נכון לי המקום הפתוח בו הכל עוד יכול להתרחש :)

האם הכל פרוץ כשאין גבולות? האמנם אין מה או מי שיגדור בעד מי/מה שמבקש לחדור? 

וכאן עולה התהיה אם השיר נכתב או הועלה לבלוג נוכח - או רק בהשראה עקיפה של - יום נכבה והאירועים שנלוו אליו בגבולותינו.

אם כן, האם המשוררת מתכוונת לגבולו תספציפיים או לרעיון הפלוסופי הכללי והרחב ביותר מאחרי המושגים גבול גדר, רוח, נחלה, גדה כרמז לחוף ("מבטחים?), מקום לנחיתה, ולבסוף "פתח"/חלון שהוא בגודל הנכון, המתאים ודרוש לשם הקלה

ואני סבור שאין לגזור גזרה שווה לצורך/אי צורך בגבולות פיסיים, גאוגרפיים-פוליטיים מחד ולגבולות רגשיים/נפשיים מאידך, והאמן, למשל, האם אינו זקוק לפריצתם דווקא, כתנאי ליצירה ולאמירה ייחודית משלו בה? יונה וולך ועוד כמה ענו על כך היטב.

והשיר מעולה. ברור!

אֵין גְּבוּלוֹת
וְלָכֵן
---
---

לֹא הֻבְטְחָה
נַחֲלָה
וְלֹא נִקְבַע
מָקוֹם שֶׁבּוֹ
חַלּוֹנוֹת
פְּעוּרִים
לְהֵקַלָּה.


היה סייג ,

היה מידע מובהק שהסביר את נעדרות הנחלה,

אין בית לאהבה

גם לא חלון לנחמה

קיום נחלה חייב להיות ב-יש , בקיים, לא מתקיים  באין

האהבה על אחת כמה וכמה,

חייבת מרחב תחום ברור ומוגבל ולא צומחת בממדים ערטילאיים  אווריריים וחסרי ממשות.

 על כן  רוחב חדרי הלב היו מוגבלים 

לא אפשרו הקלה..

שיר "הפוך על הפוך" כמו שאומרת לי בתי בת 11.