חסן חיג´אזי, לא האמין עד כמה קל זה יהיה. חיג´אזי, פקיד במשרד החינוך הסורי, לא העלה בדעתו ביום ראשון בבוקר, בעת שהיה מעברו של הגבול, שהוא יוכל לבלות יום שלם בתל-אביב. יחד עם מאות האזרחים הסורים, גם הוא פרץ את גדר הגבול הרופפת, ומצא עצמו במג´דל שמס, היישוב הדרוזי שמעבר לגבול בתוככי מדינת ישראל, מול "גבעת הצעקות" המפורסמת. משם היתה קצרה הדרך אל מרכזה של מדינת ישראל. "ראיתי פעילי שלום" הוא סיפר — "אחד יהודי וערבים צרפתים, אמרתי להם ´אני רוצה לנסוע איתכם´. החלום שלי היה להגיע ליפו שזוהי עירי".

בתוך שעות ספורות הגיע חיג´אזי לתל-אביב, שם הסתובב חופשי תוך שהוא מחפש את בית הוריו ביפו. "לא פחדתי" הוא אמר לכתבים שהיו סביבו, כאשר הסגיר את עצמו לידי המשטרה. "לא מעניין אותי החוק הישראלי, אינני מכיר בדבר ששמו מדינת ישראל, ואני אומר זאת מליבה של מדינת ישראל. כי אפילו העם היהודי מרומה ברעיון ששמו מדינת ישראל. אני סבור שכפי שאומרים שיש פלשתינאים שלא רוצים לחזור לפה או שהיו רוצים להגר לאירופה או לאמריקה, כך יש יהודים רבים שלא רוצים להישאר כאן והיו רוצים לחזור לארצותיהם המקוריות".

דברים פשוטים מפיו של אזרח סורי, שהצליח להגיע למרכזה של תל-אביב, ולהצהיר בפני העיתונאים את העמדה הכה ברורה של הפלשתינאים. "אינני מכיר בדבר ששמו מדינת ישראל". כך חד וחלק. לדידו, יפו היא פלשתינית. כך גם תל-אביב, ויחד עמה כל מה שנקרא היום מדינת ישראל. מי שמדבר על שלום, על הכרה הדדית, על זניחת חלום השיבה אל ´המולדת´, חי באשלייה. אפשר ואולי צריך להגיע להסדרים מדיניים. בוודאי חובה לעשות כל מה שניתן כדי למזער את סכנת המלחמה והפיגועים. אבל אסור לשגות בדימיונות. הוויכוח עם הפלשתינאים אינו על גבולות אלא על מהות. יש כאלה שאומרים זאת בגלוי, כמו הנהגת החמאס בעזה או הפליט הפשוט מסוריה, ירדן ולבנון, אשר לדידו מדינת ישראל צריכה לחדול מלהתקיים. אם אפשר על ידי הגירת היהודים מכאן, מה טוב. ואם לא — אזי על ידי גירוש או חיסול רח"ל. היותר שפויים מבינים שלא ניתן להגיע למטרה הזו בתנאים העכשוויים, ולכן צריך למצות את האפשרויות ולדחות את הגשמת החלום אולי לעוד דור. כאשר הגבולות יהיו מצומקים יותר והחברה הישראלית תחריב את עצמה מבפנים.

אבל הבעייה אינה מתחילה בפלשתינאים. ´זכותם´ לחלום ולשנוא, את מי שלדעתם גזל את אדמת המולדת שמעולם לא היתה להם. הבעייה היותר קשה, היא בקרב השונאים מבפנים. אלו שאינם חשים כל קשר לאדמת הקודש הזו. הנה לפני מספר שנים, התפרסם בעיתון האנגלי רב התפוצה ה"גרדיאן", מכתב המאשים את מדינת ישראל בטרור כלפי העם הפלשתיני. לו היו חותמי המכתב גויים, לא היה מעשה אנטישמי יותר ממנו. אבל כאשר מאה יהודים בריטיים, אנשי שמאל ידועים, אינטלקטואלים, אקדמאיים, משכילים ומסכילים, חתמו על מכתב אנטישמי במהותו, ממנו אפשר רק לראות עד לאלו תהומות אפלים אפשר להידרדר בחסות האקדמיה וההשכלה. הרי האומה הגרמנית הנאורה, פאר היצירה ההומנית האירופאית, אשר הוציאה מתוכה את גדולי התרבות של המערב כולו, היא זו שהגיעה לשפלות תהומית שדוגמתה לא נראתה על פני הגלובוס כולו, מאז ומעולם.

