מיהודי מזרח אירופה בחרו בציונות כפתרון לבעיית היהודים, רובם כצפוי הגרו לאמריקה. כאשר הגיעו אותם מליוני יהודים ליבשת החדשה, אמנם לא נתקלו בפוגרומים, אך גם בארץ החדשה דלתות רבות היו נעולות בפניהם. במגזרים הפיננסיים ואחרים שלטו אליטות ישנות שלא בדיוק קבלו אותם בשמחה וגם שערי אוניברסיטאות מכובדות הגבילו כניסתם של יהודים.

בלית ברירה נדחקו יהודים רבים בתחילת המאה ה-20 אל תעשייה חדשה, בה לא נבנו עדיין אליטות וההצלחה בה היתה קלה יותר באופו יחסי – תעשיית הקולנוע. חשוב לזכור כי בניגוד לימינו, תעשיית הקולנוע באותם הימים לא נחשבה כמקצוע מכובד, לא נתפסה כאמנות, אלא כבידור זול. ההבנה כי המדיה החדשה צופנת בתוכה כוח עצום וכסף רב טרם חלחלה וכך התאפשר ליהודים לשלוט בתעשייה ביד רמה.  

כל 6 החברות הגדולות,UNIVERSAL, COLUMBIA, WARNER, PARAMOUNT, 20th CENTURY FOX וכמובן MGM עם האריה השואג המפורסם כולן הוקמה ונוהלו על ידי יהודים. כולם נמלטו מאירופה, כולם שאפו להגשים את "החלום האמריקאי", כולם לקחו סיכונים והמרו על התעשייה החדשה בימים שלא רבים הבינו את הפוטנציאל שטמון בה וכולם גם נתקלו באותן הדילמות והבעיות.

הבעיה המרכזית מבחינתם היתה שלא משנה עד כמה הצליחו, הרויחו והגשימו הלכה למעשה את אותו "חלום אמריקאי" עדיין המשיכו לחוש עצמם כאאוט-סיידרים לחברה האמריקאית. הדילמה איתה התמודדו היתה דילמת ההטמעות בחברה האמריקאית. הם שינו את שמותיהם, חלקם התגרשו מנשותיהן היהודיות ונישאו לנשים נוצריות "ייצוגיות יותר", ניסו להצניע את עובדת היותם יהודים ולהדגיש את האמריקאיות שלהם ונאמנותם לארצות הברית ובכל זאת, לא יכלו להתנתק מהמסורת, מהדת ומהבתים היהודיים מהם הגיעו.

הדילמות הללו הגיעו כמובן גם אל היצירה הקולנועית. אחת הדוגמאות המאלפות לכך עלתה על האקרנים בשנת 1927, באחד הסרטים החשובים בתולדות הקולנוע "זמר הג'אז", הסרט המדבר הראשון שמציין למעשה את תום עידן הסרטים האילמים. עלילת הסרט מתארת את קורותיו של ג'קי רבינוביץ בגילומו של אל ג'ולסון (יהודי נוסף שסיפור חייו נתן השראה לעלילת הסרט). ג'קי נצר למשפחת חזנים שהגרה לאמריקה, מאכזב את אביו ובוחר לשיר מוזיקת ג'אז, מוזיקה שבאותם הימים נחשבה למוזיקת נעורים פרועה. הוא עוזב את הבית והופך לכוכב גדול. הדילמה בין חייו החדשים לשורשיו היהודים מגיעה לשיאה בסוף הסרט כאשר בערב יום כיפור הוא מגלה שאביו על ערש דווי. הוא מסרב להופעה גדולה שנקבעה ומגיע לבית הכנסת ושר את "כל נדרי". האב הולך לעולמו רווי נחת לשמע קול זמרתו של הבן השב הביתה וההופעה שתוכננה מתקיימת ביום שלאחר מכן, שם שר ג'קי שיר אהבה לאימו הנמצאת בקהל כמו גם חברתו הגוייה.

מעבר לכך שהסרט מספר את סיפורו של דור שלם של יהודים אמריקאיים שהתלבטו בין אהבה ללא גבולות לערכי הדת, בין דרכם העצמאית למסורת בית אבא, בין להיות בראש ובראשונה אמריקאיים או לפני הכל יהודים, הסרט הזה, שזכה להצלחה עצומה חשף בפני מיליוני אמריקאיים בפעם הראשונה בחיים צוהר אל עולמה של היהדות ויצר סימפטיה אליה ואל בני דת זו. הסרטים תרמו תרומה אדירה להשתלבום של היהודים בחברה האמריקאית ומאוחר יותר שמשו גם בכדי ליצור תמיכה ציבורית במדינת ישראל הצעירה. מהבחינה הזו ניתן לומר כי אותם אנטישמים "צודקים" אך מכאן ועד קונספירציה הדרך ארוכה. כל קבוצת יוצרים עוסקת בבעיות ובנושאים המטרידים אותה, מביעה את דעתה ומציגה את עמדתה. הסרטים מבית היוצר של אותם מפיקים עסקו רבות בשאלות של גזענות בכלל וזו המופנת נגד אפרו-אמריקאיים בפרט ותמכו בסבלנות וקבלת האחר גם מוץ להקשר היהודי.

בהקשר האפרו-אמריקאי חשוב לציין נקודה נוספת. אל ג'ולסון מופיע בקטעים בסרט המציגים את הצלחתו כזמר ג'אז כאשר פניו צבועות בשחור. נוהג זה מעורר היום אסוציאציות של גזענות קשה. נוהג זה היה מקובל מאוד באותה, אל ג'ולסון לא היה גזען, רחוק מכך, הוא פעל רבות נגד גזענות במיוחד כאשר היה מדובר באפרו-אמריקאיים. בנוסף, צביעת הפנים נושאת בחובה משמעות חשובה לעלילת הסרט. היא מסמלת את העובדה כי בכדי להפוך להיות לכוכב גדול היהודי חייב לוותר על זהותו במידה כזו או אחרת ולהסתיר את זהותו האמיתית. להטמעות בכור ההיתוך האמריקאי יש מחיר כבד. היהודים אולי המציאו את הוליווד אך בדרך הם נאלצו לאבד במידה מסוימת את יהדותם.