"וורטאג" דו קוטבי

הפרעה דו- קוטבית מתייחסת לסידרה של התקפים המתבטאים ברוממות רוח ואופוריה מצד אחד לדיכאון ואובדן הנאה מצד שני. תסמיני המאניה בהפרעה דו- קוטבית ( מאניה דיפרסיה ) נוטים להיות קיצוניים ומתבטאים בעוררות מוגברת, נמרצות נפשית, גודש מחשבתי, מלל רב, הערכה עצמית מופרזת ובתחושת גדלות אינסופית. במקרים חמורים המאניה עלולה ללבוש אופי דלוזיוני ולשחרור עכבות אשר דוחפים את הלוקה בהפרעה להתנהגויות ופעילויות לא מבוקרות. אולם כמאמר המשפט הצה"לי - לכל שבת יש מוצאי שבת, כך גם שפעו של גן העדן המאני הזמני נגוז, ואת תפאורת הדלוזיה הגרנדיוזית לופתת עצבות קודרת, מעין מדרון צר של אובדן אנרגיה, ירידה ביכולת החשיבה והריכוז, העדר תיאבון, אובדן ערך עצמי המלווה במחשבות נשנות על מוות או רעיונות התאבדות. במה אחת, שחקן יחיד, שני קטבים, קומדיה וטראגדיה המתחלפות בזו אחר זו ובמקרים נדירים יותר, למרבה הצער- זו בזו.

הסיבות להפרעה הדו קוטבית כמו גם לתחלואי נפש אחרים יכולות להיות ביולוגיות, תורשתיות, ביוכימיות ועוד. אולם הממריץ להתפרצותה  הוא בדרך כלל גורם דחק כלשהו- אירוע או מאורע חיים קשה שהוציא את מלבושיה הקוטביים אל קידמת הבמה. 

לפני כשנה לערך פגשתי באדם שאובחן כלוקה בהפרעה דו- קוטבית. חיו של האיש, אדם בשנות החמישים לחייו, התנהלו על מי מנוחות עד לנקודת השבר. הוא היה נשוי, מורה לחינוך גופני, שלושה ילדים מוצלחים ושגרת חיים שלווה למדי. אולם האידליה נקטעה באחת- האיש נבגד על ידי אישתו, נישואיו עלו על שרטון ומכאן הדרך לצלילה נפשית ולהזנחה אישית הייתה מהירה וכואבת.

פגשתי בו לתקופה קצרה ולא יצא לי מעולם לפגוש אותו במצב מאני. אולי משום שהיה מטופל בכדורים פסיכאטריים נפשו הייתה שרויה במצב רוח סגרירי ורדום, על גבול התפר העדין שבין שחור ללבן. הוא לא נטה ליצור קשרים חברתיים, מיעט לדבר וכשנשאל לשלומו לא היה מנדב יותר מאשר משפט קצר אשר חזר על עצמו רוטינית: הכל בסדר.  קשה היה לדובב אותו מילולית  אולם באופן מפתיע ( ואולי לא ) הוא הסכים בחפץ לב לבטא את עצמו בדרכים חלופיות דוגמת ציור או מלאכת יד.

באחד הימים נזדמן לי לשוחח עימו באופן אישי. מאחר והשיחה קרטעה בשל ההיצע המילולי הדל, שאלתי אותו אם יסכים להשלים עבורי שמונה גירויים שונים הממוקמים בשמונה מלבנים נפרדים. הגירויים שנקראים מבחן "וורטאג" ( על שם אהריג וארטאג ) הינם מבחן השלכתי שבו כל גירוי גרפי הוא מעין זרז סנסור-חושי אשר חושף אספקט שונה של האישיות. מאחר ולא היה עלי דף "וורטאג" מוכן, שירבטתי במהירות ( וברישול יש לומר ) את שמונת המשבצות ובאמצעיתה של כל משבצת ציירתי את הגירוי המתאים. לשמחתי הוא הסכים לשתף פעולה ברצון והנה לפניכם יצירתו המוגמרת:

אגב, השמות ליד המשבצות הם השמות שהוא בחר בעצמו  בכדי לתאר את ציוריו. בציור הראשון הונחה נקודה במרכז המשקפת את תפיסת הדימוי העצמי של הנבדק. הנבדק במקרה זה בחר להתעלם לחלוטין מהגירוי והוא צייר בית עם שני חלונות ודלת כניסה. כשנבדק מתעלם מגירוי ( ליתר דיוק - בוחר להתעלם מגירוי מסויים ) או לחלופין "עוגן" באובססביות על גירוי מסויים, יש לכך חשיבות רבה. אנסה להסביר זאת  בעוד רגע בהתייחס לציור הנוכחי.

