כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    חוק זה טוב, איפה צדק ? וטובת הילד ?

    66 תגובות   יום שני, 16/5/11, 13:44

    ''

     

    זה משהו אחד כשיודעים באופן כללי על עוול, על משהו לא תקין ומשהו אחר לגמרי כששומעים ממקור ראשון על מקרה אחד, ספציפי, ורואים פתאום מול העיניים את עוצמת הכאב יחד עם תעצומות הנפש של מי שקם ועושה מעשה.

     

    משפט קצר ושובה לב, של * ילד שלקח  לביתו מתנדב בפנימיה לילדים שהוצאו מביתם בצו בית משפט.  – משך את תשומת הלב שלי, וכאילו כיוון זרקור אל מציאות עגומה שמאות ילדים מתעוררים אליה יום יום והולכים לישון איתה, מציאות שידעתי עליה רק בתיאוריה.

     

    מפגש מקרי עם הבחור הצעיר שמקדיש שעות וימים כדי להנעים במשהו את הזמן הפנוי של ילדים להורים אלימים, מזניחים, מסוממים, אלכוהוליסטים, יתומים, כאלה ששני ההורים בבתי סוהר ועוד ועוד מקרים עצובים שבגינם בית המשפט החליט שטובת הילד מחייבת הוצאתו מהבית.

     

    רוב הילדים בפנימיות האלה מבקרים בסופי שבוע וחגים בביתם או בבית קרובי משפחה. אבל יש את אלה שאין להם אף אחד. שאף אחד לא בא לבקר. אף אחד לא מארח בסופי שבוע, והם נשארים לבד עם הצוות המצומצם בפנימיה – הבית היחיד שלהם.

     

    באחד מסופי השבוע האלה, כשהילד המקסים הזה נשאר שוב לגמרי לבד בפנימיה והמתנדב יצא הביתה – הוא פשוט אסף אותו אליו. רק לשישי שבת. רק כדי לתת לו לפחות פעם אחת חוויה של ארוחת שישי בקרב משפחה נורמאלית.

     

    לקראת מוצאי שבת, כשעמדו לחזור לפנימיה הילד פנה אליו ושאל כאילו בקלילות: "אני יכול להשאיר כאן את הדובי שלי ? נראה לי שנעים לו כאן"

     

    מאז עברו כבר כמה שנים. הילד הפך לבן-בית ומגיע להתארח בכל סוף שבוע, בכל חג וגם המשפחה המורחבת אימצה אותו אל ליבה.

     

     

    * * *

     

    או מקרה אחר של זוג חברים, ששלושת ילדיהם התבגרו והם הרגישו  שיש להם את הכוחות והאמצעים להעניק לקחו אליהם ילד אומנה. ילד שהחיים באמת התאכזרו אליו. אימו צרכה סמים ואלכוהול בזמן שהיתה בהריון. הוא נפגע פיזית , ומאז לידתו ועד שהוצא מהבית ונמסר לאומנה – הגיע למצב של תת-תזונה .

     

    אז נכון,המדינה משתתפת בסכום מסוים  אבל הם – משקיעים בילד הזה הרבה מעבר לסכום הסמלי שהמדינה מקציבה להם. לוקחים אותו לרופאים הטובים ביותר, מעניקים לו סיוע בתחומים שהוא מתקשה בהם – ומעל הכל נותנים לו בית חם ויציב ועוטפים אותו בטונות של אהבה ובטחון.

     

    עד כאן – סוף שמח לסיפור עצוב... אז זהו שלא ממש.

     

    החוק מאפשר להורים של ילדי אומנה  לשמור על קשר עם ילדיהם. כל עוד הם לא מביעים את הסכמתם למסור את הילד לאימוץ.

     

    וההורים האלה, מסוממים, זונות, אלכוהוליסטים, חולי נפש – יש להם אינסטיקט אחד שעדיין מתפקד – לא לוותר על הילדים. אז בין אם הם מסוגלים ובין אם לא הם שומרים על קשר. לפעמים לוקחים את הילד אליהם, לפעמים רק אומרים לו שיבואו ולא באים.

     

    לפעמים נותנים לו מתנות ענקיות ולפעמים רק מבטיחים ושוכחים. אבל בדבר אחד הם ממש מתמידים: ממשיכים להגיד לו שאם הכל יהיה בסדר בחודש הבא, בחופש הבא, ממש עוד מעט – הוא יחזור הביתה. יחזור לגור עם אמא ואבא.

     

    והילד הזה – שמצד אחד יש לו בית אוהב, חם ויציב ומהצד השני יש לו את ההורים הביולוגיים שלו פשוט נקרע.

     

    ומה שהכי כואב זה שה"עונש" הזה של אומנה – הוא עד גיל 18. במדינות אחרות אומנה היא לתקופה קצובה של כמה שנים. אחרי מספר מסויים של שנים אם ההורה לא הצליח להשתקם – הילד מועבר לאימוץ.

     

    כאן אנחנו שדואגים כל כך לזכויות של ההורים, ולאפשרות שלהם להשתקם – בודקים מחדש בכל כמה חודשים אם הם מסוגלים לגדל את הילד.

     

     

    ומה עם הזכויות של הילד ? מה עם הסיכוי שלו להשתקם ? מה עם החשיבות של בית יציב ובטוח ? האם אכן עדיף לשמור על קשר עם ההורים הביולוגיים בזמן שהקשר גורם בעיקר נזק, עירעור  ופחדים על נטישה נוספת

     

    חוק זה טוב, זכויות הפרט חשוב ביותר, אבל איפה הצדק ?? מה עם הילד? מה עם הורי האומנה שנקשרים אל הילד בכל נימי נפשם וחרב הניתוק ממשיכה להתהפך מעל ראשיהם ??

     

    משהו ב"שמירה על החוק" נראה כאן מעוות....

     

    שני מקרים קטנים מתוך מאות...

     

    קישורים רלוונטיים:

     

    ילדים ונוער בסיכון:

     

    http://www.molsa.gov.il/MisradHarevacha/Youth/ChildrenAtRisk/ExtraHomeChildren/

    התנדבות בפנימיות:

     

    http://www.ivolunteer.org.il/Index.asp?CategoryID=280&ArticleID=2506

     

     

    *השימוש בלשון זכר לשם הנוחיות בלבד.

    ''                 ''              ''  

    דרג את התוכן:

      תגובות (66)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/1/12 23:44:
      לצערנו רואים את התעללות בילדים בידי הוריהם כל הזמן אולי הגיע הזמן לפני שהורים מחליטים להביא ילד לעולם הם יעברו קורס הורות
        8/6/11 12:52:
      נושא ילדים שהוצאו מבתיהם הוא נושא שמוכר לי היטב, אבל לא אתייחס בהרחבה. אומר רק שבישראל יש משהו נהדר בהיענות של משפחות לעזור. אחד ברמת הנערים שעושים שנת שירות - שזה מדהים איך נערים בני 18 מוכנים להקדיש שנה שלמה מהחיים שלהם למען ילדים ובכלל להתנדב למען הקהילה. והשני זה באמת משפחות מארחות - לאוו דוקא משפחות אומנה, שמוכנות לארח את הילדים בסופי שבוע להכניס אותם לבית שלהם, לתת להם באמת בסיס נוסף, משהו אחר. וזה פשוט מדהים הנתינה של המשפחות האלה. וזה מדהים הקשרים שנוצרים בין הילדים למשפחות. וזה מאוד עומד לזכותם של אזרחי המדינה, שמוכנים לתת כל-כך הרבה מעצמם. לא מובן מאליו בכלל.
        20/5/11 08:33:

      צטט: bonbonyetta 2011-05-19 23:34:23

      צטט: רומפיפיה 2011-05-17 11:14:30

      בונבונייטה יקירה,

      זהו בדיוק התחום בו עוסקת בתי הבכורה....

      וכל ילד הוא עולם ומלואו

      ואף אנחנו כולנו כל המשפחה.

      מארחת ילדים בשבתות וחגים

      ויש כאלו שכבר התגייסו

      לחיילות הכי הכי מצטיינים....

      איזה יופי, ספרי לי, לנו קצת על ילדים כאלה שבגרו, בטח יש לך המון המון סיפורים וחוויות, מאד אשמח לשמוע  נשיקה

      יקירה שלי, יש חיסיון על ילדים אלה

      אין לפרסם תמונותיהם, מעשיהם,

      פן יבולע להם, לפעמים אפילו להוריהם שבכלא

      אך אני מכירה סיפורים נהדרים מדהימים

      לאן שהצליחו להגיע דווקא ילדים שכאלה..

      אשאל את בתי אם תרשה אפרסם....

        19/5/11 23:38:

      צטט: גד לא חשוב 2011-05-18 13:43:27

      יש הרבה צדק בדברייך. יחד עם זאת לעיתים דווקא הידיעה שיש לך אי שם ילד שגם רוצה להרגיש שייך למשפחתו הביולוגית היא מנוף לשיקום. יש היום לילדים זכויות ואנשי חינוך רבים תוהים היום אם לא הפרזנו בהן (ברמת היכולת להטיל משמעת בבית הספר למשל).

      כמי שראה ילדים שעברו התעללות, אני דווקא סבור שחשוב לאפשר להם ולהוריהם לשמור על קשר. חשוב שהילד ידע מיהם הוריו ויתמודד עם העובדה שהוריו לא מסוגלים לגדל אותו. בו בזמן הילד למד שיש אנשים טובים בעולם שמגדלים אותו ואוהבים אותו ועוזרים לו ככל יכולתם להיות, בבוא היום, הורה מסוג אחר. הייתי פעם בכינוס של ילדי אומנה שבגרו. וכל אחד מהם שעלה על הבמה לספר את קורותיו פתח באופן הבא: שמי.... יש לי  X ילדים וכולם איתי בבית. אילו תאמו הדוברים את נאומיהם הם לא היו מצליחים להגיע לתיאום כזה. משהו כנראה עשה עבודה טובה

      כן, המשפחות האומנות, רובן באמת עושות עבודה מופלאה. 

        19/5/11 23:37:

      צטט: בובימה 2011-05-17 15:40:27

      זה הכל בגלל העיוות של הצביון הדתי שמחלחל למשפט הישראלי.

      לא בדיוק, לא הכל אשמתם. הרבה אבל לא הכל. קריצה

        19/5/11 23:36:

      צטט: ארזעמירן 2011-05-17 13:19:34

      מאוד לא פשוט. קשה לנקוט עמדה, בטח שקשה לשפוט. הרווח הצר בין טובת הילד, זכויות ההורים הביולוגיים - תמיד תשמענה דעות לכאן ולכאן. הורים עושים טעויות - זה ודאי. הכשירות הביולוגית לא הופכת אותנו לבעלי כישורי הורות. גם הרשויות עושות טעויות, לפעמים מתוך חוסר ידע, לפעמים מתוך עצלות הבירוקרטיה. צריך לצמצם עד כמה שניתן את הטעויות של כל הצדדים. יותר מזה, נדמה לי, אי אפשר.

      תודה ארז. ואם אי אפשר חייבים וצריך לעשות זאת שיהיה אפשר. קריצה

      אין דבר כזה אי אפשר.

        19/5/11 23:34:

      צטט: רומפיפיה 2011-05-17 11:14:30

      בונבונייטה יקירה,

      זהו בדיוק התחום בו עוסקת בתי הבכורה....

      וכל ילד הוא עולם ומלואו

      ואף אנחנו כולנו כל המשפחה.

      מארחת ילדים בשבתות וחגים

      ויש כאלו שכבר התגייסו

      לחיילות הכי הכי מצטיינים....

      איזה יופי, ספרי לי, לנו קצת על ילדים כאלה שבגרו, בטח יש לך המון המון סיפורים וחוויות, מאד אשמח לשמוע  נשיקה

        19/5/11 23:33:

      צטט: עורך דין שי וקנין 2011-05-17 08:31:44

      שוב את פורסת את המיקרו קוסמוס של חיינו ובמיומנות של אמן דיקור סיני את נוגעת בדיוק בנקודה כאובה ובעייתית. בית המשפט מזמן קבע שטובת הילד היא ערך עליון, הבעיה היא שטובת הילד היא מושג שלעתים יש לו פרשנויות רבות, לא כולן לטובת הילד.
      אני לא בא לקבוע אם ילד אומנה אמור להישאר באומנה או לחזור להוריו שרק המחשבה שיחזור היא התמריץ היחידי שלהם להשתקם. רק דבר אחד חשוב בכל הסיפור וזה הילד. הוא לא בחר החלטות מוטעות והתדרדר לתחתית החברה, אלא "הטעות" היחידה שלו, היא שנולד למשפחה הלא נכונה. באיזון שבין טובת ההורה וטובת הילד, הילד אמור לקבל עדיפות. צריך לעשות הכל כדי לשקם את חייו. באומנה, באימוץ או עם הוריו הביולוגיים? זה כבר למומחים. קטונתי מלהכריע.
      תודה על פוסט חשוב ואנושי. יישר כח חברה אמיצה ויקרה

      תודה רבה שי, גם אני לא באה לקבוע כלום. אבל לפחות במקרים שהבאתי ובכלל יש המון מקרים שעושה רושם שהמערכת טעונה דחוף לרענון, שיפור, כי מדובר בילדים.

      וטובת הילד זו טובת הילד, לא טובת מישהו אחר ולא אינטרס של זה ולא של ההוא. זו טובת הילד. נקודה. ואם לא יודעים אפשר לשאול אותו ולפעמים גם לא צריך לשאול אפשר לראות בעיניים, בשפת הגוף. 

        19/5/11 23:30:

      צטט: ענבל ר נקש 2011-05-17 06:32:55

      זה לא נושא פשוט. אי אפשר לעשות כלל אחד לכולם, כל אדם צריך להיבדק לגופו. למיטב ידיעתי, לא יודעים מה עדיף - להמסר לאימוץ, כשלא תמיד המשפחה האומנת היא זו שמאמצת (המשמעות - מעבר לבית חדש עבור הילד ונטישה כפולה), או להישאר באומנה, ולשמור על קשר עם ההורים הביולוגיים. יש מדינות שיש בהן משהו שנקרא אימוץ פתוח, בו ההורה הביולוגי מוותר על הזכויות ההוריות שלו, אבל ההורים המאמצים דואגים שישאר בקשר כלשהו עם הילד. אגב, יש גם משפחות אומנה גרועות לא פחות מההורים הביולוגיים. לפעמים הכל נראה יפה מבחוץ, כשבעצם אותה משפחה רצתה עובדת חינם שתישאר עם הילדים בבית. גם זה קורה. לכן - אי אפשר לדבר על כלל אחד לכולם.

      בהחלט, אין הכללות.

      אבל מה שלא יהיה לפחות כולם מסכימים שחייבים וצריך לשפר את המערכת הקיימת כדי שיהיו פחות מקרים של נפילה בין הכסאות, של עוולות, ושילדים יסבלו פחות. כי המצב כיום לא משהו בתחום הטיפול בנושאים הללו, נכון ?

        19/5/11 23:28:

      צטט: *מרוית באהבה.* 2011-05-17 03:52:05

      יקירתי.

      העלת פה נושא כאוב ורגיש.  כל כך הרבה שאלות ללא תשובות.  כל כך הרבה סיפורים מהחיים.  י כאם לילדים ומשפחה די אוהבת.  קשה לי לקרוא בן השורות ולעמוד כאן.  ולהביע את דעתי.מזעיף את הפה

      יודעת אני שכל הנוגעים בדבר נושאים בכאבם.  גם לגבי ההורים הביולוגים שחלקם הורים גרועים.

      קשה מאוד למסור את ילדהם ברצון או מכח החוק.  ני גם יכולה להבין את אותן משפחות האומנה שנאלצים ביום מן הימים.  להיפרד מילד שלו חלקו חום ואהבה במהלך שהותו איתם.  זה עיניין כל כך רגיש ומורכב עבורי.  כל שנותר לי לאחל:

      המון אושר ובריאות לכל הילדים שלבית חם ואוהב משתוקקים.  ולך יקירה.  שולחת חיבוקי עטוף באהבה.נשיקה

      תודה רבה רוית כנל חיבוק חזרה אליך, אליכם 

        19/5/11 13:47:
      חיי הילדות קובעים המון את עתיד הילד, לכן חשוב לגדול בבית חם ואוהב :-)
        18/5/11 23:47:

      צטט: bonbonyetta 2011-05-18 20:23:19

      צטט: Hanna Watts 2011-05-16 23:40:41

      בית יציב וחם חשוב יותר לילדים וכמובן ביקור אצל ההורים כשמתאפשר. כילדה שגדלה בפנימיה, אני יכולה לומר שהכמיהה לבית, ודברים נוספים שחסרים במקומות כאלה... הכמיהה לא סופקה ותהיה שם לעד!

      יודעת, וכואבת זאת מאד. כל זה מתנקז לדעתי למשפט ששמעתי: אפשר להשאיר כאן את הדובי?

      צר היה לי לשמוע שחווית מה שאת מספרת, מקווה שיום אחד תעלי את כל הדברים על הכתב .

      ''

      תודה על הדובי!!! :)

      כל אחד מנתב את כאבו למקום שעושה לו טוב...אני מנתבת את זה למקום חיובי, לציור [ אני לא מילולית במיוחד ].

        18/5/11 20:23:

      צטט: Hanna Watts 2011-05-16 23:40:41

      בית יציב וחם חשוב יותר לילדים וכמובן ביקור אצל ההורים כשמתאפשר. כילדה שגדלה בפנימיה, אני יכולה לומר שהכמיהה לבית, ודברים נוספים שחסרים במקומות כאלה... הכמיהה לא סופקה ותהיה שם לעד!

      יודעת, וכואבת זאת מאד. כל זה מתנקז לדעתי למשפט ששמעתי: אפשר להשאיר כאן את הדובי?

      צר היה לי לשמוע שחווית מה שאת מספרת, מקווה שיום אחד תעלי את כל הדברים על הכתב .

      ''

        18/5/11 20:21:

      צטט: תמו'ש 2011-05-18 13:12:56

      הנושא כל כך חשוב ודחוף טובת הילד מעל לכל.. ישנו פרוייקט הנקרא פרח. חונכות נוער המאמץ ילד זה קיים בכל המסגרות החינוך. בטוחה שחלק לא מבוטל נופל בין הכסאות.

      בדיוק על החלק הזה אני מדברת, והחלק הזה אינו קטן בכלל. 

        18/5/11 20:19:

      צטט: * חיוש * 2011-05-16 23:17:36

      בונבוניטה יקרה לליבי נשיקה

      נושקת לליבך הגדול והרגיש  אכן העלאת נושא מאוד חשוב ורגיש  וכמו שעזרא מורד חברינו כתב מבחינת החוק  ואולי ההורים ישתקמו ובסך הכל הם ההורים הביולוגיים.  אני מכירה משפחות אומנה - שהילדים ממש חיים  בבית עם בני גילם  ישנים שם וממש מנהלים חיים רגילים והזוג המנהל את הבית  דואג לכל מחסורם.

      ליבי ליבי עם הילדים שנושרים מהלימודים כדי לפרנס את הוריהם  ומתבגרים בטרם עת  אזלו כוכביי עוד אשוב   וחיבוק אוהב אוהב ונשיקות חמות לליבך, בונבוניטה יקירתי   חיה

      ואם הם לא משתקמים?

      ובכל זאת מנסים פעם אחרי פעם שנים? וביה"מ והרשויות נותנות סיכוי נוסף ונוסף?

      מי משלם בינתיים את המחיר? מזעיף את הפה

        18/5/11 20:17:

      צטט: לואיס קרול 2011-05-16 23:04:22

      אני חושש  שהמצב  הפוך לוקחים בחשבון רק  את  זכויות  הילד  זכויות  האם  אחר  כך

      וזכויות  האב  אחרון  זו  עמדת  בתי  המשפט  לפי  הבנתי  צדק  הוא  רק  שם  הכוכב  במערכת השמש (כל השאר כאן זה חוק)  שמעון

      צר לי אנו לא מסכימים בכלל הפעם.הסנני

       

        18/5/11 20:16:

      צטט: עזרא מורד 2011-05-16 22:56:02

      עובדה ! קשר גנטי בין ילדים להוריהם הוא קשר בלפי הפיך .יכולים להתנתק או להתרחק או להרחיק .אך הקשר קיים הרחקת ילדים מהורים סוררים לא קלה . אך לעתים הינָה הכרחית לטובת הילדים . ההורים החדשים המאמצים לכשירעיפו אהבה אל חוסיהם יכולים לפצות את הילדים על הורות גנטית . אך יש מקרים שהורה מועֵד חד פעמית ומשְׁתַּקֵּם . ילדים מאידך, הם כַּצּמח אם מטפלים בהם נכון הם צומחים ומלבלבים. רצוי אצל הוריהם הביולוגים ואם השפעת ההורים שלילית אזי אין מנוס אלא להרחיק . אך הקשר הביולוגי הוא עובדה. ונכון קשה לקבוע כלל אחיד לכל המקרים .

       

      בהחלט מסכימה, אך השופטים כמו בלינק שהביאה טונקס, לפעמים שופטים בנוקשות לפי החוק היבש ללא שהם רואים עם הלב.

        18/5/11 20:14:

      צטט: פפרוני 2011-05-16 22:32:48

      כמו בכל פוסט שלך מורגשת השקעה של הלב והמוח. את מצליחה להעלות נושא שכל כך נוגע רגשית, אך גם להראות את המורכבות שבו.

      '' 

        18/5/11 20:13:

      צטט: פשריקה 2011-05-16 22:16:16

      לצערינו יש הרבה סיטואציות לא נעימות ואף כואבות וקשות לעיכול בהיגיון הבריא,כל מיני תיסבוכות וחוקים בין הורים וילדים, ולא חסר קשיים וממש מלחמת קיום לשורדים מכל הכיוונים. גם לדעתי החוקים והמערכות השונות לא מספיק עוזרים...לא תמיד צודקים.

      כי הם קופאים על השמרים כבר הרבה שנים, לא מתייעלים, והחוק חוק קר, בדיוק כמו בסיפור שלינק ממנו הביאה טונקס. רואים רוצים להיות צודקים בלי לב, שוכחים לרגע את הילד עצמו. 

        18/5/11 20:11:

      צטט: טונקס 2011-05-16 21:16:49

      פה מצורף מאמר שכתב אבא של ילדה כזאת, שלקח אותה כמשפחת אומנה ואז רצו לקחת אותה ממנו כי אביה פתאום החליט שהוא רוצה... אני חושבת שטובת הילד צריכה לעמוד במקום הראשון. אם יש משפחה שמוכנה לאמץ אותו, וטוב לו שם אסור לקחת אותו ממנה:

      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1226101.html?more=1

      תודה רבה טונקס.

      איך אומרים, אוה? בדיוק לזה התכוונתי !

      ''

      בדיוק על מקרים כאלה אני מדברת, איך אומרים חייבים לעשות "צדק" קר לפי החוק ושוכחים את טובת הילד עצמו. העיקר שיהיה צדק. אלא שצדק מהו? הצדק חייב להעשות לא רק עם הראש אלא גם עם הלב.

       

        18/5/11 20:08:

      צטט: יעל רפואה משלימה 2011-05-16 20:56:46

      לי אישית הרבה יותר קל להבין את ההורים שלא מסוגלים לוותר על הילדים שלהם, מאשר אלה שמסוגלים...

      אני מבינה אותך אך את רואה זאת אולי לא דרך משקפיים של טובת הילד.

      ואם הורה אינו מתפקד, ויודע זאת, ואינו מסוגל לוותר על הילד מסיבה אנוכית כשיודע שלילד יש עתיד טוב יותר אצל אחרים ועדיין לא מוותר עליו ? 

        18/5/11 20:06:

      צטט: muliofir 2011-05-16 20:50:22

      ילד בלי בית, בלי מיטה משלו, בלי משחקים משלו, בלי פינה משלו - קשה לקבל. אבל תודה שכתבת

      אכן בלתי נתפס.

      רוז הקטנה מספרים השכנים היתה מוקצה בביתה שלה, ע"י אמה שלה. כך סופר ונכתב. לא היתה לה מיטה ולא פינה שלה, היא ישנה בסלון, לאחיה האחרים כן היה. 

      דבר כזה, רק דבר כזה בעיני לפחות הוא סימן ראשון שמשהו לא תקין.

        18/5/11 20:04:

      צטט: 12תמיר12 2011-05-16 20:44:08

      לי אין פיתרון או קסם וזה כואב בלב ולא פשוט בכלל .

      אין אף פעם פתרונות קסם, ואין קיצורי דרך, יש עבודה קשה בשטח וחייבים כל הזמן לשפר ויעל, ולא עושים זאת. 

        18/5/11 20:03:

      צטט: yonbir 2011-05-16 20:33:17

      "אני יכול להשאיר כאן את הדובי שלי ? נראה לי שנעים לו כאן" המשפט הזה הדמיע את עיני. תודה יקירה!

      צודק. זה, המשפט הזה הוא הסיבה שהדברים הללו נכתבו. זה הרג גם אותי. 

        18/5/11 20:02:

      צטט: Neora 2011-05-16 20:31:26

      ועוד דבר ראוי שרשויות הרווחה בארץ יבדקו מסוגלות הורית לא רק לפני האימוץ, עם מכוני איבחון והרבה רעש וצלצולים, אלא בעיקר שנים אחר כך, בביקורות, הן לגבי אימוצי ארץ, והן לגבי אימוצי חו"ל ! לסיכום- ילדים הם לא סחורה עוברת לסוחר, יש להם נשמה, והם דור העתיד שלנו !!

      אני אתך כאן, אך שתינו יודעות שאין סיכוי שזה יקרה....לא רואה את זה קורה....תארי לך מה יאמרו על זה במיגזר החרדי? (עם כל מקרי ההתעללויות ששמענו במיגזר זה בשנים אחרונות, על ההסתרה והנסיון לעזור במסגרת פנימית) 

        18/5/11 20:00:

      צטט: Neora 2011-05-16 20:26:45

      צטט: ~THOR~ 2011-05-16 16:34:31

      בחיים הדברים הרבה יותר מורכבים. גם הורים גרועים הם טובים יותר מאין הורים כלל. יש רציונל בכך שקשה מאוד לשלול מהורים את האפוטרופסות על ילדיהם, וזה לא סתם ככה בחסות החוק. במקרים קיצוניים, כשלהורים אין כלל מסוגלות הורית, הילדים מוצאים מהם לצמיתות, אבל זה אקט קורע לב, ומשתדלים להימנע ממנו ככל האפשר. שווה להבין קצת בדברים האלה מנקודת מבט מקצועית לפני שחורצים את דינה של מערכת המשפט לענייני משפחה בישראל... (גילוי נאות: אני גם עו"ס שעבדה במרכז חירום, וגם שימשתי כמשפחה מארחת בסופי שבוע לילד בסיכון).

       עם כל הכבוד, ויש, כמי שמעורה בנושא הן מהצד של חוק האימוץ עמותות לאימוץ חול אימוץ ארץ אומנה וכו', יש בהחלט צורך להגדיר חוקית את הנושא של "טובת הילד" בארץ, יש אמנם נסיונות מדי פעם לשפר את המצב אבל זה לא מספיק ומי שנופלים בין הפרסטיג'ות הם הילדים,

      ידוע לי מקרה מפורש שנידון עכשיו בבית המשפט בו יש ילדות בסיכון (נכתב על המקרה בעיתון) כשהם נפגשים מבועתים עם אביהם המניפולטור האלים במרכז קשר, ופקידת הסעד מאפשרת זאת למרות שהיא יודעת שבגלל האלימות עצמה הוא נעצר, ולמרות שברור שהילדות מאוד מאוד מפחדות ממנו, אני חוששת שסופן לא יהיה טוב כמו במקרים אחרים עד היום בהם הרווחה לא התייחסה מספיק לאזהרות !

      פקידות סעד היא לא מוסד מקודש, וחייבים לבקר אותה אולי ע"י גורם חיצוני משפטי מקצועי כל הזמן. מושג טובת הילד הוא מושג נרחב ולא ערטילאי יש מאחוריו רבותי ילדים סובלים ! סובלים מאוד !

      תודה לך, הנה דוגמא קלאסית שהחוק מעדיף את טובת ההורה על טובת הילד. הרי זה ברור לדבריים שהן פוחדות, אז החוק אם כך כאן מכשלה כדי לפעול לטובת הילד באמת.

      בדיוק על מקרים כאלה אני מדברת, שיש לשפר ולייעל בתחום החוק והטיפול.

       

        18/5/11 19:58:

      צטט: dafone 2011-05-16 20:08:03

      מצטרפת לדברי קודמותי. כל מקרה נבחן לגופו ומנגד נעשות גם עוולות הפוכות: הוצאת ילדים מרשות הוריהם לצמיתות למרות מסוגלות הורית ששוקמה. זהו אכן דיון בדיני נפשות והמהירות כאן מהשטן. והלוואי, הלוואי היה כל ילד זוכה בבית חם ומטפח, אם באופן טבעי ואם בעקבות צו בית משפט.

      נכון, זו המטרה לעזור לכל ילד, וכמה שיותר בזמן. לא מאוחר ולא מוקדם מדי, בזמן.

      אלא שאני מניחה שעקב עומס רב מדי על מספר מועט ומסורבלות של המערכת לפעמים הדברים אינם כך.

        18/5/11 19:56:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2011-05-16 17:12:24

      זה באמת מסובך ולא פשוט ולעניות דעתי, אין תשובה חד משמעית. בעבר הייתי שותפה - משמיעת ה"מקרים" של בעלי לשעבר - פקיד סעד אזורי ועו"ס בכיר - לספורים בהם הוא היה צריך להחליט אם להוציא ילד מבית אביו ואמו. איך אתה ישן בלילה, לאחר שהחלטת, נהגתי לשאול אותו. כי לא הבנתי. ועד היום לא. :))

      נכון, קשה מאד לישון בלילה, כל מקרה לגופו, לא מקנאה בהם, אבל אני מאמינה שצריך וחייבים לשפר את המערכת איכשהו. ואפשר, בהחלט אפשר. את יודעת בדיוק כמוני איך. הסנני

        18/5/11 19:53:

      צטט: ~THOR~ 2011-05-16 16:34:31

      בחיים הדברים הרבה יותר מורכבים. גם הורים גרועים הם טובים יותר מאין הורים כלל. יש רציונל בכך שקשה מאוד לשלול מהורים את האפוטרופסות על ילדיהם, וזה לא סתם ככה בחסות החוק. במקרים קיצוניים, כשלהורים אין כלל מסוגלות הורית, הילדים מוצאים מהם לצמיתות, אבל זה אקט קורע לב, ומשתדלים להימנע ממנו ככל האפשר. שווה להבין קצת בדברים האלה מנקודת מבט מקצועית לפני שחורצים את דינה של מערכת המשפט לענייני משפחה בישראל... (גילוי נאות: אני גם עו"ס שעבדה במרכז חירום, וגם שימשתי כמשפחה מארחת בסופי שבוע לילד בסיכון).

      שלום חברה, תודה לתגובתך

      אינני בדיוק חורצת דינה של המערכת, להיפך, אם שמת לב יש אחרים כאן שתגובותיהם היו קיצוניות אלפי מונים ממני, אך אני כואבת את הכשלים שלה, וטוענת שיש מקום וחייבים לשפר, כי מדובר כאן בדיני נפשות בילדים.

      תסכימי אתי שבהחלט יש מקום לשיפור כדי שכשלים קשים כאלה כמו הדוגמא שהבאתי, או אחרים לא יקרו? או שתהייה פחות אפשרות שיקרו?

      שילד אין לו לאן ללכת כמו בסיפור זה נורא פשוט נורא.

      וכמובן יש מקרים גרועים עשרות מונים. אז להיפך אני מסרבת לראות רק את החצי כוס הריקה כאן, כמו אחרים, ומודעת למצבים הלא פשוטים בכלל בהם אפשרי לעובדים בתחום להימצא, אך חייבים לשפר למען הילדים, כי כולם בני אדם, כולם - גם הילדים.

      את הטעויות והכשלים הם משלמים. 

        18/5/11 13:43:

      יש הרבה צדק בדברייך. יחד עם זאת לעיתים דווקא הידיעה שיש לך אי שם ילד שגם רוצה להרגיש שייך למשפחתו הביולוגית היא מנוף לשיקום. יש היום לילדים זכויות ואנשי חינוך רבים תוהים היום אם לא הפרזנו בהן (ברמת היכולת להטיל משמעת בבית הספר למשל).

      כמי שראה ילדים שעברו התעללות, אני דווקא סבור שחשוב לאפשר להם ולהוריהם לשמור על קשר. חשוב שהילד ידע מיהם הוריו ויתמודד עם העובדה שהוריו לא מסוגלים לגדל אותו. בו בזמן הילד למד שיש אנשים טובים בעולם שמגדלים אותו ואוהבים אותו ועוזרים לו ככל יכולתם להיות, בבוא היום, הורה מסוג אחר. הייתי פעם בכינוס של ילדי אומנה שבגרו. וכל אחד מהם שעלה על הבמה לספר את קורותיו פתח באופן הבא: שמי.... יש לי  X ילדים וכולם איתי בבית. אילו תאמו הדוברים את נאומיהם הם לא היו מצליחים להגיע לתיאום כזה. משהו כנראה עשה עבודה טובה

        18/5/11 13:12:
      הנושא כל כך חשוב ודחוף טובת הילד מעל לכל.. ישנו פרוייקט הנקרא פרח. חונכות נוער המאמץ ילד זה קיים בכל המסגרות החינוך. בטוחה שחלק לא מבוטל נופל בין הכסאות.
        18/5/11 12:31:
      נושא באמת בעייתי. אבל ממש חבל על הילדים המסכנים האלה שצריכים לסבול בגלל הורים דפוקים. נושא חשוב וכואב
        18/5/11 00:40:
      קשה לי להביע דעה. כמובן שטובת הילד חשובה ביותר, חושבת שצריך לדון כל מקרה לגופו, וקשה להכליל חוק אחד על כולם. בכל מקרה הפוסט שלך חשוב באין כמוהו! וכרגיל את מטיבה לכתוב*
        17/5/11 18:53:

      בונבוניטה יקירתי נשיקה

      שבתי ובאמתחתי כוכב אהבה לתיתו לך

      קראתי את כל התגובות של החברים אצלך

      קבלי זאת כמחמאה ענקית לחשיבות הפוסט שהעלאת מקסימה שלי

      ערב ניפלא

      חיה

      העלת נושא מעניין בונבונייטה, לדעתי חלק מהסיבה שהחוק נשאר ככה הוא כי אנחנו חברה יחסית שמרנית (גם יחסית לארה"ב שהיא בעצמה חברה די שמרנית) והמושג יהדות ומשפחה הם ערכים שעדיין אין עליהם ערעור.
        17/5/11 15:40:
      זה הכל בגלל העיוות של הצביון הדתי שמחלחל למשפט הישראלי.
        17/5/11 15:28:
      אני אישית הייתי מעדיפה שיתירו להורים להוליד ילדים רק אחרי שעמדו בכמה וכמה קריטריונים אבל כמובן זה לא ישים ויהיו גם אלו שזה ירגיז אותם. כאשר הילד כבר נולד לא תמיד פשוט לקרוע אותו מהוריו גם אם הוריו גרועים.
        17/5/11 13:19:
      מאוד לא פשוט. קשה לנקוט עמדה, בטח שקשה לשפוט. הרווח הצר בין טובת הילד, זכויות ההורים הביולוגיים - תמיד תשמענה דעות לכאן ולכאן. הורים עושים טעויות - זה ודאי. הכשירות הביולוגית לא הופכת אותנו לבעלי כישורי הורות. גם הרשויות עושות טעויות, לפעמים מתוך חוסר ידע, לפעמים מתוך עצלות הבירוקרטיה. צריך לצמצם עד כמה שניתן את הטעויות של כל הצדדים. יותר מזה, נדמה לי, אי אפשר.
        17/5/11 11:14:

      בונבונייטה יקירה,

      זהו בדיוק התחום בו עוסקת בתי הבכורה....

      וכל ילד הוא עולם ומלואו

      ואף אנחנו כולנו כל המשפחה.

      מארחת ילדים בשבתות וחגים

      ויש כאלו שכבר התגייסו

      לחיילות הכי הכי מצטיינים....

        17/5/11 10:56:

      בונבוניטה

      עונג לקרוא אותך
      ואת תגובות החברים
      נהנית מפוסט לפוסט
      לך התודה
      יום נפלא

        17/5/11 10:10:
      כתוב היטב, תודה שהבאת *
        17/5/11 10:03:

      ''

        17/5/11 08:32:
      מציאות לא פשוטה..

      שוב את פורסת את המיקרו קוסמוס של חיינו ובמיומנות של אמן דיקור סיני את נוגעת בדיוק בנקודה כאובה ובעייתית. בית המשפט מזמן קבע שטובת הילד היא ערך עליון, הבעיה היא שטובת הילד היא מושג שלעתים יש לו פרשנויות רבות, לא כולן לטובת הילד.

      אני לא בא לקבוע אם ילד אומנה אמור להישאר באומנה או לחזור להוריו שרק המחשבה שיחזור היא התמריץ היחידי שלהם להשתקם. רק דבר אחד חשוב בכל הסיפור וזה הילד. הוא לא בחר החלטות מוטעות והתדרדר לתחתית החברה, אלא "הטעות" היחידה שלו, היא שנולד למשפחה הלא נכונה. באיזון שבין טובת ההורה וטובת הילד, הילד אמור לקבל עדיפות. צריך לעשות הכל כדי לשקם את חייו. באומנה, באימוץ או עם הוריו הביולוגיים? זה כבר למומחים. קטונתי מלהכריע.

      תודה על פוסט חשוב ואנושי. יישר כח חברה אמיצה ויקרה

        17/5/11 06:32:
      זה לא נושא פשוט. אי אפשר לעשות כלל אחד לכולם, כל אדם צריך להיבדק לגופו. למיטב ידיעתי, לא יודעים מה עדיף - להמסר לאימוץ, כשלא תמיד המשפחה האומנת היא זו שמאמצת (המשמעות - מעבר לבית חדש עבור הילד ונטישה כפולה), או להישאר באומנה, ולשמור על קשר עם ההורים הביולוגיים. יש מדינות שיש בהן משהו שנקרא אימוץ פתוח, בו ההורה הביולוגי מוותר על הזכויות ההוריות שלו, אבל ההורים המאמצים דואגים שישאר בקשר כלשהו עם הילד. אגב, יש גם משפחות אומנה גרועות לא פחות מההורים הביולוגיים. לפעמים הכל נראה יפה מבחוץ, כשבעצם אותה משפחה רצתה עובדת חינם שתישאר עם הילדים בבית. גם זה קורה. לכן - אי אפשר לדבר על כלל אחד לכולם.
        17/5/11 03:52:

      יקירתי.

      העלת פה נושא כאוב ורגיש.

      כל כך הרבה שאלות ללא תשובות.

      כל כך הרבה סיפורים מהחיים.

      לי כאם לילדים ומשפחה די אוהבת.

      קשה לי לקרוא בן השורות ולעמוד כאן.

      ולהביע את דעתי.מזעיף את הפה

      יודעת אני שכל הנוגעים בדבר נושאים בכאבם.

      גם לגבי ההורים הביולוגים שחלקם הורים גרועים.

      קשה מאוד למסור את ילדהם ברצון או מכח החוק.

      אני גם יכולה להבין את אותן משפחות האומנה שנאלצים ביום מן הימים.

      להיפרד מילד שלו חלקו חום ואהבה במהלך שהותו איתם.

      זה עיניין כל כך רגיש ומורכב עבורי.

      כל שנותר לי לאחל:

      המון אושר ובריאות לכל הילדים שלבית חם ואוהב משתוקקים.

      ולך יקירה.

      שולחת חיבוקי עטוף באהבה.נשיקה

      ''

        16/5/11 23:49:
      בונבוש, התמצאותי בנושא לא גדולה דייה עד כדי הבעת דעה מבוססת מידע, רק להגיד שני דברים: האחד, שאם הילד מאושר במשפחת האומנה, לתחושתי האינטואיטיבית מאוד זה אכן צריך להיות מעל הכל והשני, שאני מעריכה אותך על הבאת הנושא הזה לכאן והארת עינינו. תבורכי בגדול!
        16/5/11 23:40:
      בית יציב וחם חשוב יותר לילדים וכמובן ביקור אצל ההורים כשמתאפשר. כילדה שגדלה בפנימיה, אני יכולה לומר שהכמיהה לבית, ודברים נוספים שחסרים במקומות כאלה... הכמיהה לא סופקה ותהיה שם לעד!
        16/5/11 23:21:
      bonbon sheli shalom kodem kol itgagati shenit chok? chok ze labeit mishpat la burokratziatzedek ze le ele she rodfim oto ad leassigo neshika mi rio
        16/5/11 23:17:

      בונבוניטה יקרה לליבי נשיקה

      נושקת לליבך הגדול והרגיש

      אכן העלאת נושא מאוד חשוב ורגיש

      וכמו שעזרא מורד חברינו כתב מבחינת החוק

      ואולי ההורים ישתקמו ובסך הכל הם ההורים הביולוגיים.

      אני מכירה משפחות אומנה - שהילדים ממש חיים  בבית עם בני גילם

      ישנים שם וממש מנהלים חיים רגילים והזוג המנהל את הבית

      דואג לכל מחסורם.

      ליבי ליבי עם הילדים שנושרים מהלימודים כדי לפרנס את הוריהם

      ומתבגרים בטרם עת

      אזלו כוכביי עוד אשוב

      וחיבוק אוהב אוהב ונשיקות חמות לליבך, בונבוניטה יקירתי

      חיה

        16/5/11 23:13:

      צטט: לואיס קרול 2011-05-16 23:04:22

      אני חושש  שהמצב  הפוך

      לוקחים בחשבון רק  את  זכויות  הילד

      זכויות  האם  אחר  כך

      וזכויות  האב  אחרון

      זו  עמדת  בתי  המשפט  לפי  הבנתי

      צדק  הוא  רק  שם  הכוכב  במערכת השמש (כל השאר כאן זה חוק)

      שמעון

       

       

      אם מה שאתה אומר נכון...זה אומר שלוקחים את זכויות הילד אחרון...

        16/5/11 23:04:

      אני חושש  שהמצב  הפוך

      לוקחים בחשבון רק  את  זכויות  הילד

      זכויות  האם  אחר  כך

      וזכויות  האב  אחרון

      זו  עמדת  בתי  המשפט  לפי  הבנתי

      צדק  הוא  רק  שם  הכוכב  במערכת השמש (כל השאר כאן זה חוק)

      שמעון

      http://cafe.themarker.com/image/2176174/

        16/5/11 22:56:
      עובדה ! קשר גנטי בין ילדים להוריהם הוא קשר בלפי הפיך .יכולים להתנתק או להתרחק או להרחיק .אך הקשר קיים הרחקת ילדים מהורים סוררים לא קלה . אך לעתים הינָה הכרחית לטובת הילדים . ההורים החדשים המאמצים לכשירעיפו אהבה אל חוסיהם יכולים לפצות את הילדים על הורות גנטית . אך יש מקרים שהורה מועֵד חד פעמית ומשְׁתַּקֵּם . ילדים מאידך, הם כַּצּמח אם מטפלים בהם נכון הם צומחים ומלבלבים. רצוי אצל הוריהם הביולוגים ואם השפעת ההורים שלילית אזי אין מנוס אלא להרחיק . אך הקשר הביולוגי הוא עובדה. ונכון קשה לקבוע כלל אחיד לכל המקרים .
        16/5/11 22:32:
      כמו בכל פוסט שלך מורגשת השקעה של הלב והמוח. את מצליחה להעלות נושא שכל כך נוגע רגשית, אך גם להראות את המורכבות שבו.
        16/5/11 22:16:
      לצערינו יש הרבה סיטואציות לא נעימות ואף כואבות וקשות לעיכול בהיגיון הבריא,כל מיני תיסבוכות וחוקים בין הורים וילדים, ולא חסר קשיים וממש מלחמת קיום לשורדים מכל הכיוונים. גם לדעתי החוקים והמערכות השונות לא מספיק עוזרים...לא תמיד צודקים.
        16/5/11 21:16:

      פה מצורף מאמר שכתב אבא של ילדה כזאת, שלקח אותה כמשפחת אומנה ואז רצו לקחת אותה ממנו כי אביה פתאום החליט שהוא רוצה... אני חושבת שטובת הילד צריכה לעמוד במקום הראשון. אם יש משפחה שמוכנה לאמץ אותו, וטוב לו שם אסור לקחת אותו ממנה:

      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1226101.html?more=1

        16/5/11 21:12:

      ואני כל הזמן חושבת עליה, לעולם לא אשכח אותה, אף פעם.

      כל הזמן חשבתי בדיעבד לעצמי שחבל כל כך שהמצב שם לא אובחן בזמן, כי אז אולי היה אפשר להציל אותה.

      ולא, חלילה מלהאשים מלבד כמובן הנוגעים בדבר האשמים באמת.

      קשה מאד לדעת איך ומה ומתי, גם כשחושבים על טובת הילד, אבל לפעמים נראה לי שטובת הילד עצמה אינה בדיוק במקום ראשון...

      ובכל זאת, כואב הלב, אפשר היה להצילה.

      מניחה שאין צורך לספר, הפרטים זכורים וידועים.

       

      ''        ''

       

       

      לי אישית הרבה יותר קל להבין את ההורים שלא מסוגלים לוותר על הילדים שלהם, מאשר אלה שמסוגלים...
        16/5/11 20:50:
      ילד בלי בית, בלי מיטה משלו, בלי משחקים משלו, בלי פינה משלו - קשה לקבל. אבל תודה שכתבת
        16/5/11 20:44:
      לי אין פיתרון או קסם וזה כואב בלב ולא פשוט בכלל .
        16/5/11 20:33:
      "אני יכול להשאיר כאן את הדובי שלי ? נראה לי שנעים לו כאן" המשפט הזה הדמיע את עיני. תודה יקירה!
        16/5/11 20:31:
      ועוד דבר ראוי שרשויות הרווחה בארץ יבדקו מסוגלות הורית לא רק לפני האימוץ, עם מכוני איבחון והרבה רעש וצלצולים, אלא בעיקר שנים אחר כך, בביקורות, הן לגבי אימוצי ארץ, והן לגבי אימוצי חו"ל ! לסיכום- ילדים הם לא סחורה עוברת לסוחר, יש להם נשמה, והם דור העתיד שלנו !!
        16/5/11 20:26:

      צטט: ~THOR~ 2011-05-16 16:34:31

      בחיים הדברים הרבה יותר מורכבים. גם הורים גרועים הם טובים יותר מאין הורים כלל. יש רציונל בכך שקשה מאוד לשלול מהורים את האפוטרופסות על ילדיהם, וזה לא סתם ככה בחסות החוק. במקרים קיצוניים, כשלהורים אין כלל מסוגלות הורית, הילדים מוצאים מהם לצמיתות, אבל זה אקט קורע לב, ומשתדלים להימנע ממנו ככל האפשר. שווה להבין קצת בדברים האלה מנקודת מבט מקצועית לפני שחורצים את דינה של מערכת המשפט לענייני משפחה בישראל... (גילוי נאות: אני גם עו"ס שעבדה במרכז חירום, וגם שימשתי כמשפחה מארחת בסופי שבוע לילד בסיכון).

       עם כל הכבוד, ויש, כמי שמעורה בנושא הן מהצד של חוק האימוץ עמותות לאימוץ חול אימוץ ארץ אומנה וכו', יש בהחלט צורך להגדיר חוקית את הנושא של "טובת הילד" בארץ, יש אמנם נסיונות מדי פעם לשפר את המצב אבל זה לא מספיק ומי שנופלים בין הפרסטיג'ות הם הילדים,

      ידוע לי מקרה מפורש שנידון עכשיו בבית המשפט בו יש ילדות בסיכון (נכתב על המקרה בעיתון) כשהם נפגשים מבועתים עם אביהם המניפולטור האלים במרכז קשר, ופקידת הסעד מאפשרת זאת למרות שהיא יודעת שבגלל האלימות עצמה הוא נעצר, ולמרות שברור שהילדות מאוד מאוד מפחדות ממנו, אני חוששת שסופן לא יהיה טוב כמו במקרים אחרים עד היום בהם הרווחה לא התייחסה מספיק לאזהרות !

      פקידות סעד היא לא מוסד מקודש, וחייבים לבקר אותה אולי ע"י גורם חיצוני משפטי מקצועי כל הזמן. מושג טובת הילד הוא מושג נרחב ולא ערטילאי יש מאחוריו רבותי ילדים סובלים ! סובלים מאוד !

        16/5/11 20:08:
      מצטרפת לדברי קודמותי. כל מקרה נבחן לגופו ומנגד נעשות גם עוולות הפוכות: הוצאת ילדים מרשות הוריהם לצמיתות למרות מסוגלות הורית ששוקמה. זהו אכן דיון בדיני נפשות והמהירות כאן מהשטן. והלוואי, הלוואי היה כל ילד זוכה בבית חם ומטפח, אם באופן טבעי ואם בעקבות צו בית משפט.
      זה באמת מסובך ולא פשוט ולעניות דעתי, אין תשובה חד משמעית. בעבר הייתי שותפה - משמיעת ה"מקרים" של בעלי לשעבר - פקיד סעד אזורי ועו"ס בכיר - לספורים בהם הוא היה צריך להחליט אם להוציא ילד מבית אביו ואמו. איך אתה ישן בלילה, לאחר שהחלטת, נהגתי לשאול אותו. כי לא הבנתי. ועד היום לא. :))
        16/5/11 16:34:
      בחיים הדברים הרבה יותר מורכבים. גם הורים גרועים הם טובים יותר מאין הורים כלל. יש רציונל בכך שקשה מאוד לשלול מהורים את האפוטרופסות על ילדיהם, וזה לא סתם ככה בחסות החוק. במקרים קיצוניים, כשלהורים אין כלל מסוגלות הורית, הילדים מוצאים מהם לצמיתות, אבל זה אקט קורע לב, ומשתדלים להימנע ממנו ככל האפשר. שווה להבין קצת בדברים האלה מנקודת מבט מקצועית לפני שחורצים את דינה של מערכת המשפט לענייני משפחה בישראל... (גילוי נאות: אני גם עו"ס שעבדה במרכז חירום, וגם שימשתי כמשפחה מארחת בסופי שבוע לילד בסיכון).

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין