"אכן אנשים מאושרים הם הציירים והפסלים. מכל סוגי המקלט הידועים לנו כיום - מקלטם-הם הוא הבדוק ביותר, הם מתכנסים ביצירה כשבלול בקונכייתו. אך לכשתקחו בידכם צדף גדול, תטו אוזן ותקשיבו, תשמעו עולה ובוקעת ממנה המייה משונה, כקול גלי הים. ואגדה עתיקה אומרת  שזה הד הסערות שעברו על קונכייה זו בהיותה עוד חיה. השבלול מת זה מכבר, לא נשאר ממנו אלא צדף זה, שאנו משתמשים בו כבמאפרה, אך הד הסערות נחרת בו לנצח, אדרבה, הטו אוזן! הקשיבו! תמיד תשמעו בו את הד סופות העבר!" (מתוך "חיים גמזו: ביקורת אמנות")