הבוקר בעמדי בביתי במרפסת הגדולה  ושטופת השמש צדו עיני את יופיו של עץ הרימון, הפורח במלוא הדרו, על פרחיה האדומות והיפהפיות.

מוצא עץ הרימון מפרס מהאזור הצפוני הגובל במורדות הרי הקווקז. מקור השם העברי מ-rumman האל הסורי של הרוח הגשם הסערות הברקים והרעמים. ובהחלט יתכן ששורש השם הקדום בא משמו של האל ההינדי rama. השם הלטיני punica הוא שמם של בני קרתגו בפי הרומאים. המילה granatum פרושה גרעינים על שום ריבוי הגרעינים בפרי. השם האנגלי pomegranate משמעו: תפוח מרובה גרעינים.

הרימון הוא סמל היופי והחוכמה, שפע ופריון יופיו של  הפרי ופרחיו שימשו כסמלים דתיים, לעיטור בניינים,מטבעות וקישוטים אחרים.

פרי הרימון - עגול אדום ומעוטר בכתר ומלא גרעינים אדומים ומבריקים נחשב כמופת ליופי.

במצרים העתיקה סימל הרימון כוח (אולי בזכות דמיונו לכתר), ולכן הניחו המצרים רימונים בקברי המתים, כדי שיזונו בהם בעולם הבא.

המצרים הקדמונים היו רוקחים ממיץ הרימון והקליפה תרופה נגד תולעי קיבה.

הרמב"ם מציין שבקליפת רימון משתמשים לעצירת דימום מפצעים ובמיץ הרימון לעצירת שלשול ולהקלה על בחילות וכאבי ראש משכרות והקליפה - מרפאה מחלות עור.

יהודי מרוקו מוסיפים לקליפת רימון טחונה חלמית.

שמן זית וסוכר ענבים לטיפול בדיזנטריה. יהודי תוניס עושים מרקחת מקליפות רימון, ליקוריץ, חלמית, קימל וזרעי פשתן לטיפול בישבן אדמומי של תינוק.

התימנים היהודים מערבבים חינה עם אבקת קליפות רימונים לצביעת השיער ונגד קשקשים.

יהודי בבל השתמשו בפרחי הרימון לטיפול במחזור לא סדיר, דלקות חניכיים, דלקות עיניים ושלשול. באבקת קליפת הרימון השתמשו כטלק לטיפול בפצעים וגרגור בחלל הפה לבעיות חניכיים.

קריאה מהנה

ציונה