כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    להיות "יותר צדיק מהאפיפיור"

    50 תגובות   יום חמישי, 19/5/11, 23:45

    ''

     

     

    יש אנשים, שמבלי דעת, לפעמים לא מרגישים שהם דורשים, מצפים, רואים מובן מאליו – שהאחר יהיה כמו בפתגם הידוע "יותר צדיק מהאפיפיור".  את עצמם הם אינם רואים כמובן, אך מהאחר הם מצפים למה שהם אינם מוכנים לעשות, או לא "נותנים דעתכם" עליו, בכלל רואים את חצי הכוס הריקה קודם כל ובעיקר, ומתעלמים ושוכחים שיש גם חצי מלאה.

     

    "כללי הזהב" הנ"ל נראים אבסורדיים במיוחד, כשמדובר בפעילות התנדבותית שנעשית מרצון טוב, ללא שכר, ולמען האחר (חסרי ישע). רבים רואים פעילויות אלה מובנות מאליהן, ללא הצדקה – וזו גישה כזו אינטרסנטית, אטומה, ושגויה.

     

    די נוח לחשוב כך ולבוא לפועלים בהתנדבות בטענות והשגות, באם אינם פועלים "כנדרש", כפי ראות עינינו שלנו, אם הם קצרי רוח, או לא פועלים בצורה מיטבית, מה שכמובן טעות ולא הוגן.

     

    '' 

     

    יש מי שאת הצד השני מה שלא יהיה, קשה להם לראות, והם רואים מה שנוח להם, ובעיקר את עצמם. כשמדובר בפעילות כנ"ל זה צורם כשבאים בטענות, ומצפים דווקא מכאלה להיות "יותר צדיקים מהאפיפיור, ו"בודקים להם בציציות".

     

    וכי מה? דווקא הם שמסורים לנושא, אכפתיים, פועלים מכל הלב למען מטרה ראויה, דווקא כלפיהם צריכים להיות פחות סובלניים ויותר ביקורתיים?  במקום ההיפך: להעריך את פעילותם, להעלים עיין לפעמים על כשלים (מה גם שאלה באים מעומס ועוגמת נפש), ובמיוחד – לא לראות אותם ואת פעילותם מובנת מאליה?  לומר מילה טובה, מה יש? זה עולה כסף?

     

    מביאה לדיון דווקא דוגמא "פחות טובה" להציג את דברי, שבאמת אינה אופיינית לפעילי ואוהבי בע"ח.

    ynet   "תנו לקשישים לחיות (עם כלב)" (17.4.2011) מוש מנדל 

    מוש מנדל רצה לעזור לסבא שלו, אהרון, בן ה-80 לאמץ כלב חדש, לאחר שכלבתו האהובה של הסב נפטרה מזקנה. הוא לא ציפה לתשובה שקיבל מנציגת סניף צער בע"ח בירושלים שסירבה למסור לו כלב לאימוץ. "כמה נשאר לסבא שלך לחיות? 5 שנים? בשביל זה לא נותנים כלב". בעמותה מכחישים זאת ומציינים כי הם בוחנים בקפידה מאמצים לחיות הנטושות

     

     

    מסופר על פעיל שענה כנראה בצורה חריגה ולא טקטית למישהו שבא לאמץ כלב עבור "סבא שלו". אינני יודעת מי זה (זה לא משנה), מה היו הנסיבות, ומה באמת קרה, אך זה לא אופייני, ולא קורה סתם ובעלמא. הרי רוצים בסה"כ למצוא בית מתאים חם ואוהב לבעלי חיים, זו המטרה .....

     

    '' 

     

    נכון, היה צריך לנהוג יותר בדיפלומטיה, אך היות וכאן מובא רק את מה שהועבר אלינו ע"י הכתב, כדאי להיזהר מלדון מיד לחובה. הבחור המדובר, הכתבה, והציבור לא רואים את הצד השני של פעילות זו: את שחיקת המתנדבים והפעילים, התסכול, כאב הלב, ההתלבטויות של יום יום, הקשיים – ומי שפעיל בתחום מבין היטב כוונתי.

     

    כל שניתן לשער שאותו פעיל עשה חושבים, מה שכל אחד אחר היה עושה במקומו, וכנראה חשש ש: הסבא לא יוכל לטפל ולהחזיק בכלב בשל גילו המתקדם, ושאם יקרה לו דבר מה הכלב שוב יזרק לרחוב.  האמת ? אפשר בהחלט להבין זאת.

     

    מי כמוהו רואה יום יום מקרים מצערים של אנשים שאינם מטפלים כראוי בכלביהם, שנתקלים בקשיים בשל גילם המופלג, ושנזרקים לרחובות באם בעליהם נפטר חלילה. מי שנמצאים בעמותות השונות הם ברי המזל ששרדו ואיכשהו הגיעו לשם, שיש להם עדיין סיכוי למצוא בית חם טוב ומתאים.

     

    אחרי כל מה שבעל חיים עזוב עבר, לתת אותו מהר "להיפטר" ממנו לראשון שבא לאמץ בין אם הוא מתאים או לא?  

     

     ''

     

    יש בהחלט מי שעושים זאת, ונותנים כלבים ובעלי חיים למרבה במחיר, ולאנשים לא מתאימים, או שברור שהם אינם "אוהבים בעלי חיים"......בהחלט יש כאלה.