מהיכרותי האישית עם האיש יכולתי לספר שהוא לא גילה צורך או רצון ( לפחות לא למראית עין ) ביצירת קשר אישי כלשהו עם סביבתו הקרובה. ענין זה היה שונה בתכלית השינוי באשר למשפחתו-כלומר לשלושת ילדיו. הקשר עימם היה הדוק ועל בסיס יומיומי.

אנשים שתפיסת העצמי שלהם קשורה לבית או למארג המשפחתי, יבחרו לצייר ( לא תמיד ) ייצוג ביתי באחד מהמשבצות. מנסיוני האישי נדיר יותר לראות שירבוט של בית במשבצת הראשונה בה מופיעה הנקודה. אולם כאן, מרכז נקודת הכובד האישית של הכותב מוטמעת לחלוטין בתוך גוף הבית ו"האני" אינו תופס מקום או נוכחות משל עצמו. מנמליזם זה עשוי ללמד על מופנמות, ביטול עצמי, אובדן אישי וכן הלאה. אולם קשה לי להתעלם מהיבט נוסף שהרי  אירועי הדחק עצמם שהביאו לפרוץ המחלה ומחקו באחת את "זהותו הבריאה" של האיש התרחשו בפועל בין כותלי ביתו. 

ריבוע שני- קו גמיש וקליל כעין ריס האמור לעורר תגובה של תנועה וריחוף, מקבל עיצוב סגור ואטום. גם הריבוע השלישי- שלושה קווים מאונכים בסדר עולה המשמשים אינדיקציה ליכולת התמדה ונחישות מתקבעים ללא המשך ותנופה. 

במשבצת הרביעית בה מונח ריבוע שחור בפינה הימנית קורה דבר חריג ומפתיע בעוצמתו. הגירוי משקף את נקודת הכובד בחייו של הנבדק: מוות, אובדן, פרידה וחרדה. הנבדק מגיב באגרסיביות שלא לומר באלימות כלפי הגירוי. לחץ הרישום שמופעל על הדף כמעט קורע  והתנועה היא דרוכה, נוקשה ומושחרת. חדי העין ישימו לב בוודאי שמתחת לשירבוט המושחר צויירה מסגרת  דוגמת בית . בניגוד לציור הראשון שבו "האני" ניטמע בחלל הבית כאן "האני" החיצוני הטמיע את חלל הבית, החריב אותו לגמרי בחמת זעם אלימה. אופיו של הגירוי הוציא את גורם הדחק החוצה, את הדרמה הגדולה ולמען האמת  הדגיש את המתח העצום והאגרסיבי שבאיש.

מתח זה בא לידי ביטוי גם במשבצת החמישית. הגירוי משקף מתח ודינמיקה. שני קווים אלכסונים ומנוגדים זה לזה. המשך הציור כלפי מעלה או ימינה מאפשר תחושה של שחרור אולם כאן המתח כלוא ללא פורקן ותכלית בתבנית חתומה.

במשבצת השישית נתונים שני קווים לא מחוברים בצורת ר' שהמרחק  בינהם מזמין את הנבדק לאחות את הרווח. הנבדק איחה את הרווח אולם הציור נשאר דל וסגור.כך גם במשבצת השביעית שבה הנקודות העגולות והקטנות המבטאות רגישות ועדינות נסגרו לכדי עיגול מופנם, מאופק וסגור.

במשבצת השמינית הושם גירוי בצורת קמר המסמן ביטחון, כיסוי והגנה. שסתום ביטחון שבאמצעותו מתמודד הנבדק מול המציאות. כמה ביטחון ומוגנות חש אדם הסוגר את הקמר לכדי עיגול אטום ובלתי חדיר ?

החלפנו בקושי כמה מילים לאותה "שיחה". כנראה שהלשון חשבתי לעצמי, לא תמיד מצליחה להשמיע את מה שהנפש מסוגלת לצייר.

                                                      www.menii.com