פְּגִיעָה דְּעִי שֶׁתָּמִיד אֶהְיֶה שָׁם בִּשְׁבִילֵךְ
אֵיךְ אֵדַע, תִּשְׁאֲלִי,
תֵּדְעִי אָשִׁיב,
אֶלָּא שֶׁבְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב
הָיִיתִי מְעַט נִמְהָר.
דְּעִי שֶׁתָּמִיד הָיִיתִי שָׁם בִּשְׁבִילֵךְ
דְּעִי שֶׁהֵבַנְתִּי
דְּעִי שֶׁבֶּאֱמֶת כָּאַבְתִּי,
וְשֶׁלֹּא בְּטוֹבָתִי נִפְגַּעְתִּי
גַּם אִם פָּגַעְתִּי.
דְּעִי שֶׁתָּמִיד אֶרְצֶה לִרְקֹד אִתָּךְ
אֶת רִקּוּד חַיַּי.
דְּעִי שֶׁלְּלֹא אַהֲבָתֵךְ
נִשְׁמָתִי כְּאַדְמַת מִדְבָּר צָחִיחַה
וְלִבִּי מֻכֶּה בַּצֹּרֶת. © כל הזכויות שמורות ל – אביחי קמחי, ירושלים 2011 |