לא במקרה, האינטרנט נקרא העולם הוירטואלי. אין לו נוכחות פיזית. הוא בכל מקום אבל בשום מקום. הוא כאילו קיים, אבל בעצם איננו. וגם האנשים, אני, אתם, כולנו הופכים בו לוירטואלים. היחסים הם לא אמיתיים - לא רק בגלל שהם לא קורים פיזית. הם לא אמיתיים במהות ובכוונה.
אני משוטט בתוקפה האחרונה הרבה ב\"קפה דה מרקר\". קהילות על קהילות. לכל אחד יש \"חברים\" בכל מקום.
עכשיו תהיו כנים עם עצמכם: מתוך האנשים שאתם מגדירים כחברים שלכם באינטרנט, מתוך האנשים שהגבתם להם בטוקבק. מתוך האנשים שאיתכם באותה קהילה, כמה אתם מכירים בעולם האמיתי? סביר להניח שלא מעט. נפגשתם פה ושם. במסגרת העבודה (בתי פוסט וכולי, ישיבות משותפות, אירועים של עולם הפירסום), במקומות בילוי (מועדונים, פאבים, ברים, מסעדות) או באירועים אחרים. כלומר, יש הרבה אנשים שאתם מכירים. אתם יודעים מי הם. הם יודעים מי אתם. אבל בחיים האמיתיים, לעולם לא תפנו אליהם ותדברו איתם. למה? ככה. אבל באינטרנט... כולם \"חברים\".
מחר הוא יראה אותך ברחוב, הוא יעבור צד. בטוקבקים, תגידו בעילום שם את הדברים הכי איומים והכי כנים בעולם. אבל אם הייתם פוגשים את אותו אדם במציאות? \"מי מכיר אותך בכלל\"?
קיצור, הבנתם על מה אני מדבר.

לא יודע מה איתכם,
אבל אני לא אוהב את השקר זה.