     

    בפעילות הזו צריכים להיות כל הזמן כל הזמן עם יד על הדופק, ולפקוח עיניים – גם אלה של הלב ( ! ) כדי למצוא בית באמת מתאים וטוב לכלב עזוב, ולקחת בחשבון שזה טראומתי עבורו ולנסות כמובן להמעיט את הסיכוי שזה יקרה שוב.

     

    אז, אינני יודעת מה בדיוק קרה, בטוחה שהיה אפשר לנהוג טוב יותר, אבל מדוע למען השם לא רואים את חצי הכוס המלאה גם כאן?  ובכלל מדוע מצפים ממי שאוהב ופועל למען בע"ח להיות יותר צדיק מהאפיפיור? מה ציפו? שייתן ללא ללא שאלות ובירורים במצב כזה כלב?

     

    לפעמים כשאנשים רואים אותי ברחוב נותנת  אוכל לחתולים הם מרגישים משום מה חופשי לפנות אלי, לצפות ממני תמיד להיענות, ובצורה אדיבה ואוהדת. אם אני עייפה או ממהרת, לא נראה שמשנה להם: "יש שם חתול קטן אני חושב בלי אמא כדאי לעשות משהו" "ראיתי שם חתול שנראה חולה".....

     

    אז?  כלומר מה?  אני סופר וומן? אתה לא יכול חלילה וחס לעשות אותו דבר בדיוק מאשר אני אעשה?

     

    פעם אחת "נשכתי לשוני" והצלחתי לומר אפילו בחיוך קטן משהו כמו: "אבל אתה הרי יכול לעשות בדיוק מה שאני אעשה, נכון?" 

    "מה את רוצה? סתם אמרתי...ראיתי שאת כבר נותנת אוכל לחתולים, אז..."

    (אז מה? אז חשבת, שאם היא כבר עושה שתעשה עוד משהו?  חלילה לך כמובן מלטרוח ולעשות משהו.....)

    "אני פשוט ממהר ונורא עסוק"

    (ומה חשבת? שאני לא? שאני לא עובדת ועייפה וממהרת?)

     

    '' 

     

    גישה דומה רואים כלפי עמותות למען בע"ח. אינני אומרת שאי אפשר לתפקד יותר טוב, להתייעל, תמיד אפשר, במיוחד כשיש מטרה כמו פעילות למען אחר. אך בכל זאת, כדאי לשנות את הגישה, כאדם פרטי וכמגמה ונורמה כלליים בציבור. כן, אפילו וגם אם מקבלים תרומות. למישהו יש אשליה שזה אכן מספיק לפעילות כזו ?

     

    '' 

     

    הורגלנו כאדם כחברה לראות מתנדבים כתופעה קיימת כמעט בכל תחום. שוכחים שבמקרים רבים מתנדבים, פעילויות התנדבויות, ועמותות נוצרו כיון שהיה קיים חסך וכשל כה גדול ומשווע לשמיים שהיו מי שהתגייסו לעזרה, כי לא יכלו לעמוד מנגד לעוולות אלה ואחרות. יתרה מכך, החסך נוצר בשל תפקוד לקוי ולא מספק של הרשויות ורשויות החוק והאכיפה !

     

    אם הכול היה תקין ובסדר הרי, אם לא היו כשלים תפקודיים של רשויות שונות לא היה בהם הרי צורך כה גדול מלכתחילה  !

     

    העמותות, פעילי ואוהבי בע"ח נשאבו לפעילות כי לא יכלו לעמוד מנגד נוכח עוולות זועקות לשמיים של בע"ח חסרי ישע., שיותר מכולם נמצאים בסוף סולם העדיפויות של אנשים ארגונים רשויות, שתמיד ראשונים ליפול בין הכיסאות.

    אלא שאותם אין איש רואה ושומע.

     

    '' 

     

    הפעילות למענם אינה בגלל ש"אין משהו יותר טוב לעשות" "מצ'עמם"או ש"לא עסוקים כרגע" אלא כי אכפת, אוהבים, חומלים, והיא נעשית מכל הלב, על חשבון הזמן הפרטי, ובהחלט פעמים רבות במימון עצמי ושימוש במשאבים אישיים לחלוטין.

     

    אז לא הגיע הזמן שיפסיקו לבדוק לכאלה בציציות, לצפות שתמיד יהיו סבלנים, יגיבו בסלחנות ואדיבות, "ויתקתקו" את הכל במהירות אדיבות ויעילות?

     

    גם המתנדבים והפעילים בני אדם, ועושים זאת לא כי הם חייבים אלא מרצון.  לפעמים הם טועים, כמו כולנו, אז מה?  זה מוחק את הפעילות, הרצון הטוב, והמסירות לעניין עצמו? לא.  אז קצת פרופורציות, גם בעניין דברים שיכלו להאמר ולהיעשות יותר טוב.

     

    הכוונה טובה, וגם אם כפתגם הידוע "כוונה טובה כפתגם הידוע מובילה ל..." בכל זאת "מותר" לראות גם את החצי כוס המלאה, ולהבין ולראות גם אותם.

    לא קל כשאכפת ואתה אוהב את בע"ח לראותם: סובלים, מושלכים החוצה, עוברים התעללות, ואת קוצר יד השלטונות והאדישות.