תרבות ונאורות, אינם ערובה איפוא לאנושיות, גם אם מדובר ביהודים. ואולי דווקא על היהודים שבין אנשי התרבות הללו, אפשר לומר כי כאשר הם יורדים, הם יורדים עד לתהום. יכולים אנשי אקדמיה מלומדים, להוציא תחת ידם מסמך אנטישמי מתועב, גם אם הם יהודים, ואולי בעיקר כאשר הם יהודים. באותו מכתב, שהתפרסם כאמור בעיתון אנגלי, במדינה בה האנטישמיות בחוגים האקדמאיים בעיקר מרימה ראש, כתבו אותם יהודים, שאין הם מתכוננים לחגוג את הולדת המדינה, בשל העובדה שהיא "קמה על בסיס טרור, טבח ונישול עם אחר מארצו".

יש מספיק סיבות שלא לחגוג את הולדת המדינה, אם מסיבות אידיאולוגיות, ואם מסיבות ´פרקטיות´, כמו שמשפחת החייל החטוף גלעד שליט ותומכיה, הודיעה שאין הם מתכוונים לחגוג את יום הולדתה של המדינה, כל עוד בנם נמצא בשבי החמאס. (ואיש, אגב, לא גינה אותם בשל כך, אלא רק גילה אהדה והזדהות. כי ´מותר´ לסרב לחגוג אם הבן בשבי, אבל אסור לסרב לחגוג אם היהדות כולה בשבי...) אבל "טרור"? "טבח"? "נישול עם אחר מארצו"? האם פרעות תרפ"ט וחיסול היישוב היהודי בחברון, נעשו על ידי יהודים? האם פרעות הדמים שליוו את הקמת היישוב היהודי הקטן בארץ ישראל, בוצעו על ידי יהודים? האם הפלישה הערבית הגדולה לארץ ישראל בשנת תש"ח, לא נועדה להביא לחיסול טוטלי של הקיום היהודי באדמת פלשתין? האם אין רוב הערבים תומכים בהצהרות הנשמעות מטהרן, שיש להביא לחיסול היישות הציונית בשטח ´פלשתין המוסלמית´?

כמה שנאה עצמית, יכולה להיות טמונה בלבם של אנשים, הרחוקים מכל קורטוב של הכרה יהודית, כדי להתעלם טוטלית מהחלום הערבי הנושן, למחוק את היישוב היהודי בארץ ישראל, מעל פני הגלובוס. לפני מלחמת תש"ח, היה המאבק בעצם ההתיישבות היהודית באדמה ´מוסלמית´, גם אם זו נקנתה בכל המקרים, בכסף מלא. לאחר מלחמת תש"ח היה המאבק נגד עצם קיומה של מדינה הנושאת את שם "ישראל", ולאחר מלחמת תשכ"ז, הפכו אירועי הדמים למלחמה נגד "השטחים הכבושים". כי אכן מי שאין יהדות בלבו, והוא ממלא את החלל בהומניזם מזוייף החומל על רוצחים מדוכאים ונאבק בנרצחים תוקפניים, צודק כאשר הוא רואה בשטחי ארץ ישראל ההיסטורית, משום שטחים כבושים. הוא לא צריך לגור לשם כך בבריטניה. הוא יכול גם לגור על אדמת הקודש עצמה, ולהסית כל העת נגד ההתיישבות הזו עצמה. לדידו, צריך העם היהודי להתנצל על עצם שובו לאדמה אותה עזב אלפיים שנה קודם לכן..

