כשלא ניתן להאמין לעובדות עושה המוח תיקון לפרשנות . העין רואה חייל הולך לשבי, מאחוריו בסיס ותצפיתנים, יש קרב על מגדל שמירה, הוא מלווה בשני חוטפים והולך לכיוון עזה. התצפית רואה ומדווחת ואין מי שירשה לעצור את החטיפה. הוא הולך לאט , פצוע, הכיוון הוא לעבר האוייב. איש לא הולך בעקבות השלושה. הוא לא יכול להסב ראש ולצעוק: איפה אתם? חוטפים אותי!  8 דקות עד שעוברים את הגדר. מזל שלא ירו בדמות האמצעית ויצרו מצב שבו אין צורך בחילופי שבויים. נוהל מעניין יש בצבא: מותר ורצוי לירות בהולך להישבות. כך נפטרים מהצורך לפדות. התיקון שהמוח עושה כשרואים אותו הולך לגדר באיטיות , בתוך בסיס צבאי, לאחר התרעה ממוקדת, הוא תיקון שנגרם מהלם. המוח המום מהתמונה המוזרה. איך ייתכן שצבא מבקש מהאוייב להשאיר לו מפה מדוייקת של מיקום המנהרה שעליה נודע לו, בבסיס אין פטרול, עמדות שמירה נייחות בתוך ומחוץ לגדר ותצפיתניות שזקוקות לאישור בטלפון שבור, בחוסר תיאום ובעיקר בלי להגן על הבסיס שאת שמו הזכיר מפורשות השב"כ. חיילים על מגדל ובתוך טנק נפגעים ואין מי שינוע בחופשיות בין העמדות וייגש אל הדמויות הנעות אל הגדר.  רואים, מאובנים, הוא נעלם וגם אז אין מי שירדוף וישיב וינקום. כשל צבאי שהוא כשל אנושי שאסור לצבא להרשות לעצמו.עד אתמול טואטא המידע וזה כשלעצמו חמור. גלעד חייב לחזור. המדינה חייבת לו את התיקון . זה מחדל שספק אם הצבא מודה בחומרתו. אילו פרסם הצבא את מה שעלה אמש בערוץ 10 היה הצבא נקי מספק זה.