כשהייתי בגן אני זוכר שהייתי מסתכל על הילדים שלומדים בבית הספר ושואל את עצמי מתי אני הייה גדול כמוהם ? מתי אני אחזור לבית ויצטרך לעשות שיעורים כמו שהגדולים עושים ?
כשהגעתי ליסודי פגשתי את התיכוניסטים, הם ממש גדולים. הם כבר מתכוננים לבגרויות (מעניין איך מתכוננים לזה), התיק מתנדנד להם רק על כתף אחת, יש להם זיפים ואם הם רוצים הם יכולים לבוא למגרש הכדורגל ולדרוש אותו לעצמם מבלי להרהר בדבר.
אני תיכוניסט. איך זה שאני עדיין לא מרגיש גדול ? בטח זה יקרה בצבא, החיילים מסתובבים עם נשק וחוזרים מהבסיס פעם בשבועיים (מעניין איפה הבסיס הזה). מה אחרי זה ? שמעתי שאחרי זה עושים טיול ארוך מסביב לעולם. ובני 27 ?... מה זה ?... הכוונה לאלו שלומדים באוניברסיטה (המקום הזה שמחכימים בו) ? או אולי למבוגרים האלו שבלילה מביאים ילדים לעולם ובמשך היום יוצאים לעשות סידורים (מעניין מה יש להם תמיד לסדר).
איזה קטע, אני בן 27. איך בכלל אמורים להרגיש כשגדולים ? אולי אני תמיד ירגיש אותו הילד שמסתכל על אלו שמעלי כמבוגרים ומה זה בכלל מבוגר ? הרי הבגרויות התגלו לי כסתם עוד מבחנים עם שם מפוצץ של טקס ססגוני בו אתה צריך להיפרד שוב מעורלה או שניים, בסיס הוא נגזרת של המילה חור, באוניברסיטה יש אחלה דשא והסידורים המסתוריים שהגדולים עשו מסתמנים כתשלום בלתי פוסק של חשבונות מהכיס שלנו היישר לקופת המדינה ועוד כמה פוליטיקאים נאלחים.
אולי אין דבר כזה מבוגר ? אולי מבוגר זו הגדרה לבנאדם שעבר מספיק בכדי שתהייה לו פרספקטיבה על נקודות הציון שלו בחיים ? ואם זה ככה אז מפחיד להיות מבוגר. מפחיד להיות מבוגר רק בגלל הרגע הזה שבו נצטרך להתמודד עם ההחלטות שלקחנו בחיים. מפחיד הרגע שבו תגלה שהחשש מכישלון גרם לך לנטוש את הרצון של הלב ועכשיו נשארת במציאות שבה החלומות פינו מקום לחרטות וכל מה שנשאר הוא לייחל לרגע בו ישיקו את מכונת הזמן המדוברת שאיתה תוכל לתקן את המצב.
אולי זה אותו הילד האופטימי והתמים ששוכן בתוכי אבל אני באמת מאמין שאם נלך על פי האמונה שלנו בעצמנו ונדבוק באנשים שבונים אותנו ולא רק עלינו, לא נישבר לאכזבות שבדרך וגם כשזה יקרה נדע לקום כשהעיניים עדיין ממוקדות על המטרה (כנראה שהצבא כן השפיע עלי), לא ניתן לכסף ולאגו לחדור דרך חומת האהבה והאמת, גורלנו יהיה להישאר צעירים לנצח.
ואם בסופו של דבר כן נתבגר לפחות נהייה כאלו שיכולים להישען על הכורסא לחשוב על התקופה בה היינו צעירים לשים ידיים מאחורי הראש ולחייך בסיפוק.
מי יתן ונישאר צעירים... חייב לזוז לישון יש לי עוד סידורים על הבוקר. |