לא אנחנו נהיה הסנגורים, למדינה הציונית. יש לנו עליה ביקורת נוקבת וקשה, הנובעת מלב אוהב ולא מלב אכול שנאה. המדינה שהוקמה בחסות החזון ההרצליאני, ביקשה למחוק את שם היהדות מהעולם, וליצור גזע חדש של ´ישראלים בני דת משה´. היא היתה פסולה, בשל עמדותיה האידיאולוגיות והמעשים שנלוו לעמדות אלו. לא הפסול בעצם ההתיישבות על אדמת הקודש, שהיא אדמה יהודית משחר ההיסטוריה העולמית, אלא המעטה האידיאולוגי אשר שמט את הקרקע תחת הצידוק להתיישבות זו. הצידוק היחיד — עמו גם התייצב בן-גוריון בפני וועדת האו"ם שאמורה היתה להכריע בסכסוך היהודי-ערבי — היה ה´קושאן´ (-שטר הבעלות) שקיבלו אבות האומה מאת בורא העולם על אדמת הארץ, בתורה הקדושה. אבל הרצון לעקור מהתורה כמעט כל סעיף אחר שנלווה ל´קושאן´ ולהותיר את שטר הבעלות כמסמך חסר תנאים, היתה אבי אבות החטאים של התנועה הציונית.

הנה דברים שכתב הרב ד"ר יצחק ברויאר, מראשי אגודת ישראל בתקופת הקמתה, עוד בראשית ימי הציונות, כאשר קבע כי תנועתו של הרצל מסוכנת ליהדות יותר מאשר התנועה הרפורמית: "מהפכת ´המתקנים´ (הרפורמים) היתה שלילית לגמרי. ביטלו את משפט התורה, ביטלו את האומה וביטלו את ה´דת´, ולא השאירו מכל היהדות כלום, חוץ מן הגזע. אמנם מהפכת הציונות יותר מסוכנת היא, כי יש בה גם חלק חיובי: הלאומיות. מיום היוולדה הראתה הציונות פנים כאילו היא אינה מבטלת כלום. בבקשה: הדת לדתיים, והתיקונים לכל מי שרוצה בהם, והחילוניות לחילוניים, ואת ציון לכולם... על כן הציונות אינה שינוי חלקי של היהדות, אלא... שינוי כל החלל בו נמצאת היהדות — השם ב"ה ותורתו... מן החלל הזה רוצה הציונות להוציא את עם ישראל כדי להכניסו לתום חללה של הלאומיות, גם את הצורה עצמה, גם, כביכול, את אלוקי ישראל עצמו... כי המדינה היהודית כפי שיטת הציונות תהיה ריבונית, הן כלפי האומות והן כלפי אלוקי ישראל ותורתו... נמצאנו למדים שלא נוכל לקבוע ניגוד יותר חריף בעולם, מאשר הניגוד בין עם התורה ובין הציונות".

אין פלא כי אנשי אקדמיה יהודים, בארץ ומחוצה לה, הם אלו העומדים בראש מסע ההכפשה נגד מדינת ישראל. הם אלו המריעים ליום "הנאכבה" הפלשתיני, היום בו הם מציינים את האסון הכבד שניחת על הפלשתינים, כאשר כשלו בניסיונם להשלים את תוכנית "הפיתרון הסופי" של הצורר הנאצי, ולמחוק את היישוב היהודי מארץ ישראל. הציונות ביקשה להקים ´מדינת התנתקות´, שתעקור את היהדות מהיהודים, וככזאת יותר ויותר אנשים בעולם, מפקפקים בזכות קיומה. אין עוד מדינה על פני הגלובוס, שהדיבורים על זכותה להתקיים, הם חלק מהשיח הכלל עולמי כמעט אפשר לומר הלגיטימי, גם אם לא המוסכם. אבל איש לא יתייצב לעשות חשבון נפש הכיצד זה לאחר עשרות שנים של קיום, עדיין הלגיטימיות שלה מהווה נושא לדיון בעולם כולו, אם לא בשל היתנתקותה המתמשכת מהיסוד האחד והיחיד של הלגיטימיות הקיומית שלה, קיום ושמירת היהדות, כפי שניתנה לאומה כולה למרגלות הר סיני.