1.500 ילדים ובני נוער בישראל לוקים מדי שנה בהפרעות אכילה, וכ-200 מהמקרים המאובחנים מסתיימים במוות. מי אשם? בראש ובראשונה סולם ערכים רעוע ותרבות מערבית קלוקלת שהורסת כל חלקה טובה. מומחים מכל רחבי הקשת הציבורית סבורים, שערוצי התקשורת הם האשמים המרכזיים ויש להפעיל עליהם איסורים מתוקף החוק, שכן צעירים מושפעים במידה הרסנית מהמסרים שהם מעבירים, ובייחוד — מהמסרים העקיפים שבין השורות. בכל אופן, האידיאל להיות רזה — גם אם אינו מקודש אצלנו ב"ה, קיים גם קיים, והורים צריכים להיות ערניים ולעקוב גם על שינויי משקל קיצוניים אצל ילדיהם. המדריך השבועי עם כל מה שצריכים לדעת על הפרעת אכילה, איך מזהים אותה רגע לפני שיהיה מאוחר חלילה, ומה עושים, אם וכאשר.
כ-30% מהנערות בישראל נמצאות ממש ברגעים אלו בקבוצת סיכון ממשית של סכנה אמיתית. הן שואפות להיות רזות ועושות זאת בכל מחיר. רובן מנסות להגיע אל המטרה ללא כל הדרכה רפואית. בגילאי 11-13, אחוז הנערות הישראליות שמנסות לרזות גבוה בכל קנה מידה עולמי. שני שלישים מהחולים והחולות צפויים לסבול מהפרעות האכילה במשך שנים רבות, אפילו כל חייהם. תמורת החלום המפוקפק הן מפתחות התנהגות כפייתית בכל הקשור לאוכל ולגוף. נתונים אחרים מדברים על אחת מכל ארבע נערות שסובלת מהפרעת אכילה כלשהי, בעיקר בגילאי 15-16, וכדי שחלילה הנזקים לא יהיו בלתי הפיכים — הורים למתבגרים חייבים לעצמם את השורות הבאות. שימו לב: המושג "הפרעות אכילה" הוא שם כולל לקבוצה של מחלות פסיכיאטריות הפוגעות בבריאות הנפשית והפיזית של החולה, שהמאפיין העיקרי שלהן הוא התנהגות אכילה מופרעת וחשיבה טורדנית ביחס לאוכל וגוף. הפרעות אלו כוללות מספר מחלות, חלקן מוכרות יותר וחלקן פחות. המוכרת ביותר היא האנורקסיה, מחלה המאופיינת בדרך כלל בצמצום נוקשה של צריכת מזון וירידה במסת הגוף, אולם האנורקסיה אינה יחידה. מחלה נוספת היא בולימיה, המאופיינת בהתנהגויות שמטרתן "לרוקן" את הגוף ממזון שנצרך )כמו הקאות, צריכת חומרים משלשלים, פעילות גופנית קיצונית וכדומה(. הבולימיה יכולה להתפתח על רקע של בולמוס אבל גם בלעדיו. נוסף להן, גם אכילה כפייתית והפרעות אכילה אחרות שאינן נכנסות לאחת הקטגוריות של אנורקסיה או בולימיה, אך מאופיינות בטורדנות ועיסוק בעייתי בצריכת מזון ומראה גוף כלולות במטריית הפרעות האכילה. אם בעבר הפרעות אכילה נחשבו הפרעות נדירות, או נחלתן הבלעדית של נערות בנות מעמד סוציו-אקונומי גבוה בלבד, כיום מכירים בעובדה כי הפרעות אכילה מופיעות בטווח רחב מאד של גילים — החל מתחילת גיל ההתבגרות ועד הבגרות המאוחרת — ובטווח רחב של שכבות ומגזרים באוכלוסיה. אנשי חינוך מבקשים להעביר את המסר מעל דפי "יתד נאמן": "הפרעות האכילה נמצאות גם אצלנו, בתוככי הסמינרים, אולם פעמים רבות ההורים אינם מודעים לבעיה ולא מתייחסים אליה ברצינות ובמלוא האחריות!". אשת חינוך רבת פעלים חולקת אתנו מספרים גבוהים מאוד של נערות מטופלות. "לפני עשור לא היו לנו מקרים רבים כל כך", היא אומרת בכאב, ומצביעה על התופעה הזו כעל דוגמא לתרבות קלוקלת שמצליחה לחדור גם אלינו, הישר מן הרחוב. "הורים צריכים להבחין בכל שינוי חריג, כמו ירידה של יותר מ-15% במשקל", היא אומרת. "חשוב לשים לב להרגלי האכילה של הילדים. למשל, האם הם נמנעים מארוחות, או פונים בסופן מיד לשירותים. יש מצבים שבהם ילדים הופכים פתאום לטבעונים או אוכלים רק אוכל בריא. צריך לוודא שזה לא מסווה להפרעת אכילה". בשלבים הראשונים של הפרעות אכילה קיימת לא פעם התנהגות של הסתרה והכחשה, דבר המקשה מאד על קבלת עזרה וטיפול. הסובלות מהמחלה נוטות להיות אמביוולנטיות — מצד אחד משתוקקות וזקוקות לעזרה ולתמיכה, ומצד שני נשאבות לדפוסים מזיקים תוך הדיפה של הסביבה שמנסה לעזור להן ולהרכיב בעבורן דיאטה הגיונית. לכן, יש חשיבות רבה לזיהוי מספר סימני אזהרה שיכולים להעיד על קיומן של הפרעות אכילה )ראה מסגרת(. יחד עם זאת, לא כל הימנעות מאכילה בפרהסיה או ספירת קלוריות נוקשה אכן מעידה על הפרעת אכילה הדורשת טיפול דחוף. כדי לאבחן את ההפרעה יש לעקוב באחריות אחר הצעיר/ה ולזהות סימנים ברורים המעידים שאכן מדובר בהפרעה.
כאשר קיימות הפרעות אכילה, חשוב מאד לקבל טיפול מקצועי ומסודר ובמהירות האפשרית. אל תאמרו: זה יעבור עם הגיל, או: אחרי החתונה זה יעבור, כיון שבעיות אלו בדרך כלל לא נעלמות מעצמן ואף נוטות להחמיר בהיעדר טיפול! שימו לב: הפרעות אכילה אינן רצוניות, ולמרות שהן עלולות לעורר תסכול רב, החולות והחולים בהן זקוקים לתמיכה וליווי על מנת להתגבר על הבעיה. הטיפול המומלץ במקרי הפרעות אכילה הוא טיפול המשלב פסיכותרפיה, טיפול ומעקב תזונתי, טיפול ומעקב רפואי/פסיכיאטרי, ולעיתים גם טיפול משפחתי. מטרות טיפולים כאלו הם קודם כל תיקון המצב התזונתי והפחתת סימפטומים, אך גם למידה של זיהוי וביטוי צרכים, רצונות ורגשות, יצירת גבולות והגבלת התנהגות אימפולסיבית, חיזוק כוחות ה"אני" של הצעיר/ה ולימוד טכניקות להרגעה ושליטה עצמית, שכלול מיומנות בהתמודדות עם קונפליקטים, שינוי הדימוי העצמי, גיבוש זהות אישית, גדילה וצמיחה אישית, עצמאות, וחזרה אל חיק המשפחה. לא מדובר בטיפול פשוט או קצר וכאשר נזקקים לו, יש לגייס את כל הכוחות כדי לעמוד במשימת ההבראה. לא רק הצעיר הסובל אלא גם הוריו ובני משפחתו שותפים להליך ההבראה שלו ועליהם לגייס את מלוא כוחותיהם הנפשיים כדי להיות מסוגלים לתמוך ולהעביר מסרים מביעי אמון בתהליך הטיפולי.
כך תזהו הפרעות אכילה ♦ עיסוק כפייתי באוכל או במשקל )ספירה מוגזמת של קלוריות, מדידות תכופות של המשקל, תכנון קפדני של צריכת המזון וכו´(. ♦ חוסר גמישות מובהק ואי הפגנת סלחנות כלפי חריגות והתגמשות בתפריט, בהשוואה לדיאטה רגילה. ♦ סירוב מוחלט למזונות מסוימים )כמו אי אכילת בשר, אי אכילת פחמימות וכו´(. ♦ דימוי גוף נמוך מלווה בהערות ביקורת רבות )"אני שמן"(. ♦ עצירות וכאבי בטן, רגישות מוגברת לקור, תשישות וחוסר אנרגיה. ♦ הכחשה תכופה ולא טבעית של תחושת רעב. ♦ אכילה בולמוסית. ♦ התעסקות עם הכנת אוכל לאחרים מבלי לאכול ממנו. ♦ שליטה ונוקשות, צורך מוגבר בשליטה, חשיבה נוקשה וביטוי רגשי מצומצם. ♦ ניקיון אובססיבי של הפה. שימוש מוגזם במי פה, מסטיקים, סוכריות מנטה וכדומה, העלולים להסתיר ריח רע של קיא מהפה. ♦ שתייה מוגזמת של מים. ♦ לבישת בגדים גדולים ורפויים על מנת להסתיר את הרזון. ♦ פעילות גופנית מופרזת מבלי יכולת להתגמש, לוותר, לדחות או לקצר את הפעילות הגופנית ובלי לחוש מצוקה. ♦ חיוורון, תשישות והפרעות בריכוז, שלא היו בעבר. ♦ התחמקות מאכילה בפרהסיה מלווה בריבוי תירוצים. ♦ הסתגרות והימנעות מפעילות חברתית. |