התגובות בתקשורת לנאומו של נתניהו מחמיצות ברובן את העיקר, ועוסקות בטפל עם התמקדות יתרה באישיותו של ביבי, וזאת במקום להתייחס לסיכויי המו"מ עם הפלסטינים, מו"מ קריטי לעתידה של ישראל.
השאלה החשובה היא אם אובמה ישכיל להפוך את נאומו של נתניהו בקונגרס למנוף לכיוון של מו"מ והסטתו מסכנת ספטמבר, ישנם רבים הטוענים שאין סיכוי שהמו"מ יחודש, אני דוקא לא הייתי פוסלת אפשרות זו על הסף, אפשרות שלדעתי היא יותר מסבירה, והרי אובמה רק מחכה להזדמנות זו כדי להוציא את כולם מהבוץ: את ארה"ב, העולם המערבי, פלסטין וישראל, זוהי שעת כושר להזדמנות שלא תחזור שוב, דומני גם שהחלו לא מכבר מגעים בכיוון זה. אובמה לא יחמיץ הזדמנות זו.
הפלסטינים כבר אותתו שיהיו מוכנים למו"מ, שהרי ברורה להם האלטרנטיבה שתהיה גרועה בהרבה מבחינתם, וכמובן גם מבחינת ישראל. כך שזהו אינטרס עליון של 2 הצדדים.
במגעים קודמים עם הפלסטינים היתה הסכמה עם רוב הסעיפים בעיקר בתקופת ממשלת אולמרט (למעלה מ-80%) כך שניתן להתקדם עוד קצת בסיועו של נשיא ארה"ב שיצטרך הפעם "לכופף את הידיים" ל-2 הצדדים.
אשמח לתגובתכם בנושא זה.
ציונה |
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נו, טוף...
את אובמה אנו כבר מכירים אבל לא צריך לזלזל בכישוריו (הבעיות בכלכלה האמריקאית למשל נוצרו שלא באשמתו) כמו שלא צריך לזלזל ביכולת עמידתו של ביבי מול אובמה, עוד יהיו פשרות של כל הצדדים, המשמעותיות צריכות לבוא מצד הפלסטינים וגם מצד ארה"ב שתיאלץ להתפכח ולקבל לא מעט מדרישותיו של ביבי, במילים אחרות: תיאלץ להשתחרר מהקיבעון המחשבתי שלה שאפיין את הממשל ואת אירופה ב-40 השנים האחרונות וביחוד אחרי השתלטות השמאל על הממשל הנוכחי, הרי לישראל לא נותר עוד מרחב תמרון לסגת מתנאיה וממילא דרישותיה הן הגיוניות וברורות כפי שהשתקפו בנאום ביבי בקונגרס.
ציונה
.
עד עתה נוכחנו כי אובמה מתקפל, החל מנאום קהיר שלו, ההשתתפות של ארצות במלחמת האזרחים בלוב, הסנקציות נגד איראן וסוריה שהן מס שפתיים. האירוע של 1 במאי, חיסול בין לאדן שהוא זקף אותו לזכותו, פשוט נוצרה לבסוף לאמריקאים הזדמנות פז לסלק מהעולם מטורף. ולא משנה איזה נשיא היה עומד בראש ארצות הברית, הסי.אי.איי עם העומד בראשו דחפו והשיגו את המטרה הזו. ההתרברבות של אובמה ביחס לחיסול רק מעידה על חולשתו כמנהיג. כך שמלבד דיבורים לא יצא כלום ואנו נמשיך לדשדש בביצה הזו עוד זמן רב.
לעצבן
לגבי גבולות 67 היתה אי הבנה במה שכתבתי כאן קודם, צריך לציין כי זה יבוא עם חילופי שטחים בהסכמה, וזה לא ענין של מה בכך, השמאל משום מה נוהג להמעיט בזאת. אובמה בנאומו היום מדגיש זאת שוב ושוב וזה חשוב. לגבי אותם חילופי שטחים יש כאן אפשרויות לא מעטות ונקוה שנגיע כולנו להסכמה בנושא זה. בכל מקרה, גושי ההתיישבות ישארו בידינו. כמו שכתבת כאן ביבי הרי מסכים לכך.