    אין ניסים, זה יוצא מתישהו, פשוט מפני שגם הם כמו כולנו, כמו כל אחד – בני אדם.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (50)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/2/12 23:37:
      מסכים עם פיקסמן
        25/5/11 22:14:
      אנשים לא מעריכים מתנדבים שמהווים חלק חשוב מחברה בריאה..
        23/5/11 20:04:

      צטט: אריק רי. 2011-05-22 21:58:52

      לא פעם אני נתקל בכפיות הטובה כלפי המתנדבים, יהיו אלה המתנדבים לוועד הכיתה, לוועד השכונה או לעמותת צדקה. המתנדבים מהווים מטרה קלה לכל אלא שמעונייניםם שאחרים יוציאו עבורם את הערמונים מהאש ומטרה אהובה במיוחד של קיביצרים לצורך העצמת דמותם האישית בפורומים למיניהם.

      זו אכן אחת הנקודות החשובות של הדברים שהבאתי.

      הראייה החד צדדית, וכפיות הטובה למי שפועלים בהתנדבות. כאילו הם לא בני אדם כמו כולנו וחייבים להיות תמיד מושלמים.... הסנני

        23/5/11 20:02:

      צטט: shby 2011-05-21 07:52:01

      טוב - יש גם מי שרואה את המתנדבים כגורם עויין , - שטינקרים - http://www.atzuma.co.il/ogrevet

      מפני שלהם אכפת באמת.

      מי שאין לו מה להסתיר לא פוחד מגילוי, והם לא היו מפריעים לו - להיפך, היה משתפם במאמץ הפעילות למען בעלי החיים.

        23/5/11 19:59:

      צטט: עורך דין שי וקנין 2011-05-21 01:35:25

      דעתי כדעתך, כל עמותה שעושה מצווה הרי שזה עוד מטלה שהמדינה על מוסדותיה מתנערת ממנה.
      הסטנדרט הכפול של אנשים הוא אכן מכעיס, מצד אחד מצפים מהאחר להיות שומרוני טב, אבל מטעמם לא מוכנים לנקוף אצבע.
      דעתי היא שכל עוד מדובר בכביש דו סטרי (מה שאדם מוכן לעשות כלפי האחר ומה שהוא מצפה שיעשו לו הינם זהים), אין בעיה. יש לי חבר שמגיע לביקור ומיד אץ למקרר, אבל מצד שני בביתו לא יציע לך דבר, כי הרי המקרר פתוח גם בפניך כאורח. כל עוד מדובר בהתנהגות דו סטרית אני חי איתה בשלום (מוזרה ככל שתהיה), אם כי לרוב לא מדובר בהתנהגות הדדית

      דוגמא נפלאה הבאת, גם לי היה מכר שנהג בדיוק כך.

      גם אני חיה בשלום עם כל דבר כמעט כל עוד זה דו סטרי. וכאן ההתיחסות של הציבור לרוב חד סיטרית וזה מה שגרם לי לכתוב את הדברים.

      תודה שעלית על הנקודה והתייחסת אליה. 

        23/5/11 19:57:

      צטט: ליריתוש 2011-05-21 00:53:29

      בונבושית, כאן אני מצטרפת ברשותך לדעתה של נאורהל'ה. אישית אני חושבת שהייתה כאן טעות נקודתית של המתנדב ורק עליה היית צריכה להתמקד. אני למדה כל יום ויום מחדש כי אותו העניין ניתן להיאמר באלף ואחת צורות. כך שגם אותו אדם יכול היה לברר בעדינות את הדברים מול הנכד. אם היה שומע שהסב כבר גידל כלב באופן אחראי ואהב אותו מכל לבו, ייתכן שההדורים היו מתיישרים בקלות רבה יותר. מה עוד שאי אפשר להכליל ולקבוע כשירות לגידול בעלי חיים וחיות מחמד רק עד גיל מסויים כמו שקובעים כשירות בשוק העבודה. גם זו האחרונה עשוייה להיות אכזרית ולא נכונה בעידן של ימינו בו רבים מסוגלים עדיין לתרום לא מעט במלוא הפוטנציאל גם בגילאים הקובעים לפרישה. מכל מקום, גיל לא צריך היה להיות נתון קובע האם לאשר אימוצו של כלב. כאן נאורה שכנעה אותי - עדיף היה שהכלב יזכה לכמה שנים מאושרות כך שגם באימוץ חוזר אם היה נוצר צורך בכך הסיפור היה פחות טראומטי מאשר לו היה נשאר עוד זמן באחת העמותות למען בעלי החיים עד ש.......אז אני לא רואה במתנדב שטעה מייצג של אלו העושים למען המטרה, זה לא יגרום לי להכליל. חבל שזה קורה וכדאי להפיק לקחים שלמענם אין צורך בתקציב מתוך הכספים הדלים של העמותות, נדרשת רק מחשבה אנושית והוגנת. ואם תרשי לי עוד מילה על הגיל - סיפור ששמעתי על אדם בן תשעים שרצה למכור את דירתו. הגיע בחור צעיר ושמע שהתנאי הוא פינוי הדירה עם מות המוכר ולא רגע קודם. לבחור הצעיר זה לא הפריע, הוא רכש את הדירה והמתין. מחשבתו הייתה : סבלנות, עוד חצי שנה, עוד שנה, הזקן ימות, הדירה לא תברח. מה היה הסוף? הבחור הצעיר מת אחרי חמש עשרה שנים, הזקן עוד חי בדירה שמכר. :-) כך שמי מאתנו בכלל יכול לקבוע גורלות שבעצם רק אלוהים יכול לקבוע אותם ולא מוכן לשתף אף אחד אפילו לא בפרוטקציות, בונבוש?

      וואלה, איזו מעשייה סיפרת כאן. דוגמא נפלאה תודה.

      לגבי הנקודה של לתת לאימוץ כלב לאדם מבוגר או בעל מגבלה זו או אחרת, כפי שהגבתי קודם, צריך לנהוג בזהירות רבה, ולבדוק. לא לתת לראשון שבא ורוצה, לבדוק. 

        23/5/11 19:55:

      צטט: Neora 2011-05-20 23:57:26

      אני מצטערת בוני, באמת, אבל דעתינו בעניין הזה חלוקות, המתנדב היה צריך לתת לאדם המבוגר את הכלב לאימוץ בשימחה ואהבה ולדעת שהוא עושה מצווה גדולה לשניהם, הרי הבחור לא הסתיר למי הוא לוקח את הכלב לאימוץ, אני אפילו מאמינה שהכלב היה מאריך את חיי אביו, הבטחה אחת פשוטה של הבן שכשהאב ילך לעולמו הוא ידאג לכלב הייתה פותרת את הבעייה ומעניקה לכלב בית שהרבה כלבים זנוחים חולמים עליו. מבחינתי המתנדב לא ראה רחוק לא חמל היה חסר טאקט ומטומטם.

      אכן דיעותינו חלוקות אך לא במרחק רב כמו שאת חושבת.

      לדעתי כאמור צריך לראות גם את המתנדב כאדם שלפעמים רואה כל כך הרבה סבל ומגיב לא לעניין. גם אי אפשר לדעת איך האדם הזה פנה אליו, ואת הצד האחר של המטבע, כי בפירוש מוצג לנו צד אחד בלבד של מה שקרה.

      השיקול לתת כלב לאימוץ לאדם בגיל כה מתקדם מורכב ובעל סיכון, למרות שאפשר בהחלט לבדוק הענות בחיוב גם במקרה כזה, כל מקרה לגופו. צריך לבדוק ולהתייעץ גם עם אחרים במקרה של היסוס.

      בהחלט לא לתת כלאחר יד כלב לאדם עם נתונים למשל כמו גיל מתקדם כזה, פשוט לבדוק, ממש לבדוק.

        23/5/11 19:51:

      צטט: luis56 2011-05-20 17:29:14

      פעילות התנדבותית היא נתינה מרצון ונתינה מרצון קיימת ללא תנאים אז מי שמתנדב אמור לדעת שיכל שיתקל באנשים שונים  לפעמים נחמדים  ולפעמים לא  ובכל זאת להמשיך לתת ללא צפיה לתמורה  גם לא חיוך וגם לא תודה.
      זו דעתי.   

      ברור, וכך עושים כולם, למרות הקשיים, ובכל זאת לפחות להיות קצת סבלנים וסלחנים לא יזיק, כולנו בני אדם, גם הם, והם עושים מה שאחרים לא.

        23/5/11 19:48:

      צטט: shby 2011-05-20 17:18:15

      "הם מנסים לעשות הכי טוב שהם יודעים ויכולים" נכון שזו הנקודה העיקרית , אבל תמיד הטענות לא היו חלילה נגד המתנדבים אלא נגד האחרים - מתקצבים, ראשי ערים וכדומה, גם הטענות נגד וטרינר אשקלון - כן או לא מוצדקות - יכלו להפטר ע"י אי הסתרת מידע , מספיק שהיה מזמן כל מי שרוצה לבקר במקום כדי להראות שהכל תקין, מצד שני - התשובה שקיבל מאמץ מבוגר על האופציה לאמץ כלב היא איולת, מכסימום יכלו לבקש מהבחור שמתלוה אליו לערוב (עקרונית- לא כספית) לזה שבכלב לא יזרק לרחוב,

      אף אחד לא טוען שאין זו איולת, מה שאני אומרת שאפשר לראות את הצד המלא של הכוס ולהיות סלחני ופחות ביקורתי מסיבות שמניתי.

      אף אחד לא מתרץ תירוצים, נכון, הוא בהחלט יכול היה להגיב אדיב יותר בכל מקרה, ומעבר לזאת לנסות לברר המקרה לגופו ולשתף עוד מישהו בשיקולים, הכל נכון.

      צריך רק לראות את התמונה המלאה, ועדיין אנו לא יודעים איך הבחור הזה שבא פנה אליו. 

      לך תדע. אני טוענת שלא סתם נאמרים דברים בטון מסוים. צריך תמיד לראות את שני הצדדים ולהיות ערים לקיומם, לא לשמוע רק את הצד שמוצג לך ולהניח אוטומטית שאכן כך היה. יכול להיות בהחלט שהיה עוד צד לאמת שלא הועברה. 

      אין ספק שפעילות התנדבותית היא חשובה וקדושה אבל אני חושבת שכל ארגון באשר הוא צריך להיות חשוף לביקורת.
        23/5/11 04:07:
      הפעילות החיונית הזאת למען הזולת, סוחטת המשאבים הנפשיים, זללנית הזמן החופשי, מכורה לעלויות השוק, זוכה להערכה גבוהה ומוצדקת מפי מקדשי-החיים, שאת מאווייהם אתם מממשים, זוכה גם לאהדה גבוהה ומוצדקת מצד אחוזים רבים בחברה שרואים את יחסי החברה ברובד אחראי, זוכה גם להכרה ככתובת אמינה לבעלי חיים ולתורמים ונדבנים, ועם הזכויות הללו היא זוכה לשיתוף פעולה פורה עם הציבור - ואפילו עם הרשויות (שזה הדבר האחרון המעניין אותן). שכר מרובה בעבור עבודת-קודש. לא לשכוח למנות גם את אלה בין הדרכים בהן החברה גומלת על החסד. זה שזה לא גן-העדן - הוא מה שמעיר אצלנו את הצורך לתת. והיינו שמחים, בדרך-כלל, גם לקבל. תמיד. ואחרי כל אלה - תודה ותמיכה ואיחולים לכל היצורים החיים וגו'. (-:
        22/5/11 22:53:
      מצער, אך זו המציאות, ואין מי שיקח על עצמו ועדה למסוגלו טיפול בחיות, בקושי יש מסוגלות הורית... חבל...*
      כנראה שכתבת מתוך העייפות. אין מושלמים.המושלמים נחים בגן עדן...
        22/5/11 21:58:
      לא פעם אני נתקל בכפיות הטובה כלפי המתנדבים, יהיו אלה המתנדבים לוועד הכיתה, לוועד השכונה או לעמותת צדקה. המתנדבים מהווים מטרה קלה לכל אלא שמעונייניםם שאחרים יוציאו עבורם את הערמונים מהאש ומטרה אהובה במיוחד של קיביצרים לצורך העצמת דמותם האישית בפורומים למיניהם.
        22/5/11 21:08:

      צטט: bonbonyetta 2011-05-22 21:05:28

      צטט: נ.י.ל.י 2011-05-20 16:18:36

      אביא סיפור משלי לדוגמא  אשת שכן קשיש מהבית ממולי נפטרה   הילדים חששו שיהיה בודד והביאו לו גור גולדן ריטריבר  מקסים מקסים מקסים  הקשיש היה חייב לצאת שלוש פעמים ביום עם הכלב-שמו היה סימבה  שנים פגשתי אותם בטיוליהם ונהניתי מהמראה המלבב  האיש והכלב -איזו הנאה!  בגיל 15 הלך סימבה לגן עדן של הכלבים והשכן נשאר לבד לבד  עתה כבר אינו חפץ בכלב-בעצמו טוען שלא הוגן יהיה ......

      בהחלט יכול להיות, תלוי כמובן בקשיש עצמו, ובן כמה הוא?

      כשסימבה נפטר הוא כבר היה בן 80 ?

      בכל זאת, עלייך להודות שזה גיל מכובד.....

      גם אני עצמי כשראיתי את שכן שלי בפנים נפולות והוא סיפר לי שכלבו נפטר, המלצתי לו ושלחתי אותו לחברה שעומדת בראש עמותה למען בעלי חיים באזור לאמץ מיד כלב אחר. הוא מאד הודה לי כל כך, כעבור זמן קצר.

      ובכל זאת, הוא לא היה קרוב לגיל המכובד הזה....ולא כל אחד כמו אותו איש.הסנני


      אכן השכן עבר את ה-80

        22/5/11 21:05:

      צטט: נ.י.ל.י 2011-05-20 16:18:36

      אביא סיפור משלי לדוגמא  אשת שכן קשיש מהבית ממולי נפטרה   הילדים חששו שיהיה בודד והביאו לו גור גולדן ריטריבר  מקסים מקסים מקסים  הקשיש היה חייב לצאת שלוש פעמים ביום עם הכלב-שמו היה סימבה  שנים פגשתי אותם בטיוליהם ונהניתי מהמראה המלבב  האיש והכלב -איזו הנאה!  בגיל 15 הלך סימבה לגן עדן של הכלבים והשכן נשאר לבד לבד  עתה כבר אינו חפץ בכלב-בעצמו טוען שלא הוגן יהיה ......

      בהחלט יכול להיות, תלוי כמובן בקשיש עצמו, ובן כמה הוא?

      כשסימבה נפטר הוא כבר היה בן 80 ?

      בכל זאת, עלייך להודות שזה גיל מכובד.....

      גם אני עצמי כשראיתי את שכן שלי בפנים נפולות והוא סיפר לי שכלבו נפטר, המלצתי לו ושלחתי אותו לחברה שעומדת בראש עמותה למען בעלי חיים באזור לאמץ מיד כלב אחר. הוא מאד הודה לי כל כך, כעבור זמן קצר.

      ובכל זאת, הוא לא היה קרוב לגיל המכובד הזה....ולא כל אחד כמו אותו איש.הסנני

       

        22/5/11 21:02:

      צטט: absalom 2011-05-20 12:56:55

      אורח לרגע רואה כל פגע. מרוב עצים לא רואים את היער. אכן לעיתים צריך לעצור ולו בחריקת בלמים כדי להנות מהנוף הטס לנגד עיננו ולהעריך פועלה של עמותת חיות. אימוץ חתול או כלב מחייב אחריות מוקפדת. לא ביכולתו של כלאחד גם אם כלאחד רוצה בכך

      תודה אבשלום, אך נראה לי שזה לא רק עניין של יכולת, אלא גם של הרגל, סטיגמות חברתיות, ואופי, וכל הדברים הללו ברי שינוי. צוחק

        22/5/11 21:01:

      צטט: יורם פרקט 2011-05-20 11:49:59

      אם בזכות קריאתי אותך והפנת דברייך אהיה אדם טוב יותר... הרווחתי ובגדול. שבת שלום. יורם פרקט

      תודה יורם, אני רק יכולה לנסות, הא? לשון בחוץ 

        22/5/11 21:00:

      צטט: אביה אחת 2011-05-20 11:42:48

      בונבוניטה  את מעשירה אותי כל פעם מחדש  כל כך מסכימה עם כל מילה ומילה
      לך התודה על הפוסט העשיר  שבת מחבקת ואוהבת  אשוב

       

      תודה אביה, לכבוד לי. חיוך

        22/5/11 20:58:

      צטט: Neora 2011-05-20 10:37:27

      דברים שרואים משם לא רואים מכאן, ואגב מבחינתי יש להתייחס לחיות כאל בני אדם כפי שמתייחסים לטובת הילד ! קראתי מה ששבי כתב, הוא לגמרי צודק, הרי ממיתים בעמותות האלה במאסות כי אין להם מקום, לא?

      לא בדיעה שלך ולא בדיעה של שבי. ואם כן, אז מה? זו סיבה לתת כלב ככה למישהו לא מתאים רק בגלל אילוץ? להעביר אותו את הסיוט הזה שוב? לכלב עזוב ופגוע יש בעיות התנהגות שנים, אנשים לפעמים לא מבינים כמה בריאות נפשית זה עולה להם. הם פגועים נפשית הכלבים האלה. כואב הלב.

      הנקודה כפי שהגבתי לשבי בכל מקרה היא אחרת, כאן, לשם שינוי היא איננה לא הכלבים ולא בעלי החיים אלא אלה שמנסים לעזור להם ופועלים למענם, אנשים פרטיים ועמותות כאחת, והדרך השגויה בה הציבור תופס ורואה אותם.

       

        22/5/11 20:56:

      צטט: shby 2011-05-20 10:07:57

      לא יודע מה עדיף לכלב - להגיע ל5 שנים לבית של זקן ולהיות מועמד לאימוץ חוזר אחרי ה-5 שנים - או להיות "מורדם" (לכול הרוחות - צ"ל "להרצח") בעוד שבועיים "מחוסר מקום ותקציב"

      גם אני לא יודעת, אך זו לא הנקודה, כאן, לשם שינוי אני מנסה לדבר על אלה שמנסים לעזור להם ועל הנורמות החברתיות השגויות כשרואים אותם ובכלל מתנדבים ועמותות כמובן מאליו. מזעיף את הפה

        22/5/11 20:52:

      צטט: לואיס קרול 2011-05-20 00:36:15

      לפעמים  גם  צריך  לדעת  להגיד  לא........קראתי  לפני  חודש  ספר  כזה ששמו

      להגיד  לא  ולהשאר  בחיים ברור  שזו  סופרת...... תמיד  יהיו  כאלו  שיחשבו  שזמנך  איננו  חשוב מול  זמנם  ( וימצאו  לזאת  תירוץ  טוב..)  שמעון

      בהחלט נכון, אלא שלפחות כלפי שכרוכים בזה בעלי חיים זה קשה שבעתיים. לקח לי המון זמן, כאב, תסכולים להבין שאינניי יכולה לעזור ולהציל את כולם, לא בבת אחת בכל מקרה.הסנני

       

      תודה על השיתוף,צריך מאוד לבדוק למי מוסרים את הכלב,בתור אחת שיש לה כלב ונסעה רחוק להביא את הכלב הביתה ,צריך לבדוק איך מטפלים בו לאחר זמן מה ואיך מתיחסים עליו,עצוב לראות איך בקיץ שאין לאנשים איפה לשים את הכלבים זורקים אותם החוצה איפה האחריות כלפי הכלב? עצוב מאוד!
        21/5/11 17:53:
      כתוב מקסים! תודה שהבאת :) *
        21/5/11 17:23:
      לא בודקים שיניים של סוס שמקבלים במתנה
        21/5/11 15:53:
      חושבת שדי מקפידים בצר בעלי חיים למי מוסרים את בעלי חיים.. מעצם זה שמגיעים לשם הם זקוקים להמון חום ואהבה.
        21/5/11 12:27:
      מאוד נכוןןן
        21/5/11 12:14:

      צודקת!

      כל כך נכון.

      משאירה כוכב בצירוף חיבוקי עטוף באהבה.

      תודה שהבאת ושיתפת.

      אין כמוך!!!...

       

      ''שבת שלום וקסומה מלאה בחיוכים ואהבה.

       ''

        21/5/11 09:52:
      קראתי את דברייך ואת התגובות וקשה לי להביע את דעתי הפעם. אני בהחלט חושבת שצריך לבדוק למי מוסרים בעל חיים לאימוץ ולנסות להבטיח לו עתיד טוב יותר ובמקרה הזה, אדם מבוגר מאוד וגם אם בנו יקח אחריות בהמשך, בכל זאת..הכלב לא צעצוע..ומצד שני, המתנדבת היתה צריכה לברור את מילותיה בזהירות ולדבר אחרת. חוסר הרגישות פעל הפעם בשני הכיוונים, גם של הפונה לאימוץ וגם של המתנדבת. איפה קבור הכלב?.. לא יודעת.. אופס.. רק שהכלב לא יומת בינתיים.. גם דילמה!
        21/5/11 07:52:
      טוב - יש גם מי שרואה את המתנדבים כגורם עויין , - שטינקרים - http://www.atzuma.co.il/ogrevet

      דעתי כדעתך, כל עמותה שעושה מצווה הרי שזה עוד מטלה שהמדינה על מוסדותיה מתנערת ממנה.

      הסטנדרט הכפול של אנשים הוא אכן מכעיס, מצד אחד מצפים מהאחר להיות שומרוני טב, אבל מטעמם לא מוכנים לנקוף אצבע.

      דעתי היא שכל עוד מדובר בכביש דו סטרי (מה שאדם מוכן לעשות כלפי האחר ומה שהוא מצפה שיעשו לו הינם זהים), אין בעיה. יש לי חבר שמגיע לביקור ומיד אץ למקרר, אבל מצד שני בביתו לא יציע לך דבר, כי הרי המקרר פתוח גם בפניך כאורח. כל עוד מדובר בהתנהגות דו סטרית אני חי איתה בשלום (מוזרה ככל שתהיה), אם כי לרוב לא מדובר בהתנהגות הדדית

        21/5/11 00:53:
      בונבושית, כאן אני מצטרפת ברשותך לדעתה של נאורהל'ה. אישית אני חושבת שהייתה כאן טעות נקודתית של המתנדב ורק עליה היית צריכה להתמקד. אני למדה כל יום ויום מחדש כי אותו העניין ניתן להיאמר באלף ואחת צורות. כך שגם אותו אדם יכול היה לברר בעדינות את הדברים מול הנכד. אם היה שומע שהסב כבר גידל כלב באופן אחראי ואהב אותו מכל לבו, ייתכן שההדורים היו מתיישרים בקלות רבה יותר. מה עוד שאי אפשר להכליל ולקבוע כשירות לגידול בעלי חיים וחיות מחמד רק עד גיל מסויים כמו שקובעים כשירות בשוק העבודה. גם זו האחרונה עשוייה להיות אכזרית ולא נכונה בעידן של ימינו בו רבים מסוגלים עדיין לתרום לא מעט במלוא הפוטנציאל גם בגילאים הקובעים לפרישה. מכל מקום, גיל לא צריך היה להיות נתון קובע האם לאשר אימוצו של כלב. כאן נאורה שכנעה אותי - עדיף היה שהכלב יזכה לכמה שנים מאושרות כך שגם באימוץ חוזר אם היה נוצר צורך בכך הסיפור היה פחות טראומטי מאשר לו היה נשאר עוד זמן באחת העמותות למען בעלי החיים עד ש.......אז אני לא רואה במתנדב שטעה מייצג של אלו העושים למען המטרה, זה לא יגרום לי להכליל. חבל שזה קורה וכדאי להפיק לקחים שלמענם אין צורך בתקציב מתוך הכספים הדלים של העמותות, נדרשת רק מחשבה אנושית והוגנת. ואם תרשי לי עוד מילה על הגיל - סיפור ששמעתי על אדם בן תשעים שרצה למכור את דירתו. הגיע בחור צעיר ושמע שהתנאי הוא פינוי הדירה עם מות המוכר ולא רגע קודם. לבחור הצעיר זה לא הפריע, הוא רכש את הדירה והמתין. מחשבתו הייתה : סבלנות, עוד חצי שנה, עוד שנה, הזקן ימות, הדירה לא תברח. מה היה הסוף? הבחור הצעיר מת אחרי חמש עשרה שנים, הזקן עוד חי בדירה שמכר. :-) כך שמי מאתנו בכלל יכול לקבוע גורלות שבעצם רק אלוהים יכול לקבוע אותם ולא מוכן לשתף אף אחד אפילו לא בפרוטקציות, בונבוש?
        20/5/11 23:57:
      אני מצטערת בוני, באמת, אבל דעתינו בעניין הזה חלוקות, המתנדב היה צריך לתת לאדם המבוגר את הכלב לאימוץ בשימחה ואהבה ולדעת שהוא עושה מצווה גדולה לשניהם, הרי הבחור לא הסתיר למי הוא לוקח את הכלב לאימוץ, אני אפילו מאמינה שהכלב היה מאריך את חיי אביו, הבטחה אחת פשוטה של הבן שכשהאב ילך לעולמו הוא ידאג לכלב הייתה פותרת את הבעייה ומעניקה לכלב בית שהרבה כלבים זנוחים חולמים עליו. מבחינתי המתנדב לא ראה רחוק לא חמל היה חסר טאקט ומטומטם.
        20/5/11 18:10:
      מותר האדם מהבהמה..! ושכל אחד יתרום ויתנדב כרצונו...
        20/5/11 18:04:
      את כמובן צודקת אבל עולם ימשיך לנהוג כמנהגו , מי שאכפת לו ימשיך להתאמץ, לתרום ממשאביו וכו'...והשאר פחות, אם בכלל. תודה על הפוסט.
        20/5/11 17:48:
      שתהיה לך אחלה שבת בונבונייטה
        20/5/11 17:29:

      פעילות התנדבותית היא נתינה מרצון
      ונתינה מרצון קיימת ללא תנאים
      אז מי שמתנדב אמור לדעת שיכל שיתקל באנשים שונים
      לפעמים נחמדים ולפעמים לא
      ובכל זאת להמשיך לתת ללא צפיה לתמורה
      גם לא חיוך וגם לא תודה.
      זו דעתי.

        20/5/11 17:18:
      "הם מנסים לעשות הכי טוב שהם יודעים ויכולים" נכון שזו הנקודה העיקרית , אבל תמיד הטענות לא היו חלילה נגד המתנדבים אלא נגד האחרים - מתקצבים, ראשי ערים וכדומה, גם הטענות נגד וטרינר אשקלון - כן או לא מוצדקות - יכלו להפטר ע"י אי הסתרת מידע , מספיק שהיה מזמן כל מי שרוצה לבקר במקום כדי להראות שהכל תקין, מצד שני - התשובה שקיבל מאמץ מבוגר על האופציה לאמץ כלב היא איולת, מכסימום יכלו לבקש מהבחור שמתלוה אליו לערוב (עקרונית- לא כספית) לזה שבכלב לא יזרק לרחוב,
        20/5/11 16:18:

      אביא סיפור משלי לדוגמא

      אשת שכן קשיש מהבית ממולי נפטרה

      הילדים חששו שיהיה בודד והביאו לו גור גולדן ריטריבר

      מקסים מקסים מקסים

      הקשיש היה חייב לצאת שלוש פעמים ביום עם הכלב-שמו היה סימבה

      שנים פגשתי אותם בטיוליהם ונהניתי מהמראה המלבב

      האיש והכלב -איזו הנאה!

      בגיל 15 הלך סימבה לגן עדן של הכלבים והשכן נשאר לבד לבד

      עתה כבר אינו חפץ בכלב-בעצמו טוען שלא הוגן יהיה ......

        20/5/11 13:15:
      toda she shalacht
        20/5/11 12:56:
      אורח לרגע רואה כל פגע. מרוב עצים לא רואים את היער. אכן לעיתים צריך לעצור ולו בחריקת בלמים כדי להנות מהנוף הטס לנגד עיננו ולהעריך פועלה של עמותת חיות. אימוץ חתול או כלב מחייב אחריות מוקפדת. לא ביכולתו של כלאחד גם אם כלאחד רוצה בכך
        20/5/11 12:21:
      שבת שלום ותודה ששיתפת *
        20/5/11 11:49:
      אם בזכות קריאתי אותך והפנת דברייך אהיה אדם טוב יותר... הרווחתי ובגדול. שבת שלום. יורם פרקט
        20/5/11 11:42:

      בונבוניטה

      את מעשירה אותי כל פעם מחדש
      כל כך מסכימה עם כל מילה ומילה
      לך התודה על הפוסט העשיר
      שבת מחבקת ואוהבת

      אשוב

        20/5/11 10:46:

      צטט: Neora 2011-05-20 10:37:27

      דברים שרואים משם לא רואים מכאן, ואגב מבחינתי יש להתייחס לחיות כאל בני אדם כפי שמתייחסים לטובת הילד ! קראתי מה ששבי כתב, הוא לגמרי צודק, הרי ממיתים בעמותות האלה במאסות כי אין להם מקום, לא?

      בודאי שכך יש להתייחס, ולכל יצור חי בקצת כבוד.

       

      ובכל זאת, זה לא בית מתאים, יש כאן החמצה של הנקודה העיקרית, הם מנסים לעשות הכי טוב שהם יודעים ויכולים, ויש בכל מקרה גם לכבדם על כך ולא רק לבקר.

       

      דרך אגב שמעת את החדשות על פסק הדין נגד הוריה של הילה רוז פיזם הי"ד?

      גם לה לא היה בבית מקום...זוכרת שנכתב שלא היתה לה כל חייה פינה משלה, והיא ישנה בסלון?.... 

        20/5/11 10:37:
      דברים שרואים משם לא רואים מכאן, ואגב מבחינתי יש להתייחס לחיות כאל בני אדם כפי שמתייחסים לטובת הילד ! קראתי מה ששבי כתב, הוא לגמרי צודק, הרי ממיתים בעמותות האלה במאסות כי אין להם מקום, לא?
        20/5/11 10:07:
      לא יודע מה עדיף לכלב - להגיע ל5 שנים לבית של זקן ולהיות מועמד לאימוץ חוזר אחרי ה-5 שנים - או להיות "מורדם" (לכול הרוחות - צ"ל "להרצח") בעוד שבועיים "מחוסר מקום ותקציב"
        20/5/11 09:48:
      השלכות מעניינות
        20/5/11 09:26:

      כל כך נכון.

        20/5/11 00:36:

      לפעמים  גם  צריך  לדעת  להגיד  לא........

      קראתי  לפני  חודש  ספר  כזה ששמו

      להגיד  לא  ולהשאר  בחיים

      ברור  שזו  סופרת......

      תמיד  יהיו  כאלו  שיחשבו  שזמנך  איננו  חשוב מול  זמנם

      ( וימצאו  לזאת  תירוץ  טוב..)

      שמעון

      http://cafe.themarker.com/image/2176161/

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין