הכרוניקה הישראלית עמוסה באירועים מרגיזים, מצחיקים, טרגיים, משעשעים, מפחידים ושטותיים. אך מזמן לא קראתי בעיתון משהו שהקפיץ לי כך את הלב.

הסופר יורם קניוק, לוחם במלחמת העצמאות, מבקש סעד מבית המשפט שיורה למשרד הפנים לרשום בתעודת הזהות שלו, שהוא חסר דת, כפי שרשמו את נכדו בן העשרה חודשים.

הסיפור הוא ההתעמרות שהורגלנו אליה בישראלים ש "פשעם" - נישואין עם בן/בת דת אחרת. אשתו של קניוק היא נוצרייה אמריקנית ולכן שתי בנותיהם רשומות כנוצריות, שרתו בצה"ל וכעת אחת מהן ילדה בן - נכדו של הסופר. ההנחה היחידה שפקידי הדת, אחרי שידולים, הסכימו לתת לנכדו של הסופר היא לרשום אותו בתעודת הזהות כחסר דת במקום נוצרי. והרי ידוע ומיותר לספר איזה גיהינום קטן מחכה לנכדו של לוחם תש"ח, כשיגיע לפרקו וירצה להינשא. אני מזדהה עם כאבו של הסב שהיה חלק ממגש הכסף שעליו הגישו הלוחמים את המדינה לעם שביקשו להשמיד. בעיני, מחאתו של קניוק המתבטאת בבקשתו להירשם כמו נכדו כחסר דת היא מוצדקת, אין מוצדקת ממנה. אבל אני יודע שיתעלמו ממנה כי בית המשפט איננו יכול לפסוק בניגוד לחוק. והחוק חוקק בתש"ח על ידי עסקני הדת בקומבינה עם בן גוריון. 

ולי הקטן נותרו שני דברים לומר בעניין. הראשון שבהם: מה ערכה של תעודת זהות שבה רשום שמשה קצב הוא יהודי אבל לא רשום שהוא אנס סדרתי. ואברהם הירשזון רשום כיהודי אבל לא רשום שהוא גנב. ושלמה בניזרי רשום כיהודי אבל לא רשום שהוא לקח שוחד כפי שפסק בית המשפט. 

הדבר השני הוא הסיבה להתעקשותם של הפוליטיקאים הדתיים בעניין "מיהו יהודי". אני רוצה להאמין שהסיבה איננה שמירה על "טוהר הגזע", שהוא מושג שמזוויע כל יהודי באשר הוא. אני מאמין שהסיבה היא רצונם של פקידי הדת של המדינה (המכונים גם "רבנים") לשלוט באורחות חייהם של היהודים. ויש לי גם הוכחה לכך. נניח שסיני רוצה להמיר את דתו ליהודי. מה שהוא צריך לעשות זה בסך הכל לשנות את אורח חייו ולקיים תרי"ג מצוות הדת היהודית. זה מספק את הרבנים והם לא יסרבו לצרף אותו לדת היהודית כי יש בדמו רק כרומוזומים סיניים ולא כרומוזומים יהודיים. כך אני יודע שאין כאן עניין הקשור למושג המקולל "טוהר הגזע" שבשמו נרצחו מיליוני אנשים.

נחמה פורתא?  שיהיה!