הצעד הראשון:  לצעוד אותו.

דמיינו שלושה אנשים חולים באותה מחלה וסובלים את אותם כאבים. אחד שואף לשמור את המצב הקיים כדי שלא יתדרדר, חס וחלילה. השני שואף לשפר את מצבו והשלישי שואף להחלים.

האיש הראשון חולה ונמצא בחוויית סבל. האיש השני והשלישי חולים ויחד עם זאת, נמצאים בחוויה של הבראה.

איפה אתם?

אחת השאיפות שלנו בחיים היא לחיים טובים. אנחנו רוצים להיות בריאים לא בשביל הבריאות אלה בשביל להיות מאושרים, כדי שיהיה לנו טוב. בנקודת הזמן הזאת אתם סובלים ממחלה. אתם בתהליך כלשהו, תרופות, הילינג, מדיטציות, דיאטות או בשלב של חקירה לפני טיפול. כל דרך שתבחרו, היא תהליך שימשך זמן וישען בחלקו על דברים חיצוניים כמו אנשים, תרופות, מזון וכו'. ברור שאתם תבצעו בחירה בתהליך כלשהו ותתמסרו אליו (גם לסרב טיפול זה בחירה בתהליך). זה החלק שלכם ומאותו הרגע, הזמן יעשה את שלו. זה כבר לא תלוי בכם.
אחרי שהייתם אחראים והנעתם את תהליך הריפוי שלכם, על פי הבנתכם, יש עוד משהו שאתם יכולים לעשות. לשנות את החוויה העכשווית שלכם ממשהו שלילי למשהו חיובי. להיות בהחלמה.
להיות בחוויית החלמה זאת משימה שדורשת עשייה. כמו שלא ניתן לבקש מאדם חילוני להאמין, כך לא ניתן לבקש מכם להיות בחוויית החלמה. צריך להגיע לשם וכל אחד צריך להגיע לשם בכוחות עצמו. אף אחד לא יכול להנחיל לכם את חווית ההחלמה חוץ מכם.

מה משמעות חווית ההחלמה

בשביל מה חשובה החוויה הזאת? אפשר לנקוט בגישה שאומרת: "אני מפקיד את ידי בידי הרופאים. זה חלקי ועכשיו שהם יעשו את שלהם".

ישנו מחקר מעניין, שחקר את המערכת החיסונית של החיילים האמריקאים שנשלחו להלחם בעירק. דובר על שתי קבוצות של חיילים שקיבלו חיסונים. השוני בין הקבוצות היה במועד קבלת החיסון. הקבוצה הראשונה חוסנה בשלבי הערכות מאד ראשונית כאשר לא היה ברור שאכן הולכת לפרוץ מלחמה. הקבוצה השנייה חוסנה בסמוך לשליחתם להילחם כשהמלחמה כבר החלה. במחקר נמצא שהקבוצה השנייה דחתה ברובה את החיסון ובעצם נשארו לא מחוסנים, למרות שקבלו בדיוק את אותו החיסון.

גוף האדם כל כך מתוחכם שהוא יודע להפעיל תהליכים רבי עוצמה. העוצמה יכולה לבוא לידי ביטוי בתהליכי ריפוי או בדחיית ריפוי, כמו במקרה של החיילים. לכם כאנשים שמחפשים ריפוי, יש חלק מאד משמעותי בריפוי גם אם לא ברור לכם איך.

לוותר על הידע ולהתחבר להחלמה.

לא מזמן הנחתי קבוצה בנושא פרידות וההסתכלות שלנו על פרידות בפרספקטיבה של זמן. אחת המשתתפות בחרה לעסוק בפרידה מבריאותה הפיזית של אמא שלה. היא שיתפה את הקבוצה שאמא שלה עברה אירוע מוחי שנים ספורות קודם דבר שגרם לה להיות משותקת בחצי גוף. עסקנו בהתמודדות בזמן האירוע ובסמוך לאירוע ולבסוף החלק המשמעותי בהסתכלות העכשווית. הבחורה המקסימה שיתפה שהאירוע הזה איפשר לה להתחבר לאמא בצורה שלא היתה לה לפניכן. במילים שלה: "זכיתי באמא והאירוע המוחי שלה היה הדבר הכי טוב שקרה לנו".

האם יש מישהו שהיה חושב על החלמה על ידי אירוע מוחי? האם מישהו יבחר באירוע מוחי? ברור שלא. ובכל זאת התוצאה של האירוע המוחי הייתה שיפור איכות חיים ואושר גדול.

הרופאים חייבים להסתמך על מידע רפואי בדוק. לפתח תרופה לוקח כעשרים שנה וגם אחרי שהיא מאושרת ונמכרת יש לה מידת השפעה מסוימת. זה אומר שגם אם גילו היום משהו מהפכני שיכול לרפא אתכם, ייקח 20 שנה עד שתוכלו להירפא באמצעותו. לא חבל על הזמן שלכם בהמתנה? יש המון מה לעשות. יש המון מה לנסות.
אתם בניגוד לחברות התרופות יכולים לנסות על עצמכם דברים גם אם המדע לא מכיר בהם. יש לי חבר בתהליך הקרחה. הוא שמע שרוק של פרות מעודד גדילה של שיער. הוא נסע למשק ונתן לפרה ללקק לו את הראש. מחזה מצחיק, אתם יכולים לשער. שיערות לא גדלו לו אבל הוא ימשיך לנסות. ההתקרחות לוקחת לו משהו ותהליך החיפוש נותן לו משהו. בטוח שיום אחד הוא ימצא תרופה, או השלמה. בינתיים יש לו חוויה וסיפורים לבדר את החברים והכרות עם אנשים מעניינים שמגדלים פרות ועוד המון דברים שמעשירים את החיים.

כל מה שאתם צריכים זה משהו שיעזור לכם. אם זה יעזור לעוד אחרים מעולה. לא צריכה לעניין אתכם מה המדע אומר על זה או מה הרופא שלכם אומר כל עוד הוא אומר שזה לא יזיק לנסות. בשביל הרופא להמליץ לכם ללכת לרפת ושפרה תלקק את הראש שלכם, יכול לסיכון את המוניטין האישי שלו. בכם זה לא יכול לפגוע, רק לעזור.

כדי למצוא תתחילו לחפש.

עצם החיפוש כבר ישנה את החוויה שלכם ברגע הזה. לשפר את האושר שלכם תלוי רק בעצמכם.  תצאו לדרך וכבר תשפרו את האושר שלכם. הרי זאת הסיבה שבגללה אתם רוצים להבריא!!!