אובמה נמצא כעת במצב הנוח ביותר להשגת ויתורים מ-2 הצדדים, הצדדים מגיעים אליו חבולים ומוכים כתוצאה מתרחישי אימים ששניהם מנסים להמנע, הבעיה של ביבי אינה עם אובמה אלא עם הקואליציה הימנית שלו, אילו היו הדברים תלויים בו בלבד, הוא היה מסכים ללא היסוס. יתכן שיהיה צורך בשינוי קואליציה (הצטרפות קדימה לממשלה). בכלל לא הייתי אומרת שאובמה מגושם והוא בהחלט נתן לצדדים להתבשל במיץ שלהם והוא כבר הבהיר בצורה שאינה משתמעת ל-2 פנים כי הפלסטינים לא יקבלו מדינה בספטמבר ללא הסכם ולמעשה לא השאיר להם שום אלטרנטיבה פרט למו"מ.
בסך הכל אפשר להיות אופטימיים אחרי נאומו של אובמה (תרחיש האימה של ספטמבר כאילו התפוגג באחת), ובתקוה שהקיצוניים מ-2 הצדדים לא יכשילו את ההסכם העתידי.
ציונה
הדרישות של 2 הצדדים ידועות לכל, חלקן יתקבלו וחלקן לא. דווקא בזכות השיבה למשל, הפלסטינים כבר ויתרו עליהן במו"מ עם ממשלת אולמרט, אך חזרו בהם עם פיצוץ המו"מ.
מה שיקרה בעתיד הקרוב הוא ש-2 הצדדים יעמדו תחת לחץ מכבש אדיר מצד אובמה להתקדם וייאלצו להתקפל בנקודות מסוימות, צריך רק לקוות שאובמה ינהל את המו"מ בתבונה ויעמיד דרישות הגיוניות ולא ייסחף אחרי ההתלהמויות השמאלניות ועם זאת לא יתן לאף צד להתחמק, יש עדיין פערים ונקודות מחלוקת קשות כמו ירושלים שעם פתרונות יצירתיים ניתן לפתור אותן.
ציונה
הנסיון הפלסטיני הוא בסך הכל תעלול שנועד לדחוק את ישראל לפינה ואין בכוונתם להגשים את החזון שלהם ללא הסכם, והיה אם הנסיון יתגשם הפלסטינים יעמדו תוך זמן קצר בפני שוקת שבורה והם מודעים לכך היטב.
אפשר לומר שזמנו של אובמה הגיע!
בלי פאניקה, בבקשה ודי כבר עם הסיסמאות הנבובות
ציונה
כבוד, בנימין נתניהו הצליח להוציא נאום הכולל את המילים שלום, ויתורים כואבים, מדינה פלסטינית, גבולות 67, בירה במזרח ירושליים - ממש חזון אחרית הימים (ראש ממשלת שמאל בישראל היה נרצח על הרבה פחות מזה).
ובכל זאת... כאשר ילד בן שנה אומר את המילה הראשונה שלו זו סיבה להתלהבות, אך זה לא בדיוק הדבר שילד בן חמש אומר את המילה הראשונה. הייתי מאוד שמח לגלות שבנימין נתניהו אכן גילה את המשמעות הפוליטית של הסכם עם הפלסטינים, אך נראה לי שהוא נגרר אחרי המאורעות, מנסה למזער נזקים מול הדיפלומטיה (הדי מוצלחת צריך להודות) של מקבילו הפלסטיני.
זה המקום להזכיר את הנזק שהגישה הפוליטית שניסתה למנוע את הפשרה הטריטוריאלית עם הפלסטינים (סיבות טובות הרי תמיד היו) יצרה. לפלסטינים יש אפשרות סבירה להשיג את מבוקשם מבלי לשאול את רשותנו. פירוש הדבר שהיתרון שהיה לישראל בבואה לדון על נושאי המחלוקת (גבולות, מים, הסדרי ביטחון, פירוז, התנחלויות, ירושלים, פליטים) נעלם, ויש אפשרות סבירה שחלק המחלוקות יכפו על ישראל באותו אופן שהמדינה הפלסטינית תכפה אלינו. לתפארת גבורתם של מנהיגינו המהוללים.