אז למה קראתי לבלוג הזה לא צריך חליפה להכנס לבית הקפה הזה?
אני רוצה להכניס אתכם לסצנה הבאה. לונדון, האיזור הפיננסי, בנייני זכוכית רבי קומות שמאיימים באון על מעט קרני השמש שמנסות לפרוץ את הקרקע ולא מצליחות. מתחם מוקף בבתי קפה, מסעדות, תחנות רכבת תחתית ועילית. מיצגים דיגיטלים של רויטרס על הבניינים הגבוהים. בליל של אנשים מעונבים מלאומים שונים לבושים בחליפות כהות. רצים מהתחנה ונעלמים בתוך הבניינים הגבוהים. מירוץ של עכברים בחליפות ועכברות בעקבים.
הנה סרטון קצר ביוטוב - ככה זה נראה בבוקר http://www.youtube.com/watch?v=r4XDSyKYJTI
הייתי אחת מהם, למשך 8 שנים. מתרוצצת בדיוק באותן מדרגות נעות במהירות הסילון, מתופפת על עקבים גבוהים הרבה יותר משהבריאות מרשה. חיה בתוך אחד המגדלים הפיננסים ומנהלת בכירה של צוות עובדים בעלי מוטיבציה שהתחנכו בבתי הספר הכי יקרים באנגליה.
אבל בואו נחזור לסיפור שלנו. למי שלא יודע באנגליה גם של היום, מפעמים ובועטים חיי המעמדות. ולא מדובר פה רק על החתונה המלכותית המגוחכת של הנסיכים והנסיכות, דוכסים ודוכסיות,מלכים ובני אצולה. אלא, על מעמד הפועלים ומעמד הצוארון הלבן. באנגליה, מעמד הפועלים לעולם! לא ישב בפאב של מעמד הצוארון הלבן. וגם לא להיפך. השפה והסלנג שלהם שונים, הלבוש והתסרוקת שונים. והפחד..הפחד ורגשי הנחיתות של מעמד הפועלים להתערות או אפילו לבקר במקומות של הצוארון הלבן.
אתם יכולים לתאר לעצמיכם שאל המתחם שבו עבדתי לא הגיעו אנשי הצוארון הכחול, כף רגלם של מעמד הפועלים לא דרכה שם. הם לא בילו בפאבים שם ובמסעדות הרבות הפזורות שם. הם לא התחילו עם בנות שעוברות שם. הם לא קנו בקניון שבמתחם. ואפילו בסופי שבוע כשהמתחם מתנקה מעובדיו, רק מעטים ואמיצים מאוד הגיעו לשם. החוקים היו ברורים. המקום המנצנץ הזה שייך לצוארון הלבן. האבסורד הוא, שהמתחם הזה ממוקם בלב שכונות מעמד הפועלים.
בתור ישראלית לא שמתי לב לדקויות האלה..וגם..frankly my dear,I couldn't give a damn אבל יום אחד כשנסעתי במכונית עם בעל הדירה שלי אנדי שהיה שתיין לא קטן ממעמד הפועלים, ונסענו דרך המתחם. ראיתי אותו מחוויר מחזיק חזק בכסא ומלמל במבטא האיסט אנד שלו
?But, you need a suit to get into these places innit
על יזמות,פיתוח עסקי, ומידע חיוני על ניהול עסק, אצלי באתר |