כותרות TheMarker >
    ';

    בלוגון

    ארכיון

    חולירע

    49 תגובות   יום שני, 16/5/11, 08:51

    ''

     

    ''

    פרק 26-המגפה בשנת 1871

     

    בשנת 1871 פרצה מגיפת ה"חולירע" בורונז' ובפלך טמבוב-לפובצק. לאחי היה בית חרושת בסטוביץ, בני ביתו גרו בבורינסק, במקרה באי לבקר את משפחת אחי בבורינסק. בשבתי לאכול עם בני הבית ארוחת צהרים, והנה גיסתי ספריסה מעוה את פניה.מה לך ספריסה? אני שואל, לא כלום עונה ספריסה, זה יעבור, ובינתים אני רואה, נושאים מתים שמתו מהמגפה, מיד ציויתי לרתום את השלישיה (אחי היה טרוד בעסקיו בסטוביץ, ואנחנו חפצנו לסור ללפובצק, בערך 18 ויארסט מבורינסק, כי אין רופאים בבורינסק) לקחתי איתי גם את שני בני אחי, סניה וסשה ללפובצק, והנה כל הדלתות היו סגורות לפנינו מפחד מחלת גיסתי, פן תדבק הרעה בהם ומתו.

     

    חסידי אומות העולם

    במצב מיואש כזה נזדמן לי ברחוב, כומר אחד, היושב בלפובצק, והוא אחד ממכרי, סחתי לפניו דאגתי ומרי- ליבי, ומבקש עזרתו בצר לי, כמלאך מושיע גם לגאלנו. תיכף צוה לפנות את הקומה העליונה בת ששה חדרים לרשותנו.הוא ומשפחתו עברו לקומה התחתונה, וכדי שלא נשהה אף רגע באפל וקור ששרר אז בחורף הקשה, הבהיל אותנו לביתו, הבהילו רופאים מכל צד,בכל רגע, רפואות מרפואות שונות,בבית המרקחת רבתה העבודה, צדקת הכומר ברגע זה אין לשער,חפצתי לנשקו. ועליו אני קורא "אחד מחסידי אומות העולם"

     

    עזרת הנעלם (דובר מייזלס)

    בעשותנו כה וכה, והנה נגש אלי בבית המרזח איש צעיר לא ידעתי אם לאומי או נוצרי הוא) בלתי ידוע לי ומציע לי עזרתו להחולים אשר בביתו (כי בינתיים חלו גם סוניה וסשה) קיבלתי את הצעתו, אחרי שבדק את החולים, מסר לי את הדיאגנוזה: הגברת ספריסה תבריא, את סוניא להצל, מצבה מיואש, ואת סשה אפשר להציל אם רק תרחיקוהו וזה לבית מיוחד, והוא הצעיר ישתמש בכל האמצעים האפשריים להצלתו. בקשי רב מצאתי שני חדרים, העברתי את סשה והצעיר נשאר ליד מיטתו, ועל פי הוראותיו הטלגרפיות של הפרופסור בודקין מפטרבורג שהצעיר פנה אליו בכל 20 רגע ופא הצעיר את החולה. בראשונה כרך את כל גופו בזבובי ספרד, וזה הועיל לו מאוד, אחרי עבור 5-6 ימים הוטב מצבו במידה מרובה. מאיתנו דרש הצעיר שנאכל ונשתה בשמחה. ויחד איתנו אכל גם החולה עפ"י הדיאטע שקבע לו הרופא, קוניק יש ירקות ועל כולם "לשמוח" גם הצעיר הנעלם הזה היה לנו למלאך מושיע פודה ומציל בעת צרה, אחר כך נודע לי שהצעיר הזה הוא דובר מייזלס סטודנט יהודי מהקורס הרביעי, בן למשפחה מיוחסת, ובשביל עוון פוליטי הוצא מן האוניברסיטה. הוא היה מכירו של הפרופסור בודקין הנ"ל. בעד שכר טרחתו לא רצה לקבל בשום אופן, למרות כל הפצרותינו. בקושי רב עלה סוף סוף לאחי שיקח ממנו לזכרון, ולשם  חליפת מכתבים את השעון והשרשרת אשר עליו, סוניה מתה, ספריסה וסשה הבריאו לגמרי.

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%95%D7%A1%D7%A0%D7%A6%D7%95%D7%91

     

    ציורים של הצייר ויקטור וסצנוב ב1871 הראשון נקרא כורה הקברים והשני ללא משפחה

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (49)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/5/11 22:52:
      תענוג לקרוא והרישום...
        18/5/11 21:10:
      תודה לך.
        18/5/11 06:52:

      צטט: Naomi P 2011-05-17 17:02:13

      עוד סיפור של אהבה. תודה.

      אהבה-מרכז החיים 

        18/5/11 06:52:

      צטט: ד-ארט 2011-05-17 15:35:07

      מה שמוצא חן בעיני הוא שהוא מתאר את כל זה בלי פאטוס, כאילו רק עובדות יבשות.

      אין כמו עובדות בשביל להסביר את החיים 

        17/5/11 17:02:
      עוד סיפור של אהבה. תודה.
        17/5/11 17:02:
      עוד סיפור של אהבה. תודה.
        17/5/11 15:35:
      מה שמוצא חן בעיני הוא שהוא מתאר את כל זה בלי פאטוס, כאילו רק עובדות יבשות.
        17/5/11 08:20:

      צטט: עדית... 2011-05-17 07:51:37

      פיסת הצצה מופלאה לעולם שנעלם. תודה, דניאלה!

      כמה טוב שאת פה! 

        17/5/11 07:51:
      פיסת הצצה מופלאה לעולם שנעלם. תודה, דניאלה!
        17/5/11 06:43:

      צטט: עליזהלה 2011-05-16 21:55:50

      אכן, חולי-רע...

      לא עלינו 

        17/5/11 06:42:

      צטט: ניקיטה10 2011-05-16 20:47:23

      מעניין...

       

      זמנים אחרים!

        17/5/11 06:41:

      צטט: עורך דין שי וקנין 2011-05-16 18:54:53

      פוסט מקסים. תודה

      כמה מעודד

       

        17/5/11 06:40:

      צטט: הטרמילר 2011-05-16 18:40:10

      אותי זה מרתק

      מגיעה לך מדליה כנוסע מתמיד במסע הזה-נוסעת איתך בעולם ואתה נוסע איתי בזמן. 

        17/5/11 06:39:

      צטט: הלנה היפה 2011-05-16 15:49:18

      תרופת הפלא, זבובי ספרד! על תרופה זו עדיין לא שמעתי, ושמעתי כבר הרבה. נהדר!!!

      את חושבת שיש דרך לברר מה זה הזבובים האלה? 

        17/5/11 06:38:

      צטט: leagat 2011-05-16 15:30:18

      חולי-רע כשמו כן הוא, מדכה לקרוא לאיזה מצבים האדם נקלע לפעמים, חסר ישע, כמוהו כמו האחרים שנפלו כזבובים במגפות של אותן שנים.

      החיים היום בכל זאת עדיפים...

       

        17/5/11 06:36:

      צטט: דרור - לוי 2011-05-16 14:49:53

      סיפור מיוחד ומדהים

       מזמינה אותך להמשך ולקודמים

        17/5/11 06:35:

      צטט: ליריתוש 2011-05-16 14:10:46

      פרק מעניין, שמראה על יחסים בין בני אדם בעולם שהיה פעם............אז לא ידעו את כל מה שיודעים הרופאים היום, אז לא היו כלי תחבורה, אבל היו....בני אדם וטוב שהיו כאלו! תודה.

      טבע האדם-לטוב ולרע 

        17/5/11 06:34:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2011-05-16 13:03:24

      מאוד מרשים :)

       תודה לך-מי ברפואה שלמה

        17/5/11 06:33:

      צטט: dafone 2011-05-16 11:31:15

      קצר כל כך ומרתק. ברצון הייתי קוראת עוד ועוד. (אני יודעת שאני חוזרת על עצמי). דפנה.

       צרפתי פרטים על הצייר בויקיפדיה-ממש צייר טוב ולא הכרתי אותו קודם

        17/5/11 06:32:

      צטט: dafone 2011-05-16 11:31:15

      קצר כל כך ומרתק. ברצון הייתי קוראת עוד ועוד. (אני יודעת שאני חוזרת על עצמי). דפנה.

       יש פרקים קודמים-זה פרק 26יבואו נוספים-שמחה כל כך שמעניין לך

        17/5/11 06:30:

      צטט: ניצוץ 2011-05-16 11:30:58

      צדיקה תודה שוב, כול פרק שלך מחזק בי את האמונה של גדולת הבורא ,הסיפורים של אותן תקופות ממש מעודד כמה היום יותר קל ואנחנו שוכחים לחיות! אור בריאות אושר ויושר!

       ככה זה אצל מספרי סיפורים

        17/5/11 06:26:

      צטט: mama רונית 2011-05-16 10:27:18

      תודה שהבאת, נהניתי לקרוא! *

      עוד יותר יופי לי  

        17/5/11 06:25:

      צטט: יאהולי 2011-05-16 10:16:16

      מוסיף כוכבים *** לכומר ולמייזלס- מזל שניכרו על דרכו.

      יפה שהוא זוכר אותו כ-60 שנה אחרי-מה שמאפשר להם לקבל כוכבים 

        17/5/11 06:23:

      צטט: babta Bat-Simon 2011-05-16 10:08:36

      מעניין

       סיפור תקופה ומשפחה

        17/5/11 06:21:

      צטט: רמיאב 2011-05-16 10:00:07

      המשך מרגש לאותו יומן. מעניין שהבטוי "חסיד אומות העולם" היה בשימוש כבר אז, בסוף המאה ה-19... תודה, רמי

      מקווה שתמשיך ללות אותי ואותו בסיפור 

        17/5/11 06:20:

      צטט: רומפיפיה 2011-05-16 09:46:39

      יקירה את כותבת נפלא

      ולחשוב שבעת צרה

      אנשים מתאחדים ל

      הושיט יד לעזרה....

      הכתיבה היא של אנשל רוזוב הסבא של אימי-ואכן יש חסידי אומות עולם ועוד הרבה שמושיטים יד. 

        17/5/11 06:17:

      צטט: איציק אביב 2011-05-16 09:45:11

      מרתק.

      תודה-אני כבר לקראת סוף כתב היד-עוד כמה פרקים ואעבור לשלב הבא 

        17/5/11 06:16:

      צטט: sari10 2011-05-16 09:14:26

      מגיפה זה ממש מפחיד.

      אפשר בהחלט להבין מי שחושש להתקרב.

      כל הכבוד אכן למי שעזר למרות.

      לא קל. כל תקופה והקשיים שבה. 

      ומה את אומרת על כל אלה שלא פתח לו את הדלת? 

        17/5/11 06:15:

      צטט: דפנה פ 2011-05-16 09:13:03

      מדהים שכולם פותחים בפניו את הלב והבית. נשמע שהיו לו איכויות מיוחדות

      כל הסיפור שלו מהתחלה מעיד על כך 

        16/5/11 21:55:

      אכן, חולי-רע...

        16/5/11 20:47:
      מעניין...
      פוסט מקסים. תודה
        16/5/11 18:40:
      אותי זה מרתק
        16/5/11 15:49:
      תרופת הפלא, זבובי ספרד! על תרופה זו עדיין לא שמעתי, ושמעתי כבר הרבה. נהדר!!!
        16/5/11 15:30:
      חולי-רע כשמו כן הוא, מדכה לקרוא לאיזה מצבים האדם נקלע לפעמים, חסר ישע, כמוהו כמו האחרים שנפלו כזבובים במגפות של אותן שנים.
        16/5/11 14:49:
      סיפור מיוחד ומדהים
        16/5/11 14:10:
      פרק מעניין, שמראה על יחסים בין בני אדם בעולם שהיה פעם............אז לא ידעו את כל מה שיודעים הרופאים היום, אז לא היו כלי תחבורה, אבל היו....בני אדם וטוב שהיו כאלו! תודה.
        16/5/11 13:03:
      מאוד מרשים :)
        16/5/11 12:22:

      מרתק מעידן הטרום פנצלין אנטיביוטיקה. מי היה מת מזה היום?
      היום יש חיידקים אלימים וחולירע אחרת:)

      והרישום יפיפה למרות הנושא הנוראי.

        16/5/11 11:31:
      קצר כל כך ומרתק. ברצון הייתי קוראת עוד ועוד. (אני יודעת שאני חוזרת על עצמי). דפנה.
        16/5/11 11:30:
      צדיקה תודה שוב, כול פרק שלך מחזק בי את האמונה של גדולת הבורא ,הסיפורים של אותן תקופות ממש מעודד כמה היום יותר קל ואנחנו שוכחים לחיות! אור בריאות אושר ויושר!
        16/5/11 10:27:
      תודה שהבאת, נהניתי לקרוא! *
        16/5/11 10:16:
      מוסיף כוכבים *** לכומר ולמייזלס- מזל שניכרו על דרכו.
        16/5/11 10:08:
      מעניין
        16/5/11 10:00:
      המשך מרגש לאותו יומן. מעניין שהבטוי "חסיד אומות העולם" היה בשימוש כבר אז, בסוף המאה ה-19... תודה, רמי
        16/5/11 09:46:

      יקירה את כותבת נפלא

      ולחשוב שבעת צרה

      אנשים מתאחדים ל

      הושיט יד לעזרה....

        16/5/11 09:45:
      מרתק.
        16/5/11 09:14:

      מגיפה זה ממש מפחיד.

      אפשר בהחלט להבין מי שחושש להתקרב.

      כל הכבוד אכן למי שעזר למרות.

      לא קל. כל תקופה והקשיים שבה. 

        16/5/11 09:13:
      מדהים שכולם פותחים בפניו את הלב והבית. נשמע שהיו לו איכויות מיוחדות