| אלוהים נמצא בחגים ובמי הולדתכותרת משנית: איך אפשר להאמין בכל החטאנו, פשענו, עווינו הזה של יום כיפור, ולהמשיך לחיות? ומה אם באותו כיפור גם יש לך (לי) יומולדת? מעבירים אותו לשמחת תורה. כשהגעתי לעולם זה היה יום כיפור שיצא בשבת. שני ימים שצדיקים גמורים נולדים בהם. האחים הגדולים שלי מתעלמים מתאריך הולדתי הלועזי ומדגישים תמיד, שהיומולדת שלי יוצא ביום כיפור, לא רגע חילוני אחד קודם. ויום כיפור עצמו, גם הוא לא יום לחגיגות אתם יודעים, בטח לא למתנות ועוגות. זה אפילו לא יום לטלפון... כך יוצא שהיומולדת שלי חולף ומתמזג עם שאר ימות השבוע כאילו כלום. על ארבעה בנים דיברה התורה, כולם צדיקים. כמובן. אנחנו ארבעה אחים, שחלק לא מדבר עם החלק האחר. כבר לא זוכרים על מה רבנו, כי לא הריב הוא הסיבה. הסיבות הן עמוקות ועקרוניות, כמו כבוד, גאווה ואת מי ההורים אהבו יותר...אחותי הבכורה, הפילוסופית, שהייתה מרצה ללוגיקה, כועסת על הכול. למשל, אצל מי מאיתנו נמצא אילן היוחסין הקושר אותנו ישירות אל הגאון מווילנה ולמה (אצלי). מה איכפת לך הגאון מווילנה אם עם האחים שלך את לא מדברת, אני אומרת לה לשווא. אנחנו דור חמישי בארץ. אבי עוד שר חזנות בחדר במאה שערים בירושלים, לפני שאביו לקח אותו על כל עשרת ילדיו כדי לבנות את פתח תקווה. הרב הראשי של ראשל"צ, הרב וואלפא, הוא קרוב משפחה. אז נולדתי לעולם מסורתי תלוש כלשהו, אבל הקדושה הקשורה ליום כיפור המיוחד בו נולדתי, נשארה. כך הייתי רוכשת כרטיס כניסה שנתי לבית הכנסת הגדול והמפואר של פתח תקווה והייתי מבלה בו את כל יום הכיפור. נערה דקה לבדה בבגדים לבנים ונעלי בד צועדת קילומטרים ביום כיפור לבית כנסת. אני זוכרת שהגעתי לבית כנסת חגיגית ומהורהרת כיאה ליום קדוש, מפלסת דרכי למקומי השמור, ומבטי הנשים הכבדות סביבי מזירים אימה ושואלים איפה הייתי בתפילות של ראש השנה, הרי השנה לא מתחילה ביום כיפור, שעכשיו הואלתי לבוא... התשלום למקום היה יקר. משהו כמו כרטיס למופע של אלוהים, ומי שישבה במקומי בראש השנה ונאלצה לקום ביום כיפור הסתכלה בי בכעס אצור, במקום להודות על שניתן לה מקום לשבת בראש השנה... בית הכנסת היה שווה את הכול. הגודל, השקט, הלובן, המון האדם המצטופף בפנים ובחוץ, זמזום התפילות, המנגינות, חברת הנשים הכבודות מעל המציצות למטה אל הגברים, שהם הם, הנהגים של יום כיפור הזה, והם שיסללו עבור כולנו את הדרך הטובה לשמיים. לימים כשנישאנו, גרנו בראשון לציון ליד בית כנסת קטן וזרוק, לא מעורר השראה, ולכן התפניתי לתפילות. גיליתי יותר מדי חטאנו, פשענו עווינו... ממש לא עמדתי בכל ההודאה באשמה הזאת. זהו טקסט מעיק ומאשים. איך אפשר להאמין שזה נכון ולהמשיך לחיות? השנה כבר הלכתי לים. יומולדת 50? זה בטל ב - 60... ומה עם היומולדת שלי? הוא הגיע בגדול. כמה גדול? 50. אמא שלי הייתה אומרת, שאף אחד לא רוצה להזדקן, אבל אף אחד גם לא רוצה למות צעיר. מה לעשות, שיותר אופציות אין. בשישי האחרון דני ליטני הופיע בשוני, ובהדרן הוא התנצל שנשאר על הבמה ולא עשה את ההצגה של לרדת ולחזור כי בגילו זה כבר מסוכן. הוא יכול ליפול, אמר. לפני שלוש וחצי שנים היה בן 60, ורק עכשיו הוא מבין את מקור הביטוי "בטל בשישים" J. |
יונתן95
בתגובה על אבנר ברנע מרגל תעשייתי
ורדהל'ה
בתגובה על ראיון בלעדי שליעם האישה של דמיאניוק מלפני 22 שנים...
naama igra
בתגובה על ריקוד סופי עתיק
מנואל-אמיר
בתגובה על מנהל בית הספר מעגן מיכאל, חזי שגיב, מגניב, וטייס
Tamara.
בתגובה על תחזית לראשית חודש יולי
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ושחכתי, כוכב כמתנת יום הולדת
קודם כל מזל טוב!!
למרות שזה היה מזמן,
ולגבי יום כיפור, נורא
ריקרדו