תל אביב היא עיר ללא הפסקה כל שאר הישובים חיים בין הפסקת אש אחת לשניה.

היינו בסרט הזה, סרט אימה שעד היום אינו מוכן להסתיים. נתנו ולא קיבלנו בתמורה דבר. בעצם קיבלנו, על מה אני מדבר בכלל?!

אז מה היה לנו כאן?

קיבלנו אויב קיצוני יותר שלא מוכן להכיר בנו, אבל הוא מכיר את "השבוי" בן עמנו ולא מעוניין להפסיק "להכיר" בו.

קיבלנו גם קיבלנו המון פיצוצי אוטובוסים, ישובי דרום חשופים לאש 8-10 שנים והכל בגלל אוסלו.

אנחנו נתנו ונתנו ונתנו.הבאנו את אדון ערפאת לפה, הוא הגיע לכאן ונתקבל כמו אליל. חימשנו את השוטרים שלו ברובים שאחר כך השתמשו בהם נגדנו. נתנו לו את עזה ויריחו וכמובן המשכנו לקבל.

קיבלנו ילדים נהרגים בעומדם בתור לדיסקוטק בדולפינריום, אנשים נהרגים בערב חג במלון פארק ברעננה, שכל חטאם היה לישב אל שולחן ליל הסדר ולשיר, "עבדים היינו...", אנשים שרצו באמת לצאת ממצרים, מהגלות. שהאמינו בזכות שלהם להיות בני חורין ולשוב ארצה אל מולדתם שהובטחה להם מימים ימימה, ולא שעליהם ליסוג כל הזמן ולנהל את חייהם בפחד.

איך הגיב ראש ממשלתנו דאז, אהוד ברק?

הוא שלח את פרופ' בן עמי ואת יוסי ביילין לסירוגין לדבר אל לבו של ערפאת ודבר לא עזר.

מדוע אינך מוכן להפנים סוף סוף שיש לנו כאן עסק עם שלוחה של ארגון אל קעידה??????!

זהו ארגון טרור קיצוני המבסס את שנאתו הבלתי פוסקת על בסיס שטחים שכביכול נלקחו ממנו.

מדוע נגזר עלינו לוותר לטרור? להתרפס בפניו?

נכון, שלום עושים עם אוייבים, אך עם אוייבים שהשכילו להבין כי אין משיגים דבר במלחמה כמו סאדאת. אוייבים שבשלים ומוכנים באמת לשלום ונמאס להם מהמחיר הכואב של המלחמות.

אתה רואה היום את המצב במזרח התיכון. גם במדינות שחשבנו שהשלום יהיה יציב יותר כמו מצרים למשל, גם שם אין לדעת מה יעלה בגורל הסכמי השלום. לא מזמן חיבלו בצינור הגז שהוביל גל לישראל.

גם בירדן העם עיקש בדרישתו לגרש את השגריר הישראלי. על אחת כמה וכמה יפה הדבר כאשר מדובר בשטחים הנשלטים על ידי ארגונים מוסלמים פנאטיים ובטח שלהם אסור לנו לתת פרס ולהעביר אליהם שטחים נרחבים של הדבר היקר לנו מכל, של הבית שלנו.

חשוב להדגיש, לא שכותב שורות אלו מאמין שצריך לבנות על כל שעל באדמת יהודה ושומרון ובהחלט יתכנו ויתורים כלשהם בעתיד. קיצוניות מביאה לקיצוניות ואיננה ברת הישג. כל קיצוניות, בין אם היא מימין ובין אם היא משמאל תגרום רק נזק.

המציאות בשנים האחרונות היא זאת שגרמה לי להטיה ימינה. הצבעתי לליברמן, לא בגלל שאני באמת מזדהה עם כל מה שהוא מייצג, אלא בראש ובראשונה, בגלל שאני כמה למנהיג שידע להשיב בשלילה נמרצת ועיקשת מול הדרישות הבלתי פוסקות של אויבינו ושל העולם הסובב אותנו, דרישות שגברו ככל שהראינו נכונות לנתינה.

אין אני מתנצל על כך. היה זה כורח המציאות במיוחד שעמדו עלינו מנהיגים כמו אולמרט ולבני- מנהיגים מורמים ומנותקים מהעם- שבזמן שיותר ויותר ישובים בדרום היו חשופים להפגזות, הם העיזו לדבר על גבולות 67, בקלפי נתתי להם את תגובתי.

אני מאמין שהקארמה הלאומית שלנו בעולם וביקום היא ללמוד להיות מאוחדים ולעמוד על שלנו! לא לתת לרגשות האשם, המונופול של העם היהודי, לנווט אותנו. האם אי פעם חשבתם לתומכם מדוע פרוייד שהיה יהודי, הוא זה אשר היה מאבות הפסיכולוגיה? מדוע לא מישהו אחר מכל מוצא אחר. כי אנחנו, היהודים, בעלי מונופול על המצפון/ רגשות האשם. זאת המהות האמיתית של "העם הנבחר", להיות מאוחד ומודע לצרכיו, לזכות קיומו והדרך לשם עוד ארוכה... רק אז נהיה עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים...