כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    נרקיסים

    שירים

    אֵין

    8 תגובות   יום שני, 16/5/11, 16:39

     

    אֵין גְּבוּלוֹת

    וְלָכֵן

    אֵין גְּדֵרוֹת

    אוֹ רוּחוֹת

    אוֹ נָהָר

    שֶׁלּוֹ

    גַּדוֹת מוּעֲדוֹת

    לְחֵרוּק צִפָּרִים

    לְאָרְכּוֹ,

    וּבִכְלָל

    לֹא הֻבְטְחָה

    נַחֲלָה

    וְלֹא נִקְבַע

    מָקוֹם שֶׁבּוֹ

    חַלּוֹנוֹת

    פְּעוּרִים

    לְהֵקַלָּה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/5/11 10:37:
      הגר, נדמה לי שקראתי בעבר, אולי אני טועה. הרגיש לי סגור ונעול לרווחה. מרוכז מאד, עצוב. ו"חרוק צפורים" הוא מאד חופש בתוך האין.
        19/5/11 23:57:

      נכון לי המקום הפתוח בו הכל עוד יכול להתרחש :)

        19/5/11 23:35:
      הפריצות חסרת הרסן יוצרת תחושה של אינות גדולה. אין מנוחה ואין נחלה ואין תחושה של תנועה. וְלֹא נִקְבַע מָקוֹם שֶׁבּוֹ חַלּוֹנוֹת פְּעוּרִים לְהֵקַלָּה. יפה מאוד.
        18/5/11 22:27:

      האם הכל פרוץ כשאין גבולות? האמנם אין מה או מי שיגדור בעד מי/מה שמבקש לחדור? 

      וכאן עולה התהיה אם השיר נכתב או הועלה לבלוג נוכח - או רק בהשראה עקיפה של - יום נכבה והאירועים שנלוו אליו בגבולותינו.

      אם כן, האם המשוררת מתכוונת לגבולו תספציפיים או לרעיון הפלוסופי הכללי והרחב ביותר מאחרי המושגים גבול גדר, רוח, נחלה, גדה כרמז לחוף ("מבטחים?), מקום לנחיתה, ולבסוף "פתח"/חלון שהוא בגודל הנכון, המתאים ודרוש לשם הקלה

      ואני סבור שאין לגזור גזרה שווה לצורך/אי צורך בגבולות פיסיים, גאוגרפיים-פוליטיים מחד ולגבולות רגשיים/נפשיים מאידך, והאמן, למשל, האם אינו זקוק לפריצתם דווקא, כתנאי ליצירה ולאמירה ייחודית משלו בה? יונה וולך ועוד כמה ענו על כך היטב.

      והשיר מעולה. ברור!

       

        16/5/11 23:56:
      אחרי כל כך הרבה "אין", אני שואל את עצמי מה עוד נשאר ואיפה... שיר מעניין עם חומר למחשבה.
        16/5/11 23:39:
      תחושת הריק במצב של חוסר גבולות, ואפילו החלון, שמאוורר את הפנים והחוץ וממזג אותם, לא יכול להתקיים ללא הגבול, הכל מתפזר, החלל החיצון, ללא חלל פנימי, וואקום. אין מפגש. מפגש מחייב גבולות. תודה לך.
        16/5/11 18:48:

      אֵין גְּבוּלוֹת
      וְלָכֵן
      ---
      ---

      לֹא הֻבְטְחָה
      נַחֲלָה
      וְלֹא נִקְבַע
      מָקוֹם שֶׁבּוֹ
      חַלּוֹנוֹת
      פְּעוּרִים
      לְהֵקַלָּה.


      היה סייג ,

      היה מידע מובהק שהסביר את נעדרות הנחלה,

      אין בית לאהבה

      גם לא חלון לנחמה

      קיום נחלה חייב להיות ב-יש , בקיים, לא מתקיים  באין

      האהבה על אחת כמה וכמה,

      חייבת מרחב תחום ברור ומוגבל ולא צומחת בממדים ערטילאיים  אווריריים וחסרי ממשות.

       על כן  רוחב חדרי הלב היו מוגבלים 

      לא אפשרו הקלה..

      שיר "הפוך על הפוך" כמו שאומרת לי בתי בת 11.

        16/5/11 17:46:
      כשאין גבולות אין כלום. אכן כך.

      ארכיון

      פרופיל

      הגרגור-אריה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין