במרכז המסחרי בשכונה צפונית חולקות מעלית היא המנקה ואני אורחת לרגע. אני מסתכלת עליה, יש לה עיניים כחולות נפלאות קבועות בפנים עדינות. היא לא צעירה. המבטים נפגשים. היא אומרת לי במבטא רוסי כבד: "כמה יפה את מאוד" ואני מחייכת ואומרת לה שבדיוק את זה רציתי להגיד לה. גם היא מחייכת.
המעלית נפתחת. כל אחת פונה לכיוון אחר. מחוייכת. |
אבי דאול
בתגובה על לומדת לבחינה בסוציולוגיה
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
או, סופסוף איזו הדס מבקרת אותי (-:
שמחה שאהבת, וברוכה הבאה, הדס.
הי הדס, אהבתי לקרא את זה, נעים
הדס
מרגיש שכמעט היית איתנו שם (-:
שבוע שמח יובל.
טוב, היום קרסתי.
חיוכים שבוע שלם
גם הם מעייפים
(-:
אני הרגשתי רק טוּב.
יופי שבאת איריס,
שבוע טוב
(-:
לא היו לי איומים עדיין,
או
שהדחקתי אותם
(-:
יההה הדס, זה היה קצר וקולע ישר לבטן, מרגש
כיף לחייך, שלא ייגמר:)
רגע שובה לב.
מפגשי מעליות
יוצרים רגעים מקסימים
או איומים.
זכית.
נכון , מחמאה מאשה.
וכזאת שבאה מהלב.
ומזהים את זה, כשזה נקי.
רק ממקום של טוב.
ובגלל זה זה כל כך מרגש.
כי זה נטו נתינה.
בטח זוכרת.
חייכה לי הבטן.
(-:
ירוקת עין שכמותך.....
גם את שלך פגשתי במעלית זוכרת.....
מחמאה מאשה . הכי שבעולם.
את כותבת וזה מרגיש
כמו מגע ,כמו מוזיקה. , כמו ריח.
מתנה.
אוהבת שרי
יא חיה,
אין לי מילים.
תודה אילן.
איזה כיף.
תודה (-:
נכון.
בדיוק.
לי היה פשוט כיף
ששתי נשים
מפרגנות
נטו
(-:
מצומצם ומדויק
(-:
אלו רגעים שבהם הקשר האנושי מתגבר
על שפה
ותרבות
וגיל.
יופי שבאת (-:
מקסים
מחווה הדדית כל כך קטנה וכל כך משמעותית.
מקסים.
הדס נוגע ללב מאד
המחוות האלה. דיאלוג קצר במעלית
מזכיר לי שעבדתי בעיתון בוס שלי הביא
לי מתנה שעון ועליתי במעלית לקומה 4
לעשן ושם פגשתי את המנקה
הרוסיה ואמרנו שלום ושלום
וכל כך נכמר ליבי שהצעתי לה את השעון הזה
והיא אמרה מה באמת ? באמת?
אז אמרתי כן יש לי אחד אני באמת
לא צריכה שניים...
היא נישקה אותי ונפשה יצאה בהבעת תודה
רגעים מקסימים שמהם בנויים החיים.
תודה ששיתפת,
אני אוהבת כאלה, עדינים ומפרגנים.